פרסומת
דלג

נס לא קרה להם

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2267
כמה פעמים עברתם ברחוב בסמוך למכסה ביוב ולא דרכתם עליו מחשש שתפגעו? כמה פעמים כמעט החלקתם על כתם שמן או כמעט נפלתם בגלל מדרכות פגומות? מתברר, שלא כולם מצליחים לצאת מזה בשלום. 'תאונות הרחוב' האלו כואבות, מכעיסות ועולות לא מעט כסף וימי עבודה אבודים. התושבים תובעים, הביטוח של העירייה משלם, אבל לא תמיד הליקויים מתוקנים. שלושה סיפורים על שלושה תושבים שלא הצליחו להתחמק מהצרה = נפלו חזק
נס לא קרה להם

בשבוע שעבר, יצאו נורית אדרי, תושבת אילת ובנה הפעוט בן השנתיים ושבעה חודשים לשקילה בטיפת חלב שברחוב ירושלים בשכונת 'הדקל'. לאחר שסיימו את השקילה, צעדו השניים על המדרכה בדרכם הביתה. אלא שלא עברו כמה צעדים בודדים, וממש מול הכניסה לבית השכן (הגן ההוליסטי), נבלעה נורית אל תוך פתח של ביוב. מאוחר יותר יתברר, כי מכסה הביוב לא היה תקין. נורית, שלא יכלה לצפות את הדבר, נחבלה קשה ברגליה, ורק במזל, לא היה זה בנה שדרך על מכסה הביוב, או אז, הפרשייה יכולה היתה להסתיים הרבה יותר גרוע. מעוצמת הנפילה, נפל גם בנה של נורית על המדרכה, הוא נחבל ברגליו, בראשו ונשרט בפניו. ככה הם נפלו באין רואים באמצע הרחוב. נורית, שסבלה מכאבים חזקים ברגליה ודאגה מאוד לבנה הבוכה, לא הצליחה לחלץ את עצמה מבור הביוב. בשארית כוחותיה, היא צעקה לעזרה. למזלה, רוח'לה, הגננת בגן ההוליסטי השכן, שמעה אותה ואת בכיו של הילד ומיהרה לסייע לה: "הייתי תקועה בפנים, נדבקו אלי ג'וקים וזבובים והכאב היה נורא", מספרת נורית, "אני לא יודעת מה הייתי עושה אם רוח'לה לא היתה שומעת אותי". הגננת מיהרה להזמין למקום אמבולנס ומשטרה, ונורית ובנה הפצועים פונו לבית החולים 'יוספטל' לקבלת עזרה ראשונה. מאז, עבר כבר שבוע, אבל את סימני המכות היבשות ושטפי הדם על הרגליים של נורית קשה לפספס. אם לא די בכאבים שעברו עליה ובעוגמת הנפש שנגרמה לה, השבוע, התברר לנורית, כי את עלויות האמבולנס והטיפול בחדר המיון בבית החולים היא צריכה לשלם בעצמה. "אלף שש מאות ₪, ממש קנס", היא אומרת, "על זה שבעירייה לא טורחים לבדוק את פתחי הביוב בעיר". נורית, אם חד הורית שאינה עובדת לא יודעת עכשיו מהיכן תשיג את הכסף לשלם עבור הטיפול שקיבלה, "הוזמנו למקום שני אמבולנסים, אל תשאלי אותי למה, לא אני הזמנתי אותם, אבל אני צריכה לשלם עליהם, ומאחר ופינו אותי לחדר מיון כשקופת החולים היתה פתוחה, אני נדרשת לשלם על הטיפול שקיבלתי. אבסורד לא?" נורית לא מתכוונת לעבור על המקרה לסדר היום: "לפני שנתיים, ארע לי מקרה דומה, גם אז נפלתי בגלל מכסה לא תקין של ביוב, אבל אז לא עשיתי עם זה כלום. הפעם, אני לא מתכוונת לשתוק, זו שערורייה. אחרי שקרה המקרה שלי, נציגים של העירייה מיהרו לסגור את בור המכסה ביציקת בטון, איפה הם היו קודם? איך יתכן שהעירייה לא מוציאה סיורים לשטח ופקחים שיעשו ביקורת אחת לכמה שבועות לגבי תקינות מכסי פתחי הביוב? אחרי המקרה שלי, שמעתי הרבה סיפורים על תושבים נוספים שנפלו בעיר בפתחי ביוב. הגיע הזמן שהעירייה תטפל בנושא לפני שקורה דבר כזה ולא אחרי". נורית, שידה אינה משגת סיוע של עורך דין, מתכוונת לתבוע את העירייה בתביעות קטנות, "הרי לא יעלה על הדעת, שכל המקרה קרה לי בגלל אזלת ידה של העירייה, ואני עוד אצטרך לשלם עבור הטיפול", היא אומרת.

הרצפה עקומה


ציפה ניצן, תושבת אילת, בסך הכל ביקשה לשלוח דברי דואר במסגרת עבודתה. היא הגיעה, כמו בכל בוקר, אל החנייה שמול סניף הדואר המרכזי בעיר, ירדה מהרכב, וכשפסעה על המדרכה, רגלה נתקעה בבליטה שעל המדרכה. ציפה עפה, ומעוצמת החבטה, התעלפה, וככל הנראה איבדה את הכרתה לכמה דקות. כשהכרתה שבה אליה, היא מצאה עצמה יושבת על כסא באמצע המדרכה, כשלצידה חניתה מהג'חנון של חני מסייעת לה. חניתה מיהרה להזמין למקום אמבולנס ואף עדכנה את מעסיקתה של ציפה בדבר התאונה. ציפה פונתה לבית החולים 'יוספטל' בעיר, שם התברר, כי היא סובלת משלושה שברים באזור כתף ימין. בשל המיקום הבעייתי של השברים, לא ניתן היה לגבס אותה, אלא רק לקבע את היד. "הכאבים היו נוראיים", היא משחזרת, " לא יכולתי לאכול, לא יכולתי להתלבש, לא יכולתי לעשות שום פעולה שנראית ביום יום מאוד פשוטה מאחר ואני ימנית". במשך שלושה חודשים, היא לא עבדה, ורק לאחרונה, היא התחילה לחזור בהדרגה לעצמה, אבל גם היום, היא מעידה, כי היא עדיין סובלת מתשישות, חולשות ומגבלות בפעולות מסוימות שהיא עושה. למרות שהתאונה ברחוב הוכרה לציפה כתאונת עבודה, ציפה לא מתכוונת לוותר לעירייה על 'המחדל' כהגדרתה ולעבור לסדר היום על עוגמת הנפש שנגרמה לה. עניינה של ציפה הועבר לטיפולה של עורכת דין. גם היום, שלושה חודשים לאחר המקרה, למרות שלטענת עורכת הדין המייצגת את ציפה, תפארת דמתי - קולה, כל פרטי האירוע ומקום הליקוי הועברו לעיריית אילת, טרם תוקנה המדרכה הבעייתית.

החלקה לא נעימה


רוני מויאל, מנהל תורן במסוף טאבה ואיש חיי לילה מוכר בעיר, לא תאר לעצמו שיציאה שגרתית שלו לסיקור חיי הלילה במועדון במרכז התיירות, תסתיים בארבעה ימי אשפוז ושני שברים ברגל. באותו לילה, כשסיים את ענייניו במרכז התיירות וביקש לצאת לכביש הראשי (מול ה'איימקס'), עבר מויאל בשביל צדי שמוביל ממרכז התיירות לעבר הכביש הראשי. מויאל ירד שתי מדרגות ולאחר צעדים ספורים החליק על כתם שמן שלא יכול היה להבחין בקיומו. מעוצמת הכאב, היה למויאל ברור שמשהו טוב לא ייצא מזה. באישון לילה, הוא פונה לבית החולים 'יוספטל' בעיר, שם אובחנו שני שברים ברגל שמאל שלו. רגלו גובסה לכל אורכה עד למפשעה, והוא אושפז למשך ארבעה ימים כשהוא סובל מכאבים. במשך למעלה משלושה חודשים, הוא אינו עובד. "לאחר חודש וחצי של גבס בכל הרגל, זה נמשך בעוד חודש וחצי של גבס בחצי הרגל", מעדכן מויאל, "עכשיו סוף סוף הגבס הורד, והפיזיותרפיה בעיצומה. סיוט מתמשך, בכל התקופה הזו הייתי מושבת בבית, נעזרתי בהרבה ציוד של יד שרה, כסא גלגלים, קביים, כרית מיוחדת לרגל, גם כשהורדתי את הגבס, התברר ששבר אחד לא התאחה לחלוטין, כל זה בגלל אזלת היד של העירייה, בגלל שאף אחד לא טרח לנקות את האזור הזה משמן וג'יפה. יומיים אחרי המקרה הזה שלי, התקשרתי למוקד העירוני ודיווחתי להם על הליקוי, נאמר לי שיישלח מישהו לנקות את כתם השמן, אבל כשבדקנו את הנושא התברר, שאף אחד לא הגיע, באותו שבוע בו נפלתי שני חברים שלי כמעט סיימו כמוני, גם הם החליקו במקום ורק במזל הצליחו לשמור על יציבות. למרות הכל, גם היום, הכתם שריר וקיים".

תמונת כתבה
סיוט מתמשך. רוני


עורכת הדין דמתי - קולה: "העירייה מחוייבת בדרכים תקינות"


עורכת הדין תפארת דמתי - קולה, המתמחה בענייני נזיקין וביטוח, מטפלת בימים אלו בו זמנית בשישה מקרים של תושבי אילת שמבקשים לתבוע את העירייה בעניין נזיקין. "העירייה היא שאחראית על כל הדרכים שבתחומה", מבהירה עורכת הדין, "אמנם אף אחד לא מצפה שמדרכות יהיו משטחים סטריליים, אבל מחובת העירייה, על פי חוק העיריות, שהדרכים יהיו תקינות ללא מפגעים להולכי רגל. גם אם מקום ספציפי הוא לא בתחום אחריותה של העירייה, היא מחוייבת להתריע בפני בעלי המקרקעין על הליקוי ומחובתה להקפיד שבמקומות אלו לא יהיו ליקויים". לדברי עורכת הדין דמתי - קולה, במרבית המקרים בהם היא מטפלת, היא גילתה להפתעתה, שלמרות פנייתה לעירייה, לא נעשה דבר כדי להסדיר את הבעיה שגרמה לפגיעה. "על פניו, כל המקרים שמתוארים בכתבה הם באחריותה של העירייה", היא מבהירה, "מצער, שבעיר תיירות זה עובד ככה. העירייה לא צריכה לחכות שיודיעו לה על מפגעים, אלא אנשי הפיקוח אמורים לגלות אותם מבעוד מועד ולטפל בהם, על אחת כמה וכמה אם מודיעים להם על ליקוי".
לשאלה, מה אמור לעשות תושב שנפל בעיר, מציעה עורכת הדין: "דבר ראשון, למרות שנפגע והוא מבולבל, חשוב שיהיו לו עדים למקרה, אם ישנם עדים כאלו, חשוב שהוא יידע גם איך להגיע אליהם בהמשך. חשוב שיגיע לקבלת טיפול רפואי בסמוך לפגיעה וידווח בטיפול הרפואי על כך שהדבר נגרם לו כתוצאה ממפגע. חשוב שהדבר ירשם בטופס הבדיקה וחשוב שהוא ישמור את טופס הבדיקה כהוכחה. כמו כן, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין בהקדם, ועוד לפני שמתקשרים למוקד העירוני כדי לדווח על המפגע, וזאת כדי לאפשר את צילום מקום המפגע לפני שהרשות המקומית תטפל בליקוי".

בתגובה, מסרה דוברת העירייה: "בעיריית אילת ישנה מחלקה הממונה על הביטוחים, כל תושב הרואה עצמו כנפגע בעקיפין או במישרין בשל מפגע כזה או אחר ברחבי העיר, רשאי לפנות בדרישה ו/או תביעה לעיריית אילת. יובהר, כי כל אירוע הקשור בשוחות ביוב ו/או מים, מטופל באותה דרך על ידי תאגיד 'עין נטפים' - תאגיד המים והביוב של אילת. יצוין, כי כל דרישה/תביעה לפיצוי נבדקת לגופה, שכן לא כל הליכה של אדם על מדרכה ונפילתו מחייבת אחריות ו/או פיצוי של העירייה. באשר למקרים שציינת, אני תוהה מי הסמיך אותך לקבוע את אופי המקרים, שלא לומר לקבוע את אופן הכאב שחשים הנפגעים. מכל מקום יצוין, כי הם מטופלים בצינורות המקובלים, ומפאת צנעת הפרט, לא נוכל להתייחס לפרטיהם. עיריית אילת פועלת כל העת להסיר מפגעים מרחבי העיר, בין אם מדובר במפגעים עליהם דיווחו תושבים במוקד, ובין אם - במפגעים המתגלים באופן יזום בסיורים שגרתיים של סיירת המוקד העירוני והמפקחים האזוריים. באשר למפגעים שציינת, הם ייבדקו ויטופלו בהתאם".

תמונת כתבה
לא מתכוונים לשתוק. (מימין לשמאל) נורית, רוני וציפה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש