פרסומת
דלג

אנטי פתי

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● 28/9/2010 11:35 ● ערב ערב 2465
שנה חדשה החלה, ועמה התחלות חדשות במערכת 'ערב ערב'. אתר האינטרנט החדש שלנו פורץ אל עולם הווידיאו ומתחדש בחדשות יומיות שוטפות . מהיום, גולשים יום יום. אבל גם פסיקה אחת כואבת לנהג מונית שהפקיע מחירים. למען יראו וייראו. סקר בלתי מייצג בעליל, על נחיצותו של שדה דב בחיינו המנותקים. ותשובה על השאלה כמה קיבלנו במבחן החופים החדש של המשרד לאיכות הסביבה
אנטי פתי

ראשונים בווידיאו


לפני שבועיים, השיקה מערכת 'ערב ערב', בהשקה רכה, את אתר האינטרנט החדש שלה. החל מהשבוע שעבר, כבר נוספה לאתר החדש מערכת חדשות יומית המתעדכנת לאורך כל היום. תוסיפו לזה את חדשות הווידיאו שהתחלנו להעלות באופן סדיר כבר לפני שלושה חודשים ותקבלו את...הצעצוע החדש שלי. מודה. מאז שאני עובד על שדרוג האתר הוותיק שלנו (2003), מצאתי עצמי נסחף אל עבר מחוזות עתידניים מרתקים. מהיום, אם כן, אתם מוזמנים לגלוש אל האתר שלנו בכל יום ולהתעדכן בחדשות היומיות של אילת, את רובן אגב תקבלו לא רק בכתב, אלא גם מצולמות, מה שנקרא חי מהשטח. ומה יהיה עם 'ערב ערב', אתם שואלים? אל דאגה. לסוף השבוע נשמור עבורכם את כל מה שבלעדי - תחקירים, כתבות עומק, ראיונות, חשיפות וכמובן דעות וביקורת. כבר זמן רב שעולם החדשות, במיוחד זה המודפס, עובר שינויים משמעותיים. האינטרנט המשתלט על חיינו אילץ את העיתונים הוותיקים לשנס מותניים ולהמציא את עצמם מחדש. התהליך הזה, רחוק ככל שהוא נראה מאילת הקטנה, לא פסח גם עלינו. כבר מזמן הבנו כי בעולם דיגיטלי, אסור להישאר נאמנים למודלים הישנים, וכי חייבים לשנות את תפיסת החדשות. מקומון שיוצא לאור בסוף השבוע לא יכול להרשות לעצמו לחזור על חדשות שפורסמו שלושה-ארבעה ימים קודם לכן בכל אתר ברשת. לשם כך, חייבים לבדל את המוצר ולהפריד בין התכנים - חדשות קלות, פלילים, הודעות דוברות ושאר ירקות שחשוב להתעדכן בהם בשוטף - עברו לסקציית 'חדשות היום' באתר, ולכל מה שדרוש תחקיר עומק, בלעדיות וכשרון כתיבה של ממש, נותר יותר מקום בגיליון סוף השבוע. ואולם, מעבר להבנה כי יש להתקדם עם העולם, אני חייב להוסיף בנימה אישית, את התענוג הצרוף שמצאתי לעצמי בהגשמת חלום ותיק - בשבועיים האחרונים, פצחתי בקריירת קריינות לכתבות הווידיאו שלנו באתר, ומה אומר, אודה ולא אבוש, אני נהנה כמו ילד שקיבל צעצוע חדש. יושב ומקליט, מקריין ומראיין, פשוט כיף חיים. ואם כבר מחמאות עצמיות, אז הרשו לי עוד אחת קטנטנה, יצאתי לבדוק, אין בישראל עוד אתר חדשות מקומי שמצלם, עורך ומפרסם חדשות וידיאו שבועיות ועוד בכמות שלא היתה מביישת אתרים ארציים כמו YNET ו'וואלה'. 'ערב ערב', המקומון הראשון בישראל (1962), הוא גם הראשון מבין האתרים המקומיים בישראל, להקרין חדשות מצולמות ברשת. עובדה. מבחינתה של אילת, היא שוב ראשונה במשהו על המפה. הפעם על מפת החדשות המקומיות. מאחר וטרם סיימנו את העבודה על האתר, צפויים בו שדרוגים נוספים ממש בקרוב, כך שבהחלט מומלץ לכם לגלוש, לעקוב ולגלות. ומילה טובה לסיום, לאיש שבלעדיו כל השדרוג הזה לא היה מתאפשר - איציק אדרי המיתולוגי, שהפכתי עבורו את החגים האחרונים, לשעת עבודה אחת ארוכה ומלאת הערות ותיקונים. תודה.

הנסיעה ועונשה


וקבלו לפניכם את פינת נהג המונית לשבוע זה, הפעם היא מוקדשת לנהג אלעד מליוב, שהורשע בעבירה של "אי הפעלת מונה ועשיית שירות במחיר מעל המחיר הקבוע". מדובר באירוע שארע אי אז בחודש ספטמבר 2008, כאשר הסיע מליוב במונית פקח של משרד התחבורה, וכן עובדות נוספות של משרד התיירות וגבה סכום של 45 שקלים, כאשר הסכום המכסימלי שמותר היה לגבות הינו לא יותר מ- 25 שקלים. המדובר היה בנסיעה ממסוף טאבה לקניון 'מול הים'. אם חשבתם שהמדובר בעבירה של מה בכך, קבלו תיקון מפיו של השופט אלון רום. לאחר שהצדדים הגיעו ביניהם להסדר, אישר הלה והכריע, כי מליוב ישלם קנס בסך 3,000 שקלים, או ייתן עשרה ימי מאסר תחתיו ויחתום על התחייבות בסך 7,000 שקלים להימנע מביצוע עבירה כזו למשך שלוש שנים. מזל שאת הקנס הוא קיבל לפחות בעשרה תשלומים. הלוואי ופקחי משרד התחבורה היו יורדים לאילת הרבה יותר ממה שהם טורחים כיום, ופסקי דין כמו זה היו נפסקים בתדירות גבוהה יותר. שהרי אין דרך טובה יותר לחנך חלק מנהגי המוניות באילת, מאשר בשיטת המקל והמקל.

תמונת כתבה


נדל"ן תמורת נוחות


בטיסתי השבועית לאילת, הכריזה הדיילת החביבה (שוב) על כוונתה של ממשלת ישראל להעתיק את שדה דב מכתובתו התל אביבית לנתב"ג המרוחקת. ברעיון האווילי הזה מתחבטים במשרד התחבורה כבר שנים ארוכות. שום דבר שקשור לענייני טיסה או יעילות. רק עניין של כסף ונדל"ן. השדה הקטן יושב על פיסת הקרקע אולי היקרה ביותר בישראל כיום. פינוי שדה דב יכניס לרשות שדות התעופה (וצה"ל ועיריית תל אביב) אין סוף כסף. בימים בהם נדרשת הרשות לשלם חמישה מיליארד שקלים לתושבי נתב"ג, שערך נכסיהם ירד בשל הרעש ממסלולי הנחיתה, כסף בכלל לא קטן, גם במונחים של רשות עשירה, ובכן, בימים כאלו, הופך גם רעיון העִוועים הזה למשהו שנשקל ברצינות. האם תל אביב יכולה להרשות לעצמה לוותר על שדה תעופה משלה? או, את זה בדיוק מבקשים לבחון כרגע באמצעות הטסים עצמם. רעיון חביב שמלמד על גישה דמוקרטית לכאורה. וכך, הועבר לו אחר כבוד טופס למילוי בין הטסים, ובו מספר שאלות בהן התבקשנו לחוות דעתנו בסוגיה הרת הגורל. לא שאני תמים להאמין שדעתי הבלתי חשובה תשנה משהו במאזן הנדל"ן הנוסק של הגוש הגדול (זהו שמו של האזור בו ממוקם שדה דב), ובכל זאת, נחמד לדעת שמישהו עושה לפחות את עצמו כמתעניין. לשמחתי, הגיע אלי הטופס למילוי לאחר ששניים עשר איש כבר מילאו אותו בדעתם. לפיכך, שלפתי עט והעתקתי את התוצאות, בתור מדגם בלתי מייצג בעליל, של עמדת הטסים. ואגב, אם חשבתם שרובם אילתים, טעות בידיכם. מבין תריסר האנשים שהשיבו עד שהטופס הגיע לידי, רק אחד (לא כולל אני) היה בן המקום. קבלו להלן את התוצאות הבלתי משתמעות לשתי פנים: 11 מתוך 12 קבעו כי הם מעדיפים להמריא משדה דב ולא מנתב"ג. חמישה הודיעו כי כלל לא יטרחו לטוס מנתב"ג לאילת. שבעה הודיעו כי העתקת השדה תשפיע על מספר ביקוריהם בתל אביב. תושב אילת אחד הסביר כי הדבר יפגע באיכות חייו, ועוד אחד שגר בחיפה הסכים עמו גם כן. בעמודת ההערות יכולתם לצטט משפטים כגון: "חבל" (X2), "לא לסגור", "אל תעשו את זה" ו"קודם אלטרנטיבה, לפני ששוקלים סגירה". ואני שאלתי, ומה יהיה בזמן מלחמה? האם תל אביב באמת יכולה להרשות לעצמה לאבד שדה תעופה בצמוד לקו החוף? ומה יהיה אם יופצצו מסלולי נתב"ג? האם במסלול האומלל של הרצליה ננוחם? נראה לי שלא.

אז כמה קיבלנו במבחן?


המשרד לאיכות הסביבה פרסם השבוע, לראשונה, את מדרג החופים בישראל, במסגרת פרויקט 'דגל כחול ירוק', הפרויקט השואב את השראתו מדירוג החופים הבינלאומי Blue Flag יספק, כך מקווים במשרד, מידע אמין ועדכני לטובת הציבור, לגבי רמת התחזוקה, הניקיון והבטיחות לאורך החופים המוכרזים בישראל. הרעיון נכון ויפה, השאיפה לשקיפות ציבורית ראויה לציון, ועתה רק נותר לראות האם יביא הדבר ליצירת לחץ ציבורי מצד אזרחים אכפתיים על הרשויות שלהם, לעמוד בסטנדרטים שקובע המדרג החדש. את הציון מקבל כל חוף לפי צבע - ירוק לטובים ביותר (80-100), כתום לטובים בלבד (60-80), אדום לרעים (30-60) ושחור לגרועים (0-30). על מנת לתמרץ את הרשות, מבטיחים להציב בכניסה לכל חוף שילוט עם ציון החוף, בבחינת אות הצטיינות או קלון. הקריטריונים הנבחנים מגוונים ומרשימים, החל מאיכות המים, ניקיון החוף והנגשה לנכים, דרך מתקני חוף, דעת קהל וכלה בבטיחות וזיהום ים. את המדרג הראשון הובילו חוף פארק אכזיב וחוף תל ברוך בתל אביב, וסיימו את הרשימה חוף נמל קיסריה וחוף שפיים. אז איפה אילת ברשימה? ובכן, מצד אחד לא במצטיינים מאוד, אבל בהחלט נושאים בגאון דגל ירוק. את אילת ייצגו במדגם שני חופים – חוף הרודס והחוף הצפוני (החופים הדרומיים אינם מוגדרים כמוכרזים ועל כן אינם נדגמים במדרג). ולהלן הציונים, או ליתר דיוק: באילו קטגוריות החסירו לנו ניקוד (על פי שיטת המדרג, כל חוף מקבל 100 נקודות, ועל כל חסרון מורידים לו ניקוד): בכל אחד משני החופים ירדו לנו 2.5 נקודות בשל אצות, חמש נקודות ירדו בכל אחד משני החופים על העדר פחי אשפה במרחק של 20 מטר לפחות זה מזה, גם על חניה חסרה ירדו בשני החופים 2.5 נקודות, ובאשר להעדר מקלחות פתוחות ומתקנים לשטיפת רגליים, ירדה לנו בכל חוף נקודה נוספת. בחוף הרודס ירדו 3 נקודות בסעיף השירותים, ובסעיף חוות דעת הקהל, ירדה בו נקודה נוספת. בחוף הצפוני, ירדו בסעיף חוות הדעת שתי נקודות, ואולם בחוות דעתו של הסוקר מטעם המשרד, ירדו 5 נקודות תמימות וחבל. בציון הסופי זכה חוף הרודס לציון 85 והחוף הצפוני - בציון 82. לא רע, גם לא מעולה. מצד שני, עוד כמה פחי אשפה ומקלחת פתוחה ונצליח להשתפר די בקלות לקראת הפעם הבאה.

מה קורה בעירייה?
בתחילת ספטמבר, הגיש אדם בשם דומינגו תביעה כנגד עיריית אילת ואחד יוסי גז, בבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע. הסיפור, למען האמת, לא מאוד חשוב, עניין של שריטה שנגרמה ממוט ברזל שהשתחרר תוך כדי עבודה בדוכן. התביעה בשל נזק הגוף שהחלה בדרישה לפיצוי בגובה 18 אלף שקלים, הסתיימה בחיובו של גז לפצות את הנפגע בסכום של 1,350 שקלים בלבד, אבל לא בשל כך זכה פסק הדין הזה לאזכור במדורנו, אלא בשל תופעה עירונית שחוזרת על עצמה שוב ושוב, ועושה רושם של זלזול מצדה של עיריית אילת בדיונים אליהם היא מוזמנת בבתי המשפט השונים. במקרה הזה, מסביר השופט אור אדם, לאחר שהוא דוחה את התביעה כנגד עיריית אילת - יש להדגיש, כי זו, לא טרחה להתייצב לדיון קודם. אז, פסק לה בשל כך השופט, הוצאות בגובה 350 שקלים. למזלה, משום שדחה את התביעה נגדה, קיזז הלה את ההוצאות הללו, מול ההוצאות שפסק הפעם לתובע. ואם תאמרו לעצמכם, ניחא, אז לא הגיעו לדיון בבית משפט לתביעות קטנות, מגיע פסק דין אחר מהחודש, הפעם בבית משפט השלום בתל אביב, הפעם, לא פחות, בתביעה שהגישה עיריית אילת בכבודה ובעצמה כנגד אדם אחר, וכך נראה פסק הדין הקצר להחריד של כבוד השופט יאיר דלוגין: השעה כעת 10:30. הדיון נקבע לשעה 09:30. אין הופעה לתובעת (עיריית אילת – ר.נ). נראה שקיימת מסירה כדין באמצעות פסק למשרד בא כוח התובעת. לפיכך אני דוחה את התביעה. כמו כן אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 1,500 שקלים...ומורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל". וכך הפסידה עיריית אילת בתביעה שהגישה היא עצמה, פשוט משום שלא טרחה להגיע לדיון שנקבע לה. פעם אחת ניחא, פעמיים באותו חודש, כדאי שמישהו בעירייה יתחיל לשים לב לנושא, שכן מילא שמה הטוב של עירנו, שנחרב בבתי המשפט בעטיה של התנהגות בלתי מקצועית שכזו, את המחיר משלמים תושבי העיר, בין שבתשלום הוצאות מהקופה הציבורית, ובין שבדחיית תביעות שיתכן והיו זוכים בהם בדין. לתשומת לב הנוגעים בדבר.
בתגובה לדברים נמסר מהמחלקה המשפטית בעיריית אילת:
"יובהר כי אין דבר וחצי דבר באמור בכתבה לעניין אי התייצבות לדיונים מטעם הלשכה המשפטית. שני הדיונים אינם קשורים כלל ללשכה המשפטית, הדיון הראשון עליו מדובר הוא תביעה קטנה, בה על פי דין אין ייצוג עורכי דין והיא מטופלת על ידי מח' הביטוחים של העירייה שאינה כפופה ו/או קשורה ללשכה המשפטית אלא לגזברות העירייה. הדיון השני, אף הוא אינו קשור ללשכה המשפטית אלא למח' הכנסות ולעורכי הדין שעובדים ישירות מולה ובאמצעותה. על אף האמור לעיל ולמעלה מן הצורך, ערכנו ברור מול עו"ד לשם שציין כי משרדו לא זומן לדיון זה ולכן לא התייצב". לאור האמור לעיל, קבלו את דיוקם של דברים: המחלקה המשפטית חפה מאשם, אבל העירייה, ובכן היא בהחלט מוזמנת לבדק בית בנושא מול המחלקות השונות.

איזו אטרקציה הכי נחוצה לאילת?
אם לשפוט על פי הסקר הבלתי מקצועי בעליל שנערך השבוע באתר 'ערב ערב', הרי שבין שלל האופציות לאטרקציות נדרשות באילת, ניטש המרוץ בין הקזינו המסורתי עם 43% מצביעים, לבין אטרקציית מים, כמו זו שנקברה עם חלום ה'אקווריה' (40%). נכון, 63 מצביעים עד לרגע סגירת הגיליון הם לא מדד לשום דבר, אולי רק לסוג של הלך רוח, אבל הרשו לי להמר, שלו היה הסקר הזה עולה לאוויר לפני עשור, היה הקזינו זוכה ל-80% הצבעה. כיום, אפשר אולי לדבר על סוג של התפכחות, או התבגרות עירונית. קזינו הוא עדיין אופציה רלבנטית, חשובה, בעלת יכולות מינוף לעיר המותשת שלנו, ואולם לצדו ברור לכל, או לפחות ל-40 אחוז מהאוכלוסייה הגולשת, כי אטרקציה משפחתית חשובה לא פחות, על מנת לשמר את מקומה של אילת בראש טבלת ערי התיירות המובילות בישראל. בהעדר מקומות קדושים, כל שנותר לנו הוא להמשיך ולרתק את זאטוטי הארץ, אחרת הוריהם יפסיקו להגיע לכאן בכל חג ומועד. נפנים או לא, ימים יגידו, נכון לרגע זה, שום אטרקציית מים לא מתוכננת לקום כאן בעתיד הנראה לעין. לפיכך, הבה נגלה אמפטיה לסיכוייה של אטרקציית הקרח המבטיחה להיפתח כאן בשנה הבאה, אם לא כתחליף מלא, אזי לפחות כנחמת עניים. אגב, כל הכבוד לששת המצביעים (10%) שהציעו פארק צפרות מכובד יותר. אותי ועוד כמה פלמינגו מזדמנים, קניתם.

שתפו את הכתבה בפייסבוק