פרסומת
דלג

בית המשפט: החניה והמקלט של מרכז שלום הושכרו מעל ראשי בעלי החנויות שלא כדין

מאת: איה פלשקס ● צילום: ארכיון ערב ערב ● 12/1/2018 17:36 ● ערב ערב 2845
לאחר שנים ארוכות בהן לא היה ברור מצבו המשפטי של מרכז שלום הוותיק בשדרות התמרים, באה לקיצה הסאגה, עם פסיקתו של בית המשפט שקיבל את תביעתם של 70 בעלי החנויות במקום ● נפסק כי על החברות המנהלות את המלון והמרכז אסור היה להשכיר מעל ראשי בעלי החנויות את החניות וכן את המקלט ● עוד נפסק כי המרכז יירשם כבניין משותף, מה שיאפשר לבעלי החנויות להעביר את נכסיהם בירושה
בית המשפט: החניה והמקלט של מרכז שלום הושכרו מעל ראשי בעלי החנויות שלא כדין
אסור היה לנתבעות להשכיר את החניות והמקלט מעל ראשי בעלי החנויות. מרכז שלום

לאחרונה התקבלה תביעת 70 בעלי החנויות במרכז שלום, לרישום המרכז כבית משותף ורישום זכויות החכירה שלהם בפנקס הבתים המשותפים. כך יוכלו התובעים גם בעתיד להעביר את החכירה ליורשיהם. בתביעה, התבקש בית המשפט לקבוע האם שטחים בבניין הנם חלק מהרכוש המשותף ובמידה וכן, האם שייך הרכוש המשותף לבעלי החנויות במרכז הישן או לכלל בעלי הנכסים במבנה המשולב – הישן והחדש, הכולל גם את המלון והחניות שלצדו. בסיכום הדברים נפסק כי החניון הינו רכוש משותף של כל בעלי הנכסים במבנה המשולב "מרכז שלום". עם זאת קבעה השופטת כי אחוזי בנייה שאושרו מאוחר יותר- בשנת 2003, אינם שייכים לכלל בעלי זכויות החכירה.

 

הפשרה כשלה והמשפטים נערמו


שבעים בעלי חנויות במרכז שלום הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, באמצעות עו"ד גד קינן, להורות לחברה לבניין ולפיתוח אילת בע"מ לרשום את מרכז שלום הישן באילת כבית משותף ולרשום בפנקס הבתים המשותפים את זכויות החכירה לדורות של התובעים ביחידות שרכשו, תוך רישום חלקים שונים במבנה כרכוש משותף של כלל התובעים. 
כשחכרה החברה לבניין ולפיתוח אילת בע"מ (החברה לבניין)  את המגרש עליו עומד כבר שנים רבות מרכז שלום – עוד לא הייתה פרצלציה באזור (חלוקה לתת חלקות בטאבו א.פ). במקום תוכנן מבנה בו שולבו שתי קומות מסחריות ומעליהן מלון. הבניה החלה בסוף שנות השבעים והסתיימה בתחילת שנות השמונים, אז נבנה החלק הדרומי "הישן" לצד השלד של החלק הצפוני "החדש". החברה לבניין מכרה באותה תקופה את זכויות החכירה בחנויות לאנשים פרטיים, גופים וכן ל"נדבך", חברת הנדל"ן והשקעות של בנק דיסקונט. למרות הזמן הרבה שעבר טרם נרשם המבנה כבניין משותף ו החברה לבניין ולפיתוח אילת בע"מ משמשת כחברה משכנת, אצלה רשומות זכויותיהם של בעלי החנויות ומתבצעות העברות זכויות במקרה של מכירה.
לאורך השנים חלו שינויים וכך מכרה החברה לבניין בשנת 1988 את זכויות החכירה שלה במגרש, חוץ מהזכויות במרכז שלום הישן, שם נמצאות החנויות. חברות מלון שלום ונס איטליה ישראל (השקעות) השלימו את הבניה וכך בנוסף למרכז שלום הישן נבנה בחלק הצפוני מרכז שלום החדש, הכולל אולם המתפרס גם על פני קומה אחת מעל מרכז שלום הישן, וכן חניון בן שלוש קומות. מעל החלק החדש נבנה מלון "שלום פאז'ה" בן שש הקומות. 
במשך השנים התנהלו כמה וכמה משפטים בין רוכשים לבין החברות המדוברות שכולן או חלקן נתבעו גם בתהליך הנוכחי. לאחר שניסיונות לסייע לצדדים להגיע לפשרה נכשלו הגיע התיק לידי השופטת גאולה לוין. במשפט עלו שני נושאים עיקריים: הראשון רישום המבנה כבית משותף והשני הצהרה על שטחים שבמחלוקת כרכוש משותף של בעלי החנויות במרכז שלום הישן. 

 

החניה והמקלט שייכים לבעלי החנויות


בנושא רישום המרכז פסקה השופטת כי על החברה לבניין לרשום את מרכז שלום הישן, או לחילופין מלוא המבנה המשולב, כבית משותף, וזכויות החכירה של בעלי החנויות ירשמו בפנקס הבתים המשותפים. על המכירה הלאה יהיה על בעלי החנויות לשלם כל אחד כחלקו.
עיקר הדיון בבית המשפט נסוב על  שטחים ציבוריים עליהם הייתה מחלוקת. כך למשל לגבי החניון שהובטח כי ישרת את כל באי המרכז. למרות זאת החניה כיום בשתי הקומות המקורות מותנית בדמי מנוי חודשי אותן נאמר שחברת מלון שלום משכירה בעצמה. לדברי בעלי החנויות הרי שבקומה הפתוחה שנותרה יש מספר מועט מדי של חניות ונגרמת מצוקת חנייה הפוגעת בעסקים.
המקלט מושכר על ידי חברת מלון שלום לצרכים מסחריים, כיום מושכרים לאטרקציה תיירותית, ואין בידי בעלי החנויות אפילו מפתח והמקלט אינו נגיש להם או לבאי המרכז בעת חירום. עוד תבעו בעלי החנויות חלק בזכויות בניה שנוספו למגרש, ונושאים נוספים.
בפסק דינה פסקה השופטת כי: "הוצאת השטחים מהרכוש המשותף, כפני שנעשתה בהסכמי מכר אלה, אינה עונה לדרישות החוק והפסיקה". עוד קבעה כי יש לראות בחניה רכוש משותף של בעלי החנויות במרכז שלום הישן, יחד עם בעלי הזכויות ביתר המבנה המשולב, ולכן קבעה השופטת כי החברות הנתבעות: מלון שלום (אילת) בע"מ, משאש מרכז שלום (אילת)-שרותים בע"מ, שמש שירותי מרכז שלום אילת בע"מ ונס-איטליה ישראל (השקעות) בע"מ "אינן יכולות לגבות דמי כניסה בחניון על דעת עצמן וללא הסכמת בעלי החנויות במרכז שלום הישן".
לגבי המקלט נאמר בפסק הדין כי אף ששימש את האטרקציה, אף הוא רכוש משותף ויוצא מכך כי אי אפשר למנוע מבעלי החנויות להשתמש בו, או לחילופין להשכירו מעבר לראשם. גם חדרי השירותים בהם לא ניתן לאורך התקופה לבעלי החנויות להשתמש נקבעו בפסק הדין כרכוש משותף השייך גם להם וכך גם רחבת הכניסה למרכז, המסדרון, המרפסת,  חדר המכונות של מיזוג האוויר, חדר הטרנספורמטור וחדר החשמל, מהווים רכוש משותף של כלל בעלי החנויות במרכז שלום הישן.
עם זאת נדחתה התביעה בעניין הקירות החיצוניים של המרכז הישן ועמם ההרחבות. כן נקבע כי החדרים המשמשים את משרדי הנציגות אינם רכוש משותף וכך גם זכויות הבניה ששייכות כדין לחברות הנתבעות שהוזכרו לעיל.
חמש החברות שנתבעו חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. בהתאם לחלוקה שקבע בית המשפט.


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש