פרסומת
דלג

למרות שבתו תישאר, תושב גאנה גורש מישראל

מאת: אהובה מאמוס ● צילום: אילוסטרציה ● 5/6/2019 15:03 ● ערב ערב 2918
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור שהגישו תושב גאנה ובתו בת ה-15 ילידת הארץ, לקבל מעמד חוקי במדינה מטעמים הומניטאריים ● המערער טען כי הרחקתו מן הארץ תסב לבִתו "נזק משמעותי ובלתי הפיך" ● אך בית המשפט קבע כי: "ברי כי המצב האידיאלי הוא שכל קטין בישראל ובעולם יזכה לגדול במחיצת שני הוריו...יחד עם זאת, לא מצאתי כי במקרה דנן קיים תא משפחתי עליו יש להגן" ● המערער נדרש לעזוב את ישראל עד 21.7 ולשלם למדינה הוצאות
למרות שבתו תישאר, תושב גאנה גורש מישראל

תושב גאנה שחי באילת החל משנת 1999 הגיש ביחד עם בתו בת ה-15 ערעור על ההחלטה שלא להעניק לו מעמד חוקי מטעמים הומניטאריים.  המערער, אזרח גאנה יליד 1970, נכנס לישראל בשנת 1999 בזהות שאוּלה וקיבל אשרת תייר תחת שם בדוי. בשנת 2003, תחת אותו שם בדוי, נישא  לאזרחית ישראלית וקיבל מעמד מכוח איחוד משפחות. לזוג אף נולדה תינוקת משותפת. חמש שנים לאחר שנישאו הודיעה בת הזוג על סיום הקשר הזוגי, ומשכך הופסק ההליך המדורג והמערער נדרש לצאת מישראל בתוך 14 ימים. המערער הגיש בקשה חדשה לאחר שהחל קשר עם אזרחית אחרת ושוב נדחה. בשנת 2008 הגיש בקשה למקלט מדיני בשמו האמיתי וניתן לו רישיון שהיה זמני. בשנת 2010 הגישו האם ובתה בקשה להסדרת מעמדן מכוח החלטת הממשלה. לאחר שהמערערת ואמה קיבלו מעמד בשנת 2014, הגיש המערער ביום 4.6.15 את הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, כאשר הטענה העיקרית בבקשה הייתה שפרידה כפויה בינו לבתו תגרום לילדה נזק משמעותי ובלתי הפיך.
בראיונות שנערכו למערער במהלך השנים מצא בית המשפט כי שיקר בחוסר תום לב: "בראיון טען המערער כי הסתנן לישראל ביום 1.1.09, והוסיף כי הוא נרדף על-ידי אביו שהוא מוסלמי, בשל רצונו להתחתן עם אישה נוצרית. בתחילה טען המערער כי הוא נוצרי, ואולם לאחר מספר שאלות לבחינת היכרותו את הדת הנוצרית, אישר כי הוא מוסלמי והתנצל כי שיקר. כאשר נשאל המערער אם יש לו ילדים, השיב בשלילה, על אף שבתו, המערערת, נולדה כאמור עוד בשנת 2004.  עוד נטען כי המערער "כיזב בציינו שהסתנן לישראל בשנת 2009, זאת משום שחשש לספר כי נכנס ארצה בזהות שאולה עוד בשנת 1999בקשתו לקבלת מקלט נדחתה בשנת 2010 בשל היעדר אמינות, לאחר שהתגלה כי שיקר אודות דתו ולאחר שלא סיפק ראיות ולא הציג פחד מבוסס מפני רדיפה".  
בשנת 2015 החליטה ראשת דסק צפון לדחות על הסף את הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים. בהחלטה צוין, כי עברו של אדם הוא חלק ממניין השיקולים במסגרת בחינת בקשה לקבלת מעמד בישראל וכי בהחלטה לא ניתן להתעלם מעברו של המערער אשר נכנס לישראל בפרטים כוזבים והמשיך לשהות בה שלא כדין תוך עשיית דין עצמי".
הרשמת ציינה: "כי אין בטענה, שלפיה בִתו של המערער שוהה בישראל, כדי להוות טעם הומניטארי מיוחד המצדיק מתן מעמד בישראל, וכי הדבר מקבל תוקף חזק יותר כאשר מדובר בקטינה אשר מעולם לא הזכיר את קיומה, וניכר כי רק לאחר שמיצה כל הליך אפשרי להסדרת מעמדו בישראל, הוא פנה לבית-המשפט על-מנת שזה יכיר באבהותו על הקטינה". נקבע , כי לא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. 

לבקשת הערעור צורפו מכתבים מהאם, הבת ומבית הספר בו מתחנכת בתו בהם נטען כי: "למרות שהמערער גר באילת, הרי שעל אף המרחק הגדול הקפיד לבוא ולבקר את המערערת, ככל שהתאפשר לו, ולאחרונה, בשל רצונו להיות קרוב אל המערערת עבר לגור בשכנות בתל-אביב". עוד טענו כי "על אף קשייו להתפרנס הוא מעביר לי כספים כל זמן שמתאפשר לו, המיועדים לתמיכה בקיומה היומיומי של בתו וכי הוא מתעניין גם בפעילותה בבית-הספר. האם ציינה כי בתה, "כמו כל ילדה, זקוקה לאביה בחייה" וכי השניים, "קרובים מאוד והרחקתו מהארץ תגרום לה נזק וצער לא ישוער שילווה אותה לשאר חייה".

בהכרעת הדין נכתב: "מעיון במסמכים מצטיירת דמותו השלילית של העורר וחוסר תום לבו בולט מאוד בהתנהלותו לאורך השנים". בהקשר זה ציין בית-הדין, כי המערער נכנס לישראל בזהות לא לוֹ, הגיש בקשה לאיחוד משפחות שלא בשמו תוך כדי ניהול מערכת יחסים קודמת, בחר שלא ליידע את הרשויות בכך שיש לו בת שנולדה בישראל, כיזב ביחס לדתו, ולא יצא מישראל כפי שנדרש לעשות במסגרת החלטות חוזרות ונשנות שניתנו בעניינו. על-רקע האמור, "בית דין זה לא יושיט סעד למי שעשה דין לעצמו ושהה שלא כדין בישראל", וכי "נקל להתרשם כי העורר ניהל מספר רב של הליכים, הגם שמדובר בזכותו לעשות כן, מתוך יעד ברור, להישאר בישראל". 

בהתייחס לטענה כי סילוקו יגרום נזק לבתו קבע בית המשפט: "עיקר טענתו של העורר, הרצון להיות קרוב לבתו הקטינה לאור הקשר הטוב ביניהם. ברי כי המצב האידיאלי הוא שכל קטין בישראל ובעולם יזכה לגדול במחיצת שני הוריו שברגיל הנם אוהבים ותומכים. יחד עם זאת, לא מצאתי כי במקרה דנן קיים תא משפחתי עליו יש להגן". בית המשפט קבע כי על המערער לעזוב את הארץ עד ליום 21 ביולי 2019 וקבע כי ישלם הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח. 


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש