פרסומת
דלג

קיצור תולדות הכדורגל

מאת: ● ● ערב ערב 2455
חדש חדש על המדפים. פרויקט ראשון ומיוחד בישראל. האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי בשלושה כרכים מהודרים ומצולמים של כל תולדות הכדורגל. רמי ברוש האילתי, ביחד עם יגאל ביטון מ'ישראגול' וזוהיר בהלול, אספו נתונים ותצלומים במשך שבע שנים. כעת היא יוצאת לאור. לרגל הארוע, נפגשנו עם רמי ברוש ולמדנו שתולדות הכדורגל הישראלי הן בעצם תולדות המדינה

כשהיה רמי ברוש נער חיפאי באמצע שנות השבעים, נהג לחכות משבת לשבת לתוצאות משחקי הכדורגל. כמו כל חובבי הכדורגל בתקופה ההיא, הקשיב בנשימה עצורה לתכנית 'שירים ושערים' המיתולוגית. הקריין תיאר בהתרגשות את המתרחש במגרשי ישראל. המאזינים ביניהם ברוש האזינו בנשימה עצורה, מחכים לשאגה - גולללל שתבקע את האוזן. כיום, בעידן האינטרנט וה'פייסבוק', מגיעות התוצאות בשידור חי, ולא היה צורך להאזין לתכנית שבועית שתסכם את משחקי השבת, אולם אז, בתקופה ההיא של התמימות, באותן שנים שבהן הנאמנות לקבוצה ולעיר היתה הדבר החשוב ביותר בעיני השחקנים והמאמנים שנשאו בגאווה את צבעי הנבחרת ואת סמלה, היתה התכנית 'שירים ושערים' העיקר בחייהם של האוהדים.



פעם הכדורגל סימל פטריוטיות


כשגדל רמי והיה לחייל בצבא הקבע, נישא וילד ילדים, לא שיער בנפשו שיבוא יום והוא יהיה אחד משלושה חברים שיוציאו לאור במהדורה מושקעת את האנציקלופדיה הראשונה לכדורגל בישראל. ברוש, שמתגורר באילת מזה עשר שנים, כותב בהקדמה לאנציקלופדיה שיצאה השבוע למדפים: "באמצע שנות ה- 70, בהיותי נער, עשיתי את דרכי ברגל בכל שבת אל 'סטלה מאריס' שבכרמל. על כתפי הימנית היתה תלויה משקפת, וידי השמאלית אחזה בטרנזיסטור קטן. כשלא נמצאו התנאים הדרושים כדי לנסוע לקריית חיים, הייתי מסתפק בצפייה מנקודה גבוהה זו במשחקים שנערכו במורדות ההר. באצטדיון 'קריית אליעזר'. את העדכונים בנעשה ביתר המגרשים קיבלתי מתכנית הרדיו 'שירים ושערים'. עם סיומם של המשחקים, הייתי ממהר לביתי, כדי לעדכן את התוצאות, את הטבלאות ואת הסטטיסטיקות של המחזור במחברותיי האישיות". את ניצני השקדנות של רמי אפשר אם כן לאתר כבר בהיותו ילד קטן, ונחוצה מידה לא מועטה של שקדנות בכדי לטרוח על תחקירים מדוקדקים לפרטי פרטים וחיטוט בארכיוני קבוצות והספרייה הלאומית בירושלים. במשך שבע שנים! רמי ברוש, גיסו יגאל ביטון שהוא הבעלים של 'ישרא גול' וזוהיר בהלול, השדרן והפרשן הידוע, חברו לפרויקט, וביחד שאפו להוציא עם סיום המונדיאל ורגע לפני פתיחת העונה בישראל, את שלושת הכרכים המעוטרים באיורים ובתצלומים נדירים של שחקנים, קבוצות, משחקים ועוד. "מההתחלה רצינו להוציא את זה במונדיאל בתקווה שנבחרת ישראל תופיע שם. עבדנו סביב לשעון בסטרס עצום כדי להספיק להוציא אותה לאור עכשיו". ואכן הם הצליחו, והאנציקלופדיה יצאה לאור.על פי רמי, ישראל היא אומה 'משוגעת כדורגל'. "אם ההישגים בכדורגל היו ברמה של התשוקה, אז היינו אימפריה עולמית". הסיבה לכשלונה של ישראל להתרומם אל הליגות העולמיות, לדברי ברוש, היא השקעה מועטה של משאבים. "רוב התקציב של המדינה הולך לבטחון. זו שאלה של תקציבים. אין בתי ספר נכונים, והמתקנים ירודים" על פי ברוש, בין השנים 1949 – 1972, הכדורגל היה פופולרי מאד בישראל. המדינה חיה ונשמה כדורגל. "למשחק באצטדיון ברמת גן הגיעו 20 אלף צופים. היה גם גביע צה"ל, והצבא עודד את המשחק, ופיקודים שונים 'גנבו' שחקנים מוכשרים. זה היה משהו מטורף", וברוש מראה תצלום ובו יצחק רבין ז"ל מעניק את גביע הרמטכ"ל לקבוצה שניצחה.

אילו שחקנים אתה הערצת?
"שחקנים כמו יעקב חודרוב או נחום סטלמק יותר נוגעים ללבי. גיליתי בעקבות התחקיר שאלו אנשים ששיחקו מול מדינות ונפצעו במהלך המשחק ולא ירדו מהמגרש. יעקב חודרוב במשחק נגד ווילס שבר את האף, והוא המשיך לשחק עם דם ולא התפנה לבית החולים עד סוף המשחק". ברוש מעריך לא רק את האומץ ואת הנחישות של השחקנים. בעיניו יש למשחק של פעם ערך מוסף של ערכי נאמנות ופטריוטיות. "שחקני העבר קיבלו הצעות קוסמות מחו"ל ולא הסכימו לעזוב את הקבוצות. מדובר על אהבת המשחק לא לצורך מסחר, אלא עבור הדגל ועבור הסמל של המדינה. הם שיחקו עבור החולצה של הקבוצה. לא היתה תופעה של לעבור ממרכז למרכז למשל מ'מכבי' ל'פועל'". ברוש מספר סיפור אמיתי שמדגים את עוצמת הרגשות שיש לאוהדים כלפי הקבוצות והשחקנים: "היתה עסקה להעביר את אהוד בן טובים, מלך שכונת התקווה, מקבוצת 'בני יהודה' לקבוצת 'בית"ר ירושלים'. אוהדי 'בני יהודה' לא עברו על זה בשתיקה. הם השביתו את השכונה. עשו הפגנות, עלו עד למשרדי ההתאחדות, שרפו צמיגים, פרסמו מודעות אבל על קירות השכונה ולבסוף, תאמינו או לא, אבל העיסקה בוטלה"...

"הכדורגל הוא הדת החדשה"


גם ברוש עצמו לא עשה שיקול מסחרי כשהחליט לצאת לפרויקט של חייו: הוצאת האנציקלופדיה לאור. "אמרתי שאעשה את זה ויהי מה. לא היה רגע של שבירה. לאורך הדרך היו קשיים ומשברים, למשל כשרציתי להשיג נתון ולא מצאתי". ברוש מספר על תמיכה מלאה מצד רעייתו וילדיו. "אשתי אישה מאמינה שנתנה לי גב וקיבלתי מצידה את הכל כדי להשלים את הפרויקט", הוא אומר בהכרת תודה. אשתו היא אורלי ברוש הקוסמטיקאית, ולבני הזוג שלושה ילדים: טל בן 17, שני בת 15 ובר בן התשע. במהלך שבע השנים האלו, הגיעו רמי וחבריו לארכיון הלאומי 'בית אריאלה' בירושלים, גם לארכיון ההתאחדות לכדורגל ולמכון 'וינגייט'. סופי שבוע, חגים, ימים שלמים שהם נעדרו מהבית כדי להשיג ולעבד את החומרים ובשלב הבא - כדי להפעיל את העריכה הלשונית והעיצוב הגרפי. "השקענו כל דקה פנויה. אלפי שעות עבודה של תחקיר. מדובר בהקרבה אישית מלאה של החיים הפרטיים", הוא אומר.
שלושת הכרכים היפהפיים הם יותר מהבייבי שלו. הם מפעל חייו, והתגובות שברוש מקבל מההורים, מהחברים ומהציבור הכללי ממלאות אותו בגאווה. "זה מוצר ברמה מאד גבוהה", הוא מדפדף בדפים ומתעכב על 'קוריוזים' מעניינים. למשל, ידעתם שההימורים בישראל התחילו בשעשועון שפרסם העיתון 'ספורט בישראל' בשנת 1951? "אנשים שלחו לעיתון כמה לירות וניסו לנחש תוצאות. כך הכל התחיל. הפרסים היו מצחיקים, אבל העניין תפס, והמדינה לקחה את הרעיון ופיתחה אותו". אפרופו רעיון. איך התחיל העניין להתגלגל אצל ברוש? כמו אצל רובנו, ה'טריגר' מגיע מהילדים..."הבן שלי קיבל לפני שבע שנים עבודה מבית הספר בנושא חופשי, והוא בחר לעשות עבודה על כדורגל ישראלי. הוא חיפש חומר ולא מצא בשום מקום. לא בספריית בית הספר ולא באינטרנט. הבנתי שאף פעם לא עשו סקירה מלאה על הכדורגל משחר היווסדו כולל סקירה מתחילתו מלפני 2,000 שנה. מפה התחיל אצלי הרצון. חברתי לגיסי ולאחר מכן פנינו למומחה הכי מקצועי ונעים לכדורגל ישראלי, זוהיר בהלול, והעניין התחיל להתגלגל".

איך נולד הכדורגל?
"לפי פסלים עתיקים שנמצאו, מסתבר שהוא (הכדורגל) התחיל בסין, ביפן והתגלה גם ביוון העתיקה. לפני אלפיים שנה. האצטקים היו הראשונים שהכניסו לשימוש את כדור הגומי". עיניו של רמי נוצצות כשהוא מתאר את הכדורגל כ'דת החדשה'. כך הוא כותב: "בעולם יש דת נוספת, אם עדיין לא הפנמתם עובדה זו, והיא דת הכדורגל. היא אינה תחליף לדתות האחרות, כי אם עומדת לצידן ומשלימה אותן במקרים שבהם הן לא השכילו לתת מענה לצורכי מאמיניהן. בעוד הדתות האחרות רוחניות, וקהלן מאמין באל אחד, הרי שזו החדשה מוחשית וחומרית, וקהלה מאמין בכדור אחד מעור ומתפלל רק שיפנה לכיוון הנכון. גם למקומות התפילה השונים, בתי הכנסת, המסגדים, המנזרים ובתי המקדש, נמצאו מקבילות: האצטדיונים ומגרשי הכדורגל....הדתות המקובלות התפשטו והתעצמו במלחמות קודש בשדה הקרב, אך מלחמת הדת החדשה מתנהלת על כר הדשא, והפצתה נעשית רק מאהבה ומרצון. את מקומן של מלחמות העולם הגדולות תפסו המונדיאלים...הדתות הרוחניות מיושנות בעיני לא מעט אנשים בעולם ואינן מתקדמות עם הזמן. הדת החדשה סוחפת המונים"....

ההפסד שהציל חיים


שנות השישים והשבעים היו שנות הזוהר של נבחרת ישראל. היא קצרה הישגים בינלאומיים מכובדים. "בשנת 1964, זכתה ישראל בגביע אסיה. בשנים 1976 ו- 1978, השתתפנו באולימפיאדה והעפלנו עד לשלב רבע הגמר", מתאר ברוש, "ואז חלה נסיגה. גם ברמת הנבחרת וגם כי אירופה נכנסה לתחרויות. התקשינו להתמודד מול הנבחרות האירופיות". ברוש, איש צבא קבע, סבור שלמצב הבטחוני היתה השפעה קשה על הכדורגל הישראלי. "מלחמת המפרץ השביתה את הכדורגל בארץ לכמה חודשים. פיגועי ההתאבדות גרמו לאנשים לפחד להגיע למשחקים. התאחדות הכדורגל האירופי אסרה לארח בארץ ונאלצו להעתיק משחקים ביתיים לחו"ל. לכל אורך הדרך, אפשר לראות כיצד המצב הבטחוני משפיע לרעה על הכדורגל הישראלי". מקובל שהפסד במשחק הוא דבר גרוע, אך היה מקרה אחד בהיסטוריה של הכדורגל, שההפסד במשחק פעל לטובתו של הכדורגל הישראלי ולטובת המדינה כולה. ברוש סבור, שההפסד שהפסידה נבחרת ישראל לתאילנד בחצי הגמר ב- 1972 הציל את חיי השחקנים המעולים בישראל. בעקבות ההפסד, לא העפילה ישראל לאולימפיאדה שהתקיימה במינכן ובה נערך טבח בספורטאי ישראל. "הטבח במינכן השפיע קשות על האווירה בארץ, הוא התרחש 14 יום לפני פתיחת העונה, והיא נפתחה בדקת דומיה באווירה מאד עצובה", מספר ברוש.

האנציקלופדיה מרהיבה ומכילה מידע רב...אבל לחלק מאוהדי הכדורגל יצא שם של אנשים שלא מרבים בקריאת ספרים ...
"זו סטיגמה לא נכונה. הכדורגל הוא משחק לעם, והאוהדים מגיעים ממגוון האוכלוסיה. יש ביניהם נשיאים וראשי ממשלות. האהדה לכדורגל אין לה קשר עם לאום או עם מין או עם גיל. גם לא עם רמת השכלה. האנציקלופדיה מיועדת לכולם. חובבי כדורגל מקצוענים וסתם מי שמבקש להרחיב אופקים. סיפורו של הכדורגל הישראלי משרטט את דיוקנה של המדינה. הארועים שעיצבו אותו מהווים אבני דרך בהתפתחות של החברה הישראלית. הכדורגל נוגע בכולם".

אז מה תמצאו באנציקלופדיה לכדורגל ישראלי?


כרך ראשון בצבע כחול, עוסק בליגה. הוא סוקר את הכדורגל העולמי ומתמקד בכדורגל בישראל מבחינה היסטורית מהשנים הראשונות, כל תולדות הליגה עד ימינו אנו -מסודר לפי עונות.
כרך שני בצבע ירוק עוסק בנבחרות ובגביעים. כל משחקי הנבחרות הצעירה והבוגרת החל משנת 1934. וכן סקירה של כל הגביעים החל מהגביע הארץ ישראלי הראשון משנת 1928. גביע המדינה וגביע הטוטו וכמובן גביע צה"ל, וכן טבלאות של תוצאות המשחקים.
כרך שלישי בצבע חום-אדום עוסק בנושא מועדונים ואישים. הוא כולל סקירה על 150 שחקנים מאמנים ושופטים בכירים ביותר בישראל, וכן - סקירה על הקבוצות ששיחקו אי פעם בליגה. מרגע ייסודן ועד להיום. הסקירה מקיפה 44 קבוצות בסך הכל. את המארז תמצאו בקניון 'מול הים' באילת בחנות ששמה 'הפי טיי' ועלותו 450 שקלים.
ארגון שחקני הכדורגל צירף ברכה ומתכוון לשתף פעולה עם הנחלת הפרויקט להמונים תוך הרחבתו. "האנציקלופדיה היא רק ההתחלה", מבטיח ברוש. יש לו חלום להקים את היכל הכדורגל הישראלי. איכשהו אפשר להאמין שאם יש מישהו בישראל שיצליח לעשות את זה - יהיה זה הוא.