פרסומת
דלג

מאירים לעיוורים את היום

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 8/12/2010 18:28 ● ערב ערב 2475
שושי אמור תושבת אילת שרואה בעיקר צללים, לא הסכימה לשמוע על מועדון העוורים בעיר. אלא שחברתה לא ויתרה לה ולאחר ארבעה חודשי לחצים, שושי הסכימה לנסות. מאז היא הפכה לחלק בלתי נפרד מהמועדון לעיוור בעיר שמספק לה ולאחרים לא רק מקום מפגש מהנה אלא את האור והעניין בחיים ביום שלישי הקרוב יתקיים מבצע ההתרמה הארצי לעיוורים וללקויי הראייה, פתחו את הכיס.
מאירים לעיוורים את היום

תמונת כתבה


סיפורו של מועדון העיוור באילת הוא סיפור של הצלחה. תשאלו את 22 חברי המועדון שיספרו לכם עד כמה החזירה אותם לחיים הפעילות במועדון הזה שחי, נושם ובועט במתנ"ס 'קולייר'. השבוע היו עסוקים חברי המועדון בהכנות האחרונות לקראת יום ההתרמה הארצי לעיוורים ולקויי הראייה, שיתקיים ביום שלישי הקרוב ה-14.12 בכל הארץ וגם באילת. כמו בכל שנה, גם השנה, יעברו בין הבתים בעיר תלמידי שכבת ט' בבית הספר 'בגין', שאימצו זה מכבר את המועדון המקומי. הם יבקשו מכל אחד ואחת לתרום כמיטב יכולתם. גם העיוורים עצמם ייצאו החל משעות הבוקר לנקודות ההתרמה שיהיו פזורות בעיר: בקניון 'מול הים', ברחבת 'המשביר לצרכן' וברחבת הדואר המרכזי. הם יפנו אליכם בנימוס ויציעו לכם לתרום עבורם. וכשהם יאמרו לכם כי התרומה מיועדת עבורם, כדאי שתדעו כי הם מתכוונים לכך במלוא מובן המשמעות. שכן, שלא כמו בהתרמות אחרות לארגונים ועמותות ארציות, במקרה הזה, כל כספי התרומה שייאספו באילת יועברו היישר לרווחת ופעילות המועדון המקומי. אז אם גם אתם רוצים להעלות חיוך על שפתיהם של העיוורים בעיר או אותם תושבים בעלי ליקויי ראייה קשים, תחשבו על זה רגע לפני שאתם שולחים את היד לכיס ומוצאים את התרומה.

משפחה אחת גדולה


מזה שנים לא מעטות פועל המועדון לעיוור בעיר. מי שעומדת בראש המועדון בשנים האחרונות ומובילה אותו להישגים ולשיאים היא נורית וסר, האישה שהפכה את מועדון העיוור לבית השני שלה. מבחינתה של וסר, ממש כמו מבחינתם של חברי המועדון, הם לא עוד חברי מועדון ורכזת, אלא כבר מזמן הפכו כולם כאן למשפחה אחת גדולה. במשך שנים וסר היתה זו שתמכה בהם והובילה אותם אל האור, כהגדרתם, וממש לאחרונה, לאחר שהיא עצמה עברה משבר קשה בחייה, הם, העיוורים, תומכים בה ומראים לה את הדרך אל האור.
בשנה שעברה נאסף סכום של 12 אלף ₪ באילת ביום ההתרמה, סכום מכובד ויפה, אלא שוסר והעיוורים, שמעריכים כל שקל שנתרם להם ולפעילותם, שמו לעצמם השנה למטרה לנסות ולהגיע לסכום של כ-20 אלף ₪. הרבה? תלוי איך מסתכלים על זה. אין ספק שאם כל אחד ישלח ביום שלישי את היד אל הכיס ותירום, כל העיוורים שחיים בקרבינו יחייכו.

חוויות ומפגשים חברתיים


אם שאלתם את עצמכם למה בכלל משמשים כספי התרומה האלו, כדאי שתדעו כי הכסף הזה הוא שגורם לעיוורים לחייך, פשוטו כמשמעו. כספים אלו משמשים את מועדון העיוור כמעין קופת הוצאות פרטית לטובת סיוע במימון טיולים, לטובת הרצאות, הפעלות וכן, אפילו לטובת יציאה משותפת לבית קפה. כי במקום בו החושך כובש את חייו של העיוור, דווקא המועדון הוא זה שבא להוציאו מחושך לאור, גם אם זה אומר חיי חברה ויציאות לבתי קפה בעיר. "במקום שנצא לטיול של יום אחד בלבד, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לצאת לטיול של יומיים", מסבירה וסר, "אין מישהו במועדון שאין לו מספיק כסף והוא נשאר מאחור. תודות לכספים האלו, אנחנו יכולים לסייע לכל אחד מהחברים ליהנות. חשוב שהציבור יידע רגע לפני יום ההתרמה כי כל הכסף שנאסף באילת, נשאר כאן לטובת העיוורים המקומיים.
הפעילות במועדון העיוור במתנ"ס 'קולייר' מתקיימת פעם אחת בשבוע, אלא שבזה אין די. פעם אחת בשבוע יוצא המועדון לרכיבה טיפולית על סוסים בקיבוץ גרופית, חוויה מהנה ומחזקת בפני עצמה. תוסיפו לזה את החברויות שנרקמות במועדון והקשרים שמתחילים במפגשי הקבוצה אך נמשכים גם מעבר לכך ותבינו עד כמה חשובה פעילות המועדון לעיוורים.

”אף פעם לא רציתי לנסות”


שושי אמור, חברת מועדון העיוור כמעט חמש שנים. כתוצאה ממחלת הסוכרת בה חלתה לפני מספר שנים, היא איבדה את חדות ראייתה, בעייה שהלכה והחמירה עד כדי כך שהיום היא בקושי רואה, "אני רואה בעיקר צללים", מסבירה שושי, אשה יפה ומטופחת. אם תשאלו אותה על תחילת דרכה במועדון העיוורים היא תצחק ותספר לכם איך לפני כחמש שנים כלל לא היתה מוכנה לנסות. "חשבתי כי כולם במועדון קשישים ובעצם מה יש לי לחפש איתם", היא מספרת היום בחיוך. אלא שלמזלה של שושי, חברתה לא ויתרה לה. אחרי ארבעה חודשים של לחצים היא הסכימה לנסות ומרגע שכף רגלה דרכה במועדון, היא שם, נהנית מכל רגע. "זה לא יאמן עד כמה המקום הזה שינה לי את החיים. הוא פתח לי דלת אל האור, אל החיים האחרים והטובים", היא מספרת השבוע בשבחו של מועדון העיוורים בעיר, "יש לנו חוגים, למדנו תכשיטנות, יצרנו תכשיטים אותם אפילו מכרתי ב'וינגייט' בזמן לימודי שם. מרגע שהצטרפתי לפעילות הזו חזרתי לחיים. הבנתי שלא משנה גיל החברים, העיקר מה שעושים יחד. עם הזמן הצטרפו למועדון חברות צעירות יותר, כך שמצאתי לי כאן גם חברה. אנשים שהיו ספונים בבית, לא יודעין איך 'לאכול' את המכה שניחתה עליהם, יוצאים, חיים, מבלים ואפילו כמו היום, רוכבים על סוסים ב'גרופית'. החיים הטובים ממש", היא צוחקת. בהזדמנות זו מבקשת שושי להעביר מסר לכלל העיוורים ובעלי לקויות הראייה הקשות בעיר, לא לשלול כמותה בתחילת הדרך את הפעילות במועדון, "פשוט תגיעו לנסות ותגלו עולם נפלא. חבל על כל יום שעובר ואתם לא נמצאים איתנו", היא אומרת ומבקשת מכל מי שקורא את הכתבה שינחה את האנשים המתאימים להצטרף. "שיאמינו לי כי אחרי הפעם הראשונה במועדון הם יחיו את כל השבוע בציפייה ליומיים האלו של המפגשים". מעבר למפגשי המועדון, שושי מספרת על קשרים שנקמו בין חברים וחברות במועדון, קשרים שנמשכים גם בימים בהם אין פעילות מוסדרת, "אנחנו למשל שלוש חברות טובות, שיוצאות יחד ונפגשות. אני בטוחה שאלמלא המועדון הזה לא הייתי מכירה אותן אף פעם", היא אומרת. "כשהחברות שלך הן ממש כמוך, החיים יפים, יש מי שמבין אותך, את הקשיים שלך, את המגבלות, אחת מעודדת את השנייה ובכלל, במועדון כולם תומכים זה בזה ומסייעים. עצם העובדה שאם חבר במועדון חולה ולא מגיע לפעילות ויש מי שמתקשר לברר לשלומו, זה כבר אומר שיש מי שדואג וחוש עליך".
שושי מציינת בחום את פעילותה של נורית וסר, רכזת המועדון שפועלת רבות למען הפעילות התקינה, המגוונת והמולחת של המועדון בעיר. בהזדמנו תזו היא מבקשת גם להעלות על נס את פעילותה של לילי, מנהלת מתנ"ס 'קולייר', "היא מדהימה. ממש כמו אם בית שלנו. היא דואגת להביא לנו דברים טובים למפגשים, דואגת שלא ייחסר לנו כלום ועל כך תודתנו הרבה לה".
לאחרונה התחדש המועדון בעיר במחשב מיוחד בשווי של כ – 60 אלף ₪, המתאים לעבודת עיוורים. עובדה זו כמו כל שאר העובדות שהוזכרו, הם שהופכים את המועדון לעיוור באילת למשהו יוצא דופן וחשוב כל כך עבור האוכלוסייה הזו.
ביום שלישי, שושי, נורית ושאר חברי מועדון העיוורים בעיר יחכו לכם. שתתרמו בלב רחב ותסייעו להם לחייך ולהאיר את הימים החשוכים כך כך. אל תחשבו פעמיים.

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש