פרסומת
דלג

מבצע: גיבוש

מאת: סוזי שרם כהן ● ● ערב ערב 2459
"את מוזמנת לערב גיבוש", הודיעה לי זיוית אמיתי, המשנה למנכ"ל 'ערב ערב'. דווקא אחלה, חשבתי בלב, מזמן לא התראתי עם החבר'ה מחוץ לדלפקי העבודה, לא יזיק ערב של בילוי, צחוקים ואוכל (מניסיון עם 'ערב ערב' מובטח אוכל טוב). אלא שרגע אחרי, כשזיוית הוסיפה - "תגיעי בבגדים נוחים ובלי חורים בגרביים", הרחתי שמשהו אחר עומד לקרות הפעם. צדקתי.

ערב הגיבוש, כך התברר מאוחר יותר, נולד בחדרו של מנכ"ל 'ערב ערב', רותם לב נועם שלושה חודשים קודם לכן, כשדני בן יעקב, מאמן מחברת 'תות', תקשורת ותוצאות, של המאמן אלון גל, דפק על דלתו. בן יעקב ביקש ללמוד את אילת, את האילתים ואופיו הייחודי של העם היושב בדרום הארץ ואיפה אפשר ללמוד את זה יותר טוב מאשר בבית ההוצאה לאור המובילה בעיר? רותם התרשם מיכולותיו של דני להמציא פתרונות יצירתיים לבעיות ארגוניות יומיומיות הנובעות מהדינמיקה והחיות של העסק וכך נוצר הקשר.




שעה לאחר הצעתו של דני ליצור שיתוף פעולה, כבר נולד במוחו הקודח של מנכ"לנו הרעיון לארגן ערב בו הוא יוכל מצד אחד להודות ללקוחותיו הנאמנים, המלווים אותו כל השנים ובמקביל, ערב בו יוכל להודות לעובדיו על עבודתם הנאמנה. מאחר ורותם מעריך את מקצועיותו של אלון גל כמאמן, הוא ידע כי ערב זה יתנהל ברמה גבוהה, ובמהלכו יוכל כל משתתף ללמוד משהו ולהגיע לתובנות בדרך חווייתית ומעניינת.
וכך היה. המפגש נחלק לשניים, בראשיתו הגיעו לקוחות 'ערב ערב', להרצאה בת שלוש שעות. הלקוחות, בעלי עסקים, קיבלו טעימה, כלים אופרטיביים וחומר למחשבה על שיפורים בניהול העסק.
בחלקו השני של הערב, התאספנו העובדים לערב גיבוש מהמין האחר. לא עוד ערב של למלא את הבטן וללכת הביתה, אלא הפעם ערב שהוליד אצל כל אחד ואחת מאיתנו ערך מוסף. רותם רצה שהערב יהיה אחר, שיגרום לעובדים לחוש אחרת, יעורר בהם מגוון תגובות, ושהם לא יישארו אדישים וכמו תמיד, כשרותם רוצה, הוא גם מצליח...

יאללה מתגבשים


בפורום 'ארמונות ההרודס' לעת ערב, קיבל את פנינו בופה עשיר שכלל שלל נישנושי כריכונים ודברי מתיקה. גיבוש בסיגנון אחר או לא, הבטן צריכה גם היא להיות רגועה...הרגלי האכילה שלנו הפכו מעודנים קמעה כשגילינו שהפעם לא מדובר באנטריקוטים. בשלב זה גם החיבוקים והנשיקות היו סולידיים יותר. צוות המנחים של 'תות', מבית היוצר של אלון גל, כבר היו ערוכים לקראתנו, אבל אנחנו היינו עדיין עסוקים בעדכונים, מי בענייני עבודה, מי בענייני דיומא אישיים יותר, אתם יודעים מפגש חבר'ה. אחרי כמה סיבובים של "נו, כנסו", ביס אחרון ממוס השוקולד עתיר הקלוריות ונכנסים בעצלתיים, נו ומה, כיף לנו להתקשקש.
מהר מאוד הבין בן יעקב שלמרות שעות הניסיון שלו בהפעלת מבוגרים, יש משהו אחר בעובדי המערכת האקטיביים. כשנכנסנו לאולם המהודר, הופתענו לגלות כי מישהו שכח לאייש אותו בכסאות ושולחנות. שכח? לא ממש, זה בדיוק היה הרעיון. אנחנו התבקשנו לשבת על השטיח רחב הידיים והמהודר, מבינים למה התבקשנו להגיע בבגדים נוחים. משימת ההושבה לא היתה פשוטה. הקנטרנים שבינינו (ובאיזו חברה אין כאלו?), החלו את עבודתם נאמנה בשלל משפטי קוטריות כמו: קשה לשבת על השטיח, למה לא יכלו לדאוג לנו לכיסאות? וכדומה. אלא שרגע אחרי שישבנו, הנחו אותנו לקום ושוב חזרו הקיטורים: אוף, קשה לקום מהשטיח, אוף, עד שהתיישבנו. עכשיו ביקש מאיתנו בן יעקב לעמוד במעגל ולאחוז בחבל. ביצענו את המשימה יוצרים עיגול. "ועכשיו תעזבו, ותשבו במעגל", הוא הורה בחצי חיוך שובב. הבנתם את זה? בסך הכל ככה הוא גרם לנו לשבת במעגל. מקורי. הולך להיות מנג'ס, אנחנו מציינים לעצמנו.

אצלנו בבית


מתחילים בקטע הרשמי: רותם, מנכ"לנו, פותח בנאום "עתידנו לאן". האמת, הוא יודע בדיוק לאן, חזון כבר יש, הכיוון ברור, אנחנו איתו. היוזמה והנחישות מעוררת גאוות יחידה משפחתית. ברקע, רחש הגלגלים המחשבים בראש את שעות העבודה הנוספות, קצת מרעיש. בד בבד כמו בכל מפגש של 'ערב ערב' מוכרזים המצטיינים. האנשים בלעדיהם השנה האחרונה לא הייתה כה טובה, והנבחרות הפעם הן: אריאלה ברקאי, מנהלת החשבונות התותחית שלנו והכל יכולה ויעל זינו, האשה הסופר טורבו, בלעדיה אין סדר וגם לא ניקיון במערכת. בתואר ראויה לציון מוזכרת סוכנת המכירות האמביציוזית שלנו, עדי ביטון. מפרגנים, באמת. אפילו מעטפות של הבוסים יש.
ואם בערב גיבוש עסקינן, אי אפשר גם בלי הפינה העצובה. אלכס שלנו שאיבד לאחרונה את אשתו, מודה לכולם בחום על עזרה הרבה והתמיכה שקיבל הן מהעובדים וכמובן מהבעלים, בימים הקשים. אנחנו באמת משפחה. לחלוחית מורגשת בזוית העין.

חוויות הסדנא


עוברים לקטע האמנותי. דני לוקח פיקוד ומבקש שנקום שוב. הוא מבקש שנאחוז ידיים באופן מסוים ונמצא את הדרך להגיע למצב אחר שהוא מדגים לנו. רובנו, כמובן, ישראלים טיפוסיים, לא מקשיבים עד הסוף, לא מבינים מה הוא רוצה ובכל זאת מנסים למצוא פתרונות. כולם מציעים, כולם מייעצים ואף אחד לא שומע את השני. אנחנו מסתבכים. נכשלנו. האמת, יש תחושה בסדנאות כאלו שלא משנה מה תעשה, בכל מקרה לא תצא טוב, ממש כמו בראיון עבודה. לא נדבר- נחשב ללא קואופרטיביים. נצעק- נחשב לשתלטנים. אז עושים משהו באמצע, זורקים מידי פעם רעיונות לחלל ומחכים שהמנחה ישתיק וייתן כבר את התשובה. בסוף זה קורה. דני מוכיח אותנו שאנחנו בכלל לא מקשיבים להוראות, לא מקשיבים אחד לשני. וגם שכבר נזרקות תשובות נכונות לחלל, מתעלמים מהן כי מי בכלל שומע בכל המהומה הזו? נו טוב, אז לפחות צחקנו קצת.
עכשיו הוא מחלק אותנו לשתי קבוצות. ממש כמו בגנון של שירה פתאום מורגשת תחרותיות באוויר. התעוררנו לחיים. האיש של 'תות', מבקש מחברי שתי הקבוצות לעמוד על פיסת סדין לבנה. הוא מבקש שנדמיין כי אנחנו עומדים על רפסודה בלב ים, סביבינו כרישים טורפים אימתניים והבעיה היא 'כולה' שהתורן תקוע למטה ואנחנו צריכים להפוך את הרפסודה מבלי שניפול למים וניטרף. הללויה. מה עושים? תזכרו אנחנו 16 איש בכל קבוצה על רפסודת סדין אומללה.

בדקה הראשונה הפנמנו את מסקנות המשחק הקודם וניסינו להקשיב אחד לשני. אחרי דקה זה עבר לנו, התחלנו לצעוק בהתלהבות קולנית, שוב ביחד, את כל האפשרויות. בקבוצה אחת רותם מנכ"לנו בפרץ של יצירתיות ומנהיגות לוקח את המושכות. הוא מעביר את כולם לצד אחד, הופך לאט את הסדין ומחזיר לצד השני בזה אחר זה את הניצולים. עדי מורידה רגל אל מחוץ לסדין וכולם מזהירים אותה מהכרישים. אנחנו צוחקים, עומדים על רגל אחת, כמצוות הבוס כדי להקטין נפחים. ויש חכמים יותר שמציעים לחסוך האנרגיות ולזרוק למים כמה עובדים 'מיותרים', ככה גם הכרישים יהיו מרוצים וגם נוכל להפוך את הרפסודה המדומה בלי בעיות. מקוריים כבר אמרנו?
בשלב הזה נגמרת המבוכה הראשונית, נעלמו פרצופי סימני השאלה, חל שיפור ניכר ברמת הזרימה, נפתחים, מתחילים לצחוק יותר. נראה כי במקביל, נעלמו כלא היו מספר עובדים, נאכלו על ידי הכרישים??? גם הפעם למדנו אגב משימה את כוחה של מנהיגות וכוחה של הקשבה.

השקט מנצח


במשימה הבאה היינו צריכים להחליט על האסטרטגיה הטובה ביותר בה נוכל לדרוך במהירות על 30 מספרים הפרוסים על הארץ. זה נראה פשוט. למודיי ניסיון קודם, הפעם לא זינקנו על המשימה, אלא ביקשנו לשמוע את ההנחיות שוב ושוב, כדי להבין את ההוראות. אלא שתמיד יש כמה שקופצים באמצע, מזל שיש את דני, המנחה, שגוער בנו מידי 30 שניות, אחרת איך היינו מתחנכים? בעוד קבוצה אחת מנסה את מזלה במשימה, הקבוצה השנייה ממריאה בדילוג קל לבקר בבופה, מזמן הפה כבר לא לעס...הלוא לשם כך התכנסנו, בולסים ומדברים. הקבוצה הראשונה הולכת על שיטת הסוליסט, האחד מקפץ בין כל המספרים וכולם מראים לו לאן להגיע. בקבוצה השנייה בוחרים בדרך של שיתוף פעולה, כולם משתתפים. המנצחים הם כצפוי, משתפי הפעולה. אך שיא המהירויות נשבר כשהיה עלינו לבצע את אותה משימה בדיוק בשקט, ללא דיבורים. פתאום בלי רעש והנחיות אין סוף מסביב, המשימה פשוטה הרבה יותר, הבנתם את המסר?
במשימה הבאה המנחה מבין כי ללא מיקרופון אנו לא ברי השתלטות. אנו ננזפים שוב, בסוף השקט המבוקש שורר. נחלקנו לקבוצות, הפעם היה עלינו להרכיב קובייה, מבלי לדבר. פאזל שכזה, כל אחד לעצמו, מותר רק להחליף חלקים עם החברים. אסור לרמוז, אסור לצייץ. שיתוף הפעולה השקט יוצא לדרך. חמש תותחיות-על, נשים רבותי, נשים, מסיימות ראשונות בהתלהבות ויוצאת החוצה, איך לא? לסיבוב נוסף בבופה. דקות ארוכות אחר כך מסיימת הקבוצה האחרונה. מסתבר, כי אילו היינו מקשיבים להוראות המשחק בהתחלה היינו יודעים כי המשחק מסתיים רק כשכל הקבוצות מסיימות. מתווכחים על ניסוח ההוראות. אמר או לא אמר? צודקות או לא צודקות? חמש בנות חייבות להיות צודקות!
המשימה האחרונה זימנה אותנו לעבור בין שלושה חבלים, נמוך, בינוני וגבוה. כולם בעניינים. הגברתניים בחבורה, רן, עדי וראובן (?) נושאים על כפיים את העובדות הקלילות מעבר לחבלים. גדולים כקטנים, צעירים כמבוגרים, כולם עוברים. שיאה המשימה הגיע כאשר רותם, המנכ"ל, נשא על זרועותיו את ראובן זלץ, עורך 'ערב ערב' אל מעבר לחבלים. כזו רומנטיקה לא נרשמה מאז הטיטאניק. תחושה של חדווה וצחקנות עוטפת את כולנו, חדורי מוטיבציה להצליח.

אז מה למדנו?


בראש ובראשונה הבנו שערב גיבוש יכול להתקיים לא רק במסעדה. הבנו שכשמבקשים להגיע בתלבושת נוחה, כל הנורות האדומות צריכות להידלק. חוצמזה למדנו בערב הזה שאנחנו יודעים הכל על דרכי עבודה נכונות, על מנהיגות, הקשבה ושאר התכונות הנדרשות מעובד טוב, אלא שלעיתים, בלהט העניינים הכל נשכח.
אז צריך להקשיב האחד לשני, צריך לשתף פעולה, לחלוק, לתת, לדעת לקבל, העניין הוא שכשאין עניין בליישם- זרקנו לכרישים. הייתה חוויה מקסימה, נהנינו מאוד מהחברותא, אנחנו נהנים לצחוק יחד, צריכים את האוורור ממקום העבודה, את ההתנתקות הפיזית, את הגיבוש ולמרות הכל החבר'ה ציינו כי לא היו מתנגדים לגיבוש המסורתי, סביב בשרים על האש ואלכוהול.
מה למדנו באמת? שבמשפחה כמו במשפחה יש הכל מהכל, יש את הזעפן הקבוע, את הבדרן, את השתלטן, את זו שאנחנו מצטערים שאנחנו לא בקשר קבוע איתה ביומיום - אבל גם לא נהיה, את זה שנעלם מיד אחרי שניקה את הבופה, את החברמנית, את אחוזת התזזית, את השברירית וכך הלאה. שבמשפחה כמו במשפחה טבעי שצועקים, מתפרצים, צוחקים, מתווכחים, מסכימים וכך הלאה. אך היה ברור לכולם כי ביום יום, במערכת, אנחנו מאוד מאוחדים, יש לנו כיוון משותף, ושפה אחידה. הדרך ברורה לנו ואנחנו יכולים לסמוך האחד על השני. בעיני העובדים מערכת 'ערב ערב' הוא יותר מהכל משפחה אחת גדולה דעתנית וצבעונית שכיף לה להיות ביחד.

הלקוחות נהנו, העובדים מחכים לערב הבא


המפגש שהתחיל עם קהל הלקוחות בשעה 16:00 והסתיים אחרי 22:00, הוכתר כהצלחה וחוויה. התגובות שהתקבלו מהלקוחות היו חמות ונלהבות. "פסיה ארוך מ'עמל הישגים', ביקשה להודות לי על כך שחשבתי על הלקוחות, וציינה כי זה דבר שאינו מובן מאליו. נציגת 'עמל' באשדוד שהייתה עימה אמרה כי היא אינה מכירה עסקים המתייחסים ללקוחותיהם ברמה הזו", אומר רותם לב נועם, "העובדה שאלו התגובות שקיבלתי, נותנות לי להבין כי פעלתי נכון ואני שמח שכך עשיתי". גם מסדנת העובדים יצא רותם עם תובנות, "זכיתי לראות את העובדים באור שונה, בעיקר את העובדים החדשים שקשה לראות בתוך מקום העבודה. נהניתי לראות את העובדים מתחבקים, צועקים, משתפים פעולה, מלאי אמוציות ואת החיבור ביניהם". עוד הוסיף על תובנותיו האישיות מהערב, "הדבר הראשון הוא יותר ערבי גיבוש. החוויה המגבשת צוות עובדים אחד הדברים החשובים שמתפקידו של מנכ"ל לקיים באופן קבוע כמה פעמים בשנה".
רותם סיכם את המפגש עם דני ואורית וציין כי "גיליתי אנשים מקצועיים, המבינים בתחומם, שיכולים ללמד כל אחד, גם את טובי הסוחרים. לכולנו יש מה ללמוד בתחום של אימון ושל ארגון עסקי".

אורית קוריצקי, "מנהלת סניף אילת של 'תות' סיכמה, "דני ואני מודים ל'ערב ערב' על ההזדמנות לשיתוף פעולה בערב ייחודי שכזה, המתקיים זו הפעם הראשונה באילת". קורס הכשרת מאמנים התחיל לפעול בכל יום ג', הקורס מיועד לכולם. קורס נוסף מתחיל ב-1 באוקטובר. בנוסף יתקיימו קורסים ייחודים עם מאמנים מומחים שיגיע לעיר בנושאים כמו חד הוריות, תוכנית העצמה לבני נוער ונבחנים רעיונות נוספים כדוגמת הערב אותו עברנו אנחנו במערכת 'ערב ערב' לבתי עסק נוספים בעיר. פגישה ראשונה ציינה קוריצקי היא ללא עלות, לקבוע עימה ניתן בנייד 050-6301022.

אז לקינוח היה טוב וטוב שהיה נפגש בערב הגיבוש הבא שיאורגן במהרה, אנחנו מקווים.

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש