פרסומת
דלג

הורות - הג’וב של החיים

מאת: מערכת ערב ערב ● צילום: מערכת ערב ערב ● 9/5/2018 15:03 ● מה נשמע 547
מי מאיתנו לא זוכר את הימים בהם אבא רק היה זז על הכסא והילדים כבר ידעו מה לא לעשות ● מי לא זוכר את המבט שאמא הייתה שולחת אלינו והיה מעמיד אותנו בדום מתוח ● אז מה בעצם קרה שגרם לנו להיות מבולבלים, חסרי ביטחון ואובדי עצות? ● למה נדמה שפעם הכל היה יותר ברור? ● על מעמדם המשתנה של הילד וההורה אז לעומת היום ● על תחושת השייכות, וגם קצת על חוקים וגבולות
הורות - הג’וב של החיים

מאת: גלית בנעים פרידמן

מנהלת תוכניות העשרה להורים וילדים במרכז הרב תחומי לגיל הרך ולמשפחה סטודנטית שנה שנייה במכון 'אדלר' להורות.

בעבר, התפיסה המקובלת הייתה תפיסה אוטוקרטית האומרת "גבולות ללא חופש". ילד היה ילד. לא אדם. הוא היה 'רכוש'. אביו היה רשאי לעשות בו כחפצו, להענישו להכותו ועוד... לילד לא היו זכויות והוא היה חייב לציית, ואם העזנו לשאול למה? התשובה שהייתה מתקבלת: "כי אני אבא, זו אמא ואתה ילד". אווירה שהיום לא היינו רוצים לגדל בה את ילדינו. תוסיפו לזה טכנולוגיה מתקדמת, ילדים שיודעים יותר מהורים, הצהרת זכויות הילד המעמידה את הילדים באופן ברור לפני אלו של הוריו- כל אלו יצרו מצב לא ברור. בעצם הדור הזה נתון בעיצומו של שינוי חברתי ולהורים אין היום מודל לחיקוי, כיצד לגדל את ילדיהם. התפיסה האוטוקרטית פינתה את מקומה לתפיסה הדמוקרטית. גישתו של אלפרד אדלר מציעה להתייחס לילד כאל אדם בעל זכויות וחובות בכבוד ובשיווין ערך.
אין פלא איפה שבמצב החדש משפחות רבות מתקשות להתמודד ואחרות מעדיפות להישאר בדרכן הבטוחה והמוכרת. מכיוון שלא נוכל בעמוד אחד או שניים להסביר תיאוריות, מודלים וגישות שונות, בחרתי בנושא אחד חשוב ומשמעותי, במיוחד כשאתם בתחילת הדרך- תחושת השייכות. 
הצורך להרגיש שייך. כל אחד בחברה האנושית, בכל גיל, צריך ורוצה בכל זמן להרגיש אהוב, נחוץ ויכול. רוצה להרגיש במיטבו. כשילדינו ירגישו מועילים, תורמים, אהובים, ויכולים, יהיה להם קל יותר לשתף פעולה בכל דבר. 
אלפרד אדלר תיאר זאת כמטרת העל של כולנו. תחושה זו לפי התיאוריה האדלריאנית היא כמו אוויר לנשימה. תחשבו לרגע מתי אנחנו מרגישים שייכים? כשאנחנו תורמים, מועילים, כשאוהבים אותנו ללא תנאים. 


אז איך בעצם נוצרת התחושה הזו? איך נייצר תחושה כזו אצל הילדים שלנו? 

 

  • חשוב להסתכל על הילד שלנו כאדם ייחודי, בעל צרכים, קצב, העדפות, שאיפות ועוד דברים המייחדים רק אותו. נכיר את ילדינו ונוכל לתת מענה מותאם. 
  • ילדים מטבעם שואפים להיות עצמאיים, פעילים, עוזרים. כשהם נולדים הם תלויים בנו ופוגשים אותנו כאנשים פעילים ויכולים, הילד רוצה מהר ככל האפשר להרגיש שגם הוא יכול. אם נזהה את היכולות של הילד לפי שלבי ההתפתחות ונאפשר לו גם מגיל צעיר מאוד לתרום ולעזור, הילד ירגיש מועיל ושייך. 

אתם שואלים מה הוא יכול לעשות כשהוא תינוק? לדוגמא: כשילד יכול להחזיק משהו ביד, הוא גם יכול להחזיק את הבקבוק שלו. בהמשך לזרוק טיטול לפח, אפילו לשחק קצת לבד בזמן שאמא קוראת לידו ונחה (גם זו עזרה...לתת לאמא כמה רגעים של מנוחה ), בהמשך להתלבש לבד וכו'. בואו נאפשר להם להתנסות כבר מגיל צעיר. כשהילד בודק את הטלוויזיה למשל, שימו לב לאמירות: תיזהר, זה מסוכן, אתה קטן...
אמירות אלו עלולות לייאש את הילד והוא עלול להפסיק לנסות... רצוי להיות לידו ולאפשר לו.
תחשבו כבר עכשיו אילו דברים הילד שלכם מסוגל לעשות לבד, בכוחות עצמו, ואולי לא אפשרתם כי...יתלכלך...כי...זה לא כמו שאני רוצה... כי אני מפחדת... כי..כי...כי... 
תנו לילדים את ההרגשה שהם יכולים, עודדו אותם כדי שירגישו יכולים מסוגלים, מועילים ותורמים  כל אלו יגרמו להם להרגיש בעלי ערך.
*שתפו אותם, תאפשרו לילדים להביע רגשות, לדבר על הדברים: שמח, עצוב, כועס, מתרגש כשאתם תעשו את זה.. גם הם יתחילו לעשות זאת.  זה בסדר להרגיש. משתפים אותי, מדברים איתי, מכבדים אותי. אני בעל ערך. 
היחס שהילד מקבל מאתנו בילדותו, זה היחס שהילד מאמין שהוא ראוי לו גם בעולם.


איזה יחס אתם חושבים שהילד שלכם ראוי לקבל בעולם?
ילד שאינו מרגיש שייך ירגיש כאב ותסכול. יתכן שיאמץ התנהגות מפריעה- יפסיק לאכול, יחזור להרטיב, יתחצף, יקלל, יכה ועוד... ילד יחפש משמעות ושייכות בכל דרך.. אם לא הצליח בדרך החיוב הוא  ינסה בדרך השלילה.
אם אתם קוראים שורות אלה ומזהים מצב דומה, כנראה שעליתם על האוטובוס הלא נכון. 
אבל הכל בסדר. תרדו ותחליפו אוטובוס. נכון, זה לא קל. זה לא פשוט, אבל אם קראתם והגעתם עד כאן, אתם הורים מודעים ,ואתם כבר בדרך הנכונה. 
בכל יום בואו נשאל את עצמנו, מה עשינו היום כדי לתרום לתחושת השייכות של ילדנו?

 

גבולות, לא פחות חשוב


כשנצליח לבסס תחושת שייכות טובה נוכל להתעסק גם בגבולות וחוקים...ולמה הם בעצם כל כך חשובים?
דמיינו שהוזמנתם למסיבת משפחות על גג מגדל עזריאלי, עמדת דיג'יי, בר להורים, בר לילדים, ג'ימבורי ענק, עמדות יצירה ועוד. אתם מגיעים ומאוד מוטרדים, כולם עומדים במרכז הגג ולא ממש זזים. לפתע אתם מגלים כפתור ועליו כתוב: "להעלאת הגדר נא לחצו על הכפתור"- לחצתם...
 והגדר עולה. 
נכון, אתם צודקים, באותו רגע בדיוק כולכם מתחילים לרקוד, להשתולל, ליהנות מהמסיבה. אז מה בעצם הרגשתם? ברגע שעלתה הגדר, הרגשתם בטוחים! עכשיו תחשבו על הבית שלכם, על המשפחה, על הילדים, כולנו צריכים גבולות וחוקים.
גבולות וחוקים עושים סדר, נותנים ביטחון, תחושת יציבות, מונעים בלבול ואי נוחות, חוסר ידיעה ממה שצפוי יכול להיות מאוד לא נעים. הצבת גבולות עוזרת לילד גם לפתח את יכולת דחיית הסיפוקים ולהפנים ערכים חברתיים של התחשבות, נתינה וכבוד הדדי, פיתוח עצמאות וחיזוק תחושת שייכות. ילד ללא גבולות ברורים יכנס למתח, לאי שקט, ולבזבוז אנרגיה על בדיקת גבולות, כעסים ומלחמות. 
חשוב להתחיל להציב גבולות כבר מהגיל הרך. ככל שתדחו את המשימה, כך היא תהיה קשה יותר. אז מה בעצם צריך כדי שחוקים יתקיימו? אורית רוזנבוים בספרה "תפקיד חייך" קראה לזה: "חוקים עם חיבה": 
ע- עקביות ונחישות וגם ערכים.
מ- מעטים.
ח- חלים על כולם וגם חיובים בניסוחם וחשובים שנהיה משוכנעים בחשיבותם. 
י- ידועים מראש.
ב- ברורים.
ה- הגיוניים והוגנים

 

איך עושים את זה?

 

  • בראש ובראשונה עלינו ההורים להיות משוכנעים בחשיבותם של הגבולות.
  • בודקים את עצמנו- מדוע חלק מהגבולות עובדים וחלק לא. מיידעים את המשפחה ומסבירים את ההיגיון העומד מאחורי כל גבול. לא בשעת תגובה, אלא בשעת רגיעה. 
  • ננסה לזהות מראש מצבי "מעבר גבול". נגדיר מראש שטחים עם גבולות מטושטשים כמועדים לפורענות – חופשות, חגים, סבים וסבתות , מצבי עייפות ולהיערך אליהם מראש עם שיחה ותיאום ציפיות והן להכין את עצמנו מראש לסבלנות יתרה. 
  • גמישות מוסברת- נאפשר בחירה וגמישות בתוך הגבולות. לדוגמא: אצלנו מצחצחים שיניים אתה יכול לבחור עם איזו משחה.  
  • נותנים אפשרויות- כלומר משתדלים לומר תמיד גם מה כן...ולא להגיד רק מה לא. לדוגמא: אתה יכול לקפוץ על המזרון, אבל לא על הספה.  
  • כבדו את הגבולות של ילדיכם- כבדו אותם מתוך שוויון וכבוד לבחירות שלהם.
  • פועלים בעקביות ובנחישות- עקביות מראה לילד שאנחנו באמת מתכוונים למה שאנחנו אומרים. 
  • מעודדים- נעודד ונחזק כל התנהגות רצויה.
  • מכילים את רגשותיו של הילד גם כשהם שליליים. "אני מבינה שאתה רוצה עוד סוכריה, אמרנו אחד ודי". עומדים במה שאמרנו. יחד עם זאת מבינים ומכילים את הילד. 

נכון, זה לא פשוט ולא תמיד מצליח צריכים הרבה כוחות , יצירתיות, סבלנות הכלה ואופטימיות.
תמיד נזכור שבכל יום בכל שעה ובכל רגע ניתן לעשות שינוי.
פרופ' דרייקורס אמר: "איש מאתנו אינו מושלם ולא יכול להגיע כל הזמן להישגים מושלמים או להימנע מטעויות או חוסר הצלחה. כל אלה מבטאים אנושיות ואת היותנו חלק מהמין האנושי הטועה, לומד מטעויותיו, מנסה שוב, צומח ומתפתח".  


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש