פרסומת
דלג

סלינו על כתפינו

מאת: רותם ג'קסון ● צילום: מהאלבומים הפרטיים ● 5/6/2019 14:32 ● מה נשמע 603
לא במקרה, אנו שרים בשבועות "מקצות הארץ הבאנו ביכורים" ● מסתבר שאת רוב הגידולים החקלאיים במדינת ישראל מגדלים בקצות הארץ כשעל החלק הארי חולשת הערבה ● יצאנו לבדוק מה יש בטנא של שכנינו החקלאים מהערבה, איך זה להיות חקלאי בשנות האלפיים, מה המסר שלהם אלינו הצרכנים ולמה חלק גדול מהסל שלהם באמת מונח על הכתפיים שלנו...
סלינו על כתפינו

למרות שגיאוגרפית אנחנו ממוקמים הכי רחוק מהכל, דווקא למקור הישיר של הפירות והירקות בארצנו אנחנו די קרובים. רבות דובר על חשיבות המכירה הישירה מהחקלאי לצרכן, הן מבחינה בריאותית, המאפשרת לנו ליהנות מתוצרת עסיסית ומיטבית והן כמחווה לחקלאים שעובדים ימים כלילות כדי לגדל עבורנו פירות איכותיים ולעיתים יוצאים בהפסד אחרי כל העמל הזה. היום, זו כבר עובדה! פירות וירקות הם טעם החיים והבריאות שלנו נשענת ברובה על אכילת כמות מספקת שלהם. חג השבועות הבא עלינו לטובה, מזכיר לנו בכל שנה, את הקשר המיוחד שלנו לאדמה ויבולה ומעצים בכך את חשיבותם של ביכורים טריים שמגיעים היישר מהשדה. 
שלשה חקלאים מהערבה, פתחו בפנינו את משקם, רחב הדונמים, כדי שנוכל לקבל הצצה לחייהם. 

 

יהונתן ואנאל אזולאי, כורמים, מגדלים ענבי מאכל. מתגוררים בצוקים

 


יהונתן אמנם גדל במושב עידן שבערבה אבל בניגוד לחקלאים צעירים אחרים שממשיכים את דרכם של הוריהם, יהונתן הוא דור ראשון לחקלאות. "הגעתי לזה דווקא מתחום הביולוגיה הימית" הוא מספר, "אבל החיים פתחו לי דלתות אחרות וכשהתחלתי להתעסק בחקלאות גיליתי שאני מאוד אוהב את זה". 
ליהונתן ואנאל יש כיום שני כרמים על שטח של 15 דונם, במושב עידן. הכרמים שלהם גדלים בתוך חממה כדי להקדים את ההבשלה בישראל ולהגיע ראשונים לשוק. 


מה אתה אוהב בלהיות חקלאי? 
יש בזה חיבור ישיר לטבע אז זה משאיר אותי תמיד מחובר למזג האוויר ולעולם הצמחים. אני אוהב את האופי של העבודה שהוא לא מוגדר. אין לי שעות קבועות שאני הולך לעבוד. אני עצמאי לגמרי ויש לי את כל המקום להתבטא בזה. באופן ספציפי לכרם, אני אוהב את התזמון של הגידול הזה כי זה מטע ולא גידול שדה. זהו גידול רב שנתי שלא כמו בעגבנייה שכל שנה שותלים מחדש. פה מדובר על קשר של עשר שנים לפחות ואז נוצר קשר מיוחד בין הכורם לכרם. הכרם צובר אופי ואני לומד להכיר אותם ואת האזורים המסוימים בהם. אני אוהב את ההשקעה לטווח ארוך ואני קם כל בוקר בשמחה. אני אוהב את האתגרים שבחקלאות ולצידם את האתגרים המנהלתיים. להיות עם האדמה זה החלק הקטן בסיפור, יש הרבה כובעים לעבודה הזו. החל מעניינים טכניים של עבודה ביולוגית ועבודה עם הצמחים והגידול עצמו לבין העבודה המנהלית עסקית גרידא. ההתעסקות עם העובדים, ההשקעות בסכומים מאוד גדולים. בכרם, השנים הראשונות הן ההשקעה הגדולה ביותר ולאורך השנים זה הולך ופוחת. זה הקושי והיופי שבזה. 

 


באמת קשה לחקלאים בישראל?
לגמרי. יש שנים טובות יותר ויש שנים טובות פחות אבל בגדול יש המון קשיים שמתמודדים איתם כל הזמן. תחרות על השוק הישראלי כי יש המון יבוא שנכנס לישראל ופוגע בנו ישירות, במיוחד בענבים. יש עלויות גידול שהולכות וגדלות ותנאי גידול שלא תמיד אופטימאליים.  
ספציפית בערבה הקושי העיקרי לענבים הוא החום הקיצוני והמחסור במים איכותיים ומתוקים. המים שלנו קצת מלוחים מה שגורם לגפן להזדקן הרבה יותר מהר בגלל המלח. אבל הענבים שלנו עדיין מתוקים מאוד. 


אלו יתרונות יש לכם בערבה על פני חקלאים אחרים בארץ?
היתרון המרכזי שלנו הוא האקלים. בזכות זה אנחנו משיגים בשוק החקלאות בישראל כי כל מה שנגדל פה מגיע ראשון לשוק.אני מאיץ את זה עוד יותר בזה שאני סוגר את הכרם בתוך חממה וכבר בחורף אני מדמה תנאים של קיץ. ככה יש ענבים בשוק כבר בסוף מרץ. לכן העלויות גם קצת יותר גבוהות. 


איפה אפשר לקנות את התוצרת שלכם?
אני משווק דרך ״ענבי-טלי בוטיק״ ואלו הענבים הראשונים בעונה תוצרת הארץ שמשווקים בישראל, השנה התחלתי באמצע אפריל וסיימתי באמצע מאי. כבר אין את הענבים שלנו בשוק עכשיו...


למה לירקות והפירות של היום אין טעם כמו פעם?
זה קורה בגלל תהליכי השבחת זנים. שלא כמו שרבים חושבים יש בישראל איסור על הנדסה גנטית בחקלאות. לצורך העניין, בהנדסה גנטית לוקחים גן 'אנטי פריז' מדג באלסקה שחי מתחת לקרח ומכניסים אותו לתוך פלפל שגדל בערבה כדי שלא יקפא. לא עושים את זה בישראל אבל כן לוקחים זן מסוים של ענבים ומכליאים אותו עם זן אחר וביחד יוצא זן משובח יותר. הבעיה שבוחרים דווקא זנים שחיי המדף שלהם ארוכים יותר והם יותר גדולים. את כולם מעניין הגודל אבל בשביל להשיג גודל וחיי מדף ארוכים, הטעם נפגם. 
לרוב מרגישים את זה בעגבניות. 


יש לך מסר מהחקלאי לצרכן?
אם מישהו מרגיש שנכון שתהיה פה חקלאות בערבה הוא חייב להיות מודע לצריכה נכונה ובריאה של פירות וירקות איכותיים מתוצרת ישראל ולא פרי מיובא שפוגע ישירות בחקלאות בישראל עד רמת סגירת משקים. פרי תוצרת הארץ הוא פרי מפוקח שעובר בדיקות של שימוש מקצועי ומדויק של חומרי הדברה. בארץ זה מאוד מוקפד. בשביל שאני אשווק עם 'ענבי טלי', לצורך העניין, הם מחייבים אותי לשלוח את הפרי לבדיקות מעבדה ורק אם הפרי נקי לגמרי אני רשאי לשווק אותו לשוק דרכם. זה משהו שלא קורה בפירות שמגיעים מיבוא. אף אחד לא יודע מה יש בפירות והירקות מטורקיה או מעזה איך וכמה הם רוססו. תוצרת הארץ זה הכי בריא בסופו של דבר וזה גם כמובן מעודד את החקלאות בישראל ושומר על קיומה. בלי החקלאות לא תהיה התיישבות בערבה. זה עיקר התעסוקה שלנו פה". 


תומר ורונית טנא, מגדלים ירקות אורגניים בעין יהב שבערבה

 


תומר טנא (כמה סימבולי) נולד וגדל בעין יהב ולמרות שהיה בכלל טייס במקצועו, החליט ללכת בעקבות אבותיו ולהמשיך את שושלת החקלאים במשפחתו זה כבר הדור הרביעי. 
קרוב לעשר שנים רונית ותומר חיו בתל אביב אבל רק אחרי שנולד נדב, בנם הראשון, הם הסכימו לבחון את האפשרות לעבור לגור בעין יהב. כעבור שלשה חודשים רונית כבר הודיעה לתומר שהוא יכול לחזור לתל אביב אם הוא רוצה אבל היא נשארת לגור בערבה. בשנת 94 הם הפכו לחקלאים באופן רשמי ובשנת 97 הם החליטו להתמקצע בגידול אורגני. כיום, הם חולשים על 130 דונם של גידולי שדה אורגניים. בין הירקות והפירות שהם מגדלים ניתן למצוא עגבניות, פלפלים, מלפפונים, חצילים כרוב, כרובית, מלון, אבטיח, קולורבי, סלק ועוד... והכל אורגני. 


אתה נהנה מעבודתך כחקלאי? 
אני מאוד אוהב את זה אחרת לא הייתי עושה את זה. יש בזה דינמיות. המשק שלנו גם מאוד מגוון וזה מתאים לאופי שלי כי אני לא אוהב לעשות דבר אחד. יש את הגיוון, את השינוי עם עונות השנה, הקשר מול הלקוחות והקשר עם התאילנדים. זו עבודה מורכבת. צריך להתמודד עם פגעי מזג אוויר עם עובדים זרים ועם רגולציות שהרבה פעמים פועלות נגדנו ובסוף, עם המשווקים ורשתות השיווק שלוחצות את המחירים כלפי מטה. באופן אישי אני משתדל לעבוד עצמאית מול חנויות פרטיות או מול חקלאים כמוני שעושים משלוחים הביתה. היום בארץ מותר למכור מכירה ישירה אז זו בחירה של החקלאי אם להיכנס לזה. יש כאלה שזה לא מתאים להם כי זה גוזל הרבה זמן וזה מסיט את הקשב מהגידול עצמו. רונית ואני עושים את זה ביחד. היא גם מורה אז בעיקר אני אבל היא אחראית על הנהלת החשבונות ועל השוק המקומי בחצר. 
התחלתי בתור משק ליצוא בעיקר של פלפל ועגבנייה ובמשך השנים היו כמה גורמים שגרמו לי לעבור לשוק המקומי. הראשון היה עלייה בשער השקל, מה שמשאיר לנו פחות שקלים על כל מכירה בחו"ל והדבר השני היא התגברות התחרות באירופה בעיקר מצד ספרד שיותר קרובה לשוק ומגדלים כמויות גדולות שגורמות לזה שמחירי המכירה ביורו גם ירדו . למגדלים הישראלים יש כבר פחות דריסת  רגל באירופה. 


למה עברתם לגידולים אורגניים?
היו לי שכנים שגידלו אורגני ואהבתי את הדרך בה מגדלים בלי חומרי הדברה כימיים. אנחנו גם מרססים אבל עם חומרים טבעיים שלא עברו תהליך כימי שהם הרבה פחות מסוכנים לשימוש. זה התאים לי לאג'נדה.

 


זה מצדיק את עצמו מבחינה כלכלית?
לא תמיד כי הגידול האורגני הוא יותר יקר. גם בשוטף וגם כי היבולים יותר נמוכים ויש יותר תקלות. אם יש פלפל שנדבק בוירוס של כנימות ואני מוציא רבע מהיבול הצפוי אף אחד לא משלם לי על זה. כשמגדלים לא אורגני יש הרבה פחות תקלות כאלה. 


איפה אפשר לקנות את התוצרת שלכם?
בניגוד לחקלאים אחרים אנחנו החלטנו לשווק בעצמנו. פעם בשבוע, בימי חמישי אחר הצהריים, אנחנו פותחים שוק מקומי אצלנו בחצר (השבוע זו תהיה הפעם האחרונה לעונה עד ספטמבר) בהתאם למגוון שגדל במשק ואנחנו משלימים מהחקלאים השכנים את הגידולים שאין לנו, כמו תפוחי אדמה, בצל, הדרים, אבוקדו, בננה, פירות יבשים, עגבניות מיובשות שאנחנו מייבשים לבד, גי'נגר וכורכום טריים ותמרים כמובן.
חוץ מזה יש לנו תמיד במקרר עמדת מכירה אז אפשר פשוט לבוא ולקנות ישירות מהמקרר. אמיר שמוכר פאפאייה בשדרה בימי שישי באילת מוכר גם את העגבניות שלנו, פיני מ"בראשית" גם מוכר מהירקות שלנו וחלק נמכר גם קצת ב"ניצת הדובדבן". במסעדת "פדרו" ו"פסטורי" משתמשים בחלק מהירקות שלנו. 


יש לך מסר להעביר לצרכנים?
חשוב לי שאנשים יהיו מודעים לתהליך שעובר על הפירות והירקות עד שהם מגיעים למקרר שלהם. את המאמץ האדיר שמושקע בגידולם, ההשקעה הגדולה שבזה ואת המאבק הכלכלי והשיווקי שאנחנו מתמודדים איתו. יש אצלנו במשק קטיף עצמי של עגבניות שרי ופלפלונים. אטרקציה נחמדה מאוד למשפחות  שבאמצעותה ניתן להבין וללמוד את המאמץ והאנרגיה שמושקעים בגידול הירקות. שזה לא מובן מאליו שמוצאים את זה בבוקר על המדף בסופר. כמו גם לדעת שאי אפשר היום לקנות ירקות בזול ושכולם יחייכו. כשקונים בזול מישהו בדרך מפסיד על זה. לחקלאי עולה לגדל בין 3-5 ש"ח לק"ג רגיל, לא אורגני, אז כל פעם שקונים בסכומים נמוכים יותר מישהו בדרך מפסיד על זה. אז או שהסופר עושה פרסומת ומפסיד על ירק מסוים כדי למשוך אליו לקוחות או שהשוק מוצף ואז החקלאי מפסיד. העניין בחקלאות זה שאנחנו יודעים כמה עולה לנו לגדל, אבל אנחנו לא יודעים בכמה נמכור. הרבה פעמים כשמגיעים לשלב המכירה אנחנו קוטפים ומוכרים במחיר הפסד. אנחנו עדיין מוכרים כדי להקטין את ההפסד אחרת נפסיד יותר. 
בשנים האחרונות זה כבר ממש לא בטוח שנרוויח. זה נכון שאם חקלאי היה יודע שהוא יפסיד הוא לא היה מגדל מלכתחילה. אנחנו מרוויחים ומצליחים להתקיים אבל עשירים לא נהיים מזה. גם אם נמכור עגבניות שרי ב 20 שח לא נהיה עשירים. 

 


אפשר לומר שלהיות חקלאי זה סוג של אידיאולוגיה בימינו?
יש בהחלט כאלה שזה המניע שלהם. יש כאלה  שעושים את זה מתוך אהבה ויש כאלה שלא יודעים לעשות משהו אחר. כמו בכל מקצוע. 


למה לדעתך יש לירקות של היום פחות טעם מפעם?
באורגני זה ממש לא נכון. בגידולים הרגילים זה קשור לזנים ולצורת הדישון וההשקייה. אני יוצא מנקודת הנחה שמי שקונה אורגני לא יאהב לשלם רק על הבריאות אלא רוצה גם מוצר שיוכל ליהנות ממנו. לכן אני משתדל לגדל זנים בעיקר שרי ופלפלונים שהם בבסיס יותר טעימים מאחרים. היום, חברות הזרעים מפתחות זנים עמידים יותר והטעם בא על חשבון היבול. היום בשביל טעם צריך להיות מוכן לשלם מחיר יותר גבוה. 

 

דגנית איתמרי, דקלאית, מגדלת תמרים בקיבוץ סמר

 


עד לא מזמן הייתה דגנית, דקלאית מקצועית, במשך 25 שנים במטע התמרים של קיבוץ סמר. כיום היא מרכזת משק בקיבוץ אבל כמו שמעיד שמה, איתמרי, כנראה שדגנית תהיה דקלאית בנשמתה לא חשוב היכן תהיה. 


מה את אוהבת בעבודת הדקלאים? 
אני אוהבת להיות בחוץ ואני אוהבת להיות על עץ התמר. בניגוד לחקלאים אחרים, בקיבוץ סמר לא מעסיקים עובדים זרים לכן החברים עושים את כל העבודה יחד עם מתנדבים מהארץ ומחו"ל. 
זה מתחיל בשלב הקיוץ- הורדת הקוצים מהגזע כדי שניתן יהיה לטפס עליו. עבודה שמלווה הרבה פעמים בפציעות. אחר כך עוברים לגיזום של הענפים היבשים. דילול,  עטיפה בשקים, קשירת האשכולות והגדיד. 
הזנים האופיינים המגודלים בסמר הם 'מג'הול', 'ברי', 'דקל נור' ו'זהידי'. אנחנו עובדים על טהרת האורגני ובעיקר לייצוא. 


מה הקושי בגידולים חקלאיים בערבה?
בעיקר חסר לנו מים. זו הבעיה הכי גדולה שלנו כרגע. ותמרים אוהבים הרבה מים. זה לא עץ מדברי כמו השיטה. במקורות היהודיים כתוב על תמר: "רגליו במים וראשו בשמיים".


איך מתמודדים?
זה הכל עניינים פוליטיים. ברגע שלממשלה לא איכפת מהפריפריה ולא חשוב לה מהחקלאות זה באמת קשה מאוד. 


מה היתרונות של גידולים בערבה? 
מזג האוויר כאן הוא הכי אידיאלי לתמרים. לאנשים אולי קצת פחות אבל תמרים אוהבים חום ויובש- הם חיים הכי טוב בקו רוחב 30 של המדבריות. רק עם הרבה מים. 


איך אתם משווקים?
אנחנו עובדים עם שיווק פרטי של דקלאים, זה קואופרטיב ששייך למגדלים ותפקידו לשרת את המגדלים. לא כמו ברשתות השיווק הגדולות שלא דואגות לחקלאים. ויש לנו את גילי שיאל, חברת קיבוץ שהתפקיד שלה הוא לשווק אותנו ישירות בלי פערי תיווך. ישר לצרכן . 


איפה אפשר למצוא את התוצרת שלכם? 
הרוב כאמור הולך לייצוא אבל מי שרוצה לקנות ישירות מאיתנו, בעיקר את ה"ברי", פונה לגילי, המשווקת הפרטית שלנו. ה"ברי" שלנו מיוחד כי רק אנחנו מוכרים "ברי" יבש. 


יש לך מסר לצרכנים?
קודם כל שיקנו אורגני. זה נכון לאדם, לאדמה ולכדור הארץ. הכדור שלנו בסכנה גדולה ואחד הדברים שיכולים לעזור לו זה לקנות אורגני. אוכל אורגני לא מזהם את האדמה, את מקורות המים וגם לא את הגוף שלך. 

חשוב גם שאנשים ידעו שחקלאות זו עבודה קשה ובכל פרי משקיעים הרבה מאוד עבודה ומי שגורף את החלק הגדול זה לא החקלאים אלא רשתות השיווק. אם רוצים להלחם ביוקר המחייה שידעו שהכתובת היא רשתות השיווק ולא החקלאים. אני תמיד ממליצה לקנות ישירות מהחקלאי או דרך ארגונים חברתיים שמוכרים באופן ישיר או קואופרטיבים אורגניים. ככה הצרכן יכול להשפיע. היום, הכל אפשרי במיוחד באזור הזה בו אנחנו קרובים למקורות של הרבה חקלאים. 


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש