שפוי זמני

דוקא הייתי מעדיפה לראות את הפסקה הזו בתחילת הכתבה.... ושתמשיך עד שיגמרו לך המילים ולא ממש חשוב שהדביקות נוטפת (ריזוטו זה דביק וטעים... גלידה גם כן...) כי זה מזכיר לי שאנחנו בני אדם בשר ודם... ואפילו אם הצדדים היפים שלנו יוצאים לאויר העולם בעיקר בתקופות קשות... זה נורמאלי לחלוטין.... זה בדיוק מה שמתאר הסופר קאמי בספר "הדבר"... ככה זה...אופי האדם מוקצן בתקופות קשות... וזה עובד לכל הכוונים... ומתאים לכתבתך על המלונאים מצד אחד ועל יפי הנפש שמעדיפים להשאר עלומים מצד שני...

מה קרה לזלץ השמאלן והציני, האם בארזים נפלה שלהבת? לשם שינוי מסכימה איתך בכל מילה. רק אל תקלקל את זה בשבועות הקרובים. תמשיך ככה. אחת שקוראת תמיד ולא מסכימה כמעט אף פעם

כצפונית בהווה, ואילתית בעבר, אני גאה ב"גלדווטר" שפתח את שעריו, ואני יודעת שיש אנשים עם הרבה מאוד נשמה. הטלפונים הראשונים שהגיעו אלי היו מחברים ומכרים מאילת, שהציעו לי פעם אחר פעם להגיע עם הילדים, עד יעבור זעם. זו עיר חמה ומדינה חמה, תרתי משמע.