פרסומת
דלג

פורטרט מקומי - אומרת לא לאלימות

מאת: ציפי קרליק ● צילום: ציפי קרליק ● 14/8/2019 09:08 ● מה נשמע 613
אילת מלאה בגיבורות וגיבורים מקומיים עם חזון ועשייה קהילתית. לא כולם עושים זאת בהתנדבות וחלקם עושים זאת תמורת תשלום ועדיין בשם החזון הקהילתי. נשמח לשמוע מי הם, מנער/ה ועד מבוגר/ת.
פורטרט מקומי - אומרת לא לאלימות
תהליך שהתחזק עם השנים. גורדייב

שם: סופיה גורדייב
גיל :  35 
סטטוס: נשואה באושר.
התפקיד? מנהלת המרכז סיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית באילת ורכזת קהילה ברשות למלחמה באלימות בסמים ובאלכוהול. "זה התפקיד המקצועי המוגדר, אבל מעבר לזה אני פעילה חברתית ואקטיביסטית בנושאי מגדר ופמיניזם." 


קצת על העשייה שלך:  
"העשייה שלי מלאה בעליות ומורדות, היא כוללת הכנת פרויקטים, הובלת מחאות, ליווי נשים במצבי מצוקה שונים ועוד. כשאת מצליחה לחזק נשים, להוביל פרויקטים ואפילו לשנות נורמות חברתיות, זה נותן המון סיפוק וגאווה. מצד שני, כשאת שומעת על חוק דרקוני שעובר באלבמה ארצות הברית, שאינו מתיר הפלה גם במקרים של אונס וגילוי עריות, את מבינה שהעשייה הפמיניסטית מקבלת מכה קשה, ואז...צריך לנשום עמוק ולא לתת לייאוש להפיל אותך".


איך התחלת לעשות את מה שאת עושה? 
"אני חושבת שראייה פמיניסטית ביקורתית כלפי חברה פטריארכלית מאפיינת אותי מאז שאני זוכרת את עצמי, וגם אקטיביזם תמיד היה שם. מדובר על תהליך שהתחזק אצלי עם השנים עוד מגיל בית הספר היסודי. במהלך חיי אימצתי עוד ועוד גישות פמיניסטיות החותרות לשוויון מגדרי, קידום מעמדן של נשים, התנגדות למצבים של חוסר צדק ודיכוי מגדרי ושינוי חברתי בכל הנוגע לסוגיות אלה".

 

"יש לי סביבה מאוד תומכת." סופיה (אמצעית) וחברות


דוגמאות לסיפורים שאת נתקלת בהם ביום יום?
"החל מהטרדות מיניות ועד לאונס, אונס קבוצתי, גילוי עריות, רצח של נשים. סיפורים לא פשוטים. אני שומעת עדויות, קוראת מאמרים, כתבות ופסקי דין, גם סיפורים על פגיעות של גברים. למשל בהדרכות שלי בפרויקט אותו יזמתי בשם 'תו ריספקט' (פרויקט למניעת אלימות והטרדות מיניות במקומות בילוי), הרבה פעמים דווקא גברים הם אלה שמשתפים בכך שחוו את סם האונס שהוכנס ללא ידיעתם למשקה ממנו שתו".


איזה מפגש השפיע עלייך? 
"אין מפגש שלא השפיע. לכל אדם סיפור וייחודיות משלו. כל יום אני עדה לכוחם ואומץ לבם של אנשים. לא מזמן באחת ההדרכות, אחת המלצריות שיתפה אותי שבמהלך הבילוי היא וחברה שלה הצילו בחורה מאונס. הם פשוט זיהו משהו שלא הסתדר להן, ניגשו אליה וביררו מולה האם היא מכירה את הבחור שהיה איתה. בחור ניסה לגרור אותה והתברר שהיא בכלל לא הכירה אותו. בסוף הן הצליחו לנתק אותה ממנו. פשוט גיבורות בעיני, הן הצילו אותה מאונס".


איך התחיל אצלך החיבור לצד החברתי? 
"הבנתי שאם לא אעשה את הצעד, אף אחד לא יעשה אותו במקומי. הבנתי שאין שום טעם לחכות לנסיך, ושאני יכולה לקדם דברים בעצמי. היו אפילו ימים שעמדתי לבד עם השלט כאות למחאה ובהמשך הצטרפו עוד ועוד נשים וככה נהיינו קבוצה". 


תגובות אנשים והמשפחה לעשייה שלך:
"בהתחלה נאמרו לי אמירות שניתן לכנות אותן 'פוגעניות', מהסביבה וגם מהחברים, אך למדתי להתרחק מזה ולהחליף את הסביבה שלי. היום זה כמעט ולא קורה. יש לי סביבה מאוד תומכת כי רוב האנשים רואים את העשייה שלי ואת המשמעות שבה ומבינים שאין לזה תחליף. יש גם קבוצת חברות, שהן יקרות לי מאוד, הן תומכת ונותנות לי המון כוח. היכרנו במסגרת קורס "מנהיגות את המחר" של עיריית אילת ועמותת כ"ן, קורס שהובילה מרלן רוזנפלד, היועצת לקידום מעמד האישה דאז, כיום משמשת כמנהלת האגף לפיתוח כלכלי ויזמות. בן זוגי גם הוא מאוד תומך, מגיע איתי למחאות, מכין שלטים, עוזר בכל מה שאפשר. בחיי היום יום הוא מתנגד לאלימות, גם אם זה רק באמירות פשוטות כמו "אחי, זה פשוט לא בסדר מה שאתה עושה". אני חושבת שהוא דמות לחיקוי ולאנשים יש הרבה מה ללמוד ממנו בתחום הזה".


הזיכרון הראשון שלך מרגע שהתחלת בעבודה?  
"אני חושבת שהזיכרון הראשון שלי מהעבודה, הוא מפגש עם המתנדבות שלנו. מדהים בעיניי הרצון לתת ללא תמורה, להיות חזקה ואמפתית בשביל לעזור לאחרת ולא לשפוט. המתנדבות שלנו הן נשים מדהימות אחת אחת, כל אחת באה ממקום אחר ולכל אחת סיפור חיים משלה. יש לנו מתנדבות שנמצאות בהתנדבות מעל 10 ו-15 שנה". 


מה גורם לך לסיפוק במה שאת עושה?

ברמת המקרו כאשר אני רואה שינוי בתפיסה של אנשים כלפי המאבק הפמיניסטי, או פתאום נורמות חברתיות משתנות לחיוביות יותר או כשיותר אנשים מגיעים למחאות, זה מאוד מרגש אותי.
ברמת המיקרו אני חושבת שהמחשבה שנותנת לי סיפוק היא שאם מישהי או מישהו צריכים עזרה, יש מי שייתן מענה, מישהו שלא יסובב את הגב ויידע להתמודד עם כל המקרים, לא משנה עד כמה הם קשים. הגיבורים והגיבורות אמתיים הם נפגעים ונפגעות עצמם, הם אלו ששרדו את התופת והם ממשיכים להילחם כל אחד ואחת בדרך שלה או שלו, ואני רק חלק מהדרך שלהם.
אני לא תמיד יודעת איך להגיב כשאומרים לי "תודה", ותמיד מנסה להסביר שזאת העבודה שלי, בין אם זה בשעות העבודה או במאבק שלי מחוצה לה. אני רואה את זה כיעוד שלי בחיים. בסופו של דבר אני פשוט שמחה שאנשים נתנו לי אפשרות להיות שם לצדם, ואני זאת שצריכה להודות להם".


מה לדעתך יכול לעזור לשנות דברים?
"גברים תמיד חסרים במאבקים האלו. הם טועים במחשבה שאלימות מינית ופיזית כלפי נשים (וגם גברים) זה עניין פרטי. מדובר לגמרי בעניין חברתי, שמשפיע על כל החברה שלנו. אם מישהי הותקפה מינית, זה לא רק משפיע עליה, זה משפיעה גם על בן הזוג שלה, על ילדים, על התפקוד שלה בעבודה, על חברים ומשפחה, על החברה כולה.
לא מזמן היה סיפור של גבר אילתי שפגע בילדה, כל העיר הייתה בטראומה ודיברו על כך במשך שבועות, שיתפו את החרדות. או למשל מקרה של ילדה בת ה-7 שנאנסה, וילדה בת 11 שנאנסה אונס קבוצתי, זה זעזע את כל המדינה. לצערי לא מדובר במקרים חריגים, ויש הרבה מאוד מקרים של פגיעה מינית. לא מדובר בעניין אישי וגם גברים צריכים להתגייס למאבק החברתי הזה".


מה החזון בהתנדבות מהסוג הזה?
"לבנות חברה שוויונית שתטיב עם גברים ונשים כאחד". 


לקינוח? 
"אם מישהו מהקוראים חשב לעסוק באקטיביזם פמיניסטי כאן באילת, או לקדם איזשהו פרויקט בנושא זה, אשמח אם יפנו אליי: ms.sofiagordeev@gmail.com .

כמו כן, חשוב להכיר את מספר הטלפון של מרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית באילת: 050-7557331 הוא פועל 24/7 ותמיד יש שם מענה, אף אחד לא צריך להישאר עם זה לבד.

  • הקו מיועד לבגירים בלבד! פניות של קטינים מופנות לגורמים המתאימים.
  • מרכז סיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית באילת פועל במסגרת האגף לשירותים חברתיים, מינהל שח"ק בעיריית אילת.

חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש