טור יהדות - פרשת 'תרומה’

פרשת 'תרומה’

כל כך הרבה פעמים אנחנו מתבקשים לתרום כסף לצדקה. ברשתות השיווק לאחר כל קניה הקופאית שואלת באופן אוטומטי: "מעוניין לתרום 10 שקלים ל( השלם את החסר) חולים, קשישים, נוער בסיכון, האגודה למלחמה ב: סמים, סרטן, סוסים, סטטיסטיקה ועוד ועוד אגודות כיד הדמיון הטובה עליכם. האמת שזה ממש מתיש ומעצבן לשמוע על כל הנזקקים הללו. יאללה שילכו לעבוד וידאגו לעצמם, למה אני צריך לבזבז את הכסף שלי שהתאמצתי רבות על מנת להרוויח אותו על כל מיני נדכאים. חאלס נמאס לי כבר לתרום כל הזמן ונמאס לי שכולם מתעלקים עלי בבקשת תרומות!
אוי ואבוי לנו ולנפשנו אם נחשוב כך או נתנהג כך. אנחנו היהודים הננו זרע קודש בנים של אברהם יצחק ויעקב וסימן ההיכר שלנו כעם היא ההתנהגות שלנו שאנחנו: "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים" מאז ומעולם אנחנו היהודים חיים על החסד. "עולם חסד ייבנה", זוהי הזכות העצומה שלנו. תמיד – יהודי דואג ליהודי בכל מקום ובכל זמן.                                                                                                          השבת נקרא בפרשת 'תרומה' את הציווי של הקב"ה לבני ישראל לתת תרומה על-מנת לבנות את המשכן. הלשון של הציווי שה' מצווה את אבותינו היא לשון מיוחדת – ה' מצווה שניקח לו תרומה. חז"ל שואלים על הפסוק מה פירוש לקחת תרומה? צריך היה לומר "ויתנו לי תרומה", ולא לומר "וייקחו לי". אלא מסברים חז"ל בעומק נפלא – מה שייך לתת לקדוש ברוך הוא, הרי כל העולם הוא שלו, הוא ברא את הכסף והזהב וברצונו הוא משפיע עלינו מכל הרכוש הרב שברא בעולמו. כל מה שיש לנו למעשה, איננו שלנו – הכל שייך לאדון הכל. אלא מה, הקב"ה העניק לנו את רכושנו, במתנה מאיתו, לכן כאשר אנו תורמים לצורכי מצווה, אנחנו בעצם מחזירים לקדוש ברוך הוא את שלו. ולכן בשעה שביקש הקב"ה מעם ישראל שיתרמו לצורך בניית המשכן הוא פונה אליהם בלשון "וייקחו לי", כלומר קחו משלי ותחזירו לי קצת מתוך ההרבה שנתתי לכם.
מה שהיה נכון בתרומת המשכן, נכון גם לגבי כל הדורות עד לימינו. בשעה שאנחנו נותנים צדקה ותורמים לנזקקים, עלינו להבין שהכסף שלנו באמת, איננו שלנו, הוא רק פיקדון בידינו על-מנת שנשתמש בו בשום שכל, בחכמה לכלכל את משפחותינו, ולעזור ליהודים אחרים. וכפי שאמר דוד המלך "כי שלך הכל ומידך נתנו לך". כאשר אנחנו נותנים צדקה, אנחנו למעשה מחזירים לה' את הכסף שלו.
את התחושה המעיקה שעשויים לחוש בשעה שאנחנו מתבקשים להרים תרומה למטרה (צודקת) כל שהיא צריכים להחליף, בתחושת שמחה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו לעזור ליהודים אחרים, ולהיות מהאנשים שתורמים ולא להיות אנשים שנזקקים לתרומה.
ב'שולחן ערוך', ספר ההלכות שחיבר הרב יוסף קארו זצ"ל, נפסק בהלכות צדקה הבטחות מהקדוש ברוך הוא בעניין הצדקה במספר מישורים. א. כל מי שתורם לצדקה – לא יגרם לו שום נזק או דבר רע מאותה הצדקה שנתן. (כלומר בפועל -  לא מפסידים את הכסף) ב. צדקה מסוגלת להציל ממוות. (ולכן לא לחינם תורמים צדקה בעבור אנשים חולים מאוד שיקומו מחוליים) ג. צריך לדעת שגלגל חוזר הוא בעולם, ואם אתה עשיר כעת אולי חס וחלילה אחד מצאצאיך יהיה עני – לפיכך תן  עכשיו צדקה והיא תגן עליך ועל כל יוצאי חלציך.
חז"ל מוסיפים לנו משפט שכדאי לנו לשנן אותו כדרך חיים, כמוטו עבורנו, "יותר משעושה בעל הבית עם העני עושה העני עם בעל הבית". כלומר אמנם נכון שעזרת לעני כשנתת לו צדקה אך הזכות הגדולה שהעניק לך העני בעצם קבלת הצדקה שנתת לו – היא גדולה יותר. מי שנותן לעניים – זוכה בכפל כפליים.

חדשות אילת