פרסומת
דלג

ד"ר גניאל: צמצום בנשירה ממערכת החינוך"

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 11/11/2010 10:07 ● ערב ערב 2471
במסיבת עיתונאים שנערכה השבוע, חשפו ראשי מערכת החינוך בעיר את נתוני ההערכה והמדידה במערכת החינוך. הבשורות הטובות: חל צמצום משמעותי בנשירה ושיפור מתמיד באחוז הזכאים לבגרות . הבשורה הטובה פחות - המערכת היא זו שקובעת את הפרמטרים הנבדקים מידת האלימות במערכת החינוך אינה פרמטר לבדיקה
ד''ר גניאל: צמצום בנשירה ממערכת החינוך''



על פניו, העיר אילת יכולה להתגאות. לא זו בלבד שנתוני סקר המדידה שנערך בשנה החולפת במערכת החינוך הפורמאלית מצביעים על עמידה ביעדים ואף מעבר לכך, באילת, שלא כמו ברשויות אחרות בארץ, הנתונים לא נגנזים, אלא נפתחים באופן גלוי בפני הציבור. כמו שהגדירה זאת ד"ר טלי פרוינד, סמנכ"ל חברת מט"ח, החברה המבצעת את המדידות עבור עיריית אילת, "אילת היא עיר פורצת דרך בתחום".

לפני שנתיים, יצאה לדרך, ביוזמת ד"ר דרורי גניאל, המשנה למנכ"ל העירייה וראש מנהל שח"ק ובעידודו של ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי, תוכנית לפיתוח תשתית ידע לתמיכה בתהליכי תכנון רב-שנתיים. ההגדרה המסורבלת הזו מדברת על תהליך מדידה וניטור של כמה פרמטרים אותם הגדירה המערכת מבעוד מועד. תהליך ניטור שכזה מאפשר בחינה של הישגים ותפוקות ועמידה על מגמות וכיווני השינוי.

בשנה שעברה, יצא לדרך תהליך המדידה במערכת החינוך הפורמלית. שתי נקודות עיקריות נבחרו לבדיקה ומדידה: כוח ההחזקה של מערכת החינוך, קרי- מגמת הנשירה מבתי הספר וכמו כן, מדידת ההישגים בבחינות הבגרות. מאחר ובשנה שעברה כבר נמדדו הפרמטרים, הרי שהשנה ניתן היה כבר להתייחס לנתונים הנמדדים בהשוואה לאלו הקודמים. לעומת זאת, התווספה השנה לתהליך המדידה בחינתה של מערכת החינוך הלא פורמאלי בארבעה מדדים: הקהילתיות הנתפסת בקרב התושבים, המודעות לשירותי התרבות והפנאי ותדמיתם בקרב התושבים, שביעות הרצון של התושבים משירותי תרבות הפנאי ויעילות פעולות השיווק של שירותי התרבות והפנאי.

ואם שאלתם את עצמכם מי החליט מה יהיו הנקודות החשובות למדידה וניטור, יש לציין, כי לטובת העניין, הוקמו שתי וועדות היגוי רחבות, האחת למערכת הפורמאלית והשנייה למערכת הבלתי פורמאלית, והן שגיבשו את הנושאים הראויים למדידה על פי סדר חשיבותם.

מניעת נשירה בכל מחיר?
נתונים רבים נמדדו במערכת החינוך הפורמאלי, כך למשל נמצא, כי השנה, הצטרפו למערכת החינוך בעיר כ – 500 תלמידים. כמו כן נמצא, כי העיר אילת מאופיינת בתנועה גדולה של תושבים ותלמידים אליה וממנה. על רקע זה ניתן להבין את נתוני ה'נדידה' של התלמידים במעברים בין הכיתות השונות. ואף על פי כן נמצא, כי בשנה החולפת, נרשמה ירידה באחוז העוזבים במעבר מכתה ט' לכתה י' (המעבר מחטיבת הביניים לחטיבה העליונה)- ששה אחוזים וכמו כן, נרשמה ירידה באחוז העוזבים במעבר מכתה י' לכתה י"א- 8 אחוז.

בבחינת סוגיית הנשירה וההתמדה בבתי הספר, יכולה מערכת החינוך בעיר להתגאות בתוצאות: לאורך השנים, ניכרת מגמה עקבית של ירידה באחוז התלמידים הנושרים ממערכת החינוך השש שנתית. בשנה האחרונה, נרשם אחוז הנשירה הנמוך ביותר בכל חמש השנים האחרונות והוא עמד על ארבעה אחוזים. פחות ממחצית מהיקף הנשירה שנרשם בשנת המדידה הראשונה תשס"ה. ואם לאחר מדידת הנתונים בשנה שעברה, שמה לה מערכת החינוך בעיר כיעד להקטין את אחוז הנשירה במערכת לארבעה אחוזים תוך שלוש שנים, הרי שכבר לאחר שנה אחת, בלבד, עמדה המערכת ביעד.
אלא שכאן הופנתה שאלה נדרשת אל אנשי המקצוע- האם אין הצמצום הזה בנשירה נובע מהעובדה, כי במרוצת השנה החולפת, לא קיים בעיר פתרון לימודי אקסטרני כמו שהיה קיים בימי 'תיכון תל אביב', ואולי בעצם הנשירה נעצרה כי אין לתלמידי אילת לאן לעזוב?

עוד נשאל הצוות החינוכי האם כדי להראות נתוני נשירה משביעי רצון, לא מחזיקה המערכת תלמידים בכל מחיר?
בהקשר לזאת, השיב הד"ר גניאל, כי אם המערכת האקסטרנית אכן היתה חשובה כל כך לתלמידי אילת, בית הספר 'תיכון תל אביב' לא היה סוגר שעריו בשל מיעוט נרשמים. בהקשר לאחיזתם של התלמידים 'בכל מחיר' במערכת, השיב ד"ר גניאל: "אם כך היה, הרי שלא יכולנו להתהדר בנתוני בגרויות בצמיחה".

בהקשר להתמדתם של התלמידים בבית הספר נמצא, כי בארבע השנים האחרונות, היה אחוז התלמידים המתמידים מכתה ז' ועד י"ב באותו בית ספר על יסודי, יציב ועמד על 83%-81%, אחוז התמדה גבוה ביחס ל- 73% שנמדד בשנת המדידה הראשונה תשס"ה. גם השנה, שמה לה המערכת כמטרה להמשיך לשאוף להגיע ליעד העירוני שנקבע בשנה שעברה- להגדיל את שיעורי ההתמדה ל – 88% תוך שלוש שנים.

משחק מכור?
לא רק אחוזי הנשירה מעודדים, אלא גם נתוני הבגרויות. ממדידת נתונים אלו עולה, כי משנת תשס"א ועד שנת תשס"ח, נרשם גידול של 27% בכמות התלמידים הניגשים לבחינות הבגרות בבתי הספר בעיר. אחוז הזכאים לתעודת בגרות נמצא גם הוא במגמת עלייה עקבית. בשנת תשס"ח, אחוז הזכאים לתעודת בגרות באילת עמד על 58% בהשוואה ל – 44% בממוצע הארצי. בשנה זו, 56% מתלמידי אילת היו זכאים לתעודת בגרות אוניברסיטאית. נתונים אלו של שיפור במגמה עונים על השגת היעד העירוני שהוצב בשנה שעברה להגדיל את שיעורי הזכאות לתעודת בגרות של תלמידי אילת ולהעמידם על 70%, לאור השאיפה כי תלמידי אילת יסיימו את מערכת החינוך מצוידים בתעודת בגרות איכותית המאפשרת המשך לימודים אקדמאים.
בהקשר לתוצאות המדידות, היו השבוע מי שהרימו גבה לנוכח החגיגות של המערכת וציינו, כי מדובר ב'משחק מכור' מאחר והמערכת היא זו שקובעת את הפרמטרים שייבדקו. "מדוע למשל לא נבדקים נתוני האלימות בבתי הספר?", ציין גורם, " מדוע לא נבדקת שביעות רצון ההורים והתלמידים מהאווירה בבתי הספר? שביעות הרצון מרמת המורים וכדומה".

העיתונות המקומית- אמצעי השיווק האפקטיבי של החינוך הלא פורמאלי
לצורך מדידת ארבעת הפרמטרים של החינוך הלא פורמאלי בעיר, נערך בחודש מאי סקר טלפוני ל – 700 תושבים בגילאים שונים. 300 מהם משתתפים בפעילויות קבועות במסגרת רשת המתנ"סים בעיר ו – 400 תושבים שאינם רשומים כמשתתפים בפעילויות אלו.

ממדידת חוות דעת הנשאלים עולה, כי 35% מתושבי אילת מייחסים תדמית גבוהה לשירותי תרבות הפנאי בעיר, 30% מייחסים להם תדמית בינונית. המדידות הצביעו על שביעות רצון גבוהה מאוד בקרב במשתתפים בפעילויות במתנ"ס, 87% מהמשתתפים ביטאו שביעות רצון כוללת גבוהה מהפעילויות. שביעות הרצון הגבוהה ביותר נמצאה ביחס לאקלים, לשירות הלקוחות ולאיכות כח האדם. 60% ממשתתפי פעולות במתנ"ס דיווחו על תחושת קהילתיות גבוהה, 65% מכירים היטב את מדיניות ההנחות והמלגות. לצד זאת נמצא, כי לצד שביעות הרצון, רמת ההיכרות של המשתתפים עם מגוון הפעילויות של רשת המתנ"סים נמוכה.
ממדידות בקרב תושבים שאינם משתתפים קבועים בפעילויות המתנ"ס נמצא, כי אי השתתפותם של תושבים בפעילות נובעת בעיקר בשל חוסר זמן פנוי, העדר מודעות לקיומן של פעילויות ומחירן הגבוה. חמישית מהנשאלים ציינו, כי אף פעילות לא היתה מושכת אותם, ואחרים ציינו פעילויות שכבר קיימות, מה שמחזק את המודעות הנמוכה הקיימת בעיר למגוון הפעולות המוצעות ברשת המתנ"סים.

בעניין אירועים פתוחים לציבור נמצא, כי כרבע מכלל תושבי העיר דיווחו כי השתתפו בשנה האחרונה באירוע אחד לפחות. כשליש הביעו שביעות רצון גבוהה מאיכותם של האירועים, אם כי הם תפסו אותם כפחות איכותיים בהשוואה לאירועים המוצעים בערים אחרות. הסיבות העיקריות לאי השתתפותם של תושבים באירועים: היעדר זמן והיעדר מידע.
ואם שאלתם את עצמכם איזה הוא כלי התקשורת האפקטיבי לפרסום פעילויות החינוך הלא פורמאלי, המדידות בדקו ומצאו כי העיתונות המקומית היא אמצעי השיווק האפקטיבי ביותר. כמחצית מכלל תושבי העיר נחשפו במהלך השנה האחרונה לפרסומים במדיה זו. יתר אמצעי השיווק כמו: פליירים, לוחות מודעות, תחנות רדיו, טלוויזיה מקומיים ואתרי אינטרנט נמצאו כפחות אפקטיביים (30% או פחות נחשפו באמצעותם למידע).

בתגובה למדידות אלו, ציינה מנהלת רשת המתנ"סים באילת, איריס כהן, כי כל הפרמטרים שנמדדו יילקחו בחשבון וכבר בקרוב ייקבעו נתוני היעד לשנים הבאות.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש