פרסומת
דלג

יחד כל הדרך

מאת: אביבה דקל ● צילום: מהאלבומים הפרטיים ● 25/9/2019 09:14 ● מה נשמע 620
אם תחפשו את מירל'ה הראל, מן הסתם תמיד תמצאו שם גם את ביתה מירב ● אם תחפשו את זיוה קינר, מן הסתם גם אימה חנה תהייה בסביבה, ושלא לדבר על מירב לוי דיאמנט, עורכת העיתון שצמודה לאימה חוה ● לא משנה הגיל, אצל אלו וגם אלו האמהות הן החברות הכי טובות, ואין משהו שהן נהנות יותר מאשר להיות ביחד ● לראות ולקנא
יחד כל הדרך

כשאני מראיינת את הבנות והאמהות שהן בעצם חברות טובות ומבלות שעות רבות יחד, אני יכולה רק לקנא. אמא שלי ואני היינו צמודות צמודות עד שעזבתי את חיפה ועברתי לאילת. מערכת היחסים בינינו היתה מיוחדת משום שהמשפחה שלנו כללה החל מיום שמלאו לי תשע אז נפטר אבי, רק את שתינו. נאחזנו זו בזו והיינו כל אחת כל עולמה של השנייה. דיברנו על הכל, בכינו יחד, צחקנו ובילינו יחד, וידענו הכל אחת על השנייה. אבל כשבגרתי לא זכיתי להסתובב עם אמא, ולצאת אתה לבית קפה או להצגה, ולהמשיך את הקשר המופלא הזה, משום שבגיל שלושים עברתי לאילת, והקשר הפך לקשר טלפוני או פגישות בחגים. במשך כל השנים עד שבאה לגור אתי באילת, אחרי שחלתה, לא זכיתי ליהנות מחברות כמו זו שאני רואה אצל בנות ואמהות המבלות יחד. כשאמא עברה לגור אתי באילת היא הייתה כבר בת שמונים, ואני עצמי כבר הייתי סבתא לנכדים – רק אז זכיתי לבלות שוב זמן איכות עם אמא שלי, והזמן הזה שלי איתה היה תמיד זמן איכות. הקשר היה תמיד מקסים כי אמי היתה אשה מקסימה. מעולם לא כעסה ומעולם לא דרשה כלום לעצמה והדבר היחידי שרצתה שיהיה לי מה שאני צריכה ורוצה ולא ארגיש אף פעם "אחרת" משום שאין לי אבא. אמא שלי היתה אשה צעירה ויפהפיה כשהתאלמנה, אבל לרגע לא חשבה להיענות למחזרים הרבים ולהינשא שנית, וזאת על מנת שלא אפגע. אני הייתי הבילוי שלה ומרכז החיים שלה. רק אחרי שנישאתי ועזבתי את הבית היא הרשתה לעצמה ונישאה שוב. אבל אז כבר הייתי נשואה ואם לילדים ואחר כך עזבתי לאילת וקשר טלפוני - תכוף ככל שיהיה אינו תחליף לבילוי זמן עם אמא .שמעו בקולי אמהות ובנות, ושמרו על הקשר שלכן ועל הזמן הזה שלכן ביחד, אותו תישאו בלבכן תמיד, שכן זמן איכות של אמהות ובנות אין לו תחליף ולא תשכחו אותו לעולם.

 

מסונכרנות זו לזו


האמא: מירל'ה הראל, גמלאית מערכת החינוך.
הבת: מירב אפק, בת 51 מנהלת 'בית פיליפ מוריי'.

 

צוות לעניין. מירל'ה (שמאלית) ומירב


איך הייתן מגדירות את הקשר שלכן?
מירב:  "הקשר בנינו הוא של "צוות לעניין".  אנחנו מסונכרנות על כל פרט. מרבית שעות היום אנחנו יחד, בזכות הקשר הזה אנחנו מצליחות להניע הרבה מאוד דברים , הן ברמה המקצועית והן במישור המשפחתי".
מירל'ה: "הקשר בנינו הוא ראשית אהבה והערכה גדולה. בתוך הקשר הזה קיים מרחב אישי ייחודי לכל אחת מאיתנו. כל אחת יודעת את תחום האחריות שלה. אנחנו משלימות זו את זו".


עד כמה אתן קרובות?
מירב: "קרובות מאוד. קירבה יום יומית".
מירלה: "אנחנו נמצאות יחד במהלך יום העבודה, ולעיתים קרובות מאוד גם בסיומו".


 מה עושות ביחד?
מירב: "אנחנו עובדות יחד, מתכננות ויוזמות פרויקטים ברמה הקהילתית והמשפחתית, מחלקות בנינו את העבודה כך שכל אחת פועלת בתחומה והתוצאות בהתאם".
מירל'ה: "העבודה שלנו משותפת, אנחנו מזינות אחת את השנייה, ואל השיתוף הזה כל אחת מביאה את היכולות שלה ואת האיכויות שלה".


מה אתן אוהבות זו בזו?
מירב: "אני אוהבת את אמא שלי מאוד בעיקר על הלב הענק והיכולת שלה לתת את הרגיעה המתבקשת בחיי היום יום. על יכולת ההכלה האין סופית שלה, הנכונות לעשות כל מה שאפשר כדי להיטיב עם כולנו ועם אחרים, הראיה האחרת, החשיבה היצירתית והכי חשוב- מאפשרת לנו, ילדיה, להיות בדיוק מי שאנחנו כל החיים".
מירל'ה: "אני אוהבת את מירב בזכות שמחת החיים שלה, החיוך הכובש, האופטימיות, החשיבה הרציונלית, החוכמה, העמידה עם שתי רגלים יציבות על הקרקע והקסם הבלתי נדלה שלה".


למה לדעתכן נוצר הקשר המיוחד הזה?
מירב: "הקשר המיוחד הזה נוצר כי תמיד הייתה ביני ובין אמא שלי פתיחות, הבנה, עידוד והמון הערכה ואהבה".
מירל'ה: "הקשר שלנו נוצר בעקבות התפיסה החינוכית שלי שנוגדת בעלי מקצוע רבים. בניגוד להם, אני יודעת שילדים יכולים להיות חברים של ההורים שלהם ולהיפך. אני זכיתי בשני ילדי שהם החברים הכי טובים שלי. אני אמא מקשיבה ולא רק שומעת... כמו כל אמא ילדי הם בבת עייני. הקשר שלנו נוצר מהידע שהאמא סומכת על ביתה, יודעת לזהות חוזקות וחולשות, לא "מציקה" במיליון עצות ונותנת דוגמא אישית בחיי היום יום. זמינה  ואמיתית לאורך כל השנה . הקשר הוא פרי הערכה גדולה ואהבה ענקית".


איך מגיבה הסביבה לקשר?
מירב: "הסביבה מחמיאה מאוד לקשר המיוחד שלנו".
מירל'ה צוחקת: "לעיתים קרובות חושבים שאנחנו אחיות. מחמיאים מאוד על הקשר שבינינו ומציינים לא פעם כי זה לא מובן מאליו".


 

משלוש יוצאות שלוש


האם: נילי וינטראוב, גימלאית ענף הקוסמטיקה בעיר.
הבנות: יפעת, אם לשניים, עובדת בחנות אריסטו שמט בביג, וענת בת 46, נ/שואה ואם לשלושה ילדים, עובדת עם בעלה בעסק המשותף "בית המאפה בשחמון".

 

שלישייה מנצחת. ענת, אמא נילי ויפעת


איך הייתן מגדירות את היחסים ביניכן?
נילי: "למרות הכל אני קודם כל אמא ואחר כך חברה".
יפעת: "הקשר שלי עם אמא הוא חזק. אנחנו קשורות מאוד. אמא ואבא עוזרים עם הילדים ביום יום ובשישי בארוחת ערב. בגלל שאני עובדת, אני נפגשת עם אמא וענת בבית הקפה. אני מתייעצת עם אמא בכל דבר - גם בנושאים כלכליים וגם בכל נושא בחיים. יש מה ללמוד מאמא שלי. קודם כל אני מכבדת אותה כאמא ואחר כך כחברה".
ענת: "אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי". 


עד כמה אתן קרובות?
נילי: "קרובות מאוד. הקרבה הזו היא מאז שהיו קטנות והיו מחוברות אלי - ואני אליהן באופן יומיומי, לעזור ולכוון כדי שתגענה בחיים לכל מה שציפינו מהן. לעמוד בכל האתגרים שהחיים מציבים בפניהן, בגיל צעיר - וכשגדלו לימדנו אותן לעמוד על הרגלים ואחר כך להקים משפחה ולמצוא את הכיוון בחיים גם בגיל בוגר. עד היום אני על תקן יועצת ומכוונת ולא רק אמא. הבנות מתייעצות בי בכל דבר, אפילו בדברים הקשים ביותר".
יפעת: "היום אנחנו קרובות מאוד. הקשר התחזק מרגע שהתגרשתי וחזרתי לאילת אחרי 9 שנים  שגרתי במרכז. כשחזרתי גרתי ארבע שנים עם ההורים, כשהילדה הייתה קטנה, והם עזרו לי. באילת הייתה לי גם זוגיות שנייה שנגמרה, וההורים עזרו לי לעבור גם את המשבר הזה. הקשר שלי עם אמא חזק מאוד מאז שחזרתי".
ענת: "אנחנו קרובות מאוד מאוד. אמא היא אשת הסוד שלי".


מה אתן עושות יחד?
נילי: "אנחנו נפגשות בבקרים לפעמים לקפה, לפעמים לשיחה או ארוחת בוקר.  תמיד כשאנחנו נפגשות הן מעדכנות ומספרות גם על הנכדים. הן מספרות על ההישגים של הנכדים בלימודים, התחביבים ועוד. בכל שבוע מגיעים אלינו כולם, גם הנכדים. בשמונה בבוקר כשהן שמות את הילדים במוסדות החינוך, יש להן מפתח של הבית שלי והן מגיעות".
ענת: "אנחנו נפגשות כמה פעמים בשבוע ויש גם מפגש שבועי אחה"צ עם הילדים ויש גם מפגש עם יפעת.. אנחנו קרובות מאוד. עושות סידורים ביחד, קניות ביחד, מספרות הכל אחת לשנייה  והיא הראשונה שתשמע ממני דברים טובים וגם דברים רעים. ככה חונכתי".


מה את אוהבת בהן? 
נילי: "את הנתינה והדאגה שלהן כלפינו ההורים. את היושרה שלהן, שזה דבר חשוב מאד במערכת יחסים".
יפעת: "אני אוהבת באמא את החוכמה ואת האמהות  ואת תחושות הבטן שיש לה והאינטואיציה הגבוהה. אני יודעת שתמיד אני יכולה להתייעץ בה ואני תמיד מקשיבה לה".
ענת: "אני אוהבת שאמא כל הזמן מפנקת את הנכדים,  ולא רק בימי הולדת ובחגים. אוהבת שהיא מתעניינת בכל מה שקורה אצלנו".


למה את  חושבת נוצר הקשר המיוחד  הזה?
נילי: "אני חושבת שכאשר ההורים צעירים ועובדים ויש בעיות שצריך לפתור יש  פחות זמן.  הדאגה שלי תמיד הייתה שהם ילמדו ויתקדמו. את מפנקת ודואגת, ומצד שני יודעת לשים את הגבולות. ילדים  לוקחים את מה שלמדו בבית הלאה. ילד שמקבל ערכים לוקח את זה אתו גם כשהוא מתבגר".
יפעת: "בגיל מסויים רואים את החיים מזווית אחרת לגמרי, והקשר מתחזק עקב דברים שעברנו ונעבור".
ענת: "הייתי ילדה ביישנית ובקושי דיברתי. מאמא למדתי איך מתנהגים עם אנשים וכעת אנחנו די דומות בהתנהגות ובאופי. אנחנו משלימות אחת את השנייה. הקשר התחיל מהעובדה שאנחנו הרבה יחד ואני לומדת ממנה. אנחנו מדברות על הכל. לא שומרות כלום בבטן וזה תורם הרבה לכך שהקשר יהיה טוב ואמיתי".


איך מגיבה הסביבה לקשר?
נילי: "אנשים מפרגנים ליחסים שבינינו".
יפעת: "לא לכולם יש זמן לשבת עם ההורים, אבל אני חושבת  שחשוב להיפגש יותר ולהתעניין מה קורה אצלם. יש אנשים שמפרגנים לקשר בינינו ויש כאלה שלא, אבל אנחנו בשלנו – שומרות על קשר קרוב מאוד".
ענת: "כולם מפרגנים מאוד. אם אני לא עם אמא, תמיד שואלים איפה היא? כולם כבר רגילים לראות אותנו יחד ומאוד מפרגנים לקשר שלנו".


 

לקחת את הקשר הזה גם לדור הבא


האם: חיה ביטון 
הבת: זיוה קינר

 

יכולה להעיר את אמא בכל שעה. זיוה וחיה


איך אתן מגדירות את הקשר ביניכן?
חיה: "החברות הכי טובות".
זיוה: "אמא היא החברה הכי טובה שלי. אין לי חברות. אמא היא החברה הכי טובה שלי. אמנם אני קרובה לשני ההורים שלי, אבל את אמא אני יכולה להעיר בלילה בכל שעה כדי לספר לה משהו או לשתף והיא שם תמיד בשבילי. אם אני צריכה לנסוע לצפון לבדיקה לעצמי או לאחד הילדים, אין מצב שאמא נותנת לי לנסוע לבד. היא תמיד אתי".


מה אתן עושות יחד?
זיוה: "אנחנו מתראות על בסיס יום יומי לפחות פעמיים בשבוע בבית קפה. מספרות את כל הסודות אחת לשנייה. הקשר הוא חם ופתוח מאוד. אנחנו נוסעות יחד לטיול בארץ ובחו"ל ולפעמים גם אבא מצטרף. בימי שישי אני לעולם לא אוותר על להיות עם ההורים שלי. אין מצב שאשאיר את ההורים שלי לבד".


מה אתן אוהבות אחת בשנייה?
חיה: "אני אוהבת את שמחת החיים, את האכפתיות, את הוויכוחים  הסוערים שלנו שאחריהם אנחנו צוחקות וממשיכות כאילו כלום לא קרה. את טוב הלב שלה ואת הדאגה לנו ההורים שלה".
זיוה: "אני אוהבת בה את הכל, בעיקר את טוב הלב, הנתינה והדאגה".


למה לדעתכן נוצר הקשר המיוחד הזה?
חיה: "קשר כזה מתחיל בילדות. איך שמרגילים את הילד, כך הוא מתנהג וזה עובר גם הלאה לדור הבא".
זיוה: "אמא צודקת. קשר כזה עובר גם הלאה. אני רואה שהבת שלי כבר מצטרפת לפגישות שלנו. הילדים שלי, שהם כבר גדולים, קשורים להוריי כמו אליי, באותה מידה שאני קשורה להורים שלי". 


איך מגיבה הסביבה לקשר הזה?
חיה: "בעלי מאוד מאושר מהקשר הזה, מתהדר בו ומפרגן מאוד, ולפעמים אפילו מצטרף אלינו לדייט".
זיוה: "הסביבה  וגם המשפחה  שלי - בעלי והילדים - מאוד מפרגנת לקשר הזה".


 

החברות הכי טובות, נקודה


האם: חוה לוי, גימלאית. עבדה שנים רבות בתחום הקוסמטיקה בעיר. נשואה ואם לשניים.
הבת: מירב לוי דיאמנט, בת 48, נשואה + 2, עורכת 'מה נשמע' וכתבת ב'ערב ערב באילת'.

 

לא דומות חיצונית, אבל זהות באופי. חוה ומירב


איך הייתן מגדירות את הקשר ביניכן?
חוה: "אנחנו קודם כל חברות. ביולוגית אני אמא של מירב, אבל בפועל, כיום, אני יותר חברה".
מירב: "ההגדרה של הקשר בינינו פשוטה- אנחנו החברות הכי טובות שיש".


עד כמה אתן קרובות?
חוה: קרובות מאוד. אנחנו מספרות כמעט הכל אחת לשנייה, מתעדכנות כל יום. מירב מתייעצת איתי ואני מנסה לתת לה עצות טובות ככל האפשר, אבל גם אני מתייעצת איתה. זה הדדי". 
מירב: "אנחנו הכי קרובות שאפשר, והמצחיק הוא שזה לא היה ככה בילדות אז אמא ואני לא ממש הסתדרנו. הקרבה נוצרה בעיקר לאחר שיצאתי מהבית. אמא היא אשת סודי לכל דבר, היועצת, המכוונת - בדיוק מה שהייתי מחפשת בחברה טובה אני מוצאת באמא. מן הסתם עוזרת העובדה שאנחנו אולי לא דומות בכלל חיצונית, אבל מאוד דומות באופי. היום כשאני הולכת ברחוב ולא רואים את אמא לצדי, אנשים מרימים גבה ותוהים- "איפה אמא? הכל בסדר?", מספרת מירב בחיוך.


מה אתן עושות יחד?
חוה: "כמעט בכל יום אנחנו נפגשות לקפה ומאפה. ימי חמישי זה יום האם והבת שלנו. אנחנו מסתובבות יחד, עושות קניות ביחד, אוכלות ארוחת בוקר ומתפנקות. זה הכייף שלנו. בחגים אנחנו כמעט תמיד ביחד. אני זוכרת  אולי פעם או פעמיים שלא היינו יחד. מירב לא מוכנה לוותר על חגים עם המשפחה וגם אני לא".
מירב: "אנחנו שותות קפה - חייבות, קניות, אמא לא אקסטרימית אז את צד הספורט אני שומרת לאבא ואמא זה כל השאר".


מה את אוהבת בה?
חוה: "אני אוהבת בה הכל. למירב יש נשמה גדולה והיא הבת המושלמת. אני מאחלת לכל אמא בת כזאת. אני מתרגשת עד דמעות אפילו כשאני מדברת עליה. היא הבת המושלמת גם לי וגם לאבא שלה וגם אחות מושלמת לאחיה".
מירב: "אני אוהבת בה הכל. היא הדוגמא שלי לאיך להיות האמא המושלמת ואני מנסה לחקות את מה שהיא הייתה עבורי, אצל ילדיי הפרטיים. אבל בעיקר אני אוהבת שהיא הסמן הימני שלי והכי חיובית. היא לעולם לא תיתן לי עצה שלילית ותמיד תחפש להראות לי את הטוב בכל קושי. שלא יובן לא נכון לרגע, אני אוהבת מאוד גם את אבא איציק, אבל הוא אבא, השפה המשותפת של הבת היא בדרך כלל עם האמא. ואגב, אמא גם אוהבת את אחי אמיר, וגם קשורה אליו מאוד, אבל היי, זו כתבה על אמהות ובנות אז היינו חייבות להשאיר אותו בחוץ", היא צוחקת.


למה לדעתכן נוצר הקשר הזה?
חוה: "אין לי מושג. הקשר הזה נרקם כשמירב התגייסה. משהו השתנה. עד אז היינו אמא ובת שאוהבות אחת את השנייה, תמיד אהבתי אותה מאוד, אבל אחרי שהתגייסה נעשינו חברות בלב ונפש. משהו בקשר התחזק והשתנה".
מירב: "לדעתי הקשר הזה נוצר גם כי אנחנו דומות באופי וגם כי לי, לצערי, בסדר היום העמוס שלי אין לי זמן לטפח חברויות. כשאני מבריזה לאמא היא מבינה ואף פעם לא כועסת וזה הכי נוח בעולם".


איך מגיבה הסביבה לקשר?
חוה: "כולם מפרגנים מאוד. בכל פעם שרואים אותנו יחד אנחנו שומעות- "כמה כייף לראות אתכן יחד. לא הרבה אמהות ובנות קשורות ככה".  
מירב: "מיליון אנשים נגשים אלינו ומחמיאים לנו על הקשר ההדוק. אני מגלה שהרבה היו רוצים קשר כזה עם הילדים, אבל זה לא תמיד קורה מסיבות שונות, אבל הסביבה לגמרי יודעת להעריך את הקשר שלנו וזה מרגש. אין ספק- זכיתי".    


חדשות אילת - ערב ערב באילת  


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש