פרסומת
דלג

חיה ובועטת

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2458
והשבוע- כמה מעצבן תכנון הדירות אצלנו בעיר. הישראלים המכוערים כאן וגם שם. ופינת ליטוף גדולה למרכז הימי בעיר
חיה ובועטת

הצילו, קטן לי


חברה טובה שלי רכשה בסוף השבוע דירה חדשה בראשון לציון. קומה רביעית, דירה המשתרעת על שטח של 120 ממ"ר. לובי הכניסה לבניין ענק ומזכיר כניסה לבית מלון, סלון ענק מחובר אל מטבח רחב, חדרים מאווררים, מרפסת חביבה הפונה אל פארק ירוק רחב ידיים...
ולמה אני מספרת לכם את זה כי איך שהוא הבנייה באילת שונה בתכלית השוני מהבנייה במרכז, לפחות בכל האמור לבנייה החדשה בשכונת השחמון. תודו שהדירות בבנייני הקומות קלסטרופוביות משהו. שטח של דירת ארבעה חדרים מגיע בדרך כלל בסך הכל ל – 100 ממ"ר וגם זה במקרה הטוב. כמעט בכל דירה אליה נכנסתי בשחמון גיליתי כי הסלונים קטנים וצפופים ובעלי הדירות נאלצים להיות יצירתיים במיוחד כדי למצוא דרך לדחוף לחלל הקטן שנותר לפליטה בין הסלון הקטן למטבח המצ'וקמק איזו פינת אוכל, אתם יודעים כדי שאפשר יהיה לשבת לפחות לארוחה משפחתית. גם החדרים במרבית הדירות בשחמון קטנות ולא מאפשרות הרבה מרחב מחייה. אבל מה, המרפסות גדולות, כאילו באילת התושבים גרים במרפסות...ולא תגידו שהמחירים של 'קופסאות השימורים' האלו זולים, תשכחו מזה. המצב הזה צורם, בעיקר לנוכח העובדה שאם תקפצו לדירות מגורים במתחמים היותר ישנים בעיר, תגלו שפעם בנו גדול, מאוורר ונוח הרבה יותר. פעם בדירה באילת היה נוח לגור ולא היתה בעיה למצוא מקום לפינת אוכל, ממש כמו הבנייה היום במרכז הארץ (לגבי מקומות אחרים בארץ קשה לי להתחייב...). שאלתם את עצמכם פעם למה זה ככה? בשיחה עם אחד הקבלנים המובילים בעיר שביקש להישאר עלום שם, ביקשתי להבין על מה ולמה באילת כמו באילת מעדיפים לבנות את תוך הבית קטן ודחוס ודווקא מרפסת גדולה. למה לא להעדיף לתת לתושבים קצת יותר מרחב מחייה תוך בייתי? שאלתי את הקבלן.
שהסביר לי, "בכל עיר או אזור מחייה, סגנון הבנייה מושפע מביקוש התושבים, אחרי הכל הקבלנים שבונים את הבניינים, לא ממש רוצים להיתקע עם דירות, ולכן באילת, מאחר ויש ביקוש גבוה למרפסות רחבות ידיים, ממש כמו לחצרות גדולות יחסית, דרישה שהיתה חזקה בעיקר בעיקר בתקופה בה הצרפתים רכשו כל דירונת חדשה, העדפנו, הקבלנים, לבנות על פי צו הביקוש הזה", ממש כמו שטענתי- דירות צפופות יחסית, אבל מה, עם מרפסות רחבות ידיים. ואתם יודעים מה, אותי זה מאכזב, או כמו שאומרים אצלנו- אם זה לא היה עצוב זה אפילו היה מצחיק- השתגעתם? אתם מעדיפים מרפסת על פני בית מרווח? הלא מדובר בסך הכל בבועה שמהר מאוד מתפוצצת בפנים. מרפסת זה טוב ויפה, אבל הלו, בקיץ חום איימים לשבת בה, שלא לדבר על הרוחות החזקות שמנשבות בחודשי מעבר העונות ולא מאפשרות הנאה ממשבי הרוח הנעימים, ואז מגיע החורף ומי בכלל יכול לשבת במרפסת כי קרררר......האמת, היתה לי מרפסת כזו חלומית והיא באמת נשארה כמעט בחלום כי רוב הזמן חלמתי לשבת בה וזה לא ממש הצליח. אז אני שואלת אתכם, לא הגיע הזמן להפסיק את השטויות האלו? לא הגיע הזמן לחזור ולדרוש דירות נורמאליות עם מרחב מחיה הולם שיאפשר נוחות? עד מתי נאלץ לקמבן פתרונות לסלונים הקטנים והצפופים שלנו? עד מתי נאלץ לחפש בחנויות הרהיטים שולחנות אוכל משפחתיים נראים אבל גם לא נראים כי איך לומר בעדינות- אין לנו בבית מקום לפינת אוכל...הצרפתים? הם כבר מזמן כבר לא מתעניינים עוד ברכישת דירות באילת ומעדיפים בגדול את אשדוד ונתניה, אז למה עדיין ממשיכים לבנות לפני ההעדפות שלהם? מה קורה? אולי אם הקבלנים ייראו שתושבי אילת כבר לא רצים כבר לרכוש דירות בפרויקטים החדשים כי הם לא מספיק רחבים, אולי אז הם יבינו שהגיע הזמן לשנות את סגנון הבנייה בעיר, ואולי בעצם זו רק אני שחושבת ככה, כי קשה לי אבל ממש קשה לי עם הצפיפות הזו בבית ואולי אני בעצם טועה והציבור האילתי עדין מעדיף דירות קלסטרופוביות ומרפסות רחבות???

זה העם הנבחר?


צעקות, המולה רבתית, פגיעה ברכוש, חוצפה, נצלנות ומגשי אוכל מפוצצים הולכים על שתי רגליים (כי מרוב ערימות אוכל לא רואים את הפרצוף שמחזיק במגש...) אלו רק כמה שמות תואר לישראלים 'היפים' שלנו שממלאים בימים אלו את בתי המלון בעיר. העם הנבחר? עלק. לפעמים נדמה לי שכמו שצוחקים על זה שמשה טעה בדרכו לארץ הנבחרת והגיע לישראל במקום לשוויץ למשל, כך גם אלוהים חושב היום פעמיים אם לא טעה בבחירת ה'עם הנבחר' ויסלח לי קהל המאמינים, אבל שמישהו אולי יסביר לי איך יתכן שאנחנו כל כך וולגריים, כל כך מכוערים בהתנהגותנו וכל כך לא מתחשבים באחרים? עד כדי כך שאם מישהו יעשה סקר בקרב הישראליים הוא יגלה מן הסתם כי מרבית הישראליים לא אוהבים להיות בחברת ישראליים...

מ'עם הספר' היינו מצפים להתנהגות קצת יותר הולמת ופחות רחובותית. אבל בפועל, אנחנו אלו שאף אחד לא ממש אוהב לארח. לא בעולם וכן, גם לא באילת. אז נכון שאף אחד מהמלונאים לא יאשר את זה בראש חוצות, כי הרי לא יורקים על הבאר ממנה אתם שותים ובשנים האחרונות כשתיירות החוץ צולעת ועיקר התיירות בעיר מתבססת על האורח הישראלי, המלונאים בולעים ושותקים, צועקים אל תוך שקית. אבל בהחלט לא קל ולא נעים לארח אותנו בבתי המלון ואתם יודעים מה, לא אותנו אלא אותם, כי סורי אבל אני לא מחשיבה עצמי שאחת 'מהם', רע אולי ככל שזה יישמע.
אילו רק הייתם יודעים כמה עובדי בתי המלון סובלים מהיחס ומהחוצפה אבל צריכים לשתוק ולהמשיך לחייך כאליו כלום. אילו רק הייתם יודעים כמה כועסים בהנהלות בתי המלון על כך שאחרי חופש גדול אחד למשל הם צריכים להחליף כל כך הרבה פריטים במלונות כי הישראלים מחריבים כל פיסה טובה, אז אולי הישראלים מביאים פרנסה אבל זו בהחלט לא סיבה להתנהג ככה. ותחשבו שאם אנחנו לא מסתדרים עם העם שלנו ואם אנחנו בעצם מגעילים את עצמינו, מה חושבים עלינו בכל העולם. למה בעצם הם צריכים לסבול את הישראלי המכוער הזה שהורס ולא מתחשב. אז אתם יודעים מה, כן, אני בהחלט מבינה את כל בתי המלון בחו"ל שתולים שלטים על דלת הכניסה- 'אין כניסה לישראלים' וכן, אני מבינה למה לא אוהבים אותנו שם, אולי אנחנו מבזבזים כסף אבל גם הורסים בערך באותו סכום...מצד שני למה מי שלא הורס ומי שמתורבת צריך לשלם את המחיר? למה כולנו צריכים להיות באותה מקשה כמו הישראלים החוליגנים האלו? אולי הגיע הזמן שמשרד החוץ יחשוב על דרך לסמן את הפרובלמטיים כדי שלהם יקשו את החיים ולא לכולנו, אולי איזו חותמת על הפספורט, משהו שיזהיר את כולם מפניו...ואולי למלונאים בארץ אסור עוד לשתוק ולהבליג אלא לקנוס כל פרובלמטי כזה ובהחלט לקרוא אותם לסדר כי יש גבול לכל תעלול.
ועד שזה יקרה, אם בכלל, בחו"ל נמשיך כולנו לשלם את מחירו של הישראלי המכוער ובארץ, איך לומר בעדינות נמשיך לצרוח לתוך שקית, כי כל עוד הישראלים הם מקור פרנסתנו, נגזר עלינו מן הסתם לקטר ולשתוק, חבל.

פינת הליטוף- הידד למרכז לספורט ימי


אומרים שמאחורי כל ענף ספורט מצליח צריך את ה'משוגע' לדבר שיזיז עניינים ובכן, מאחורי המרכז לספורט ימי או לייתר דיוק מאחורי ההצלחות המדהימות שלו חפשו את המנהל- רוני מאיר.
ובכלל, מדובר במרכז מצליח שמגדל לנו לא רק אלופים אלא בעיקר בני נוער שהם גאוותינו בים וביבשה. כמעט מכל תחרות בינלאומית אליה יוצאים נציגי המרכז הימי בעיר הם חוזרים עם הישגים ראויים והרבה כבוד, בארץ שמו של המרכז לחינוך וספורט ימי באילת כבר יוצא לפני כמקום הטוב ביותר הן מבחינה הישגית, הן מבחינה כמותית (כמות המשתתפים מאילת בתחרויות הארציות הוא כמעט תמיד הגדול ביותר) ובהחלט כל אלו לא הולכים ברגל. אחרי ההצלחות של שחר צוברי הן באולימפיאדה והן באליפות אירופה, חזרה בשבוע שעבר משלחת הגולשים הצעירים מאליפות העולם לנוער עם הישגים ראויים, יש לנו אלופת עולם, סגנית וגם אלופים מהמין הגברי. אז בעצם מה עוד אפשר לבקש? אולי קצת יותר תקציבים, עוד יותר תשומת לב, כי במקום ממנו גדלים האלופים שלנו, אילתים מכף רגל ולידה, זה המקום להשקיע. בכל קדנציה מחדש מבטיח ראש העירייה לטפח את המועדון, אבל בפועל, זה אף פעם לא ממש קורה וחבל, כי תחשבו עוד כמה בני נוער שלנו יכולים להתרחק ממעגל האלימות והשעמום אם רק יצטרפו לזרועות האלופים האלו.
אז תמיד תזכרו שלצד כל ההישגים והגביעים, ההישג הגדול ביותר של המרכז הימי הוא בגידול וטיפוח צעירים טובים, ישרים, ממושמעים או במילים אחרות- זה הדור האילתי הבא והטוב.
יחי.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש