פרסומת
דלג

חיה את החלום

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: רוני מויאל ● 12/1/2018 11:39 ● מה נשמע 530
שנה וחצי אחרי שהחליטה שהיא לוקחת את כישרון השירה שלה למחוזות אחרים, אילנית הרוש, מורה לערבית וללשון ביום יום, תעמוד ביום חמישי הקרוב על הבמה ב'בית פיליפ מוריי' (18.1.18 בשעה 19:00) במופע יחיד ראשון, ותוכיח שגם בגיל 47 אי אפשר לעצור את האהבה הזו שמבעבעת בתוכה ● עם 12 שירים מבית אבא בעברית ובערבית, היא מקדישה את המופע לאביה, יחזקאל ששון ז"ל, האיש ממנו הכל התחיל, ומבטיחה להמשיך ולהוביל את האהבה הזו שלה לשירה ● אין דבר העומד בפני הקול
חיה את החלום
שילוב מנצח. אילנית (ימנית) וסיגלית ● צילום: סטודיו רוני מויאל ● איפור: תהילה טלולקר

שנה וחצי עברו מאז נפגשנו לראשונה לטובת כתבה על המורה לערבית ולשון בבית ספר 'בגין', אמא לארבע (שני זוגות תאומים), שביום בהיר אחד, באמצע החיים, החליטה שהיא לוקחת את האהבה שלה לשירה הערבית מבית אהבה, ואת כישרון השירה המיוחד שלה ועושה עם זה משהו. הייתה זו סיגלית קובי, אימו של אחד מתלמידיה שחתומה על השינוי הזה בתפיסה של אילנית, שאולי, אבל רק אולי הייתה נשארת עם החלום הזה שלה עמוק בפנים ושרה עדיין רק בטקסים הבית ספריים. לפני מספר שנים, כשאילנית שימשה אז כמורה של הבן שלה, הגיעה אליה הביתה לחזרה על שיר שהיה עליהם לבצע יחד באחד מטקסי בית הספר, לא האמינה סיגלית לקול ששמעה. "אמרתי לבעלי, אתה שומע את מה שאני שומעת?". ומאז הכל היסטוריה. בעידודה ובהובלתה של מי שהפכה ליד ימינה, הפכה אילנית הרוש את היכולת הקולית המדהימה שלה לנחלת הכלל.

 

“הכתוב מקבל משמעות”. הרוש

 

"היה צריך רק להדליק את הגץ"


הרבה מים זרמו בים סוף בשנה וחצי האחרונות. אם אז, בפגישה הראשונה, אילנית חלמה בגדול ואני מודה, הרמתי גבה עד כמה בחורה בגילה יכולה להפליג עם החלום שלה הזה רחוק, הרי שבמרוצת השנה וחצי האחרונים אילנית חלמה וגם חיה את החלום, כשהשירה הופכת לדבר המרכזי בחייה. מאז הפגישה ההיא שלנו היא הופיעה בפסטיבל ריקודי בטן עם החוויה האתנית שם שרה שלושה שירים, במופע שהתקיים בחיפה במסגרת 'חג החגים' היא מצאה את עצמה באמצע ואדי ניסנס שרה עם זמרת ערבייה ומרטיטה לבבות, בהמשך הגיע ערב כישרונות של מקומות העבודה באילת, אותו ארגנה מירב לוין פוקס, בו הדהימה אילנית וקטפה את המקום הראשון ושם זה נעצר. "הייתה תקופה קצרה של הפוגה. סיימתי את התואר השני ועוד כמה עניינים אבל אז זה התעורר ובגדול, הצורך הזה שלי לעמוד על במה ולשיר. כשיש בתוכך את הבערה הזו היא לא נכבית", היא אומרת בחיוך. "אתה צריך רק מי שידליק את הגץ". והגץ הזה נדלק. שלושה חודשים מהרגע בו החליטה להרים מופע יחיד, הכל התחיל לרוץ. יד ביד עם סיגלית, הפכו השתיים את החלום למציאות ושיהיה ברור, להרים ערב יחיד זה לא עניין פשוט ועזבו את העלויות, הארגון והתרוצצויות, יש כאן תפיסה והבנה שאת עולה לגמרי לבדך על הבמה, וצריכה להחזיק את הקהל למשך כשעה וחצי. אבל את אילנית זה לא מרתיע, ושיהיה ברור שאחרי גיוס הנגנים, הרפרטואר שונה כבר כמה וכמה פעמים. אז היום, שבוע לפני הפרפרים כבר חוגגים אצלה בבטן. סיגלית עסוקה עד צוואר בארגונים אחרונים ומכירת הכרטיסים (הפקה עצמאית, זוכרים?) ואם כשרעיון המופע רק יצא לדרך סיגלית עוד חששה שהלחץ של אילנית עלול לפגוע בקרבה המיוחדת ביניהן, הרי שלא זו בלבד שאילנית 'זורמת', כהגדרתה, אלא שהמופע הזה עוד מחבר ביניהן. 
אילנית: "אתמול העליתי לרגל יום הולדתה של סיגלית, פוסט בפייסבוק שמעיד על הכל. אם קודם לכן היינו קרובות, הרי זה כאין וכאפס לקרבה שנוצרה בינינו סביב העיסוק במופע. זכיתי בחברה, אחות, אשת סוד, פיה קסומה מהאגדות שנשלחה להוביל אותי לעשייה".
ומה בעצם יוצא לך סיגלית מכל ההתעסקות האינטנסיבית הזו? אני תוהה וסיגלית מחייכת ועונה: "דווקא היום דיברנו על זה. אני חושבת שלכל אחד יש את הייעוד שלו בעולם הזה. זו לא פעם ראשונה שיוצא לי להירתם למשימה שלא קשורה אלי. מבחינתי זה סיפוק גדול. הרבה פעמים רציתי לעשות דברים בשביל עצמי ולא עשיתי, ומסתבר שיש לי יותר כוחות לעשות את זה בשביל אחרים. אני נהנית מכל רגע, זה מאתגר אותי ובסופו של יום- ההצלחה שלה זו ההצלחה שלי. שיתוף הפעולה בינינו שמקבל חיזוק אדיר בתקופה הזו הוא משהו שלא רואים תמיד. אני רואה ביום יום אנשים שיוצאים מגדרם בטירוף בגלל הלחץ ואני מודה שחששתי מזה, אבל לשמחתי בינינו הכל זורם".
אני שואלת את אילנית מהיכן הגיע הרעיון למופע היחיד, והיא מזכירה לי שבסוף הכתבה ההיא שלנו היא הבטיחה ביום מן הימים להעלות מופע יחיד. "מסתבר שכשאת אומרת משהו למישהו וזה נכתב, הכתוב מקבל משמעות. כשדיברנו על זה אז, זה היה בגדר חזון, האמת, לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר, אבל כנראה שמה שצריך לקרות- קורה. אז היו בדרך כל מיני נגיעות והופעות שלי פה ושם, עד שזה הבשיל לכדי רצון אמיתי לצאת במופע משלי, והאמת", היא עוצרת את שטף הדיבור ומחייכת, "גם עכשיו כשאני מדברת על זה, אני לא מאמינה. עד עכשיו היינו בעשייה מטורפת ועכשיו ההתרגשות מתחילה לתפוס פיקוד.

 

המנטור הכל יכול. עם אבו יעקוב

 

מה יהיה במופע?


"12 שירים מבית אבא. אני פותחת עם השיר 'יש מקום של יהורם גאון', כשכל השירים במופע הם למעשה שירים עליהם גדלתי בבית אבא. אבי שהיה נגן וזמר, היה מלקט אצלינו בערבים את מיטב אמני הזמר המזרחיים שפרצו בהמשך החוצה. הם היו יושבים בסלון ושרים ואני כילדה קטנה הייתה יושבת על הברכיים של אבא ומתמוגגת". מותו הפתאומי והבלתי צפוי של אביה, יחזקאל ששון, כשהיה רק בת שש, על שולחן הניתוחים, הותיר בה את החור הגדול והכמיהה למוסיקה אותה המשיכה לשאת איתה במשך כל השנים. "ואני מסיימת בשיר 'בית אבי' של יהורם גאון. בין לבין, מרבית השירים יהיו בשפה הערבית, השפה אותה הכרתי בבית אבא, שירים שהפכו לנחלת הכלל ונוגעים בכל אחד ואחת במקום שלו. המופע ישולב במצגת עם קטעי קישור שקשורים באבא, ושיובן- לא מדובר כאן בערב הנצחה או זיכרון. המטרה החד משמעית של הערב הזה מבחינתי היא- להפיץ את הבשורה שיש המשך למוסיקה, שדור ההמשך חי ונושם את המוסיקה הערבית. אני סוג של הוכחה חיה שהמוסיקה הערבית חיה ונושמת. בימינו אמנם מוסיקה ערבית נתפסת כדבר פחות חיובי, אבל למבוגרים ולילדים שגדלו בבית מזרחי על ברכי המוסיקה הזו, זה עדיין נוגע ועושה את שלו וכמובן שהייתי רוצה מאוד לראות בקהל גם אשכנזים", היא ממהרת לציין בחיוך.

 

פורחת בגיל 47

 

חוזרת לשורשים


כחלק מהמופע ישולב אמן אורח- ציון כהן- אבו יעקוב (צברי עאשור), מי שהיה חברו הקרוב של אביה ונחשב לאחד מגדולי המוסיקה העירקית בארץ. גם היום כשהוא בן 89, אבו יעקב במייטבו, שר ומנגן ויגיע לקחת חלק במופע באהבה גדולה עם מי שהוא רואה בה כביתו ומשמש לה מנטור. "אחת לשבוע אני עולה למרכז ופוגשת אותו", מספרת אילנית בהערכה, "ואין כמו לקבל טיפים והכוונה ממי שנחשב לאחד הגדולים בארץ במוסיקה הערבית". במופע ישתתף גם הכנר המושכר סלים נדף שמלווה את אבו יעקוב מזה כ – 50 שנה. "מבחינתי להזמין למופע היחיד שלי את מי שהיה מגיע אלינו הביתה ושר עם אבא, האיש שתמך בנו בכל לאחר מותו, זו לגמרי סגירת מעגל", היא אומרת. במופע תשולב גם רקדנית הבטן האילתית אורלי בידני בקטעי ריקוד, כשאת כל אלו עוטף אדי לקריף הקלידן. אפילו אורי, הבן של סיגלית, אותו ילד איתו שרה והתגלתה על ידי אימו, יופיע במופע בביצוע משכנע על הדרבוקה. על הדרך מבקשת לפרגן ל'חדר העיקרי' בעיר, מקום המפגש של יוצאי קהילת עירק באילת, בניהולם של אורנה ואגנר ועזרא ארבלי, שדוחפים ומאוד מפרגנים לה כחברת הקבוצה שלוקחת את המוסיקה הזו שלהם צעד אחד קדימה.

מה את מצפה מהמופע?
אילנית: "בראש ובראשונה שהאולם יהיה מלא. זה יעיד על תמיכה ופרגון. חשוב לי כמובן שאנשים ייהנו, יאהבו ויתרפקו על זכירונות העבר".


איך מתכוננים לקראת מופע יחיד ראשון? אני תוהה ואילנית מסבירה: "אני בעיקר בחזרות כל היום עם עצמי. מול המראה, מנסה לדייק, עוברת שיעורים לפיתוח קול בסדנה במרכז בשם 'הכל בקול'- מרכז מיתרים של אירית ברבר יוצאת ה'גבעתרון' ונפגש עם אבו יעקוב לדיוקים וכיוונים. לפני המופע נפגש בפעם הראשונה עם כל הנגנים יחד, אבל עם כל שנות ניסיון הבמה שכל אחד מביא איתו, הם מרגיעים אותי שאין לי בכלל ממה לדאוג. האמת, היום אני יכולה לומר שצריך ביצים של בת יענה כדי להרים ככה מופע יחיד".


מה הלאה? אני שואלת את אילנית שאומרת לי בחיוך: "יש לי מפיקה, תשאלי אותי".
סיגלית: "בראש ובראשונה נסיים עם הפרויקט הזה בחוויה, הנאה וריגושים. יש לי עוד לא מעט רעיונות בראש, אבל אני לא חושבת על זה עכשיו". טורק רמז קל מוכנה סיגלית לתרום- "אני מייעדת לה את התזמורת האנדלוסית. כן, תכתבי. מסתבר שכשכותבים אצלך זה יוצא לפועל בסגנון של הבטחתי ולכן אקיים".
ואם תשאלו את אילנית עצמה, היא רוצה לרוץ עם מופע היחיד הזה שלה בכל הארץ ולהעביר את המסר ואת שירי בית אבל לכלל. ובינתיים מכירת הכרטיסים למופע בעיצומה. 

עלות כרטיס 50 ₪. ותסמכו על סיגלית שהיא כבר תגיע עם הכרטיסים עד אליכם.  
(סיגלית קובי- 053-9229901).
  


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש