פרסומת
דלג

מי גאון של אמא?

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2323
הוא פרופסור לבלשנות (תאור השפה) בעל שני תארי דוקטורט בשתי האוניברסיטאות המובילות באנגליה, אוקספורד וקימברידג' . הוא עורך מחקרים על שפות, נודד בכל העולם כמרצה אורח באוניברסיטאות יוקרתיות . ועכשיו גם יוצא בספר חדש שכתב,נגד תזות בשפה העברית שהיו מקובלות עד עכשיו . קבלו את גלעד צוקרמן, בן אילת, שפרש כנפיים ועף רחוק וגבוה והוא רק בן 36 . השבוע הוא הגיע לביקור מולדת בעיר

אין ספק שמורים אילתים ותיקים, שקוראים עכשיו את השם גלעד צוקרמן, מעלים חיוך על השפתיים. מי לא הכיר אותו בעיר? גלעד צוקרמן היה עוף נדיר במחוזותינו כבר מגיל צעיר. אני יודעת את זה, כי אותו פרופסור לבלשנות, שעושה היום חיל בכל העולם ומביא כבוד לא רק למדינה אלא גם לעיר, "אני מספר על אילת בכל הרצאה שלי", חלק איתי שולחן כבר בכתה א' בבית הספר 'אופיר'. כבר אז היה ברור שהוא יוצא דופן, לא היה דבר כזה שיקבל ציון נמוך ממאה. הוא היה הגאון שלנו, אבל לא החנון, שילוב מדהים של ילד שידע לקחת את הגאונות הזו שלו למחוזות אחרים וידע להשתלב נהדר בחברה. הוא היה אהוב על כולם, שוער כדורגל בחסד, "לפעמים הייתי אפילו טוב יותר מרפי כהן והוא הגיע לעמוד בשער נבחרת ישראל", הוא נזכר בחיוך. ואהוד מאוד על הבנות. היום כבר ברור שהוא לא היה רק הגאון שלנו, אלא הוא היה גאון, נקודה. כשעלה לכתה א', הציעו להוריו לשלוח אותו לפנימיה למחוננים במרכז הארץ, אבל אמו העדיפה שיישאר קרוב ולא יפספס את הילדות שלו. היא צדקה. גלעד גדל והתחנך באילת, ולמרות זאת, בשלב הנכון, הוא פרש כנפיים והתעופף לו הכי רחוק והכי גבוה שרק יכל להגיע. אם מישהו היה צריך הוכחה שאפשר להצליח גם כשגדלים באילת, גלעד הוא ההוכחה.
היום, בגיל 36, הוא חי באוסטרליה הרחוקה, ליתר דיוק יש לו שם בית, אבל הוא עדיין לא נהנה ממנו כי הוא נודד בעולם, מוזמן מאוניברסיטה יוקרתית אחת לאחרת, כמרצה אורח ומרצה. הוא מתהדר בתואר פרופסור לבלשנות, יש לו שני תארי דוקטורט בשתי האוניברסיטאות הנחשבות באנגליה, קימברידג' ואוקספורד, הוא עוסק במחקר שפות, לרוב על פי דרישות של מדינות שונות שגם מעניקות לו תקציבי מחקר, ולמרות כל ההצלחה הזו, גלעד נשאר אותו גלעד מאילת, פשוט, חייכני, אוהב אנשים וחברה. לפני קצת למעלה משנה הוא התחתן עם ג'ה, סינית אותה הכיר באוניברסיטה, והיום, הם מגדלים באושר את בנם הראשון בן החצי שנה, ג'וליו שינגטיאן יהודה צוקרמן, כמה מתאים לגלעד...

לא ויתר על הצבא


עד גיל 16, גלעד היה חלק בלתי נפרד מהנוף האילתי, פעיל במסגרות הנוער השונות: נוער לנוער, המד"צים, בצופים ואפילו החליף את ראש העירייה דאז במסגרת אירועי היום הירוק שהתקיימו כבר אז בוורסיה שונה מזו של היום. אלא שאז, בגיל 16, הוא פרש כנפיים ועזב לטובת בית הספר הבינלאומי בטרייסטה שבאיטליה, בית ספר אליו התקבל מתוך מאות רבים של מועמדים בארץ ומכל העולם, בית ספר בו לומדים כ- 100 יחידי סגולה מכל העולם בכפיפה אחת. שנתיים הוא למד שם בשפה האנגלית, ולמרות שיכל להתקבל מיד לכל אוניברסיטה נחשקת בעולם, הוא לא ויתר על המדים. גלעד חזר לארץ והתגייס לחייל המודיעין, כשהוא מעכב בארבע שנים את הקריירה האקדמית שלו. "אין ספק שהלימודים בטרייסטה פקחו לי את העיניים כלפי העולם הגדול. אמנם מאוד אהבתי את אילת ונהניתי בה, אבל הלימודים שם הרחיבו לי את האופקים, פתאום הבנתי שאילת היא בעצם כפר קטן ויש בעולם הרבה דברים ולא הכל סובב סביב הבעיה הפלשתינאית".
כשסיים את הצבא, למד בתוכנית הבינ-תחומית לתלמידים מצטיינים באוניברסיטת תל אביב, ותוך ארבע שנים, סיים עם תואר שני אותו עשה בבלשנות כללית.

אולי תסביר לי אחת ולתמיד מה זו בדיוק הבלשנות?
"תאור השפה. בניגוד ללשונאות (אבשלום קור) שעוסקת הרבה פעמים בטיהור השפה, בלשן לא יגיד "אל תאמר כך, אלא כך", הוא שואל מדוע אומרים את המילה כמו שאומרים. זה הרעיון ממש בגדול".
עכשיו הגיע הזמן של גלעד לפרוץ החוצה. הוא המשיך לאוניברסיטת אוקספורד באנגליה, שם עשה במשך שלוש שנים את הדוקטורט שלו בבלשנות בנושא- מגע בין תרבויות כפי שמשתקף בשפה.
משם המשיך לעוד ארבע שנים לאוניברסיטת קימברידג', גם היא באנגליה, שם לימד בלשנות וקיבל את תואר הדוקטורט השני שלו, " לא הייתי צריך לעבוד בשביל זה קשה, רק ללמוד שלוש שנים ולפרסם מאמרים בתחום...".

נודד בעולם


מכאן ואילך, עלו חייו של צוקרמן על פס של נדודים בעולם. הוא הוזמן ללמד או להרצות באוניברסיטאות והוא בחר אותן בעיקר על פי מזג האוויר, כשהוא מספר לי בחיוך איך תמיד, כאילתי, ניסה להימנע מלחיות במקומות קרים. מקימברידג' הוא המשיך למיאמי, שם לימד באוניברסיטה נחשבת, ערך מחקר ביפן, באיטליה וכשהיה בסינגפור, שם לימד כשנה על תקן פרופסור אורח, הוא הוזמן לתת הרצאה בסידני, אוסטרליה והתאהב.
" הייתי בכ - 100 מדינות בעולם, אבל בשום מקום אחר לא הרגשתי בבית כמו שהרגשתי שם, להפתעתי. הבנתי שסידני היא כמו תל אביב רק בלי פיגועים שהיו אז בארץ למכביר. זה היה עבורי גן עדן אמיתי. את אוסטרליה הייתי ממקם במקום הראשון מבחינת ארצות ואת ישראל שנייה. בארץ יש יותר מדי היסטוריה על מעט גיאוגרפיה, שם יש הרבה גיאוגרפיה על מעט היסטוריה, זה נותן הרגשת הקלה, אוויר, יש שם מרחבים אדירים. הבטחתי לעצמי שאם איי פעם יזמינו אותי ללמד באוסטרליה, אגיע בשמחה וזה קרה".
בשנים האחרונות, העתיק גלעד את מקום מגוריו לבריסביין שבאוסטרליה, הוא קיבל את הפרופסורה באוניברסיטת קויינסלנד בעיר ותקציב מחקר מממשלת אוסטרליה לחמש שנים.

מחקר על מה?
"בנושא החייאת השפה. אני מנתח האם ניתן להחיות שפות ומה ניתן להחיות בהן, באוסטרליה יש לממשלה עניין להחיות או לשמור על השפה מהכחדות. אצל האבוריג'ינים, הילידים של המקום, יש המון שפות, בחלק מהן יש רק חמישה אנשים בכל אוסטרליה שמדברים בשפה הזו, לפני חודש למשל, מתה שפה אחת כי הדובר האחרון של השפה, מת. לממשלה לא אכפת לתת כספים כדי לשמר את השפה והתרבות".

בימים אלו ממש אתה מוציא ספר חדש, ספר לנו עליו.
"בשנת 2003, פרסמתי ספר באנגלית 'מגע בין שפות ומוטיבים בעברית הישראלית', בספר דנתי על מילים שמגיעות ממספר מקומות בו זמנית. בספר שאני מוציא עכשיו בהוצאת 'עם עובד', ספר שבישראלית קוראים לו 'ישראלית שפה יפה', אני מדבר על שפות שמגיעות ממספר מקורות בו זמנית ואני מתמקד בשפה הישראלית. המודל שלי נוגד את מודל 'ההחייאה'". גלעד כמובן מסביר לי ומפרט, אבל את זה נשאיר לחובבי הספרים.

לשאלה למי מומלץ הספר? הוא עונה: "לאנשים שמתעניינים בשפה הישראלית, רוצים ללמוד על מקור השפה וההיסטוריה שלה. הספר כתוב בשפה ידידותית לסביבה", הוא ממהר להוסיף כשהוא רואה את המבט על פני, "לקורא הלא בלשן", הוא צוחק.

אתה מגיע הרבה לארץ?
"בכל שנה, כמעט לשלושה חודשים. גם כדי לתת הרצאות באוניברסיטאות בארץ על פי הזמנה וגם כדי לבקר. רק באילת עדיין לא הרצאתי...".

ולמרות כל ההצלחה הזו שלך, גדלת ולמדת באילת.
הוא צוחק: "את רואה? הייתי תלמיד ללשון של בנימינה בלום, בכתה ז' בדקתי את כל המבחנים של הכתה כי הייתי טוב בלשון. היום אני לא מסכים עם מה שלמדנו אז, חלילה, אני לא אומר משהו רע על ביני, זו תוכנית הלימודים ,אבל המחקרים שלי מוכחים אחרת. כמו בספר שלי בו אני טוען כי הדובר הילידי הוא השולט בשפה ולא האקדמיה לעברית, אני קורא עליה תיגר".

איפה הכרת את אשתך הסינית, ג'ה?
"באוקספורד. אני הייתי סטודנט שנה שלישית בבלשנות והיא - סטודנטית לתואר שני בכלכלה, היא היתה שכנה שלי בקולג', שנינו התקבלנו ללימודים על מלגות, היא לא דיברה כל כך טוב אנגלית ואני עזרתי לה להשתלב במערב, בלי שום כוונות, באמת, תדגישי את זה וככה העניינים התפתחו. הקשר שלנו ידע עליות ומורדות ובסופו של דבר, אחרי שמונה שנים של חברות טראנס אטלנטית און אנד אוף, עברתי לאוסטרליה וביקשתי ממנה להצטרף אלי. היא עבדה באותו זמן בקנדה בעבודה מצוינת ורצתה שאני אעבור אליה, אבל הזכרתי לה שאני אילתי ולא יכול לחיות בקור. ברגע שהיא הצטרפה אלי, היה ברור שזו חתונה".

לאן גלעד מכוון עכשיו?
"ההסכם שלי עם ג'ה שבארבע השנים הקרובות נחייה בבריסביין באוסטרליה, שם כבר רכשנו בית. אני אגיע לארץ כל שנה לשלושה חודשים לטובת עבודה, מחקר והרצאות. אחרי ארבע שנים, נחליט לאן הלאה, אם נעבור קרוב יותר לסין או שאולי אצליח לשכנע אותה לחזור לארץ".

אתה מתגעגע לארץ?
"למרות שאני משנת 96 בחו"ל, אני תמיד נהנה לחזור לארץ, בניגוד להרבה ישראלים אחרים שעזבו לאוסטרליה. האמת, מבחינתי אף פעם לא עזבתי לגמרי בגלל הביקורים הממושכים שלי בארץ, אני מרגיש חלק מהמדינה, אני אפילו משלם ביטוח לאומי וחבר בקופת חולים...".

יש סברה שהחינוך באילת גרוע, שמכאן לא יכולים לצאת מוצלחים, מה דעתך?
"לי היו מורות נהדרות, מירל'ה הראל, בנימינה בלום, צפי רותם ז"ל, יונה משה ורבים אחרים ואפילו אבא שלי היה המורה שלי לגיאוגרפיה, אני חושב שיצאו מ'גולדווטר' הרבה אנשים מוצלחים ומצליחים. אני אומר שזה תלוי באדם ובסביבה שלו. מי שהיתה לו נטייה בכיוון מסוים, העובדה שהוא גר באילת לא עצרה אותו. אסור לשכוח את הפן החברתי שהוא נהדר באילת וזה לא פחות חשוב כשצעירים".

אם היית יכול לגדל את הבן שלך באילת, היית עושה את זה?
"אם המקצוע שלי היה תואם את אילת ואם הייתי מוצא לו כאן את המסגרת הנכונה, הייתי חי כאן ללא היסוס. אילת היא עיר נהדרת, כייפית, יש פה שלווה ונוף אין סופי שאני מאוד אוהב. כשגרתי באילת, חשבתי שאני אוהב את הנוף הירוק, עכשיו, כשאני מוקף בנופים ירוקים בכל המקומות בעולם אליהם אני מגיע, אני מבין כמה אני אוהב את הנוף ההררי של אילת".

למה אתה מתגעגע בעיר?
"לים, לנוף, לשלווה, למועדון השייט, הייתי פעיל שם בקיאק אולימפי ובעיקר אני מתגעגע לתא בית חולים של 'נוער לנוער', היינו שרים לחולים בבית החולים. מתגעגע למעגלי הידידות של 'נוער לנוער', והכי מתגעגע לשיר בקול שירים ישראליים. כשאני שומע שירים שהיינו שרים בבית החולים זה מחמיץ לי את הלב, אני זוכר את כל המילים בעל פה, חבל מאוד אם אין היום עוד את התא הזה. זה היה דבר נהדר גם לנוער וגם לחולים".

תמונת כתבה


כמה שפות אתה מדבר, כמה כותב וכמה קורא?
"בסך הכל אני מדבר 11 שפות, בחיי היום יום אני מדבר אנגלית, לקללות אני משתמש בערבית, לאופרה - איטלקית, להרצאות אקדמיות - אנגלית, לדיבור מהלב וחישוב מתמטי - ישראלית. אני קורא 30 שפות וכותב על 100 שפות. בלשנות זה קצת כמו פסיכיאטר, אני יכול לנתח שפה ולכתוב עליה למרות שאני לא דובר אותה".

איזו משימה היתה המסעירה ביותר מבחינתך עד היום?
"המאורים, ילדי ניו זילנד, הזמינו אותי אליהם, לעזור להם בשמירת השפה, גרתי איתם בכפרים שלהם בדיוק לפני שנה, וזה היה מדהים".

נשמע לי שמעניין יותר לכתוב עליך ספר...
"אני לא אוהב לכתוב ולא אוהב לקרוא, אני אוהב את המגע עם האנשים, את המחקר. אני בן אדם של חברה יותר מאשר בן אדם של ספרות, למרות שנשמע שאיש אקדמיה חייב להיות תולעת ספרים...".

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש