פרסומת
דלג

חולה על כדורגל

מאת: אביבה דקל ● צילום: חיים דוד ● 3/7/2019 18:22 ● מה נשמע 607
בגיל 75, גיל בו כדורגלנים אחרים כבר מזמן מעבירים את זמנם בשכיבה על ספה מול הטלוויזיה ומעלים בעיקר זיכרונות על הימים ההם, יהודה בן אדרת עדיין מתרוצץ על המגרשים, בחום, בקור, הוא לא מוותר ומרביץ בצעירים את תורת הכדורגל ● בין לבין הוא מרכז את בית הספר לכדורגל של מתנ''ס 'יעלים', מאמן במסגרת ליגת בתי הספר היסודיים, ובקרוב ינצח על קורס שני למאמני כדורגל באילת ● לא נח בפנסיה
חולה על כדורגל

במסיבת הסיום של בית הספר לכדורגל במתנ"ס יעלים  השתתפו שישים תלמידי בית הספר לכדורגל מגיל כתה א' ועד כתה ו' והוריהם. היו נאומים, היו כיבודים, ראש העירייה וגם יואב יצחק הלוי, מנהל אגף הספורט והנוער ברשת המתנ"סים בעיר ברכו, מצטיינים קיבלו תעודות וגביעים, אבל העיקר - היה שם יהודה בן אדרת, מרכז בית הספר לכדורגל במתנ"ס 'יעלים', שדאג שהחגיגה לא תגמר ללא משחק תחרותי של כדורגל בין התלמידים להורים. היה מוצלח? מאוד! כמו כל פרויקט שיהודה בן אדרת לוקח לידיים. ואם תהיתם, אז כן, הוא האח הגדול של שלום לוי, האיש, הכדורגל ואגדה בפני עצמו, ושל דוידו, השם הנרדף של הבריכה העירונית בעיר.

 

“שיטות האימון שלי עדיין רלוונטיות”. בן אדרת מאחורי הקווים

 

חי ונושם כדורגל


מאז שהוא זוכר את עצמו יהודה חי כדורגל. בגיל 11 שיחק במחלקת הנוער של שמשון תל אביב וכשבגר  שיחק בקבוצת הבוגרים בליגה הראשונה בתפקיד מגן, ולא היה מפסיק לרוץ על המגרש לולא נפצע בזמן משחק שמינית הגמר גביע המדינה, שבר את רגלו באופן רציני ופספס עונה וחצי של משחקים. משהחלים, חזר לשחק, הפעם בבית"ר לוד בליגה ב'. בעונה הראשונה בה שיחק, עלתה הקבוצה לליגה א'. בשנת 1970 כבר הייתה בידו תעודת מאמן מוסמך של 'וינגייט' בשנה זו החל לאמן את בית"ר יפו והיה חלק מהקבוצה כמאמן שחקן. גם בבית"ר יפו עלתה הקבוצה לליגה ב' ובשנת 1973 עלתה יפו לליגה השנייה בארץ (ליגה א').  יהודה שחי ונשם כדורגל המשיך לשחק עד שפרש בשל תאונת דרכים וכשהחלים חזר למגרש כמאמן הפועל אזור בליגה א' למשך שלוש שנים. לאחר מכן פרש לטובת עסקים וכשהחליט שעסקים לא נועדו בשבילו, חזר לאמן את הקבוצה למשך שש שנים נוספות. כשעזב, ירדה הקבוצה לליגה ב'. בשנים 1985/6 אימן את מכבי יפו בליגה הראשונה עם מוצי ליאון.  


איך זה שאתה עדיין מאמן? האם לא חלו שינויים בין שיטות האימון של לפני 50/60 שנה לבין אלה של היום? ומה עם החוקים, האם לא השתנו?

"שיטות האימון שלי רלוונטיות כיון שאני כל בזמן דואג להשתתף במפגשים מקצועיים ומתעדכן בחדש בארץ וגם בחו"ל. וכן, יש שינויים רבים וכדי לפרט שינויים אלה צריך ספר שלם. דוגמא אחת היא שפעם שחקנים בליגה ראשונה התאמנו 3 פעמים בשבוע והיום הם מתאמנים 6 פעמים בשבוע, וגם מתכונת האימון היום שונה. גם חוקי המשחק משתנים. פעם שיחקו 11 שחקנים נגד 11 שחקנים, ללא מחליפים לאורך 90 דקות. היום יש 3 חילופים במשחק בוגרים ואצל הנוער יש 5 חילופים. חוק אחר שהשתנה הוא שפעם היה מותר להחזיר לשוער מסירה והוא היה תופס את הכדור ביד, היום מוסרים לו פס והוא חייב להחזיר עם הרגל ולא בידיים", מנדב בן אדרת מידע מהימן עכשווי.

 

בן אדרת בהווה. מנהל ביה”ס לכדורגל במתנ”ס יעלים

 

למה כדאי שהילדים ישחקו כדורגל?
"המטרה היא קודם כל לנסות וליצור שחקן כדורגל טוב, אבל גם אם לא הצלחת במשימה זו והילד לא יהיה שחקן כדורגל לעולם, עדיין הכדורגל מחנך לאזרחות טובה – כלומר משמעת, אדיבות, נימוסים כבוד הדדי והכלת הזולת".

 

לריב לא עושה טוב לקבוצה


גם בחיים הפרטיים כמו בחייו המקצועיים עובר יהודה תהפוכות. מאשתו הראשונה התגרש אחרי שילדה לו ארבעה ילדים, נישא בשנית, ומאשתו השנייה, שנפטרה טרם זמנה, נולדו לו שני בנים, ודווקא הם אלו שממשיכים אחרי אביהם בעולם הכדורגל. 

בשנת 2002/3 החליטו להנהיג את פרויקט "עיר ללא אלימות" באילת ויהודה התבקש על ידי יואב יצחק הלוי, מנהל אגף הספורט הנוער ברשת המתנ"סים בעיר, לקחת את הפרויקט של המגרשים הפעילים למשחקי כדורגל בבתי הספר, וכמו כן לכהן כמאמן כדורגל בבית הספר 'יעלים' במשך שנתיים. בשנת 2006/7 היה בין מקימי קבוצת הכדורגל בני אילת ושימש כמנהל מקצועי ומאמן הנוער בפועל, והצליח להביא את קבוצת הבוגרים לליגה ב' וגם קבוצת הנוער עלתה ליגה. ארבע שנים שימש יהודה בתפקיד זה ועזב עקב חילוקי דעות מקצועיים. כזה הוא יהודה, אין אצלו חוכמות, אם הוא לא מסתדר עם השותפים ויש מחלוקת על דרך האימון וכו' הוא עוזב. לא רוצה לריב כי זה  לא טוב לקבוצה.

 

מגדל את הדור הצעיר

 

הכדורגל זורם אצלם בדם


לפני חמש שנים חלתה אמו של יהודה שהתגוררה באילת והוא חזר העירה כדי לסעוד אותה. אז התבקש על ידי יואב יצחק הלוי לקחת לידיו את פרויקט בית הספר לכדורגל של מתנ"ס 'יעלים' ומאז הוא שם כבר ארבע שנים כמאמן במשרה מלאה – עבודה שדורשת לא מעט תעצומות נפש וכוחות גופניים.

"זה לא קל בגילי", מודה יהודה, "אבל כשאני רואה איך הילדים מתקדמים בכדורגל וגם הופכים לממושמעים, מנומסים ומכבדים את הזולת  -  זה נותן לי כוח להמשיך. להחזיק במסגרת שישים ילדים מגיל גן ועד גיל כתה ו' זה לא פשוט. אני מאמן בימים שני, שלישי ורביעי, ובימי שישי מתקיימות תחרויות בית הספר בליגת קט רגל. לא קל. אבל הכדורגל הוא אצלי בדם ובגנים כמו אצל כל המשפחה שלי. אנחנו במשפחה ארבעה אחים ושתי אחיות, והבנים כולם הלכו אחרי לכדורגל. דויקו אחי היה שחקן מצטיין בליגה א' בהפועל אילת וזכה לכינוי "מלך השערים", שלום אחי נכנס לפרויקט האימון בבתי הספר לכדורגל באילת והוא כבר שלושים שנה מנהל את הפרויקט בעיר ואף זכה לתואר  יקיר אילת על תרומתו.  אחי אלי ז"ל אף הוא היה שחקן בבית"ר יפו כשאני הייתי המאמן, והקריירה שלו נקטעה עם מותו בלא עת".

 

היו זמנים

 


גם בעורקיהם של שני בניו של יהודה מאשתו השנייה זורם הכדורגל בדם. בנו אריק היה שחקן הפועל תל אביב, שיחק בנבחרות הנוער בישראל והמשיך עד שנפטרה אמו. בעקבות המשבר שחווה עם מות אמו חדל לשחק, עבר קורס מאמנים, וכיום הוא מנהל בית הספר לכדורגל באזור. בנו הצעיר של יהודה, מושיק עבר קורס מדריכים אצל אמנון רז, ובהווה הוא מאמן לצד אביו את בפרויקט המגרשים הפעילים באילת. הנכדים גם הם לא נפלו רחוק מהשער. אחד מהנכדים שיחק בבני יהודה בנערים א', אבל פרש וכרגע עומד לפני גיוס. נכדו שסיים כעת כתה ג' אף הוא מצטיין בכדורגל ועל המדף בחדרו יש כבר מספר גביעים. נכדו בן השנתיים וחצי של יהודה בן אדרת כבר בועט לשער כמו גדול ולא מניח את הכדורגל מידו אפילו לרגע. 

בימים אלה מבלה יהודה על הקו בין אזור שם חיים ילדיו ונכדיו ובין אילת שבה חיה ומשגשגת קריירת הכדורגל שלו -  גם בית הספר לכדורגל שהוא סיפור הצלחה, וגם  קורס מאמני כדורגל השני שהוא מוביל בעיר ועומד להיפתח בקרוב.

 

*שזורות גם תמונות מהאלבום הפרטי


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש