פרסומת
דלג

בזכות הערנות

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 11/4/2018 09:00 ● מה נשמע 543
ראייתו של ליאל טמקין, תלמיד כתה ט' בבית הספר 'רבין' באילת ניצלה, תודות לערנות ומקצועיות שגילתה אופטימטריסטית חנות 'אופטיקנה' בעיר, ריטה אליאנוב ● השבוע, שלושה חודשים לאחר שגילתה כי הצעיר סובל ממחלה בקרנית שמחייבת אותו טיפול מהיר, נפגשו ליאל וריטה במפגש מרגש ● "זה לא ברור מאליו", אמרה השבוע כרמית טמקין, אימו של הצעיר
בזכות הערנות

מפגש מרגש נרשם בחנות 'אופטיקנה' בעיר, כשאל החנות הגיעו ליאל טמקין בן ה – 15 ואימו כרמית, כדי לרכוש את זוג משקפי הראייה הראשונות של ליאל, מידיה של האופטימטריסטית ריטה אליאנוב, מי שהצילה את ראייתו.
זה התחיל כשליאל התלונן בפני אימו כי הוא לא רואה טוב. "אז לא ממש התרגשתי", מודה השבוע האם כרמית, "ושבועיים אחרי, לקחתי אותו לחנות 'אופטיקנה' בעיר כדי לרכוש משקפי ראייה. האופטימטריסטית בודקת אותו, מסתכלת עלי ושואלת אותי- לקחת אותו קודם לרופא עיניים? אמרתי לה בשיא התמימות שלא, כי אנחנו צריכים ככל הנראה משקפי ראייה", מתארת האם את הרגעים ששינו לבנה את החיים. "היא אמרה לי רק "לא, לא", בדקה את העין השנייה וביקשה ממני- "לכו בבקשה לראות רופא עיניים". אימו של ליאל שלא הבינה כי מדובר בבעיה, שכן בשלב הזה ריטה ביקשה שלא להלחיצה, אמרה לאופטימטריסטית בתמימות, "תתני לו את המשקפיים שהוא צריך ואחר כך נלך לרופא". ריטה שהבינה שיש לה כאן עסק עם אמא שלא מבינה את חומרת העניין צרחה עליה עכשיו: "מה את לא מבינה? עכשיו תלכי לרופא עיניים, דחוף. תלכי למומחה ילדים"...
"אני מודה שהייתי המומה. לא הבנתי למה היא צורחת עלי ככה ומאחר ולא רציתי להסתבך איתה מיהרתי לרופא המשפחה שלנו ד"ר ערן יוסילביץ. תביני אנחנו לא יודעים מה זה להיות חולים. התיק הרפואי שלנו, לשמחנו ריק, ולכן אני מודה שאני דיי חפיפניקית בעניינים האלו, ודוחה דברים. כנראה שהאופטימטריסטית קלטה את זה ולמזלי גם צרחה עלי", היא אומרת בחיוך. "אז התיישבתי אצל הרופא ואמרתי לו שאין לי מושג מה אני עושה אצלו, אבל לפני רגע היינו בחנות משקפיים והאופטימטריסטית שם צרחה עלי ללכת לרופא עיניים ולי אין מושג מה לעשות. ד"ר יוסילביץ התקשר לחנות, דיבר עם ריטה וקיבל את חוות דעתה וכשהוא סיים הוא הודיע לי שאנחנו צריכים להגיע למיון 'איכילוב' והוא ידאג לנו לכל הסידורים ולניירת הנחוצה. בשלב הזה עדיין לא הבנתי את חומרת העניין. מאחר וזה היה ביום חמישי, בתחילת השבוע כבר עלינו ל'איכילוב' שם נמצא כי ליאל צריך לעבור מיפוי קרנית. קבעו לנו את הצילום לשלושה שבועות מאוחר יותר, אלא שהרופאה עירית דותן, אני לא אשכח את שמה בחיים, קמה מהכסא וצעקה "מה לא ברור שזה  דחוף?". 

 

בזכות ערנותה, ראייתו ניצלה

 

החשד היה נכון


עוד באותו יום עבר ליאל את מיפוי הקרנית הנדרש לאחריו התברר כי חשדה של ריטה האופטימטריסטית היה נכון וכי הוא חולה במחלת עיניים בשם 'קרטקונוס'. מאותו רגע הכל קרה סביבם מהר כולל ניתוח להצלת הראייה של הצעיר. "רק כשהגענו כבר אחרי כמה שעות לאישפוז שלפני הניתוח ואמרו לי שמדובר בליקוי שילווה את ליאל לאורך כל החיים, האסימון התחיל ליפול אצלי", מודה כרמית. "מסתבר שכשהגענו ל'איכילוב' הוא לא ראה בעין אחת 90 אחוז, אלא רק דרך חור צר והעין השנייה גם היא כבר הייתה נגועה ובה הוא ראה עדיין 80 אחוז, אלא שהסכנה הייתה שהירידה בראייה בעין השנייה תהייה מהירה. זאת אומרת שאם בעוד כמה ימים לא היינו מגיעים ל'איכילוב' ולא היו עולים על הבעיה שלו, הבן שלי היה עיוור. פתאום אומרים לי- זה לכל החיים, הוא יקבל קצבה של ביטוח לאומי, תרופות לכל החיים, החלפת משקפיים בתדירות גבוהה. הייתי המומה. זה היה הרגע בו ישבתי על הכסא והתחלתי לעכל. אבל יותר מהכל הבנתי ברגע הקשה הזה שמי שהצילה לבן שלי את הראייה וגם את החיים זו הייתה אותה אופטימטריסטית שצרחה עלי ושלחה אותי מיד לרופא שכן היא הבינה שאני אמא חפיפניקית, לא בגלל שלא אכפת לי מהילדים שלי, אלא שאני תמיד לוקחת עניינים בריאותיים בדרך קלילה".

 

"מסתבר שכשהגענו ל'איכילוב' הוא לא ראה בעין אחת 90 אחוז, אלא רק דרך חור צר והעין השנייה גם היא כבר הייתה נגועה ובה הוא ראה עדיין 80 אחוז, אלא שהסכנה הייתה שהירידה בראייה בעין השנייה תהייה מהירה. זאת אומרת שאם בעוד כמה ימים לא היינו מגיעים ל'איכילוב' ולא היו עולים על הבעיה שלו, הבן שלי היה עיוור"


חמישה ימים אחרי הניתוח ואחרי שהתאושש, חזר ליאל הביתה לאילת. "כבר בדרך, עוד בכביש איילון, התקשרתי לחנות פרחים באילת ושלחתי לריטה זר פרחים ענק", מספרת כרמית. "התקשרתי אליה בטלפון בוכה ואמרתי לה- את לא מבינה בכלל איך הצלת אותנו".
מאז ליאל עבר עוד שלושה חודשי טיפולים, בדיקות, סטרואידים ועוד עד לקבלת האישור שהוא יכול ומוכן לקבל את משקפי הראייה הראשונות שלו. בשבוע שעבר חזרו ליאל ואמא כרמית אל ריטה, הפעם כדי לקנות באישור הרופא את משקפי הראייה. זה היה מפגש מרגש מאין כמותו בו כולם בכו. "הייתי חייבת למצוא את הדרך להודות לה על הערנות והמקצועיות שהצילו לליאל את הראיה", מספרת כרמית שביקשה לספר את סיפורם. "היא הרי יכלה לא לעלות על הבעייה או למהר מכור לנו משקפי ראייה. לא זו בלבד אלא שהיא קלטה שאני מסוג האמהות שלא תמהר לקחת את הילד לרופא עיניים ולכן גם צרחה עלי ללכת לרופא, ולא לקחה עם זה סיכון. את יודעת איך זה, אנחנו דואגות לכולם, אבל כזה מגיע לילדים שלנו, הם תמיד יכולים לחכות. אני חייבת למסור לה מעל גבי העיתון תודה ענקית. אם לא היינו מגיעים לטיפול בזמן, זה היה מצריך השתלת קרנית של העין".

 

"יש בסיפור שלנו כמה מסרים", מבהירה כרמית, "שאם הילד שלך אומר לך שהוא לא רואה טוב, את לא דוחה את זה ולא מחכה אלא מיד הולכת לבדוק כי לכי תדעי מה יש לו ועם עיניים לא משחקים. מסר נוסף הוא שלא הולכים לחנות משקפיים כדי לקנות משקפי ראייה ראשונות, אלא הולכים בראש ובראשונה לרופא עיניים. לנו היה מזל ענק עם ריטה, אבל לכי תדעי"


כרמית מספרת שרק כשליאל הרכיב לראשונה את המשקפיים הוא הבין עד כמה לא ראה טוב קודם לכן. "יש בסיפור שלנו כמה מסרים", מבהירה כרמית, "שאם הילד שלך אומר לך שהוא לא רואה טוב, את לא דוחה את זה ולא מחכה אלא מיד הולכת לבדוק כי לכי תדעי מה יש לו ועם עיניים לא משחקים. מסר נוסף הוא שלא הולכים לחנות משקפיים כדי לקנות משקפי ראייה ראשונות, אלא הולכים בראש ובראשונה לרופא עיניים. לנו היה מזל ענק עם ריטה, אבל לכי תדעי". 


חדשותאילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש