פרסומת
דלג

נס: קשיש בן 83 מאילת החליק לתעלה ברובע שש ושרד

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: מערכת ערב ערב ● 7/10/2019 15:36 ● ערב ערב 2936
כשיעקב בן חיון בן ה–83 מאילת לא חזר מטיול הבוקר שלו עם הכלב, בני משפחתו לא העלו אפילו על דעתם כי בשש השעות בהם הוא נעדר מהבית הוא שהה בעומק של כ-40 מ' בתוך תעלה אליה החליק בקצה רובע 6 בשחמון ● כשהוא פצוע, בלי טלפון, בלי מים ובלי יכולת להזעיק עזרה, יעקב כבר ראה את המוות לנגד עיניו ● אלא שאז הגיע מלאך
נס: קשיש בן 83 מאילת החליק לתעלה ברובע שש ושרד
"לצערי מצילי ברח כל כך מהר והיום אין לי למי להודות". בן חיון

זה קרה ביום רביעי בסביבות השעה 8:00 בבוקר כשיעקב בן חיון, תושב אילת וותיק בן 83 יצא כהרגלו לטיול הבוקר הקבוע עם כלבו. הפעם הוא הלך לאזור הוואדי שמאחורי תחנת כיבוי אש החדשה בקצה רובע 6 בשחמון. "לפתע הרגשתי שאני מועד", משחזר יעקב את הרגע בו נפל לקרקע, "אלא שבמקום ליפול ישר, איבדתי שיווי משקל ונפלתי הצידה". יעקב שנפל לקצה תעלה מצא את עצמו תוך שניות אחדות מתגלגל לתוך התעלה שעומקה כ- 40 מטרים. "התגלגלתי על הראש ואחר כך עם הגוף עד שנחתתי בתוך התעלה", הוא נזכר. "יעקב הכואב שספג תוך כדי גלגולים מכות יבשות בכל חלקי גופו ובעיקר בפנים ובראש, מצא את עצמו בעומק של כ– 40 מטרים כשהוא זב דם, ללא טלפון ובלי כל יכולת להזעיק עזרה. 

 

ואז נגמר הכוח לצעוק


"אחרי שהתאוששתי קצת מהנחיתה הלא רכה, ניסיתי לטפס החוצה", הוא משחזר, "אלא שהחול החלק בדפנות התעלה לא אפשר לו אחיזה ובכל פעם שטיפס כמה צעדים יעקב חזר וגלש אחורנית לנקודת המוצא. "ככה כמה וכמה פעמים עד שראיתי בגובה של כמה מטרים ממני סלע תקוע בדופן התעלה והחלטתי לנסות להגיע אליו". יעקב ניסה מספר פעמים ולבסוף גם הצליח כשהבוא מגלה עכשיו שהוא תקוע במצב בעייתי עוד יותר בין קרקעית התעלה לבין הסף ואינו יכול להמשיך. כך הוא נשאר בתעלה כמה שעות, בלי מים, כשהשמש עולה לאמצע השמיים וקופחת על ראשו והזבובים צמאי הדם נושכים אותו בהמוניהם בכל חלקי גופו הפצוע. "בהתחלה עוד ניסיתי לצעוק לעזרה", הוא מספר. "קיוויתי שמישהו אולי יעבור במקום וישמע אותי, אבל בשלב מסוים כבר הייתי מיובש מאוד ולא היה לי עוד כוח לצעוק. כשאתה תקוע באמצע שום מקום, בלי שום יכולת לתקשר ולקרוא לעזרה בשלב מסוים כמעט ואיבדתי תקווה". אלא שאז הגיח בינות להרים אדם כהה עור. "הוא הסתכל עלי מלמעלה ואני הבנתי שהוא זה שיכול להציל אותי", מספר יעקב. "הבעיה הייתה שהוא היה מפוחד מאוד, ככל הנראה הוא חי בהרים ואין לו אישורי שהייה בארץ, ואם לא די בזה הוא לא דובר עברית כך שלא יכולתי להסביר לו כלום".
המושיע של סבא יעקב ניסה לשלוח אליו יד, אלא שהמרחק היה בלתי אפשרי והטיפוס על החול המחליק לא אפשר ליעקב הקשיש להגיע אל היד המושטת אליו. "ניסיתי להסביר לו שאני לא יכול להגיע ליד שלו, אבל הוא לא הבין כלום. הוא ניסה עוד כמה וכמה פעמים ואז פשוט ויתר והלך", מספר יעקב שהבין עכשיו שהתקווה האחרונה שלו לצאת מהתעלה נעלמה כלעומת שבאה.

 

 

חסר אונים חסר תקווה


"שכבתי שם על החול חסר אונים וחסר תקווה. אחרי שהאיש הזה הלך, איבדתי תקווה. היה לי ברור שאם הוא לא הצליח להציל אותי, אף אחד כבר לא יצליח כי מי יגיע לכאן ומי ישמע אותי? זו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי על זה שהמוות קרוב. כאב לי שעלי למות בדרך הזויה שכזאת", הוא מודה. אלא שלאחר כמה דקות שנראו כמו נצח, מושיעו של יעקב חזר לתעלה. "הוא הצליח לרדת כמה צעדים לכיווני ושוב הושיט לי את ידו, אבל עדיין זה היה רחוק מדי עבורי. אלא שהפעם הבחנתי בחוט חשמל שהיה זרוק על החול. כשמשכתי את החוט, ראיתי שהוא תקוע היכן שהוא באדמה למעלה ולמעשה אני יכול למשוך בו ולהיעזר בו כדי לנסות לעלות למעלה". וכך היה, יעקב נעזר בחוט החשמל על מנת להתקדם, כשמושיעו כהה העור מושך מהצד השני את החוט ועוזר ליעקב הקשיש להתקדם לכיוון היציאה מהתעלה העמוקה. "הוא ממש גרר אותי כלפי מעלה כשבקצה היה מעין מדרגה של עפר, שם הוא כבר לא יכול היה עוד לגרור אותי אלא היה צריך להרים אותי. בשארית כוחותיו הוא לא ויתר, משך אותי החוצה, הניח אותי על הקרקע וברח מהמקום".
שש שעות אחרי שנפל לתעלה, כשהשעון שעל ידו הראה את השעה 14:00 היה יעקב מחוץ לתעלה, אלא שעכשיו היה עליו להצליח איך שהוא להגיע לכביש כדי שמישהו אולי יבחין בו וזו לכשעצמה הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורו, שכן גם ברגיל הוא לא מסוגל להתרומם לבדו על הרגליים, על אחת כמה וכמה במקרה הזה כשהיה פצוע ומיובש. בשארית כוחותיו הצליח יעקב לגרור את עצמו בזחילה על הגב עד לכיכר האחרונה בקצה השחמון, כיכר הנושקת לתחנת כיבוי האש החדשה במקום, כששם כבר הבחין בו עובר אורח שמיהר להזעיק למקום את אנשי הכיבוי מהתחנה הסמוכה שמיהרו להגיש ליעקב עזרה ואף הזמינו למקום אמבולנס שפינה אותו לבית החולים 'יוספטל'.
בינתיים, בביתו של יעקב, אשתו כבר הבינה שמשהו לא כשורה, אחרי הכל הכלב חזר הביתה ויעקב נעלם ליותר משש שעות. היא מיהרה לעדכן את ילדיו של יעקב בהיעלמותו של אביהם, אלא שעד שהם חשבו מה ואיך לחפש, כבר הגיעה שיחת הטלפון מבית החולים שבישרה כי יעקב הגיע לבית החולים בריא ושלם. למזלו הגדול הוא שרד את המקרה ללא שברים. אמנם גם היום הוא שוכב בביתו כואב ודואב, סובל מחבלות יבשות בכל חלקי גופו "ועדיין כל מי שראה באיזה מצב יצאתי מהתעלה, לא האמין שלא שברתי שום עצם בגוף. נו טוב, לפחות משהו טוב קרה מהחול החלק בתעלה", הוא אומר.


איך שרדת שש שעות בחום, בלי מים ופצוע?
"מסתבר שבמקרים כאלו אלוהים נותן לך כוחות שגם אתה לא ידעת שהם קיימים בך. משנת 56 אני באילת, טיילתי בכל מקום אפשרי ואף פעם לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות לך ככה פתאום. זה לגמרי היה הנס הפרטי שלי ליום כיפורים. אמנם בינתיים אני שוכב בבית ולא יכול לזוז, אבל לפחות אני חי, דבר שכבר לא היה ברור עבורי כשהייתי תקוע שם בבור. אין לי ספק שהאדם הזה שמשך אותי החוצה הציל את חיי, אם לא היה חוזר אני לא בטוח שמישהו היה מוצא אותי והסוף היה טוב. לצערי הוא ברח כל כך מהר והיום אין לי למי להודות.
בהזדמנות הזו מבקש יעקב להעביר מסר לכל מי שנוגע בדבר, שאולי הגיע הזמן לחשוב על גידור של קו הוואדי הנושק לרובע 6. "היום זה קרה לי, מחר זה יכול לקרות לילד שיסתובב כאן או לכל אחד אחר. יש כאן לא מעט אנשים שמסתובבים עם הכלבים שלהם והאזור מסתבר מסוכן ומידרדר".


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש