פרסומת
דלג

הבית הקסום

מאת: רותם ג'קסון ● צילום: מערכת ערב ערב ● 1/12/2017 10:27 ● מה נשמע 524
הבית הקסום של ליליאנה ומרקו ברחוב הפטל 4 הוא המקבילה האילתית לבית של הארי פוטר ● באמצע שכונה של מוגלגים חיים להם שני קוסמים ● לאחרונה הם פתחו את הבית הקסום שלהם לציבור הרחב, כשהחלו לארח בביתם סדנאות רוחניות ומדיטציות של 'צלילים מרפאים' אותן הם מעבירים בעצמם ● רותם ג'קסון נשכבה בסלון ביתם לקול צלילי קערות טיבטיות וחלילים אינדיאנים, והתעוררה עם דחף לחפש את הרציף בדרך להוגוורטס
הבית הקסום
זוגיות מנצחת. ליליאנה ומרקו

בכל יום חמישי נפתח ביתם של ליליאנה ומרקו אסטריצקי לערב מדיטציה עם צלילים מרפאים, בהם מתמחה זוג הדרום אמריקאים הכי אילתים בשכונה. ליליאנה על הקערות הטיבטיות ומרקו על החליל האינדיאני. מסביבם פזורים בסדר מופתי על בד משי אדום שלל קערות וכלים מוסיקליים נוספים שמשמשים אותם לריפוי. קבוצת המודטים נשכבת על מזרני יוגה' והזוג המוסיקלי מרחף מעליהם עם צלילים מושלמים שחודרים אל הלב והנשמה. הכל קורה בשקט' אבל העוצמות מדברות בעד עצמן' והקבוצה רק הולכת וגדלה כמו גם שאר הסדנאות שמתקיימות בביתם. מקלפים אינדיאנים ועד ערבי תיקשור, אסטרולוגיה, כתיבה הכרתית, קבלה, ימימה, חותם הדי.אנ.אי ועוד טכניקות רוחניות שהפכו את ביתם' שעל פניו נראה כמו עוד בית רגיל ברחוב הפטל באילת' לבית קסום בהחלט. 

 

כשהבית התרוקן


המסע שעברו ליליאנה ומרקו בחייהם ובנפשם הביא אותם לנקודה בה הם נמצאים היום. גם אחרי 26 שנים יחד, הם עדיין עושים הכל יחד, מחוברים לעצמם ואחד אל השניה בצורה מעוררת השראה. קוסמים כבר אמרנו?!
“הטיפול דרך הקערות הוא מאוד אישי, למרות שהוא נעשה בקבוצה", מסבירה ליליאנה במבטא ארגנטינאי מתגלגל. "זה חודר ללב כל אחד ושוטף אותו מבפנים. אנחנו רק הצינור שהצלילים עוברים דרכו, וכמה שהבן אדם יותר מאפשר לצלילים להיכנס ולפתוח לו את הלב, ככה הוא יותר נרגע ומתרפא. זה מאוד ייחודי מה שאנחנו עושים פה ועוד לא קיים דבר כזה באילת. זו הסיבה גם שבחרנו לקחת על המפגשים האלה מחיר סמלי, כי אנחנו רוצים להעלות את המודעות ולתת לאנשים את ההזדמנות לחוות משהו אחר שיכול לעשות להם טוב. בתוך הריצה המטורפת של החיים האלה מתי יש לנו זמן לעצור ולהגיד אני נותן לעצמי מתנה לגוף ולנפש?!" 

ליליאנה ומרקו (55), הורים לשני ילדים, ויה ומאור (25, 24) שעזבו השנה את הבית ואת העיר לטובת לימודים במרכז. אלא שבמקום להיכנס לדיכאון, כמו כל זוג הורים בוגרים, ולחוות את העצב של הגוזלים שעזבו את הקן, הם החליטו לחיות אחרת.
"הכל בעצם התחיל בגלל שנפתח לנו זמן פנוי כשהילדים עזבו את הבית", פותחת ליליאנה, "שניהם עברו לתל אביב ושאלנו את עצמנו מה אנחנו עושים? 
אני בטוחה שלא חווינו את המשבר שאנשים חווים כשהילדים עוזבים את הבית בזכות כל מה שלמדנו. ידענו לשחרר ולהאמין שהם הולכים למשהו טוב בשביל עצמם ואנחנו גאים בבחירות שלהם".

 

 זה מתאים מאוד לילדים היפראקטיביים, כי זה מרגיע אותם, ומביא להם שקט בגוף. שלווה פנימית זה משהו שכל אדם זקוק לה. אנשים מחפשים את זה. 

 

"כמו בכל מצב בחיים, יש לנו זכות בחירה להחליט אם אני נשאר בעצב או שאני הופך את זה לשמחה", ממשיך מרקו בהשלמה מסונכרנת, "אז עכשיו יש לנו את הזמן שלנו. הילדים אמנם עזבו, אבל יש לנו אחד את השני, לא יהיה לנו משעמם. לכן חשוב לייצר תחומי עניין משותפים, למצוא פרויקט משותף. אפילו לצבוע את הבית ביחד, לא משנה מה תעשו, רק תעשו את זה כפרויקט משותף של הנאה. זה הסוד שלנו לחיים- לנסות ליהנות מכל דבר ולהחליט ביחד. לא תמיד אנחנו מסכימים, אבל אנחנו לא מתבצרים כל אחד בעמדה שלו, אלא מדברים על זה ומנסים להתקרב".
ליליאנה: "כשהתפנה לנו הזמן, התחלנו להכניס יותר לימודים לחיים. אני הלכתי לקורס העצמה נשית במתנ"ס 'קולייר' והצטרפתי לקבוצת 'המעשייה' וכשעסקנו בתכנון מטרות ושאלו אותי מה אני רוצה לעשות, אמרתי שאני רוצה לפתוח קורס של מנדלות. חלק מהשיעורים היו לכתוב לעצמנו מכתב מטרות ולשלוח אותו לתאריך עתידי לכתובת שלנו. כשהגיע אלי המכתב באוגוסט, כבר הייתי מוכנה- יצרתי קשר עם "לומינה אום", אמנית מנדלות בצוקים, וקבענו לעשות סדנא באילת, אצלנו בבית, וזה הלך ממש טוב. במקביל, הזמנתי את הבנות מקבוצת 'ימימה' איתן למדתי, ללמוד אצלי בבית. הבית היה לרשותנו, היה זמן פנוי, יש לנו מרחב נעים ומאפשר אז למה לא?! כך הדברים התחילו להתגלגל. התחלנו להזמין אנשים שחיפשו לעשות סדנאות להעביר אותם אצלנו בבית. 
בתכנית 'המעשייה' גם הכרתי את ברי ללוש, שאמאנית שמתעסקת בקלפים אינדיאנים. התחברנו ואמרנו בוא נפתח סדנת קלפים אינדיאנים אצלנו בבית. דיברתי גם עם אורית לוי-כהן מתקשרת- אסטרולוגית וחברה, והזמנתי אותה להעביר ערבי תקשור אצלנו וככה זה התחיל בזרימה, וכשראינו שזה קורה, הפכנו את זה לעסק. ומה שמיוחד בו זה שיש אחדות בין כל הדברים שקורים פה". 
ושלא תתבלבלו, ליליאנה היא זו שמנהלת את 'הבית הקסום', כשמרקו משתלב רק בסשיינים של הקערות והמדיטציות בימי חמישי. כך או כך, לא נראה שהתנועה המתמדת בבית מפריעה לו יותר מדי. 
"האמת שזה אפילו כייף, כי באים לפה אנשים מיוחדים ונחמדים ואנחנו לומדים מזה הרבה", הוא מודה בסיפוק. "חוץ מזה כשאני רואה את ההתלהבות של ליליאנה, זה משמח אותי. וזה תמיד פותח לי הזדמנויות ללכת לנגן בים. כל פעם שיש פה משהו, אני הולך לנגן עם החליל בים". 

 

לעבור תהליכים ביחד


למרות שהם פתחו את ביתם לשלל מפגשים וסדנאות, יש להם גם את הפינות שלהם בבית. כך למשל כשהילדים מגיעים לביקור הם משתלבים. "או שהם מצטרפים לסדנאות או שהם תופסים להם פינה בבית. לא כל הבית הופך לחלל אחד. בדרך כלל אנחנו יושבים ללמוד במרפסת המקורה, וזה קורה ארבע ערבים בשבוע ופעם אחת בבוקר", מסבירה ליליאנה. "הבית שלנו הפך להיות סוג של בילוי. מקום שמאפשר להיכנס לפנימיות ולהתבונן. אנחנו אוהבים אנשים. לפעמים יש 15 איש שיושבים ומדברים בסלון ומרגישים בנוח, מרגישים בבית. היופי של המקום הוא שזה הפך למשפחה עם אותה מטרה. כולם באים לעבור תהליכים ביחד. יש כאלה שמגיעים לכל הסדנאות שאנחנו מעבירים פה. יש חוויות משותפות, והכל נישאר בתוך הבית. יש משהו שמאפשר להיכנס פנימה, כי יש פה אווירה אינטימית מחבקת". 

 

מרקו:
 חשוב לייצר תחומי עניין משותפים, למצוא פרויקט משותף. אפילו לצבוע את הבית ביחד, לא משנה מה תעשו, רק תעשו את זה כפרויקט משותף של הנאה. זה הסוד שלנו לחיים- לנסות ליהנות מכל דבר ולהחליט ביחד. 


ליליאנה הגיעה לארץ מארגנטינה בגיל 28. התחנה הסופית אמורה הייתה להיות אנגליה, אבל הקור האנגלי לא דיבר אליה, אז היא החליטה להמשיך לישראל בתור מתנדבת בקיבוץ. "שלחו אותי לקיבוץ 'גבעת עז' בצומת מגידו, כי זה היה בדיוק בעליה הגדולה של הרוסים והדרום אמריקאים בשנת 91", היא נזכרת בחיוך, "ידעתי עברית כי הייתי גננת בגן יהודי בארגנטינה. כמה חודשים אחרי שהגעתי פרצה מלחמת המפרץ והמשפחה רצתה שאחזור לאנגליה לאחי שמתגורר שם, אבל אי אפשר כבר היה להוציא אותי מפה".

לאילת היא הגיעה כדי לעשות כסף, אחרי שסיימה את עבודתה בקיבוץ. הבן אדם הראשון שהיא ראתה כשהיא ירדה מהאוטובוס באילת היה מרקו. הוא הציע חדרים להשכרה, והיא בדיוק חיפשה חדר לשכור, ודפי ההיסטוריה התחילו להתמלא בפרק החדש של חייהם המשותפים. מאז ועד היום הם בלתי נפרדים. יחד הקימו משפחה באילת, יחד הקימו עסקים, ויחד התפתחו באופן אישי וזוגי, עד שהיום הם כבר יכולים להעביר את מה שעבד להם עד כה לאחרים.  
ליליאנה ומרקו מוכרים בנוף האילתי עוד מתקופת השוק המיתולוגי של ימי חמישי. היתה להם תמיד את הבסטה הכי צבעונית והכי מיוחדת. זו שאפשר היה למצוא אותה רק בעקבות ניחוחות הקטורת המשכרת. הייחודיות שלהם הייתה ונשארה בגדים ואביזרים מהמזרח הרחוק- טעימה קטנה של הודו בנוף המדברי האילתי. בגדים, לונגים, כלים, פסלים ומגוון אטרקציות מהעולם. היום, הם ממשיכים את זה בשדרה.  

איך הגעתם לעולם הרוח ולשימוש בצלילי מוסיקה אותנטית ככלי לריפוי? 
ליליאנה:
"כבר יותר מעשרים שנה שאני לומדת דברים שקשורים לרוח, וטיפולים אלטרנטיביים: החל מדמיון מודרך, תטא הילינג, מאסטר רייקי וכלה בהתמרה מרכבה, ביו אנרגיה, ארומתרפיה, פרחי באך, הילינג ועוד. אף פעם לא טיפלתי בצורה מקצועית, אלא בין חברים ובזמן שהייתי גננת. כבר עברו 15 שנה מאז הייתי מיישמת את כל מה שלמדתי על הילדים בגן. גם בתור גננת וגם בתור בן אדם, תמיד אהבתי לתת, וזה כנראה חלק מהייעוד שלי והשליחות שלי. החיבור לרוח ולמוסיקה בכלל התחיל אצלנו דרך פסטיבלים כמו 'שנטיפי' ו'בומבלה', עוד כשהילדים היו קטנים. נסענו בארץ בעקבות להקת 'שבע' והיינו יושבים איתם בסשיינים המוסיקליים באמירים. ככה התוודענו לצלילים המרפאים של המוסיקה לראשונה. כשנסענו לפסטיבל בהודו, מרקו התאהב בחליל בנסורי, חליל צד הודי והתחיל לנגן עליו. אחר כך היינו מנגנים לילדים במשפחתון שלי את המוסיקה הזו וכמובן בבית. מאז שאני זוכרת את עצמי, כל הקטע של הצלילים היה תמיד מרגיע אותי. 
הבית שלנו היה תמיד בתנועה של מוסיקה וריקוד. הייתה מוסיקה מכל העולם וגם הילדים שלנו תמיד היו מוסיקאים וניגנו על מגוון כלים, רק שאצלנו המוסיקה תמיד הייתה השראה לריפוי. התחלנו לחקור צלילים וכלים בכל הפסטיבלים והסדנאות שנסענו אליהם. בדקנו איזה צלילים מרפאים, ומה כל צליל עושה בגוף. בהודו קנינו את הקערה הטיבטית הראשונה שלנו, ומאז התחלנו לאסוף כלים בכל הנסיעות שלנו. לאט לאט עשינו לנו אוסף של כלים מוסיקליים בלי לדעת מה המטרה של זה. פשוט אהבנו לנגן יחד". 

ומרקו מודה: "אני תמיד הייתי יותר עסוק בעבודות שלי, אבל דרך השירים והמוסיקה שליליאנה הביאה, נסחפתי לזה בעצמי. היום גיליתי שזה ממלא אותי". מרקו, יליד ברזיל, הגיע לארץ בגיל שש עם הוריו ומאז הוא כאן. "אילתי גאה כבר 50 שנה", כמו שהוא אומר. 

 

 

תדרים מהסוג האחר


למרקו לא היה מעולם רקע מוסיקלי, אבל הוא נשאב לתוך זה, והתחיל לנגן בעקשנות ובהקשבת הלב, ועם אהבה גדולה לחליל האינדיאני שמרגע שגילה אותו לראשונה הפך עבורו לאהבה ממבט ראשון. "נתקלתי בו לראשונה בסדנא בהודו והצליל ממש דיבר אלי", הוא נזכר במפגש הראשון שלו עם החליל. "זה היה מפגש של אדמה ומרחבים שממש פתח לי את הלב וכבש אותי. החליל מאוד דומה לאדם- ברגע שעובר בו האוויר, כמו בגוף, הוא מחייה אותו, כמו האדם שזקוק לאוויר כדי לחיות. לא חיפשתי לנגן שירים, אלא לנגן את מה שאני מרגיש באותו רגע, ובכל מקרה, אין לזה סדר או תווים מסודרים. הוא משמש ככלי מוסיקלי אינטואיטיבי כמו כל הצלילים המרפאים. יש טונים נמוכים שמשחקים איתם כמו גלים של ים. מתחברים לאנרגיה של האנשים והמקום. החלילן של האינדיאנים היה הולך משבט לשבט "להעיר" אותם ולהגיד להם מה הולך לקרות". 
בשנים האחרונות התחילו בני הזוג ללכת לסדנאות ממוקדות לצלילים מרפאים, כדי ללמוד את הנושא בצורה מקצועית. "רכשנו עוד כלים והתחלנו לנגן בשילוב טכניקות לריפוי, כמו רייקי עם הקערה הטיבטית, וראינו שהצלילים מזרזים את הריפוי, פותחים את התודעה ומרגיעים. בשלב מאוחר יותר גם התחברנו למורה אברהם בן אור, שגר בצפון, אחד מהיחידים בארץ שחוקר את הקערות הטיבטיות". 


מה זה בדיוק קערה טיבטית ומה הייחודיות שלה?
ליליאנה: "זו קערה שעשויה משבע מתכות, כאשר לכל קערה יש תדר מסוים שעובד על הצ'אקרות- המרכזים האנרגטיים בגוף. הייחוד שלהן שהן מטפלות בגוף הפיסי והנפשי כאחד. הצלילים שלהם פותחים חסימות ומביאים להרפייה ולתובנות. יש שיטה לניגון בקערה. בשונה מקערת קריסטלים למשל, שיש לה טון אחד, לקערה הטיבטית יש רטט שעולה ויורד ועובד על ויברציות שנכנסות לגוף שלנו כמו ספירלה. כל ניגון הוא טיפולי. 
יש כל מיני סוגים של טיפולים באמצעות הקערות -  טיהור, יישום, ריפוי והרגעה. הקערה מכניסה לתדרים של אלפא ובטא- תדרים של מדיטציה כמו הרגע לפני השינה. כשמטפלים ברייקי עושים דמיון מודרך כדי להיכנס לתדר הזה. הקערה מכניסה לתדר הזה באופן מיידי. זה מתאים מאוד לילדים היפראקטיביים, כי זה מרגיע אותם, ומביא להם שקט בגוף. שלווה פנימית זה משהו שכל אדם זקוק לה. אנשים מחפשים את זה. 
כשממלאים את הקערה במים ונעים עם המקש על הדפנות מסביב, כל המים קופצים בפנים וזה בדיוק מה שקורה לנו בגוף כשהוא שומע את הרטט הזה. גוף האדם מורכב משבעים  אחוז מים, ולכן זה מזיז את כל המים בגוף, כולל את הגופים האנרגטיים וההילות. כך במודע או לא במודע משהו משתחרר ויש סוג של טרנספורמציה. 
ההיסטוריה של הקערות מגיעה מטיבט ונפאל. הם חקרו את הקולות של הבריאה והתחילו לחבר קערות ולעשות אותם בכל מיני גדלים שמפיקים צלילים אחרים. הם ניסו את זה על כאבים מסוימים. הם התחילו לערבב מתכות והבינו שכל קערה, כל סיבוב וכל גודל פותח עוד ועוד. שם הם משתמשים גם בויברציות של הקולות שהגוף יכול להוציא ודרך הקערה גילו שכל הצלילים האלה זה אוברטונים שאנחנו לא רגילים לשמוע, אבל חיות כמו הדולפינים למשל, שומעים את זה. כמו גם העובר ברחם". 


זוגיות מעוררת השראה


מרקו וליליאנה הפכו למומחים בקערות טיבטיות. הם עברו קורס, קיבלו תעודה ורכשו עוד ועוד כלים בהזמנה מיוחדת מנפאל, ביניהם גם קערה טיבטית ענקית, שעומדים עליה בשביל טיפול. עד שהם הרגישו מוכנים לצאת עם זה החוצה ולהעביר את זה הלאה. 
"כל הסדנאות שעברנו בסמוך לחקירה הרוחנית של הנפש דרך הקבלה ושיטת ימימה גרמו לנו לרצות להשפיע ולהיות בנתינה החוצה", מסכמת ליליאנה את השינוי שעברו בזמן האחרון. "אנחנו אמנם נשואים, אבל חברים טובים תמיד היינו לפני הכל, כשלמעשה  מצאנו את היעוד שלנו ביחד וזה לא מובן מאליו. מרקו מאוד אוהב חליל, ואני מחוברת יותר לקערות, וביחד יצרנו שילוב מושלם של קערות וחליל אינדיאני. 
הרבה אנשים מסתכלים עלינו כהשראה לזוגיות, חברות והגשמה עצמית וזוגית. יש לנו הרבה זמן ביחד ואנחנו עושים איתו הרבה דברים בונים. אנחנו מאוד אוהבים לצאת ולנגן בטבע למשל, כשכל מה שלמדנו בקבלה חיזק לנו את זה ולימד אותנו עוד כלים בזוגיות". 
"לאחרונה אנחנו משקיעים גם בספרון שכתבנו ביחד בנושא זוגיות", מוסיף מרקו. "הספר- 'השינוי מתחיל בי', הוא בעצם עצות ורעיונות לכל מיני פעולות ושינויים שצריכים לקרות בתוכי לפני שאני יוצא לדייט. להבין שמולי יושב אדם עם אותו רצון. אפשר להגיד שזה כמו ספרון הדרכה לפני ההיכרות". 

יש לכם כמה טיפים?
ליליאנה:
"אחת העצות הראשונות היא להוציא מהבית דברים שלא משרתים אותי יותר. לעשות דברים שלא העזתי, להתחיל לאתגר את הרצון, ולהכין את עצמי לזוגיות, בהנחה שמכל אחד אפשר ללמוד משהו. ולפתח הקשבה כמובן. לא לבחון רק על פי הראש, לתת הזדמנות לפגישה שנייה מבלי להחליט כלום בפגישה הראשונה, שהיא תמיד מלחיצה יותר. 
יש לנו רעיון להצמיד לספר צמיד, כדי שכל מי שקרא אותו, יענוד את הצמיד. ככה זוג יוכל למצוא את עצמו בפגישה הראשונה כששניהם עונדים את הצמיד, מה שיכול לפתוח להם נושאים לשיחה". 


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש