פרסומת
דלג

חוד החנית

מאת: רותם ג'קסון ● 12/1/2018 11:33 ● מה נשמע 530
חנית פוגל ידועה בתור הרבה דברים ● יש המכנים אותה אשת ים, ילדת פרחים נצחית, פריקית של סיכונים ועוד ● מה שבטוח, היא האישה הכי קרבית באזור, והגיל (62), הוא הדבר האחרון שיעצור אותה ● עד לאחרונה עוד הייתם רואים אותה דוהרת על אופנוע ה- BSA 42 שלה עליו היא רוכבת משנת 77 ● עכשיו, אחרי שביקרה כבר בחצי עולם ועברה את ההרפתקאות הכי משוגעות שיש, היא מתכננת את טיול הפנסיה שלה...
חוד החנית
האשה הכי קרבית שתפגשו. חנית פוגל

 

לא עוצרת בשישים!


אחרי 40 שנה החליטה חנית פוגל שהגיע הזמן לרדת מדו- גלגלי,אבל זה בערך הדבר היחיד שהיא תוריד בגלל הגיל. "אני גם לא בטוחה שזה בגלל הגיל", היא ממהרת להצהיר, "פשוט יש לי פציעה בברך והיו לי יותר מדי תאונות בשנה אחת, אז הבנתי שזהו, שסיימתי את הפרק הדו גלגלי בחיי". הים זה כבר סיפור אחר לגמרי, אחרי שכבר הספיקה להדריך את כל סוגי הספורט הימי, להוציא רישיון משיט לכל הסעיפים הקיימים בחוק, לצלול אלפי צלילות במהלך חייה, לצאת כל שנה לספארי צלילה במקום נידח אחר בעולם, ולצלול כל פעם עם חיה מסוכנת אחרת, פעם כרישים ופעם עם תנינים, היא מתכננת את הטיול הגדול מכולם- "טיול שחרור מהעבודה", היא מסבירה בהתרגשות. "אני מחכה לזה מגיל 13, לרגע בו אוכל לעשות מה שבא לי. לטייל בכל מקום, לא להיות חייבת שום דבר לאף אחד, להיות אדון לעצמי. זה מה שחיפשתי כל החיים.  תמיד הייתי ציפור דרור, וכנראה שכבר לא אשתנה יותר". 

 

צילום: ורד צברי
“לא הפכתי את הצלילה למקצוע כי זו אהבה” ● צילום: בועז סמוראי

 

חנית של הכל מכל וכל


חנית פוגל היא תופעה נדירה כפי שכבר הבנתם. היא גרושה ומאושרת כהגדרתה, אמא לילד אחד בן 33  בשם תבל, למרות שהיא זו שמטיילת בעצם. היא נולדה וגדלה בתל אביב, מתגוררת בקיבוץ אילות כבר 31 שנה ומלאת תחומים כרימון. בחייה היא הספיקה להיות מה שאנשים מספיקים בעשרה גלגולי חיים. החל ממפסלת בקרמיקה ובשיש, אספנית ציוד ימי, ועד מורה לספורט וימאות, מדריכת ש.ל.ח, סייעת בבית ספר יסודי, נהגת אוטובוס, סקיפרית, מצילה, מנהלת מרכזי ספורט ובריכות שחיה, כולל אחזקת בריכות, צוללנית, צלמת, מטיילת ומתעדת בצילום, שחקנית כדורסל, שחקנית בחוג דרמה ומדריכת גלישת רוח. בין תלמידיה היו גם שלמה ארצי ואילי גורלצקי. 
עם מיקי ברקוביץ' היא כידררה על המגרש בבית הספר התיכון בתל אביב בו למדה, כשהיא הייתה  בורחת משיעורי אנגלית וברקוביץ' משיעורי מתמטיקה. "אמנם לא הגעתי רחוק כמוהו", היא צוחקת, אבל הגעתי לאליפות בתי הספר. אחרי התיכון החתימו אותי ב'הפועל'. בשלב מסוים הפסקתי לשחק כי המאמן היה נוגע בבנות וזה לא התאים לי, אז הלכתי. דווקא היום העובדה הזו רלוונטית יותר מתמיד. היו לי בחיים הרבה הטרדות מיניות, אבל כמו שאת רואה אותי, אני לא מהמוותרות, מה שאומר שהיו גם כאלה שחטפו ממני בעיטה בביצים. ועדיין אני מצליחה להבין שיש בנות שהן לא כאלה, זו אני השונה פה. לכן אני חושבת שמה שקורה היום ברמת המודעות של הנושא הזה, חשוב מאוד. לא כולן מסוגלות להגן על עצמן, ולכן החוק צריך להיות הרבה יותר מרתיע ומאיים".  

 

אקשן - זה כל הסיפור. חנית והסאפ
צילום: הגר גת

 

הים- אהבתי הגדולה


בין כל ההדרכות שעשתה חנית בתחום הים, דווקא את תחום הצלילה היא התעקשה להשאיר לעצמה ולא להיות מדריכת צלילה. "צלילה זה הכיף הכי גדול שלי, ולכן לא רציתי להרוס את זה בעבודה", היא מסבירה בחיוך, "זה משהו שאני לא אוותר עליו לעולם.  הים בכלל הוא אהבתי הגדולה ועל כך יעידו האוצרות הימיים שנאספו אצלי היישר מקרקעית הים לאורך השנים. בתל אביב גרתי על יאכטה במרינה, וכולם צחקו עלי ואמרו שיש לי דרכון בבגד הים, כי כל פעם שמישהו יצא להפליג, הייתי יוצאת איתו ומתנדבת לנהוג. אני מסוגלת להיות על ההגה 24 שעות ברציפות, וככל שהגלים יותר גבוהים, החיוך שלי יותר גדול".  

החיים בשבילך הם? 
"הרפתקה אחת גדולה! ככה אני חיה מהרפתקה להרפתקה ועוד מעט ההרפתקה הגדולה תתחיל. אני מתכננת לצאת לטיול סביב העולם עם חברה. 'טיול שחרור מעבודה', ככה אני קוראת לזה, למרות שאף פעם לא עבדתי בעבודה שלא אהבתי. כל העבודות שעברתי עשיתי באהבה מסיבות שונות ואחרות. אחת העבודות הכי הזויות שהיו לי הייתה כשהייתי בתל אביב ועשיתי התעמלות בוקר לקשישים בשעה 6 בבוקר בחוף הים. היה לי מיקרופון כזה והיינו עושים התעמלות ונכנסים לשחות עד שהציעו לי להפליג והעברתי את העבודה למישהו אחר. עבדתי בבית הספר 'מעלה שחרות' בתור סייעת, ואחרי שפיטרו אותי הייתי מדריכת סאפ וגלישה אצל הדר גת. מיוני האחרון אני עובדת במעבדות בבית חולים 'יוספטל' ומאוד מרוצה. אף פעם לא חשבתי שאעבוד בבית חולים עם כפפות וחלוק לבן, אבל באמת שאני נהנית. אני פשוט מאוד אוהבת לגוון. בחיים בכלל, וגם בטיולים שלי אני מגוונת- ג'יפים, טרקים, הפלגות, צלילות, אני צריכה כל הזמן אתגר חדש והעבודה בבית חולים היא אתגר בשבילי כי נכנסתי לתחום שאני לא מבינה בו כלום, והפכתי למומחית, עד כדי כך שרופאים ואחיות מתקשרים לשאול אותי איך לעשות, מה להפריד, מה להקפיא וכו. יש בתחום הזה המון גורמים שמשתנים וכל יום לומדים דברים חדשים". 

יש שיגידו שלהחליף עבודות כל הזמן זה לא רציני, אולי זה בגלל שלא למדת מקצוע?!
"להיפך, למדתי המון מקצועות. בשבילי, להחליף עבודות זה להחליף עניין והרפתקה. לעבוד בתחום חדש, להכיר אנשים חדשים, עבודה מסוג שונה. יום אחד ישבתי עם מישהי ב'יוספטל' והיא אמרה לי שהיא עובדת שם 40 שנה. זו בערך כמות העבודות שעברתי עד כה", היא מחייכת, "הייתי מתה אם הייתי עושה את אותה עבודה 40 שנה".

 

ללטף תנין ● צילום: בועז סמוראי

 

כמו נערה מתבגרת


החצר של פוגל היא מוזיאון מזכרות מכל הטיולים וההרפתקאות שעברה. היא מקושטת באינספור פריטי עתיקות שנאספו מהים, החל מעוגנים של ספינות ענק שהגיעו לחצר במנוף מיוחד, ועוגן אחד קטן שמסתובב איתה כבר 40 שנה כמו קמע, עוד מהבית בתל אביב, וכלה בפנסים של אוניות גדולות, חלונות של אוניה, הגאים, מצלמות ישנות, ווסתים, סנפירים, חליפות צלילה ישנות, צופר ערפל של אוניה ושלל אבנים, מטבעות ואביזרים קטנים. "הייתי יותר שעות בים מאשר על היבשה", היא אומרת לי בחיוך, "ואם היה אפשר הייתי גם חיה מתחת למים. זו המדיטציה שלי. אנשים אומרים שיש לי זימים. תמיד נשאר לי אוויר במיכל בצלילה. אני נושמת יותר לאט כשאני במים. אני כל כך נהנית מהדגים ובמיוחד אני אוהבת ספינות טרופות ומקווה למצוא אוצר ביום מן הימים. ממש תיבת אוצרות. זה החלום שלי, למרות שהיו לי כמה הפתעות מתחת למים. פעם מצאתי שטר של 200 ש"ח שעשה את דרכו לקרקעית מכיס של מישהו, ופעם ראיתי משהו מנצנץ על הקרקעית והחלטתי שזו טבעת נישואין, אז ירדתי לקרקעית וזה באמת היה מוט ברזל שקשורה אליו טבעת נישואין ושקית עם מכתב בפנים. הוצאתי את זה בהתרגשות וכבר חשבתי איך אני משמחת את זו שהציעו לה נישואין במהלך הפלגה והמכתב והטבעת נפלו לבחור חסר המזל, עד שקראנו בקושי את המכתב וגילינו שזה מכתב שמישהי כתבה כדי להיפטר מבעלה. היא כתבה שהיא זורקת את הטבעת שהוא נתן לה כדי שכל הצרות שלה ייעלמו".... 

 

“הייתי מתה אם הייתי עושה את אותה בעבודה 40 שנה” ● צילום: ספיר אסרף
חיה את החיים - בטיול בקובה ● צילום: דוד ואדס 


בדיוק כמו לנערה מתבגרת גם לחנית יש מפה של העולם תלויה על הקיר בחדר עם נעצים שמסמנים את כל המקומות בהם ביקרה. "אני מטיילת המון בעולם ואני משוגעת על בעלי חיים, על הטבע ועל מפגש עם הפראי והלא ידוע. אני מעידה על עצמי שאני 'משוגעת' בלי תקנה, אפילו תפסתי לתנין בזנב. אני אוהבת גם טיפוסים, ואנשים, וצבעים, ולכן אני משתדלת לטייל במקומות אקזוטיים –הודו,  איי גלפגוס- שם הצלילות הכי מדהימות, סרילנקה, אנטרקטיקה, מאלדיביים, אוגנדה, אירופה, ארה"ב, קובה, סיני, מצריים ועוד. לאוגנדה נסעתי כדי לחפש גורילות בהרים. הייתי אז עם רצועות חדשות בברך והלכנו ביערות גשם בטרק ממש קשה. קיבלנו הוראות לא להסתכל לגורילה בעיניים כשנפגוש אותם, אבל אני הרי לא שומעת להוראות, וכשהגענו לא ראינו שיש שם גור. התקרבתי יותר מדי ופתאום הזכר יצא אלינו בשאגות אימה כדי לתקוף אותנו. למזלי, המדריך שלנו היה ממש מנוסה- הוא השמיע קול מיוחד והסתכל לו בעיניים והגורילה נסוגה לאחור. זה היה ממש מדהים". 
בעוד פחות מחודשיים חנית יוצאת לאיי סוקורוס במקסיקו לספארי צלילה מטורף בשיא עונת הנדידה של הליוויתנים, בתקווה שתצליח לצלול איתם. "אני פשוט אוהבת את הקטע הזה של לשבת שמונה ימים על סירה עם אנשים שאני לא מכירה, לראות רק ים בלי יבשה וכל היום לצלול ולגלות הרפתקאות חדשות בים". ותסמכו על חנית שלמרות שעברה כל כך הרבה בחיים, מבחינתה זו רק טיפה בים הגדול גדול של החיים אותו היא רוצה עוד לטרוף.


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק