פרסומת
דלג

ילדי הפארקים הגרסה שלהם

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2424
אומרים עליהם שהם עושים רעש בלילות ומדירים את שנת השכנים המתגוררים בסמוך לפארקים בעיר. אומרים עליהם שהם אוהבים לשתות, מעשנים. סיירות ההורים מבקרים אותם, שוטרים מגרשים אותם ונותנים להם דוחות על רעש והם בסך הכל מחפשים לעצמם מקום בילויים מוסדר. בני הנוער מחזירים מתקפה ומפתיעים בתשובות ישירות.
ילדי הפארקים הגרסה שלהם

לא קל היה למצוא בני נוער שיסכימו להתראיין, שיסכימו להעלות בגלוי את הטענות שלהם כלפי הרשות המקומית, שלטענתם נשארת אדישה, לנוכח העובדה, שלהם אין מקומות בילוי בעיר.
לבסוף מצאנו אותם, ארבעה בני נוער, תלמידי כתות י' בעיר, שמגדירים את עצמם כמי שנופלים בין הכיסאות של המערכת. רק בני 15 וכבר עמוסים בטענות קשות. מצד אחד, אף אחד לא דואג להם למקום בילוי, מצד שני הם מרגישים ניצודים, רק בגלל שגם הם מנסים למצוא לעצמם תעסוקה בסופי שבוע.
שיינה בלילה ואדם סלבי מבית הספר 'רבין', אנה זבולון ודורין טרבלסי מבית הספר 'בגין' הבהירו, כי הם מוכנים להתראיין רק כדי שפעם אחת ולתמיד תשמיע התקשורת גם את הצד של בני הנוער בפרשה הסבוכה הזו. תקשיבו להם, הם יכולים להיות הילדים של כל אחד ואחת מאיתנו.

אנחנו נפגשים ביום הראשון של חופשת החנוכה והם מבהירים לי, "הנה חופש, נראה לך למשל שיש לנו מה לעשות היום בערב?".
אני מבקשת מכל אחד ואחת מהם לפרט לי, היכן הם בילו את סוף השבוע החולף.
דורין: "במרכז השחמון. פאדיחות, סתם ישבנו שם נו וכאילו יש משהו טוב יותר לעשות בעיר".
אנה: "אני דווקא נשארתי בבית בשישי, כי אם אין משהו באמת טוב לעשות, כבר נמאס לצאת, מה העיקר לצאת ולקפוא מקור בחוץ?".
אדם: "הייתי בקנדה, בפארק קנדה, אחר כך המשכנו לסיבוב קצר באספלט (מגרש הספורט בשחמון שזכה זה מכבר לכינוי זה אצל בני הנוער)
שיינה: "אני שמרתי שבת, זה משהו שאני עושה אחת בכמה זמן".

ועכשיו, עם יד על הלב, ספרו לי באיזו שעה יצאתם ובאיזו שעה חזרתם.
דורין: "יצאתי בסביבות 23:00 בלילה וחזרתי בסביבות 7 בבוקר, הייתי ברחוב וקינחתי אצל חברים".
אנה: "בשישי נשארתי בבית, אבל בשבת יצאתי בשעה 23:00 וחזרתי ב – 02:00"
אדם: "בשבת היה יום קצר, ירדתי לחבר'ה בסביבות 01:00 וחזרתי הביתה ב – 02:30, ביום שישי יצאתי מהבית אחרי העבודה, בסביבות חצות וחזרתי ב – 03:30, אני עובד עד חצות אז לא אצא אחר כך?"
שיינה: "בשבת יצאנו מהקניון בסביבות 23:00 ונפגשנו. חזרתי הביתה בערך ב –02:00".
אדם: "כן, היה משעמם רצח. בשבת ישבנו מתחת לסופרמרקט אלימלך בארגמן, אני עוד חבר ושלושת הבנות, זה מעין פארק קטן".
שיינה: "היה שם פעם פארק ועכשיו נשאר רק ספסל וכולם יושבים סביבו".
אדם: "אנחנו לא צועקים, רק מדברים בטבעי ולפעמים זה מפריע ואז מישהו מהשכנים ירד וצעק עלינו"...

אז הלכתם?
אדם: "לא, אבל ניסינו להיות קצת יותר שקטים, זה עדיין רועש מן הסתם, אבל בטח לא היה לו כח לרדת אלינו שוב".

האמת, נראה לכם הגיוני שצעירים בגילאים שלכם יוצאים מהבית בשעות כאלו וחוזרים כל כך מאוחר?
שיינה: "כן, בגלל שאין לנו מה לעשות ובערבי שישי הרבה חבר'ה עובדים עד מאוחר ורק אחר כך יוצאים ולא, בגלל שבכל זאת יש אנשים שישנים בשעות כאלו ואנחנו מן הסתם מפריעים להם".
דורין: "תראי, את ישנה כל הצהריים כי אין לך מה לעשות ואז בערב את כבר לא עייפה וסוחבת עד מאוחר, היום אפילו ילדים בכתה א' כבר יוצאים מהבית רק בשעה 18:00 ככה זה מתחיל".
אנה: "אין מה לעשות כבר התרגלנו לצאת בשעות האלו, אני נחשבת כאן בחבורה ל'ילדה הכי טובה', אמא שלי רק לאחרונה הרשתה לי לצאת עד השעה 03:30, היא עדיין חושבת שזה יותר מדי מאוחר אבל מה אפשר לעשות, אף אחד היום כבר לא יוצא לפני חצות בערבי שישי, אז מה אני אצא ואהיה לבד?".
החבורה מבקשת לעדכן שבערבי שישי לצאת בחצות כבר נחשב למוקדם מדי, "לא תמצאי היום הרבה בנות שאומרות שהן לא יוצאות עד מאוחר", מעדכנת אותי החבורה, "יש רק בודדים שההורים מגבילים אותם בשעת חזרה הביתה, הרוב לא מוגבלים ובלית ברירה זה מושך את כולם"...

אתם מכירים חבר'ה מוגבלים בשעה?
אנה: "אצלנו להיות מוגבל זה לחזור הביתה בשלוש...יש בנות שההורים לא מגבילים אותן בשעה והן מרשות לעצמן לעשן ולשתות, כי עד שהן יחזרו הביתה, ההורים לא ירגישו כלום. אם יש כאלו שההורים מגבילים אותם בשעה, הם מרגישים גם מוגבלים במה שהם עושים, כי ההורים עוד יכולים לפקח איך הם חזרו הביתה...אמא שלי מגבילה אותי בשעה, היא אמנם לא מחכה לי בבית ערה, אבל היא מבקשת שכשאני מגיעה שאעיר אותה", היא צוחקת ומספרת, "ואז היא מסתכלת על השעון שלידה באיזה שעה חזרתי".
אדם: "גם אני סוג של מוגבל, אמנם לא אומרים לי בדיוק באיזו שעה לחזור, אבל אני יודע שמצפים ממני לא להישאר בחוץ, עד מתי שאני רוצה בהגזמה".
אנה: "חוץ מזה שאני לא חושבת שבחורה צעירה צריכה להיות בחוץ אחרי השעה 03:00".
אדם: "זה נכון, בחורה לא, אבל בחור זה משהו אחר".
אנה: "אצל בחורה זה פשוט לא נראה טוב, בתכלס אין לי בעיה עם ההגבלה הזו, חוץ מזה שלחזור הביתה בשעה 03:30, זה ממש לא מוקדם, מצד אחד לפעמים זה מבאס, כשכל החבר'ה נשארים ואת צריכה לחזור, מצד שני באמת שאין לי מה לחפש מחוץ לבית בשעות כאלו..."

ההורים אשמים?


אם אתם הורים, הייתם מגבילים את הילדים שלכם?
אנה: "אוהה, הייתי שומרת על הבת שלי כמו אני לא יודעת מה, לפעמים אני לא מבינה איך אמא שלי בכלל מרשה לי...אם יהיה לי בן זה משהו אחר, אבל בת, יהיו לה בעיות אצלי..."
אדם: "אם תהייה לי בת, בגיל שלנו, בשעה 02:00 היא בבית, נקודה".
אנה: "בדוק".
אדם:"אם זה יהיה בן, לא אגביל אותו".
דורין: "האמת, זה הכל תלוי עם מי היא תסתובב, אם היא תשב בפארקים ותעשן סיגריות..."
אנה: "אני אצא איתה, אעקוב אחריה".
שיינה: "אני דווקא באה מבית שאמא תמיד אמרה לי- אל תחזרי מאוחר, היא תמיד סמכה עלי, לא אמרה לי שעה מפורשת, היא סומכת עלי שלא אסתבך, ולמרות זאת לבת שלי, אני בחיים לא אתן לחזור בשעות שאני חוזרת בהן הביתה, בחיים לא".
אנה: "גם אני לא..."
שיינה: "כי אני יודעת מה יש היום בחוץ".
אנה: "כשההורים שלנו יצאו, עזבי את זה שבחצות הם כבר היו בבית, הכל היה תמים יותר. לא היו את כל האנסים והפדופילים שיש היום ברחובות. כשלי יהיו ילדים אני מאמינה שזה רק יהיה חמור יותר..עזבי, איך אני אתן לבת שלי לצאת מהבית? אני אקנה לה כל מה שהיא תרצה שיהיה לה בבית רק שלא תצא...יהיה לה פארק בבית שתביא את החברים..."
שיינה: "זה גם מאוד תלוי איזו ילדה תהיה לי, אם היא תהיה בעלת אופי נגרר זו תהייה בעייה. אי אפשר לסמוך בעיניים עצומות על נער או נערה, מה לעשות. אם יהיה לי בן זה כבר משהו אחר, אמנם לדעתי בנים הם הכי נגררים שיש, אבל מה לעשות ובנים הם גברים..."
אנה: "בשביל זה אני אומרת שבשורה התחתונה אם יהיה לנוער בעיר, מקום בילוי במקום סגור ההורים יחששו פחות".

עד כמה ההורים אשמים במצב?
אנה: "100 אחוז ואת יודעת מה, אפילו 150 אחוז באשמתם. הורים רוצים שהילדים שלהם יהיו ילדים טובים, אבל לא לוקחים בחשבון שלהתחיל לחנך אותם בגיל 15 זה מאוחר מדי. הם חייבים להתחיל לגרום לילד שלהם להקשיב להם כבר מגיל צעיר ולא בגיל 15".
דורין: "עובדתית, לא מחנכים ילד בגיל 15, בגיל הזה הוא כבר לא כל כך שואלים אותם ואז הם מתייאשים ומרימים ידיים".
אדם: "אני מכבד את אמא שלי מתוך כבוד ולא מתוך פחד, אני אומר שחינוך לא תלוי בפחד שיש לך או אין לך מההורים שלך, אלא זה משהו שבא מתוך הכבוד שיש לך להורים שלך. חינוך כן, אבל לא קשיחות, הורים יכולים להיות הכי קשוחים וזה ייצור את ההיפך".
אנה: "הורה יכול להיות הכי כייפי ולמרות זאת תקשיב לו, הכי חשוב שלהורה תהיה מילה".
שיינה: "אמא שלי אף פעם לא נתנה לי עונש וזה לא פגע בחינוך שלי".
אנה: "האמת, אני אף פעם לא עשיתי משהו שהצריך עונש.."
דורין: "אמא שלי איימה עלי המון פעמים בעונש, אבל אף פעם לא הענישה באמת, אני מסוג הבנות שכן מגיע להן עונש, אבל אמא שלי לא עושה את זה, היא לא מצליחה, אני יושבת לה על הראש עד שאני משגעת אותה..אני יודעת שמה שאני אומרת עכשיו לא ישחק לטובתי, אבל הורים חייבים לעמוד מאחורי המילה שלהם".
אנה: "שיהיה להם אופי, שלא ניתן יהיה לסובב אותם על האצבע".
אדם: "יש בתים חמים בהם אפשר לדבר, לצחוק ובמקביל ילד יודע שכשאמרים לו 'לא' אז מתכוונים לזה. בבתים חמים כאלו מרגישים מספיק נוח כדי לספר ולדבר על בעיות אם יש כאלו".
דורין: "תלוי מה מספרים...יש דברים שאני אמות ולא אספר לאבא שלי".
אנה: "אבא שלי הוא מהמרוקאים האלו שלא מרשים כלום, עד שלא אתחתן לא אספר לו כלום..."

בואו נחזור לעניין הבילויים, בתכלס המצב בחוץ כל כך גרוע כמו שמתארים? אתם יודעים, אלכוהול וכאלו?
אנה: "כן. לפחות 50 אחוז שותים ומעשנים".
אדם: "זה לא נכון".
החבורה מתחילה להתווכח, עכשיו הם מבקשים שלא אצטט ומספרים לי שתופעת השתייה בקרב הצעירים קיימת ולא מעט. לטענתם אין שום קושי להשיג אלכוהול ולא משנה מה יגידו ומה יעשו כדי לנסות להקשות על זה. "מספיק שאחד מהחבורה הוא בן 18, הוא כבר מביא אלכוהול לכולם וגם אם אין בן 18 תמיד מוצאים מי יקנה ותמיד מוצאים את העסק הפראייר שימכור. לפעמים זה מגעיל, לפעמים ילדים מאבדים את הגבולות ושותים יותר מדי, אבל אין מה לעשות, כולם ככה".

מה קורה כששוטר מגיע למקום?
דורין: "כששוטר מגיע למרכז ואומר לילד עצבני ששתה רק עכשיו- יאללה תעוף מהמרכז, הילד מבקש להבין למה הוא מדבר אליו בצורה כזו ואז העניינים מתחילים להתחמם. האמת, גם אם הצעיר עשה משהו לא בסדר, למה השוטר צריך לדבר אליו ככה?"
אדם: "אחת הבעיות הגדולות, שאנשים לא יודעים לבוא בטוב. תאמיני לי, שאם שכן שצעירים עושים לו רעש ירד ויבקש מהם יפה להיות בשקט, כי הילדים שלו ישנים וכי הם מפריעים, תאמיני לי הם יהיו בשקט אבל אם ישר הוא בא אליהם בהפוך ומאיים- אני אפרק אתכם במכות או אני אזמין לכם משטרה, זה לא יעבוד".
אנה: "השוטרים אשמים לא מעט בכל המצב. אם הם רוצים להקטין את התופעה הם חייבים ללמוד לבוא בטוב, לשנות את הגישה. לא יכול להיות ששוטרים, שאמורים להילחם באלימות, ינהגו באלימות ועוד כלפי קטינים ותאמיני לי הם מאוד אלימים".
דורין: "תראי אני למשל לא שותה, לא אלימה ואם מדברים אלי לא יפה אני מיד מתעצבנת אז מה יעשה אחד ששתה? הם אומרים לך- 'את באה לי בעין טוב, בא לי לתת לך קנס..." מה זה צריך להיות? מה זה סגנון הדיבור הזה? למה הם מחלקים דוחות באופן שרירותי? אז בטח שצעירים מתעצבנים, למה מי שלא עשה כלום צריך לשלם את המחיר?".
כשאנחנו מדברים על השוטרים שמגיעים לפארקים, הרוחות מתלהטות, הצעירים מפחדים להיות מצוטטים, שלא יחפשו אותם ומספרים על לא מעט אלימות שמפגינים השוטרים כלפיהם, "אחר כך תלכי ותתלונני עליהם, למי יאמינו?", הם מלינים.
הצעירים מוחים על כך, שלא פעם דווקא מי שלא עשה את הבלאגן נאלץ לשלם את המחיר, לטענתם הורים מוזמנים לתחנת המשטרה לפנות בוקר מבלי שאפילו יטרחו לומר להם שמדובר בקנס בגין רעש, "השוטרים לא מספרים להורים שזה בסך הכל בגלל שהפלאפון של הילד צלצל...".
הם מדגישים, כי גם צעירים רוצים שיתנהגו אליהם בכבוד, "לא יתכן ששוטרים יחלקו כאפות לילדים שלא עושים כלום, סתם ככה כי הם מרגישים חזקים..."
אני שואלת אותם כמה מהם כבר קיבלו קנסות בגין רעש וכולם משיבים לי שאף לא אחד מהם אבל לא מעט מהחברים שלהם קיבלו קנסות.
"ההורים כועסים, אבל גם הם מבינים שלא תמיד הילד שלהם באמת אשם", הם אומרים.
שיינה: "יש הורים שקשה להם לשלם סכום של 660 ש"ח שנופל עליהם ככה פתאום, אבל הכי חמור הוא שבגלל שהם בדרך כלל לא לוקחים איתם את מי שבאמת עשה את הרעש אלא את ה'קורבנות' שנפלו להם לידיים, הרעש, לא נגמר גם אחרי שהם עוזבים".

בשורה התחתונה, אתם לא מבינים את הבעייה שאתם גורמים לשכנים?
אנה: "אנחנו מבינים שהמפגשים שלנו גורמים להם לרעש, לפעמים אנחנו יושבים באחד הבתים ומעבירים ערב, אבל אם זה לא קורה ואם אין מסיבה, מה עוד נשאר לנו לעשות?".
אדם: "גבי קדוש הקים בזמנו מועדון לבני הנוער, קראו לו 'מונלייט', בהתחלה זה הלך חזק אבל אחר כך גם זה נמאס לצעירים, אבל יאמר לזכותו שהוא לפחות ניסה לעשות משהו..."
דורין: "מועדון לא יעזור זה ימאס".
אנה: "עדיף מועדון מכלום".
אדם: "צריך להקים פארק לבני הנוער, שיהיה מרוחק משכונת מגורים מצד אחד אבל לא מרוחק מהעיר מצד שני, כדי שבני הנוער יוכלו להגיע. את מבינה, המצב שלנו מתסכל מאוד, מצד אחד אין לנו מה לעשות, מצד שני רודפים אותנו, באים למרכז מגרשים אותנו, באים לפארק קנדה מגרשים אותנו, מה נעשה?"

ואם יקימו מועדון ויפתחו אותו בין השעות 22:00 עד 02:00?הצעירים דנים בלהט בסוגייה ומודיעים לי שהחבר'ה יילכו למקום הזה, אבל שעה 02:00 מוקדמת מדי בכדי ללכת הביתה, אז מן הסתם הם ימשיכו אחר כך לפארקים.
אז מה עשינו בזה? אני מבקשת להבין והם מודיעים, לי שכבר לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, "מי שמאמין שהוא באמת יצליח לשנות את שעות היציאה של בני הנוער, לא יודע על מה הוא מדבר", הם מודיעים לי ואני מרגישה שאנחנו חוזרים שוב ושוב לנקודת המוצא.
אני מבקשת מהם לנסות ולמצוא פיתרון, אבל לא משנה כמה הם מנסים, הם לא מצליחים. אני שואלת אותם, אם הם יסכימו בכלל להגיע למועדון לנוער שלא ימכרו בו משקאות אלכוהוליים והם מודיעים לי שהנקודה הזו לא תהווה בעיה לבני הנוער, כי הם תמיד יוכלו לשתות לפני שהם מגיעים. 'לתדלק' כהגדרתם, "את לא תצליחי אף פעם לפתור את בעיית השתייה", הם מייאשים אותי, "מי שירצה להשיג אלכוהול ולשתות, יעשה את זה ואף אחד לא יצליח לשנות את פני הדברים..."

אני שואלת אותם על יחסם לסיירת הורים ול'קומנדו חברים'. הם שוללים מיד את סיירת הורים וטוענים, כי מדובר בגוף שלא יודע לבוא לקראת הצעירים, לעומתם 'קומנדו חברים' זוכים לתשבחות,"הם יושבים איתנו, צוחקים, לא באים כמו סיירת הורים מלמעלה, רק מהכבוד שאת נותנת להם, לא תשתי, שוב, הם מציינים כשהגישה היא לבוא בטוב, אנחנו גם מתנהגים אחרת"...

לקינוח אני מבקשת להתעודד ושואלת, אז זה נכון שהיום בגלל שיש אלכוהול יש פחות סמים בשטח?
הם מסתכלים אחד על השני וצוחקים...

בתגובה לטענות שהעלו בני הנוער כלפי השוטרים מסר השבוע פק"ד יניב טל, ממשטרת אילת:
1. הדו"חות המוגשים להוריהם של הקטינים בגין הקמת רעש הינם כלי אחד מתוך מספר כלים שמשטרת ישראל והרשות המקומית משתמשות בו, על מנת לטפל בתופעת הקמות הרעש בחלק מהשכונות, תופעה זו מהווה מטרד של ממש ואנו פועלים על פי תלונות שמוגשות.
אזרחים רבים פנו ופונים למשטרה, בבקשה לקבל עזרה בנושא. לטענת תושבים רבים, בדובר בהפרעה ממשית לאיכות חייהם ולמטרד.
2. בנוגע להתנהלות השוטרים, אציין, כי כל תלונה כנגד שוטר בגין אלימות כלשהיא מצידו, מועברת באופן אוטומטי למח"ש (אין לנו שיקול דעת בנושא), אם מדובר ביחס משפיל / מעליב, מועברת התלונה לקצינת תלונות הציבור במרחב.חשוב לציין, כי הדו"חות ניתנים לאחר מס' אזהרות ובטח לא באופן "שרירותי", כפי שנאמר ע"י אחד הנערים.

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש