פרסומת
דלג

טור עורך

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 1/12/2017 11:04 ● ערב ערב 2839
אז מה אם העבירו חוק מדינה להקמת שדה זמני בחלקו הצבאי של שדה דב? ● זה לא אומר שגם חייבים לבצעו ● שדה דב כך נראה יוותר בשנה הקרובה במקומו ● אבל מה יהיה בעוד שנה? ● לאלוהי הצ'אנס פתרונים ● וגם: מדוע נכשלים מכרזי ''מחיר למשתכן'' באילת ● ועל ציון לשבח לעיריית אילת לצד הצעת ייעול שתחסוך פגיעה בטוחה בנפש
טור עורך

 

בישראל כמו בישראל הזמני הוא הקבוע


בשבוע שעבר התרעתי על כי שום גורם לא פועל למציאת שדה חלופי לשדה דב וכך יקרה שבעוד שנה מהיום ימצאו עצמם תושבי אילת מנותקים מתל אביב. השבוע הסתבר שהמצב במדינת חלם הרבה יותר גרוע. למעשה אפילו לא התחילו לבצע את העבודות להקמת הטרמינל האזרחי הזמני בשטח השדה הצבאי וזאת למרות שמכרז פורסם ואפילו זוכה ככל הנראה כבר יש. מאחר וכך, נאלץ שר האוצר לפנות לוועדת הפנים והגנת הסביבה במטרה להאריך את הצו המאפשר את המשך פעילות השדה במיקומו הנוכחי בשמונה חודשים נוספים. אלא שלא צריך לקרוא בין השורות על מנת להבין כי הארכת הצו בשמונה חודשים מסכלת למעשה את החוק שהעבירה הכנסת שקבע כי פעילותו האזרחית של שדה דב תועבר למשך שנה לשדה הצבאי, שכן אף אחד לא באמת הולך להשקיע מיליונים בעבור בניית טרמינל חלופי שיפעל ארבעה חודשים בלבד. מכאן שאחת משתיים עומד לקרות. או שבעוד שמונה חודשים יאריך השר את השימוש בשדה הקיים בארבעה חודשים נוספים ולאחריהם יסגרו את הבסטה (ובעצם עשו צחוק מחוק של כנסת ישראל), או שיקימו בכל זאת את הטרמינל הזמני ואז אפשר יהיה לראות בכך הוכחה שגם בממשלה מבינים שלא ניתן לסגור את שדה דב. אם המדינה תשקיע מיליונים בבניית טרמינל "זמני", תהיו בטוחים שהזמני הזה הולך להיות קבוע. גם ראש העירייה מאיר יצחק הלוי מבין את הדברים ועל כן הוא פנה השבוע לשר וביקש ממנו לפעול לסיום בנייתו של הטרמינל הזמני. הוא עשה כן משום שלדבריו: " אני לא רואה היום מענה טוב יותר מהשארת המסלול של שדה דב במיקומו הנוכחי ולאפשר בנייה בצדו המזרחי של המסלול". כלומר יצחק הלוי הולך על אופציית הזמני הוא הקבוע. אלא שאני לא בטוח שכדאי לנו לתלות יהבנו באופציה הזו שכן בעלי הקרקע עצבניים מאוד על חוק שדה דב שהפר מבחינתם את כל ההבטחות שניתנו להם מהמדינה וכבר בימים אלה הם שוקדים על תביעת ענק נגד המדינה. עם איך שבתי המשפט צידדו בבעלי הקרקעות עד היום (כולל בג"ץ) אני מתקשה לראות אותם משנים את הטון ומאפשרים לשדה דב להיוותר במיקומו הנוכחי, מה שאומר שבהעדר חלופה וגם אם זה ייקח עוד שנה שנתיים של הליכים משפטיים, שדה דב ייסגר בסופו של יום, כי בישראל 2017 הנדל"ן הוא שם המשחק ושם דבר לא יעמוד בדרכו.

 

לאן נעלמו האימהות והילדות?

 

לאחרונה הופיעו על הכביש ברחוב דקר במערב 7 צלליות של אדם בוגר אוחז בידו של ילד. אל מערכת העיתון זרמו מספר פניות שתהו על פשר הסימונים שאינם מופיעים בספר התמרורים והיו אף שתהו האם מזמינה העירייה את תושבי העיר לצעוד עם ילדיהם במרכז הכבישים. ובכן מי שישים לב יבחין כי הסימונים הללו סומנו לצד בית הספר 'מצפה ים'. מטרתם ברורה - להזהיר את הנהגים כי במקום חוצים את הכביש הורים ולידיהם בדרך אל בית הספר וממנו. אני לא יודע מה אתכם, אבל לי הם גורמים להאט באחת כמעט באופן מותנה. מבחינה זו הם משמשים תזכורת מצוינת, כמעט בדומה לפעילותם הברוכה של הבמפרים ומעגלי התנועה שמאטים את התנועה וחוסכים פגיעות בנפש.  כעת רק נותר לבקש מהעירייה לנהוג בשוויוניות ולייצר שבלונה של אישה אוחזת ביד של ילדה, שכן כרגע כל הדמויות הן של גברים וילדים בנים, עד כמה שידוע לי אימהות וילדות הן לפחות מחצית מהאוכלוסייה בעיר אם לא יותר. סתם בשביל השוויון.

 

מדוע נכשלים מכרזי מחיר למשתכן באילת


מזה מספר חודשים ש'ערב ערב 'עוקב בדאגה אחר מכרזי "מחיר למשתכן" שאמורים להתפרסם אך נדחים שוב ושוב. אז נכון שנגלה ראשונה של מכרזים יצאה לדרך ואף הוגרלו כבר הזוכים בה, ואולם מאז ממתינים להתפרסם ארבעה מכרזים על 600 דירות שאמורות להבנות ברובעים 11 ו-12 בעיר, אך אלה נדחים שוב ושוב על ידי רשות מקרקעי ישראל. כששואלים את הרשות מדוע, היא משיבה ש"היה צורך לדייק את עלויות הפיתוח במתחמים", כלומר שהסיבה לדחייה נעוצה בה, ואולם לא בטוח בכלל שכדאי להאמין לנימוק הזה, שכן תופעת המכרזים הנדחים בפרויקט "מחיר למשתכן" הפכה למכת מדינה, או אם לדייק, למכת הפריפריה, שכן מכרזי הפרויקט במרכז נחטפים כמו לחמניות חמות והתור להרשמות להגרלות אלה מתארך עד אינסוף אלו הן ערי הפריפריה שבה העסק מדשדש ויש הטוענים שאף קורס. לכן יש אולי לקרוא את תגובת הרשות באופן שונה כך ש"הצורך לדייק מחירים" הוא בעצם הודאת הרשות לפיה אין כדאיות כלכלית לקבלנים לגשת למכרזים אלה. אז לפני שנבין מדוע זה כך, רק נפרט את שורת הכשלונות במכרזים שכבר פורסמו אך נותרו ללא קבלנים מתמודדים:  15 מכרזים של רשות מקרקעי ישראל שפורסמו בצפת, עפולה וקריית ביאליק בהיקף של 2000 דירות נותרו ללא דורש. בצפת הצליח מכרז אחד מתוך שישה (92 דירות), בעפולה צלח מכרז אחד (98 דירות) ובקריית ביאליק גם כן אחד (308 דירות). שישה מכרזים נוספים נכשלו בערד (198 דירות), ובנהריה צלח רק אחד מתוך שני מכרזים.  גם כאן כבמקרים אחרים, למכרז שכן צלח ניגש קבלן בודד. תוסיפו לרשימה את טבריה, מעלות, אופקים וקרית גת ותבינו שמדובר בכשלון קולוסאלי של פרויקט הדגל של שר האוצר משה כחלון, אגב, אם למישהו זה מזכיר את הכשלון של תכנית תמ"א 38 לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה שמצליחה נהדר בתל אביב אבל כושלת בפריפריה, זה לא במקרה, גם שם התברר מהר מאוד שהכדאיות הכלכלית עבור קבלנים קטנה עד נעלמת כשמדובר במבנים הממוקמים מחוץ למדינת גדרה - חדרה, ובדיוק כמו ששם ניסו (ללא הצלחה) לשפצר את התכנית ויצאו עם תכנית תמ"א 38 2 שהקלה בתנאי התכנית במטרה למשוטך קבלנים לפריפריה, כך גם במקרה של מכרזי "מחיר למשתכן", בהם הודיעה רמ"י כי תגדיל את כמות הדירות בכל פרויקט שימכרו במחירי שוק רגילים. ובכן נראה שגם הטריק הזה לא עובד על הקבלנים ונשאלת השאלה מדוע. לכך ישנן כנראה שתי תשובות השלובות זו בזו – מי שישווה את גובה ההנחה ממנה ייהנה מי שניגש למכרז בפריפריה לעומת זו שיקבל זה הניגש למכרז באזורי ביקוש, יגלה למגינת לבו כי מדובר בהפרש עצום שיכול להסתכם גם בלמעלה ממאה אלף שקלים. נתונים אלה נחשפו עוד בחודש מרץ השנה בוועדת הכלכלה של הכנסת, בנייר עמדה שגיבש מרכז המידע והמחקר של הכנסת, וממנו עולה כי ככל שהנכם מתמודדים על דירה מוזלת באזור מרכזי – כך ההנחה שתקבלו על דירה גבוהה יותר – בערכים שקליים. מכאן, שמתמודד שיזכה בדירה מוזלת בין חדרה לגדרה, יקבל הנחה גדולה יותר מבחינת הסכום הסופי שעליו לשלם, בהשוואה לשיעור ההנחה שיקבל זכאי שיגריל דירה בפריפריה. אז נכון שאחוזי ההנחה עולים ככל שהישוב בו נערכת ההגרלה ממוקם באשכול פריפריאלי יותר ועדיין במונחים שקליים בתל אביב תקבלו הנחה הרבה יותר גדולה מבאילת. תוסיפו לכך את העובדה שייקח חמש שנים במקרה הטוב כדי לקבל את המפתח לדירה הזו וכן את העובדה שבמהלך השנים הללו יאלצו הזוכים לגור בשכירות בהמתנה לדירותיהם ותבינו שההנחה גדולה ככל שתהיה מתמוססת ונעלמת ועמה הכדאיות, תכלס, יותר משתלם לשלם מחיר שוק מלא ולקבל דירה כבר מחר בבוקר שהיא גם בסטנדרט בניה הרבה יותר גבוה וגם ממומנת מאותו הכסף שהייתם משקיעים בשכירות לשנים הקרובות. לכן לא מפליא בכלל שמתוך 161 דירות שכבר כן הוגרלו באילת רק 80 מהן יגיעו לידיהם של בני אילת. מסתבר שגם אלה לא ממש ממהרים לעלות על רכבת הבחירות של כחלון ומעדיפים לחפש את עתידם בפרויקטים מהירים ומשתלמים הרבה יותר. 

 

סכנת נפשות בדרך לכושר

 

צומת הכניסה למערב 7
צומת הכניסה למערב 6


הכביש העוקף של אילת הוא ללא ספק מעורקי התנועה הסואנים והמסוכנים בעיר, שכן הוא משרת לא רק את הרכבים הנושעים עליו אלא גם את מאות ואלפי התושבים העושים שימוש יומיומי בשביל הריצה והאופניים הצמוד אליו. מסלול אותו הכשירה עיריית אילת ואומץ בחום על ידי קהילת הספורטאים המקומית. אלא שעל מנת להגיע אל השביל נאלצים תושבי שכונות מערב 6 ו-7 הסמוכות לחרף את נפשם בשעה שהם חוצים את הכביש הסואן בין המכוניות החולפות על מנת להגיע אל שביל הריצה. שתי נקודות קריטיות הן זו שמול מגרש המשחקים שבמערב שבע וזו שבצומת רחוב ארגמן. טוב תעשה וועדת התחבורה של העירייה באם תשקול בחיוב סימון מעברי חניה במקום, אלא ינתבו את הולכי הרגל למקום מוסכם ומסומן שיקל על הנהגים שנאלצים כיום להתמודד עם הולכי רגל המתפרצים להם לכביש, ובד בבד, ישמשו מעברי החצייה כמאטי תנועה, שכן נהג הרואה לפניו מעבר חצייה מנמיך אוטומטית את מהירות נסיעתו.


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש