פרסומת
דלג

האנשים שעושים את אילת: אשת השנה בתרומה לקהילה

מאת: איריס קדם ● צילום: מערכת ערב ערב ● 26/9/2019 14:31 ● ערב ערב 2935
היא צמחה מתוך הקושי, ומאז ועד היום היא פועלת למען אחרים ● דרך קבוצה קטנה בפייסבוק הפכה לשם דבר וכיום קבוצת "המנכ"ליות" ביוזמתה מככבת כמעט בכל עיר בארץ ● שירה גבריאל (37) יוזמת חברתית, מהווה דוגמה אישית לאישה חזקה, מלאת תושייה אהבה לבריות, ולחיים עצמם
האנשים שעושים את אילת: אשת השנה בתרומה לקהילה
"איך שלא נהפוך את זה אישה מנהלת את העולם, וזה באמת לא משנה באיזה תפקיד". גבריאל

המסע האישי שלה מכיל בתוכו אכזבות, כאב גדול וקושי עצום. מה שבולט אצלה זה הרצון להרים את הראש, להילחם על שלה ומתוך כל זאת, איך לא, להעביר את זה הלאה. שירה מלאת אנרגיה טובה וחיוך כובש מצליחה לגרום לסובבים אותה לדבוק בתקווה, באמונה, בדבר הזה שמרים אתכם למעלה למרות ואולי בזכות הקושי. לא בכדי בחרנו בה כאשת השנה, אחרי כל התלאות הקשים שעברה אין יותר משמח מלראות אותה כיום כיזמת חברתית מובילה, כזו שיודעת איך לסחוף אחריה לכיוונים יפים ומעשים טובים. כשהיא נעזרת ברשתות החברתיות, הצליחה לסחוף אחריה אלפי נשים, שפועלות מסביב לשעות אחת למען השנייה ובעיקר למען חיים טובים יותר לסביבה כולה.

 

להישאר כאן בנס


שירה מעידה על חיים מלאי תלאות, מצבים בהם מישהי אחרת יכלה בקלות ליפול מהם וספק להתרומם מהם בחזרה. מכה קשה רודפת אחרת והיא כמו דמות לוחמת מהאגדות, לא מוותרת, מוצאת עצמה כל פעם מחדש מפלסת לה  דרך טובה יותר. כזו היא שירה, שברירית אבל חזקה כסלע, כאובה אך מאמינה בטוב, שום דבר מכל מה שעברה לא גרם לה אפילו לא אפילו לדקה אחת, להרים ידיים. ומעל לכל היא רוצה להיות כאן בשביל כולם. לעזור, לחזק, לפעול, לתת. שירה בוחרת לשתף פרטים אישיים וחושפת בפניי חלק ממה שחוותה: "עברתי שתי תאונות דרכים קשות בהפרש של שבע שנים, הראשונה בגיל 15 נדרסתי עם פגיעת ראש קשה. התאונה השנייה ארעה בגיל 22,  בתאונה חזיתית בליל הסילבסטר, שברתי את חוליות המפרקת ונפצעתי קשה ביד, בחדשות הודיעו על תאונה קטלנית עם הרוגה ופצוע קשה, לפי המראות הקשים הסיקו שלא שרדתי. בכל אחת מהתאונות נחשבתי לנס רפואי, בראשונה  פגיעת ראש קשה בה הייתי בשיקום של כמעט שנתיים ב"בית לווינשטיין" שגרמה בין היתר לאיבוד חלקי של הזיכרון. זו הסיבה אגב שלא סיימתי תיכון ולא גויסתי לצבא". משתפת שירה. כחודש לפני התאונה השנייה נפטר אביה, שירה שהייתה מרותקת למיטה בלי יכולת לזוז כאבה אף יותר את עצם העובדה שלא הספיקה להתפייס עמו לאחר ברוגז מטופש שנגרר חודש. "אני ואבא היינו הכי קרובים בעולם, בשלב מסוים הוא חלה מאוד ונאלץ להיעזר בכיסא גלגלים, לצערי הדבר גרם לו לדיכאון והוא סרב לצאת מהמיטה. באותה שנה החלטתי לעזוב את אילת כדיי לעזור לו גם בחנות שהייתה בבעלותו וגם בבית' מסבירה שירה ומוסיפה 'היה לי קשה לראות שהוא מוותר על עצמו וניסיתי בכל כוחי לגרום לו לקום קצת מהמיטה לבחור בחיים ולשנות אווירה. באחד מהשיחות נגררנו לוויכוח מכוער שגרם לי לקום וללכת, זמן קצר לאחר מכן נפגשנו בהלוויה של סבתא שלי כששנינו בוחרים להתעלם אחד מהשנייה, שבועיים לאחר מכן הוא נפטר. ככה נותרתי המומה וכואבת מבלי שהספקתי להשלים עם האדם הכי יקר לי בעולם". 

 

 

מה שלא הורג מחשל


"כאשר התחלתי את האימהות שלי הייתי בעצם לבד", אומרת שירה ומוסיפה "נאלצתי להתגרש לאחר שחוויתי אלימות כשאני עם תינוק בן 3 חודשים. המצב הכלכלי היה מאוד קשה, הילד סבל ממצוקה נשימתית מה שהוביל לאין ספור אשפוזים. באחד השחרורים חזרנו לבית ללא חשמל, אין מקרר אין איך להכין אוכל לילד. הייתה לי צנצנת בה צברתי מטבעות, מה שאפשר לי לקנות מעט מצרכים, לחם חלב וביצים. כשהגעתי לקופה נכחתי לדעת שחסר לי 30 אג', ביקשתי מהקופאית להשלים את החוב הקטן יום למחרת. היא מצידה סירבה ואמרה "אני מכירה אנשים כמוך". הרגשתי מאוד מושפלת ומרוב מבוכה יצאתי בריצה מהחנות ממררת בבכי ומבלי שלקחתי את המצרכים. מבחינתי זה היה יום גורלי בו הבטחתי לבני אדם שיום יבוא והם לא יחוו זאת יותר, יהיה שם מישהו בשבילם. כיום, אגב, בני כבר בן 14 וגדל להיות בן אדם מדהים. שלוש שנים לאחר מכן, פתחתי גן ילדים כאן באילת והפרנסה החלה לזרום, בנוסף, קיבלתי פיצויים מהתאונות שעברתי, מה שאפשר לי גם לנשום לרווחה וגם לעזור לאימא שלי שחוותה קושי כאלמנה עם ילדים נוספים בבית". מאז היא בצמיחה מתמדת, פה ושם החיים מראים צדדים מאתגרים, אך אחרי מה שעברה שום דבר כבר לא ישבור אותה. שירה מצאה דרכים פוריות שעוזרות לה להתמודד ולהתפתח, אחרי הכול כסף הוא אמצעי חשוב אך לא מה שמנחה אותה בחיים אלא הרצון לעזור, לעודד ולהרים אחרים בזמן אמת. במהלך השנים הייתה פועלת בדרכים שונות ובהתנדבות מלאה בכדי לעזור, בין אם מדובר בפרסום סטטוסים למען נזקקים בפייסבוק, או להיות חלק מצוות בעמותת 'לתת באילת'. הצורך הנשמתי שלה לעזור לאחרים בכדי שלא יחוו מצוקה היה תמיד נר לרגליה. עד שבסופו של דבר מצאה את הפלטפורמה הנכונה ביותר בעבורה כדי להגיע לכמה שיותר אנשים ובייחוד נשים. זו בעצם העוצמה שלה ובכך היא מצטיינת. אחת הדרכים הנוספות שעוזרות להתמודדות שלה עם העבר היא דרך הרצאות לנשים. במקרה זה לחיילות. והיא משתפת: 'לאחר שהתפרסמה כתבה עליי, קיבלתי פניה מקצינה באחד הבסיסים לבוא ולהרצות בפני חיילות, לספר להן על עצמי מתוך רצון לחזק ולעודד להעצמה נשית. עמדתי שם עם רגליים רועדות שהרי בחיים לא הרצתי מול קהל, היו שם לפחות 90 חיילות וקצינות שהאזינו לי בקשב רב ובסיום ההרצאה שנערכה למעלה משעה, קיבלתי פידבקים מדהימים, חלקם באו מתוך הזדהות, חלקם נועדו לחזק, אלו היו רגעים בהם הרגשתי שזו בהחלט לא הפעם האחרונה בה אתרום מזמני במסגרת הרצאות מחזקות כאלו אל מול נשים'.


מנכ"ליות כנמלים חרוצות


הן אומנם קוראות לעצמן מנכ"ליות אך מדובר בנשים ממגזרים שונים, שכולן התכנסו למטרה משותפת, חשוב להן להפגין כי הן  משתלבות בגובה העיניים והמטרה הנעלה ביותר היא: עזרה הדדית. אז איך כול זה התחיל? שאלתי את שירה, "בשנת 2016 החלטתי לפתוח קבוצה בפייסבוק שתיתן במה לנשים בכל מני דרכים, בין היתר ניצלתי את הבמה לגיוס תרומות לנזקקים. לאט לאט הצטרפו נשים נוספות וכאשר הגענו לכמות לא מבוטלת, החלטתי לעשות סקר למציאת שם פורמלי, וכך נולד השם "המנכ"ליות", למה? כי איך שלא נהפוך את זה אישה מנהלת את העולם, וזה באמת לא משנה באיזה תפקיד, אנחנו מנהלות בעבודה, בבית אם אנחנו לבד או בזוגיות אנחנו בעצם מנהלות הכול. אפילו בזוגיות שהבעל יותר דומיננטי עדיין אפשר להרגיש ניהול מצד האישה. אגב הראשונים שכינו את הנשים מנכל"יות היו חבריי הקהילה של 'אבא פגום', לדבריה של שירה. כיום מונה הקבוצה כ- 50,000 נשים מכל הארץ כאשר כל אחת מהן יכולה להזמין חברות בכדי לעזור ולהשפיע. מעבר לקבוצה הרשמית בפייסבוק, שירה מצליחה לשלוח זרועות דרך הוואצאפ וחולשת על כמה ערים בכל הארץ, ועוד היד נטויה. המטרה העיקרית היא מסבירה, היא להיות שם אחת למען השנייה. בין אם מדובר באוזן קשבת, תרומות, סיוע בכל דבר ועניין שעולים על הפרק, ולפי מה שנשמע מדבריה, הצורך בעזרה קיים כל יום כל שעה. והיא משתפת במקרה מלפני כמה ימים: "בעל של אחת מהמנכ"ליות באזור השרון נקלע לאירוע דקירה בתחנת דלק, 3 שעות מרגע הפרסום התייצבו אצלה 7 נשים מהקבוצה הביאו איתן אוכל מבושל, עוגות, מתנות לילדים, ניקו להם את הבית, למחרת לקחו והחזירו את הילדים מבתי הספר והגנים ופשוט היו שם בשבילם. זה רק חלק קטן ממה שכבר הספקנו לעשות עד היום וכמובן שנמשיך, צריך להבין שלכולן יש בית ועבודה ובכל זאת כל אחת מהן מצאה את הזמן בכדי לעזור. לא תמיד מדובר בכסף, ויש דרכים נוספות של הזדקקות ואנחנו עושות כל שביכולתנו לספק זאת' משתפת שירה ומוסיפה: "אין מאושרת ממני על כל אחת ואחת מכל אותן נשים מדהימות שהצטרפו אליי במהלך השנים, וזאת בכדי להגשים את המטרה אליה כיוונתי". 


חדשות אילת - ערב ערב באילת  


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש