יהדות - פרשת במדבר- חג השבועות

פרשת במדבר- חג השבועות

השבוע חגגנו ביום ראשון את יום שיחרור ירושלים. למחרת ביום שני, חגגנו את פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים ברוב הוד והדר. תופעה מעניינת, בעוד שאת יום העצמאות חוגגים כל עמך בית ישראל ברוב פאר והדר, את יום ירושלים לעומת זאת, כמעט אף אחד לא חוגג או מציין, למעט במוסדות של הציבור הציוני דתי. כמה חבל. בשביל רבים, רבים מידי בישראל, אין ליום ירושלים שום משמעות. אם אני אשאל ילד או נער ממוצע ברחוב מה זה "יום ירושלים", אני משער שהתגובה שאני אקבל תהיה משהו בסגנון – זה היום שבית"ר זכתה באליפות. עצוב. משהו במערכת החינוך הכללית במדינה שלנו לוקה בחסר. אם "הערכים" שעליהם מחונכים ילדינו הם 5 יחידות במתמטיקה, אז אנחנו בבעיה רצינית. אני מורה כבר למעלה מ-25 שנה, אני מבין דבר או שניים בחשיבות הציונים. אבל אני גם יודע שחינוך לערכי המתמטיקה, אין לו דבר וחצי דבר עם ערכי היהדות האמתיים. יכולות מתמטיות לא מעידות כלום. לא על ערכי אהבת האדם, העם והארץ. הלוואי ומשרד החינוך ישכיל להשקיע את אותם מאמצים ומשאבים שמשקיעים בחינוך לציונים, לחינוך לערכים, להזדהות עם עמנו וארצנו, להכרת ואהבת ירושלים עיר בירתנו הנצחית. מי שמחובר לירושלים מחובר לנצח, מי שמחובר לתורתנו הקדושה מחובר לנצח. אלו הם ערכים בסיסים שכל יהודי חייב לגדול ולהתחנך עליהם. 
השבת נקרא את פרשת 'במדבר'. חומש 'במדבר' נקרא גם "חומש הפקודים", כי בחומש זה הקב"ה פוקד, סופר, את בני ישראל מספר פעמים. רש"י ז"ל מסביר מדוע הקב"ה טורח כל כך לספור אותנו שוב ושוב, וכי ה' איננו זוכר או לא יודע כמה יהודים יש בעולם? והרי הוא אשר ברא אותם ונתן להם את הנשמה? אלא כותב רש"י : "מתוך חיבתן מונה אותן בכל שעה". מרוב שאנחנו יקרים וחביבים אצל ה', כמו אוצר גדול שהבעלים שלו סופר בכל רגע כמה מטבעות זהב ויהלומים יש לו. לכן הקב"ה מצווה את משה למנות את בני ישראל בכל הזדמנות. הספירה של בני ישראל נעשית על פי הקוד של  "למשפחותם לבית אבותם". היהודי אינו נספר כבודד. היהודי שייך למשפחה הישראלית. זה נכון שכל יהודי ויהודייה הם עולם מלא ועם כל זאת אנחנו לא חיים רק לעצמנו. כל אחד ואחת מאיתנו הוא חלק ממשפחה, ששייכת לשבט, ששייך לעם. אין לאף אחד רשות להתנתק מהמשפחה, השבט והעם שלו. מגיל קטן אנחנו מחנכים את ילדינו – אתם שייכים לעם ישראל, אתם חלק מעם ישראל, ועם ישראל הוא חלק ממכם. כל אחד מאיתנו הוא חוליה בשרשרת הנצחית שנקראת  "עם ישראל". אסור לנו להתנתק ולהרוס את שרשרת הדורות. ההתנקות יכולה להתרחש חלילה, בשני מישורים עיקריים: א- חס וחלילה אם מתחתנים עם גויים ואז הזרע נכרת מעם ישראל  ב – אם מפסיקים לחנך ולהתחנך על ברכי התורה. ברגע שיהודי מנתק את עצמו מהתורה, הרי הוא משול לדג שהוציאו אותו מהמים. איזו משמעות יש למדינת ישראל, כאן בארץ ישראל, אם אין תורה? באיזו זכות "כבשנו" לערבים שחיו כאן את הארץ? באיזו זכות אנחנו מונעים מאלפי עזתים לחצות את הגדר? איזו משמעות יש לירושלים בלי התורה? מה לנו "ולמקומות הקדושים", אם אין תורה? איזו משמעות יש ליהודי כיהודי אם הוא מנתק את עצמו מהתורה? כמה אירוני הדבר שהיועצים של אריאל שרון בחרו לתאר את הגירוש מגוש קטיף במילה  "ההתנתקות". אכן, רק מי שמנותק מהתורה, מסוגל לבצע תוכנית זדונית כזאת. התיקון של ההתנתקות הוא – חיבור. חיבור מחדש. לתורתנו, לעמנו, לארצנו ולעיר בירתנו. והחיבור יתחיל במוצאי שבת בקבלת התורה בחג השבועות.

חדשות אילת