פרסומת
דלג

שיעורי בית מי צריך זה בכלל?

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 7/8/2019 17:19 ● מה נשמע 612
למרות שמחקרים רבים בעולם כבר הצביעו על ההשפעה השלילית שיש לשיעורי הבית על התלמידים, בעיקר הצעירים, ולמרות שבמשרד החינוך בארץ קבעו בשנה שעברה כי המורים לא אמורים עוד לתת את החומר שלא הספיקו ללמד בכתה כשיעורי בית לתלמידים, בפועל עולם כמנהגו נוהג ושיעורי הבית ממשיכים להיות אימת התלמידים וההורים ● ממשרד החינוך מבהירים: "בכל בית ספר יכולים להחליט על מדיניות בנושא"●פרופסור הארי קופר קובע בספרו ’הקרב על שיעורי הבית’: "שיעורי בית לילדים בגיל בית הספר היסודי גורמים יותר לנזק מאשר לתועלת"
שיעורי בית מי צריך זה בכלל?

מי לא מכיר את הסיוט שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש כשהילד או הילדה חוזרים מבית הספר ואתם מגלים שיש להם שיעורים. או אז מתחילה סדרה של ניסיונות התחמקות מהמשימה, כשבסופו של דבר תלמידים רבים יושבים להכין שיעורים לא לפני שורה של איומים כדוגמת: "עד שלא תכין שיעורים לא תשחק עם חברים", "תשכח מהפלייסטיישן", ועוד כהנה וכהנה איומים שגורמים לילד לשבת חסר חשק ולהכין את השיעורים, כשבמקרים רבים ההורה מוצא את עצמו יותר מאשר אומר לילד מה לכתוב במשבצת הריקה, כי הלו, היום עוד ארוך והמטלות רבות.
מחקרים רבים בדקו עד כמה באמת חשובים שיעורי הבית ללמידה אצל הילדים ועד כמה שיעורי הבית באמת גורמים לילד לשנן את החומר הנלמד בבית הספר? במרבית המחקרים התשובה הברורה היא ששיעורי הבית גורמים יותר לנזק עבור הילד מאשר לתועלת ולחלוטין לא מחזקים את הקשר בין הילד להורה, אלא נהפוך הוא מערערים אותו בגלל קרבות הכנת שיעורי הבית הבלתי פוסקות, ועדיין לא דיברנו על העבודות הגדולות, שהפכו זה מכבר לשיעורי הבית הבלתי מעורערים של ההורים. אז מה הפלא שבעולם המודרני כבר הבינו את הרעיון ואפילו במדינת ישראל חתמו בתחילת השנה שעברה על ההחלטה להקטין את כמות שיעורי הבית, בעיקר אצל תלמידי בתי הספר היסודיים בשכבות הנמוכות. ההורים קיוו שמדובר בתחילתו של מהפך בתחום, אלא שמהר מאוד הבינו כולם שמדובר בעיקר בסיסמאות, כי בפועל בבתי הספר בהם דגלו עוד קודם במתן שיעורי בית, שום דבר לא השתנה, ממש כמו שדברים לא השתנו בבתי ספר בהם דוגלים שלא להעמיס את התלמידים בשיעורים או כמו שאומרים המורים בעצמם: "זו לא החלטה גורפת, אלא בעיקר הכוונה של מנהלת או תפיסה של מורה שמאמין או לא מאמין בשיעורי בית".

 

"שיעורי הבית מעייפים את הילדים ומגבירים אצלם את חוסר הריכוז בבית הספר", קובע פרופסור האריס ומוסיף: "במקום לרוץ וליהנות ולשפר בשעות אחר הצהריים את כישוריהם החברתיים, הם נאלצים לא פעם לבטל את המפגשים עם החברים או את החוגים על מנת להספיק להכין את שיעורי הבית"

 

“הבטחות בלבד”


החלטת משרד החינוך בשנה שעברה קבעה כי יש להתאים את כמות שיעורי הבית לגיל הילדים. ככל שהילדים קטנים יותר, יש לתת להם פחות שיעורי בית. עוד נקבע כי מורים לא אמורים לתת שיעורי בית כפיצוי על חומר שלא הספיקו ללמד בכתה. אלא שבאותה נשימה ציינו במשרד החינוך כי בנוגע למקצועות מתמטיקה ואנגלית יש להמשיך לתת שיעורי בית כתרגול חיוני לילדים. כמו כן נפסק כי הדברים עם בגדר המלצה בלבד וכל מנהלת סוברנית להחליט לאיזה כיוון היא רוצה להוביל את בית ספרה. בפועל כמעט שום דבר לא השתנה. אם תשאלו את ההורים הרי שבשנה החולפת עדיין ניתנו שיעורים רבים מדי במקצועות השונים ולא רק באנגלית ומתמטיקה ועדיין מורים שלא הספיקו בכתה את החומר הנלמד, דאגו 'לדחוף' אותו לתלמידים בתירוץ של שיעורי בית. אז מה יצא לנו מכל ההבטחות? בעיקר הרבה תקוות חיוביות לקראת פתיחת שנת הלימודים, תקוות שנשארו בגדר תקוות שביום מן הימים המערכת תבין באמת שלהעמיס ילדים בשיעורי בית לא נותן כלום.

המחקרים קובעים: "השיעורים גורמים ליחס שלילי אצל התלמידים”


האם שיעורי הבית באמת מסייעים ללמידה? בסוגיה זו עסק מחקרו של פרופסור האריס קופר, מרצה לפסיכולוגיה ומדעי המוח שבדק את השאלה והעלה כי שיעורי הבית לילדים בגיל בית הספר היסודי גורמים ליותר נזק מאשר תועלת. עוד מצא המחקר כי בזמן שלשיעורי בית בזמן גיל התיכון יש השפעה לטווח ארוך, השפעת השיעורים בגיל חטיבת הביניים היא נמוכה ובגיל בית הספר היסודי אין לשיעורי הבית כל השפעה על התלמידים הצעירים, לבטח לא השפעה חיובית. את עיקר מסקנותיו מהמחקר שערך העלה פרופסור האריס בספרו: "הקרב על שיעורי הבית: המכנה המשותף למנהלים, מורים והורים".
במרכז המסקנות עולה כי שיעורי הבית יוצרים יחס שלילי ארוך אצל רוב התלמידים, בעיקר אצל הצעירים, יחס שעלול לגרום להם לא לאהוב ללמוד לאורך כל שנות חייהם וזאת במקום לחבב עליהם את תחום הלמידה. עוד קובע הפרופסור מתוצאות מחקריו כי התפיסה ששיעורי הבית הופכים את התלמיד הצעיר לאחראי יותר גם היא מוטעית שכן במקרים רבים ההורים הם אלו שבסופו של דבר עושים את השיעורים או משלימים לילדם את מה שלא הספיק או את מה שכבר לא היה מוכן עוד לעשות. גם המטרה להפוך את ההורים למעורבים יותר בחיי ילדיהם ולקרב ביניהם נכשלת כאן ובגדול שכן שיעורי הבית גורמים לריבים רבים בין ההורים שמאלצים את ילדיהם ברוב המקרים להכין שיעורים. "שיעורי הבית מעייפים את הילדים ומגבירים אצלם את חוסר הריכוז בבית הספר", קובע פרופסור האריס ומוסיף: "במקום לרוץ וליהנות ולשפר בשעות אחר הצהריים את כישוריהם החברתיים, הם נאלצים לא פעם לבטל את המפגשים עם החברים או את החוגים על מנת להספיק להכין את שיעורי הבית". אלא שלמרות הימצאותם של מחקרים רבים בנושא שמצביעים על ממצאים זהים, גם כיום בדור המחשבים והקידמה, האסימון לא ממש נופל אצל מרבית המורים. וגם אם כבר יש צדיק בסדום שמבין שאין צורך להעמיס בשיעורים, שנה אחר כך, כשהמורה מתחלף ומגיעה מורה שגודלת בשיעורים, התלמידים מכים על חטא שכן לא הורגלו שנה קודם לשיעורים.
או כמו שמבהירים ההורים: "עד שההחלטה באמת לא תהייה מלמעלה וגורפת, כל אחד ימשיך לעשות מה שהוא רוצה עם הילדים".
למידה חוויתית- אין


אז מה בכל זאת עושים? איך הופכים את הלמידה עבור הילדים לחווייתית יותר?

  • המומחים ממליצים בעיקר על קריאה מהנה. אמנם כיום בדוק המחשבים והפלייסטיישן לא פשוט לגרום לילד לעזוב את המסך ולהתמקד בקריאה, ועדיין, אם הילד יבחר לקרוא תחום שמעניין אותו, יש סיכוי שהוא ילמד מכך יותר מאשר דרך שיעורי בית טורדניים. אם בכל זאת אתם רוצים לגרום לו לקרוא ולא מצליחים לגרום לו להחזיק ספר, גם קריאה במחשב של דברים מעניינים, יכולה לעשות את העבודה.
  •  לפתח בילד אחריות באמצעות מטלות הבית- זה יעבוד יותר מאשר להכריח אותו לעשו ת שיעורי בית.
  • ביקור במוזיאונים- דרך חווייתית, מהנה ומלמדת שתעביר לילד את המסרים הלימודיים והחינוכיים בצורה הרבה יותר טובה ומשכנעת מאשר השיעורים.

בשורה התחתונה קובע פרופסור הארי קופר: "שילוב של קריאה, חיזוק הקשרים החברתיים ולמידה באמצעות פעילויות מהנות, יהפכו את הילדים ליצירתיים, אחראים יותר ולא מפחדים מלימודים".



חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש