פסטיבל ג׳אז בים האדום - לא מה שחשבתם

מאת: לירון פיצג׳רלד

אילת של החורף היא לא אילת של הקיץ, ובאופן אישי אני מעדיף את זו החורפית. מזג האוויר שנותר חמים גם בחודשים האלו מושך אלינו תיירים מהארץ והעולם, אבל בשונה מהתקופה שבין יוני לספטמבר, עוד יש בנמצא אוויר קריר לנשימה ורצועת חוף פנויה. כחובב מוזיקה היווה עבורי פסטיבל הג'אז בים האדום את שיאו של הקיץ, כשהחורף מוקדש בעיקר לצלילות, אך מאז ההכרזה של מהדורת החורף שלו, אני נהנה עוד יותר מההזדמנות לראות הופעות נהדרות עם צפיפות סבירה יותר בשולחנות נפטון. בשונה ממהדורת הקיץ, שמתקיימת במהלך החופש הגדול ובמקביל לאירועים נוספים בעיר, בחורף הרבה יותר קל למצוא דילים לאילת, שחלקם אף משולבים עם כרטיסים לפסטיבל, כך שזו סיבה מצוינת לעודד בני משפחה וחברים לבוא ולבקר באילת דווקא בעונה הפחות חמה.

בסוף חודש פברואר תתקיים אם כן המהדורה החורפית השמינית של פסטיבל הג׳אז בים האדום, שתתפרש על פני שלושה ימים. מלבד הופעות של אמנים עכשוויים מעניינים מהארץ ומהעולם, יתקיימו במסגרת הפסטיבל כיתות אמן וג׳אם-סשנים ליליים מסורתיים בפאב המייקס פלייס. ולפני שאתם קובעים שג׳אז זה פשוט לא בשבילכם, הרשו לי לנסות ולשנות את דעתכם.

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על ג׳אז

שורשיו של הסגנון המוזיקלי המכונה ג׳אז מגיעים עד למאה ה-17, עת הובאו עבדים מיבשת אפריקה לאמריקה. המקצבים מהיבשת השניה בגודלה פגשו בכלי הנגינה שהגיעו מאירופה, והקיבוץ הרב-תרבותי הזה יצר את אחד הסגנונות העשירים והמעניינים ביותר במוזיקה. כלי הנגינה הבולטים בז׳אנר הם הפסנתר, כלי ההקשה, כלי הנשיפה וגם כלי מיתר – מכינור, דרך גיטרה ועד קונטרבס. עד ראשית המאה ה-20, אז נולד סגנון הג׳אז במדינת ניו אורלינס, יצרו העבדים מוזיקה אפרו-אמריקאית שהושפעה מהמהגרים האירופאיים. כך למעשה יצאו אל אוויר העולם שירי הדת, הבלוז, הגוספל וכן שירי העבודה, שהיוו את הבסיס עליו צמח הסגנון החדש. 

על פניו זה נשמע כמו עסק פשוט: הכלים מוכרים, המקצבים ידועים – לעיתים מרקידים, לפרקים מורידים ותמיד מעניינים. ובכל זאת כבר פגשתי לא מעט אנשים שגלגלו עיניים למשמע המילה 'ג׳אז' וטענו שמדובר בסגנון מורכב וקשה להאזנה, לא נגיש ולא מובן. הקביעה הזו מתעלמת מכך שהג׳אז מורכב מהמון תתי-סגנונות שונים, כך שלמעשה כל מי שאוהב מוזיקה יוכל במאמץ קל למצוא את עצמו נהנה מלפחות אחד מהם. מי שכבר נתנו לו צ'אנס אמתי, מבינים כבר שהג׳אז הוא מוזיקה שחוגגת את החיים, על כל הטוב והרע שבהם, מספרת למאזינים סיפורים שמחים ועצובים, אינטנסיביים או רכים, ושנוצרה ידי בני אדם שהמוזיקה זרמה בנפשם.

אל תפחדו מטעויות, אין דבר כזה

״חבל לי שאנשים מנסים לנתח ג׳אז כאילו היה משפט מתמטי אינטלקטואלי, הוא לא, הג׳אז הוא רגש״. הדובר הוא ביל אוונס, אחד הפסנתרנים האהובים עלי, והוא בהחלט צודק. בדקו כל יצירת גאז' ותגלו עד מהרה שיש לה כמה וכמה ביצועים שונים משמעותית, כל אחד טעון ברגשות שהביאו איתם המבצעים. קחו לדוגמא את השיר הידוע 'עלי שלכת', Autumn Leaves, שבוצע במקור בצרפתית תחת השם Les feuilles mortes ואשר רובכם וודאי זכיתם לשמוע לפחות ביצוע אחד שלו. מעיבוד לעיבוד  הפך הלחן ל-״סטנדרט ג׳אז״, כשכל מבצע העניק לו פרשנות משלו. האזינו ובידקו – מהו הביצוע האהוב עליכם? זה של סטן גץ, או שמא דווקא ג'ון קולטריין מרגש אתכם יותר, ואולי בכלל תעדיפו את הגרסה הפחות ג'זית אך נהדרת כשלעצמה של פרנק סינטרה.

כיוון שלכל אחד פרשנות משלו, הרי שאין באמת תשובה נכונה למהו הביצוע הכי טוב, יש רק את העיבוד שאתם אוהבים יותר. ״Do not fear mistakes, there are none״, אמר פעם החצוצרן שלא הפסיק להמציא את עצמו מחדש, מיילס דייויס, גם הוא אגב הציע פרשנות מעניינת לאותו השיר.

למתחילים: שלומי שבן וברי סחרוף

דווקא מופע הסיום של הפסטיבל הוא נקודת התחלה מצוינת למי שלא ממש מבין על מה כל המהומה. אנסמבל צוללת צהובה, שהופיע בעבר עם שמות מוכרים לכל חובב מוזיקה ישראלית כמו אפרת גוש, יוני רכטר ומיקה קרני, יפגוש בפסטיבל הקרוב את שלומי שבן. להיטיו המוכרים של שבן בעלי ההרמוניות הקלילות והקליטות, יזכו לביצועים של המעבד תומר בר, שגם יפרוט על הפסנתר. עוד שם ידוע הוא אמן הרוק המגוון שהפך מזמן לקונצנזוס ישראלי הוא ברי סחרוף. ברי, על הגיטרה, יופיע בפסטיבל לצד שני יוצרים צעירים ומוכשרים, נגן כלי ההקשה איתמר דוארי והפסנתרן עומרי מור. השלישייה הבין דורית הזו תיתן פרשנות חדשה ללהיטים מהרפרטואר הידוע של סחרוף, אך גם תביא שירים חדשים ואילתורים כמיטב מסורת הג'אז.

למתקדמים – מביט בוקס ועד אופרה

שלישיית רום - שירר - אברלה משלבת ביצירותיה בין כל כך הרבה סגנונות וכך תמצאו בהופעה רגעים של  ביטבוקס, אבל אולי גם סלסולים אופראיים. ״(ההרכב) סורג אלמנטים של סווינג, מוזיקה אפריקאית, בלוז ואפילו קצוות של היפ הופ לתוך אוונ-גרוב שהוא לחלוטין בלתי צפוי וכובש, כמו שום דבר ששמעתם לפני כן״, כך כותב הניו יורק סיטי ג’אז רקורד, ולנו נותר רק להצטרף להמלצה.

לקצביים – אליאן קניזרס

למשופשפים שבניכם לא כדאי לפספס את המוזיקה של הכנרת הקובנית איליאן קניזרס, המפגישה בין צלילי עיר הולדתה הוואנה ולימודי המוזיקה משנותיה באירופה. למען האמת, כל מה שאכתוב לא יוכל להשתוות להאזנה לכמה דקות של קניזרס מנגנת ושרה. נותר רק להוסיף: בואו לפסטיבל!

חדשות אילת