פרסומת
דלג

תלמידים היינו

מאת: אביבה דקל ● צילום: מהאלבומים הפרטיים ● 8/8/2019 09:04 ● מה נשמע 612
דדי שושן היה תלמיד סקרן אבל גם סופר שובב, עופר אסרף היה הבדרן של החבר'ה, ליאור לבקוביץ' היה פעיל חברתי כבר מיימי ספסל הלימודים וליאור מנצ'ר היה חובב ספריה מושבע ● ארבעה מתושבי אילת חוזרים אל ספסל הלימודים ומשתפים בחוויות שעיצבו את חייהם
תלמידים היינו

 

סקרן וגם שובב

 

“ביליתי הרבה מחוץ לכתה”. דדי ששון


מי? דדי שושן, מנהל מזון ומשקאות במלון 'רויאל ביץ'' בעיר. בן 46, נשוי לאתי הגננת +4. הגיע לאילת לפני כ – 20 שנה מירושלים שם נולד.
"בירושלים עבדתי בביטחון בסוכנות היהודית. ירדתי לאילת לסוף שבוע שלא הסתיים עד היום. את דרכו באילת התחיל במחלקת הביטחון של מלון 'המלך שלמה', לאחר שנתיים עבר לתחום המזון ומשקאות בו שימש מגוון תפקידים ברשת 'ישרוטל' עד לתפקידו בהווה כמנהל מזון ומשקאות במלון הרויאל ביץ'.

איזה תלמיד היית?
"הייתי תלמיד סקרן אבל גם שובב מאוד, וכמעט מחצית מזמן הלימודים ביליתי מחוץ לכתה. הרבה זמן ביליתי במשחק כדורגל וכשהיתה אפשרות גם בבריכה".

איזה מקצוע אהבת?
"אהבתי מאוד גיאוגרפיה בעיקר גלל טיולי השטח שעשינו, אבל ספורט היה התחום האהוב עלי ביותר".


איזה מקצועות לא אהבת?
"לא אהבתי מתמטיקה כמובן, וגם לא ממש אהבתי את שיעורי האנגלית".

זיכרון טוב מבית הספר?
"שיעורי השחייה בכתה ח', בהם זכיתי במקום הראשון בתחרויות בין בתי הספר".

זיכרון רע מבית הספר?
"אני לא זוכר משהו רע. בסך הכל אהבתי ללכת לבית הספר ולא רק כדי ללמוד".

המורה הראשונה שלך?
"המורה רחל נצח בבית הספר יהודה הלוי, בית הספר הדתי בירושלים בו למדתי. המורה רחל היתה מבוגרת וקשוחה מאוד אבל אני זוכר אותה לטובה".


מורה לחיים?
"לא זכור לי מורה שהשפיע על החיים שלי. המורה שלי לחיים היה אבא שלי. שהיה גורם משפיע בחיי".

מה אתה זוכר מההכנות  לבית  הספר?
"את הקניות של הציוד לבית הספר שקניתי עם אבא שלי בחנות 'עט וספר' בירושלים בשכונה לא רחוקה מהבית. אני זוכר אותי ואת אבא יושבים יחד ואבא עוטף לי את המחברות בניר בצבע שאותו ביקשתי".

עד כמה אתה מעורב בהכנות לקראת שנת הלימודים ובמהלך שנת הלימודים אצל ילדיך?
"אני די מעורב. את הקניות לקראת השנה החדשה עשתה עם הילדים אשתי אתי שהיא גננת. אם צריך משהו מיוחד, אני עושה זאת, כמו ספר מיוחד או ספר התורה הראשון שלי שעטפתי לבתי. אין כבר יותר עניין של עטיפת ספרים ומחברות כמו שהיה פעם. העטיפות מגיעות מוכנות והחגיגה היא לא גדולה כמו פעם. לעומת זאת אני מעורב במהלך שנת הלימודים החל מהכנת הסנדויצ'ים  ועד לרמת הסעת הילדים מהבית לבתי הספר והחזרתם מבתי הספר הביתה ועוזר גם לקטנה בבנות כשהיא צריכה עזרה בסידור השיער".  

 
מה טוב במערכת החינוך בעיר?
"אני חושב שראש העירייה מאיר יצחק הלוי, עושה כמיטב יכולתו להשקיע בחינוך ובמשך השנים יש שינויים לטובה. בתי הבכורה שהיא בכתה ט' היא בתוכנית "פרחי רפואה" בבית הספר בבגין, שזו יוזמה בריאה של העירייה ואגף החינוך ובה לומדים מדעים, אנטומיה ופיזיולוגיה".

מה היית משנה במערכת החינוך שלנו?
"אין ספק שצריך להשקיע יותר באיכות המורים ובנושא אכיפת המשמעת בבתי הספר. בעיקר בתיכונים, יש לטפל באלימות בין התלמידים ובאלימות נגד מורים. ההשגחה צריכה להיות יותר קפדנית".


 

בעיקר אהב להצחיק

 

המחציקון של החבר’ה. עופר אסרף


מי? עופר אסרף, מנהל תוכן ובידור רשתי ברשת 'ישרוטל', בן 54, יליד אילת, משפחתו מתגוררת בעיר משנת 1963. נשוי לגלית הגננת ולזוג שלושה ילדים. 

איזה  תלמיד היית?
"הייתי תלמיד טוב, שלא היתה לו סבלנות לשבת הרבה, אבל הציונים שלו היו בסדר גמור. בבית הספר היסודי 'ערבה' בו למדתי, הייתי תלמיד ממש טוב שהתבלט מאוד על הבמה. הייתי שחקן ראשי בכל הצגה, גם חבר בוועדת קישוט, מנחה בטקסים ובעיקר אהבתי להצחיק. בתיכון 'גולדווטר' הייתי תלמיד טוב, אבל חסר סבלנות ולא שקדן. ההתחלה שלי בתיכון הייתה במגמת קציני ים, ממנה נשרתי אחרי חצי שנה בשל חוסר היכולת שלי להסתגל למשמעת הצבאית ולמסדרים בכל בוקר. לא הסתדרתי עם המסגרת הקשה והייתי פרחח גדול. מקציני ים העבירו אותי למגמת מכונאי רכב שבה היו לימודים חופשיים יותר. חברתית הייתי מחובר לתלמידי כל המגמות- הייתי האיש שהצחיק את כולם. הייתי בלהקת הנוער ואהבתי את הבמה, הוצאתי ציונים טובים אבל היו לי 'קוצים בטוסיק'. הייתי ילד קטו ורזה ומכל בעיה הצלחתי להתחמק בעזרת ההומור".

איזה מקצוע אהבת? 
"מאוד אהבתי מכונאות רכב. התחברתי למכניקה כבדה ומכניקה עדינה. אהבתי לפרק ולהרכיב דברים ועד היום אני עושה את כל התיקונים בבית. אהבתי שיעורי אנגלית, ואת שעורי התנ"ך אהבתי בשל הסיפורים שבו. הסיפורים והיצירתיות שבתנ"ך הקסימו אותי, ועד היום אני מוקסם מהם בכל פעם מחדש. אהבתי גם את שיעורי הימאות, אבל המורה הקשוח הצליח להרתיע אותי".


איזה מקצועות לא אהבת?
"לא אהבתי מתמטיקה, אבל שרטוט בניין אהבתי מאוד וגם היסטוריה לא אהבתי".

זיכרון טוב מבית הספר?
"הריקודים בבית ספר תיכון בהפסקות, כשרקנו עם הבנות בעיקר רוקנרול. זיכרונות טובים יש לי מהפעילות בלהקת הנוער – החזרות והנסיעות להופעות בחו"ל. הנסיעה הראשונה שלי עם הלהקה היתה לעיר התאומה קאמן. אהבתי מאוד את חוג הדרמה עם בנצי אברהמוב, חוג שהתקיים ב'בית הנוער', שהוא היום מתנ"ס 'קולייר'.

זוכר את המורה הראשונה שלך?
"בוודאי. שרה שמעוני. היא היתה המחנכת שלי, ובמשך הזמן הפכה להיות מנהלת בית הספר 'ערבה'".

מורה לחיים?
"ג'קי אדרעי, שניהל את להקת הנוער והיה המורה לתנ"ך המיתולוגי. הוא המורה שלי לחיים. 
הוא חינך אותנו לערכים – להגיע לחזרות בזמן, לכבד את החברים בלהקה ואת החברים בכלל, לקחת ברצינות את הדברים שאתה אוהב, להקפיד להגיע בזמן לחזרות הרבות שהיו לנו שלוש ארבע פעמים בשבוע  - הוא חינך אותנו למקצועיות, לערכים, מוסר ולפרפקציוניזם בכל מה שאנחנו עושים".

מורה שאתה זוכר לטובה בבית הספר?
"אבי מזרחי, המחנך שלי במגמת מכונאות רכב בכתות יא' -יב'. הגעתי ממגמת קציני ים עם המשמעת הנוקשה למגמת מכונאות רכב, שבה התרכזו כל הפרחחים של בית הספר. המורה אבי התמודד עם כתה של פרחחים, והפך אותנו לאכפתיים ואיכותיים. הוא הצליח להוביל חבורה של ילדים בעיתיים ולהפוך אותה לקבוצה איכותית, מגובשת ואיכפתית, והערצתי אותו על כך".


מה אתה זוכר מההכנות לתחילת שנת הלימודים?
"אמא הייתה הולכת אתי לקניות ומעורבת בכל, אבל את הספרים והמחברות עטפתי בעצמי בקפדנות ובסבלנות. הצטערתי שנגמר החופש, אבל שמחתי לחזור ללימודים. אני זוכר בעיקר את ההתרגשות שלי כשעליתי מכתה ו' לכתה ז', ומחטיבת הביניים לתיכון, באותה שנה שאחי עלה ליב'. התרגשתי שאני לומד באותה חטיבה עם אחי הגדול".

זיכרון רע מבית הספר?
"אני זוכר שבבית הספר היסודי חילקו לנו דפי נייר וביקשו מאיתנו לכתוב אותיות דפוס ולצייר עליהם. עשיתי זאת אבל אחרי שאספו את כל הדפים, הראו לי דף שבו מכתב נאצה למורה והאשימו אותי. כל מחאותיי לא עזרו וזה היה לא נעים, אבל בסופו של דבר נמצא האשם ויצאתי נקי. זיכרון רע אחר יש לי מחטיבת הביניים, לקראת פתיחת שנת הלימודים, כשעליתי לכתה ח', גילח לי אבא את חתימת השפם שהיתה לי  וכשהגעתי לבית הספר החבר שלי מומו שווקה עמד בשער וצעק בקול: "שימו לב לעופר גילחו את השפם".... הרגשתי רע וזה היה מביך כל כך, אבל הצלחתי להפוך  גם את המבוכה הזו לבדיחה. הומור היה ונשאר הנשק הכי טוב שלי".

עד כמה אתה מעורב בהכנת הילדים הפרטים שלך לבית הספר?
"אני משתדל להיות מעורב. התפקיד שלי הוא לפזר את הילדים במוסדות החינוך ואני משתדל להגיע למפגשי הורים ומורים. אני הוא גם זה שהולך עם הילדים לקנות ציוד לבית הספר, למרות שהגדולות כבר לא ממש צריכות אותי. אני הולך איתם לכל הקניות, גם לקניית בגדים".

מה לא טוב בעינייך במערכת החינוך?
"כשאני מסתכל על מערכת החינוך בהווה, מה שמאוד בולט זה שלבתי הספר חשוב ללמד למבחנים ולהשיג ציונים טובים. עם זה אני לא שלם. לדעתי חשוב יותר להוציא את הילד מבית הספר מוכן לחיים ולאו דווקא עם ציונים טובים. מפריע לי ששיטת החינוך לוחצת על ציונים טובים במקום על ערכים. לטעמי חשוב יותר לחנך לערכים, למוסריות, לעצמאות ולבגרות, ולא להיות מפונקים".

מה טוב במערכת החינוך?
"לתלמיד היום יש יותר אפשרויות בחירה כמו מגמות מחשבים, מחול, מוזיקה, שפות – מגוון המקצועות לבחירה רחב יותר וזה חשוב מאוד".


 

אף על פי ולמרות הדיסלקציה

 

זוכר לטובה את הווייב ואת האווירה. לבקוביץ’


מי? ליאור לבקוביץ, רווק בן 36, פעיל חברתי, הגיע לאילת לפני 13 שנה מקרית אתא אחרי  שנתיים של שירות בצבא הקבע. מוכר בעיר כפעיל חברתי, התמודד בבחירות האחרונות ברשימה של מאיר יצחק הלוי כדי לעשות למען העיר ותושביה.ירדתי לאילת כדי לחוות את מה שחוו כל החברים שלי שירדו לעבוד באילת בזמן שאני שירתתי בקבע. הגעתי, התאהבתי בעיר ונשארתי. אני חושב שלמרות הקשיים, אין עיר בארץ שיכולה להתחרות באילת, בווייב שבה ובאנשים המיוחדים שחיים בה".

 איזה תלמיד היית?
"למדתי בבית הספר היסודי 'קורצ'אק' בקרית מוצקין ובבית הספר התיכון 'רוגוזין' בקרית אתא. הייתי תלמיד טוב ועשיתי בגרות מלאה. אהבתי ללמוד, אבל יותר מכל נהניתי מהפעילות החברתית. הייתי תלמיד פעיל – מועצת תלמידים, יו"ר מועצת תלמידים, תמיד חיפשתי תעסוקה מרחבית להתעסק בפרויקטים ופעילויות חברתיות". 

איזה מקצועות אהבת?
"אהבתי בראש ובראשונה את נושא ההיסטוריה והעדפה שניה היתה ספרות, בעיקר שירה. עד היום חקוקים בלבי שירי רחל ושיריו של ביאליק. אהבתי גם את מקצועות המינהל והכלכלה". 

איזה מקצועות לא אהבת?
"יש לי בעיה של דיסלקציה שהפריעה לי בלימוד שפות, ואנגלית היתה בשבילי מקצוע קשה, אבל הצלחתי להתגבר עליו. לגיאוגרפיה פחות התחברתי, מתמטיקה למדתי  כי הייתי צריך. בסופו של דבר הכל תלוי במורה שמלמד. למרות הקושי שהיה לי עם אנגלית, המורים לא וויתרו עלי ועזרו לי לעשות בגרות באגלית כמו שצריך".
 

זיכרון טוב מבית הספר?
"אני זוכר לטובה את הוייב והאווירה הטובה ששררה בבית הספר. היינו שכבה מגובשת של 15 כתות, עד כדי כך שעד היום רבים מאתנו נשארו בקשר. רוב חברי לשכבה נשארו בקרית אתא, וחלקם מצאו את מקומם בערים אחרות, אבל הקשר נשאר. לפני חמש שנים היתה פגישת מחזור אחרי 13 שנים לסיום התיכון. לצערי לא הייתי בפגישה, אבל כולם סיפרו לי שהיתה פגישה מדהימה". 

זוכר את המורה הראשונה?
"זוכר היטב. קראו לה גילה אזרד. הוריי היו פעילים מאוד בבית הספר היסודי והמורה גילה הפכה לאחת החברות הטובות של אמי. לשמחתי יש לי זיכרון טוב מאוד ואני זוכר את כל המורים. לא אשכח איך בשנת 1991, כשחווינו את מלחמת המפרץ, הבאנו איתנו את מסכות הגז לבית הספר והרבה שיעורים ופעילויות חברתיות נערכו במקלט. המורים דאגו שהאווירה תהיה טובה ושנרגיש נוח למרות המצב". 

מורה לחיים?
"כל מורה שעוברים אתו כברת דרך, בין אם ביסודי או בתיכון הוא בסופו של דבר מורה לחיים. אני זוכר את כולם, אבל בעיקר את המחנכת שלנו בתיכון שליוותה אותנו שלוש שנים בתקופה החשובה ביותר, את גיל ההתבגרות. היא לוותה אותנו באיכפתיות, בהקשבה ובחום. 
נתנו בה אמון מלא בדיוק כמו האמון המלא שהיא נתנה בנו. היא תמיד היתה שם בשבילנו, בכל זמן שהיינו צריכים אותה ונערים בגיל ההתבגרות זקוקים כל הזמן לחיזוקים ולהקשבה ושיאמינו בהם".


מה אתה זוכר מההכנות לבית הספר?
"אני זוכר את היציאות עם אמא למרכזים הגדולים בקריות. הלכנו תמיד לקניות יחד -  אני וארבעת אחיי, אבל אני ואחי הצעיר ממני בשנה היינו תמיד יחד וחיפשנו את אותם דברים. במוצקין היה קניון בשם 'רב מד', שאליו לרוב הלכנו לערוך קניות. זכור לי גם טקס עטיפת הספרים והמחברות עם אמא, בצבע שונה לכל מקצוע. עטיפת הספרים היתה אצלנו ממש חגיגה".

מה אתה אוהב במערכת החינוך באילת?
"מעבר לפן החברתי ולווייב המיוחד שיש בבתי הספר, אילת התקדמה מאוד במשך הזמן שאני פעיל בה, בכל הנוגע לחינוך. לקבל פרס חינוך בפעם השלישית זה לא דבר של מה בכך. אני חושב שרמת ההבנה של משרד החינוך ושל שר החינוך לאופי ולצרכים של אילת היא מאד גבוהה. 
דוגמאות מצוינת להתפתחות מערכת החינוך הן כתות הרפואה, כתות הרובוטיקה וכתות המדעים שמתחילות כבר בחטיבת הביניים. אלו דברים שלא חשבו עליהם כשאני הייתי תלמיד. אני חושב שיש לנו באילת נוער מדהים ולדעתי זה נובע מהערכים והחינוך שמקבלים באילת".

מה לדעתך צריך לשפר?
"אני לא מעורב מספיק כדי לשמוע מה רע, אבל אני רואה את הטוב. אני חושב שהאווירה התוססת של הספורט, הים והתיירות הם דברים שמקנים ערכים מאוד גבוהים לילדים ולנוער. כמובן שיש תמיד מקום לשיפור. גם אם הגענו למצוינות, תמיד אנו חושבים על הצעד הבא וחושבים מה צריך לעשות כדי להתקדם עוד יותר".


 

חובב לימודים וספרייה

 

סיוט שנמשך שנתיים. מנצ’ר


ליאור מנצ'ר (נצר) יליד אילת בן 55, רווק, מנהל תוכניות קהילתיות, מתאם הבריאות העירוני, מנהל תוכניות לאזרחים ותיקים, ומדריך קבוצות צעירים במסגרת החברה להגנת הטבע. 

איזה תלמיד היית?
"תלמיד מוצלח. הכל היה סבבה. בעיקר הייתי תלמיד ספריה. אני מאוד אוהב ספרים, מילדות ועד היום, ומחליף ספרים באותה ספריה שבה החלפתי ספרים כילד עד היום".

איזה מקצוע אהבת?
"לא היה מקצוע מסוים. נהניתי מאוד בבית הספר ולא סבלתי מאף מקצוע".

זיכרון טוב מבית הספר?
"האווירה של בית הספר שבו אין מחסומים בין מורים לתלמידים. זה אחד הזיכרונות הראשונים שיש לי מבית הספר".

זוכר את המורה הראשונה שלך?
"אני לא זוכר את המורה הראשונה, לעומת זאת, בתיכון היה לי מורה בשם ג'רסי שלימד גיאוגרפיה ואזרחות. אני זוכר אותו כי הוא היה 'מנץ'' (בן אדם). המורה ג'רסי חשב שצריך לחנך אותנו ולא רק ללמד אותנו והוא  הביא את עצמו לבית הספר באופן מלא. תמיד אמר את מה שהוא מאמין בו וחינך אותנו לערכים על ידי מתן דוגמא אישית".


זיכרון לא טוב מבית הספר?
"הסיוט שלי נמשך שנתיים, היו אלה שנתיים נוראות שבהן ממש נרדפתי בשל היותי הומו. הוטרדתי שנתיים תמימות בתוך בית הספר עד לרמה שלהגיע לבית הספר היה בשבילי סיוט. זה נמשך עד שהוריי התערבו ופנו לג'קי כוכבי. ג'קי התערב והסיוט נגמר בבת אחת".

מה אתה זוכר מההכנות לשנת הלימודים החדשה?
"בעיקר זוכר את ההתחמקויות שלי מעבודה בחוברות של החופש הגדול"...

מה טוב במערכת החינוך שלנו היום?
"טוב שלפעמים יש מורים שמצליחים להינצל מ'הטרור המערכתי' ומתרכזים במה שהילדים באילת באמת צריכים, אבל לצערי המורים האלו מעטים מדי".

מה צריך לשפר?
"בראש ובראשונה לשחרר את השליטה מלמעלה בהוראה ולתת יד יותר חופשית למורה בכתה, למנהל בית הספר ולמערכת החינוך העירונית. אי אפשר לנהל את בית הספר כאשר מי שמחליט מה יהיה בכתה באילת יושב בירושלים במשרד ממוזג.  דבר נוסף שצריך לשפר הוא מתן יותר שעות בשכר למורים לצורך הכנות לשיעורים, ללמידה ולהכנת מערכים. על העבודה הזו צריך לשלם למורים. אילו היתה למורים שעה נוספת בתשלום בכל יום עבודה לצורך מטלות שונות וגם לפגישות ושיחות עם הורים, תלמידים ועם כל מי שצריך – בית הספר היה נראה אחרת".


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש