פרסומת
דלג

אם תורת ההתמרה

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 18/1/2011 21:58 ● ערב ערב 2481
סיפור חייה של נעמי פיינברג, מוותיקות אילת, יכול למלא בקלות רומן עב כרס. סיפור חיים על צעירה שחזרה בשאלה, התאלמנה בגיל 29 בלבד ונאלצה לפרנס ולגדל שני ילדים ואימא זקנה במו ידיה. סיפור על צעירה שהחליטה ללמוד כל תורה ודרך חיים שאפשר וגילתה את עצמה פורחת בלימודי החוש השביעי. היום, ממרומי 70 שנותיה, היא חובקת תורה משלה, מרצה ומלמדת אותה בכל העולם, מטיילת, מחייכת המון וכן - גם ספר אודות תורת ההתמרה שפיתחה כבר יצא בכמה וכמה שפות. זכרו את השם, היא עוד תהפוך עולמות
אם תורת ההתמרה

לא בכל יום יוצא לך לשבת עם אשה שממרומי 70 שנותיה יכולה להתגאות לא רק ביישום שיטה טיפולית, אלא בהמצאתה הלכה למעשה. תתפלאו, אחת כזו חייה בינינו. נעים להכיר, נעמי אימבר פיינברג, ואם שתי השמות האחרונים נשמעים לכם מוכרים משהו, אולי זה בגלל הייחוס ההיסטורי- נפתלי הרץ אימבר, כותב ההמנון הלאומי, 'התקווה' היה בן דודה של סבה, ואילו בעלה בוריס היה נכדו של יוסף פיינברג, מייסד העיר ראשון לציון, קרובו של אבשלום פיינברג, האיש, האגדה ותנועת ניל"י, ועם כאלו שורשים, אין פלא שהאישה החזקה הזו יכולה לחייך היום ולומר בפה מלא כי היא חיה את חייה בדיוק כפי שהייתה רוצה לחיות.

תמונת כתבה
צילמה: מירב לוי דיאמנט


בדירת הקרקע הקטנה של נעמי, בשכונה ג', הזמן כאילו קפא מלכת. כאן היא מתגוררת מזה כ – 40 שנה. הקומה התחתונה מזכירה את ימי אילת של פעם, אופי הבנייה והעיצוב ואולם, נעמי ממהרת להזמין אותי לסוכתה שעל הגג. קומת ה'זולה' שלה. כאן היא מעבירה את מרבית שעות היום, מתרגלת, לומדת, מלמדת את שיטת ה'התמרה מרכבה' שלה. הזולה של סבתא נעמי מכוסה מזרנים. פינות ישיבה נעימות ומזמינות. מהברזנט השקוף ניבטים הרי אדום. נעמי מתמוגגת, לא משנה בכמה מקומות בעולם היא תבקר, לא משנה אילו נופים עוצרי נשימה היא תראה, עבורה אין כמו הנוף הזה, שמזכיר לה בכל פינה בעולם את הבית. לכאן היא חוזרת בסופו של דבר לאחר כל טיול.

מי שציפה לפגוש קשישה רפה, יופתע להכיר את נעמי. כל ניסיוני להגדיר אותה במילים עלו בתוהו. בסופו של דבר הסכמתי ביני לבין עצמי, כי מדובר בתופעה חיובית. סבתא קטנה, אדמונית שיער וקופצנית. דמות שאפילו בסרטים לא תפגשו כמותה. נמרצת, חייכנית וכובשת, בעלת קול צעיר, ילדותי משהו. כמה דקות איתה, והיא תסחף אותך בסיפוריה על מסעותיה בעולם. נדמה כי אין פינה, מנזר או נזיר שנעמי לא פגשה בחייה, בולעת כל רסיס שיש לעולם להציע לה. אפילו על האוורסט היא טיפסה. בשנים האחרונות, היא מוזמנת למקומות שונים בעולם להרצות בהם את תורתה, והיא לא חושבת פעמיים ונוסעת. ואולי ה'התמרה' הזו שממלאת את כל עולמה, ההרצאות, הלמידה והלימוד הבלתי פוסקים, הם שהופכים אותה למה שהיא וממלאים את עולמה.

נפרדה מהדת


אבל לא כל השנים היתה נעמי כזו. היא גדלה בכפר עציון כבת למשפחה דתייה, מקבלת עליה את מנהגי הדת. כשהכירה את בעלה, בוריס, החליטה להתחתן למרות שלא היה דתי כמותה, "הוא הבטיח לכבד את מי שאני ולא לעשות דברים שיפגעו בי או באמונתי", היא מספרת ובחיוך שובב משהו היא גם מציינת, כי בסופו של דבר, הצליחה להחזיר אותו בתשובה. התשובה הזו נמשכה עד לשנת 1963, אז ארזו את כל מיטלטליהם, את בנם בן השנתיים, אבשלום ועברו לאילת הקטנה והרחוקה. "כאן כבר היה לנו קשה מדי להמשיך בדת", היא מספרת, "נו ואיך לא, הוא היה מהצוללנים הראשונים בעיר, ולבקש ממנו לוותר על הים בשבת היה כבר יותר מדי". היא עצמה, כגננת מוסמכת ומורה מוסמכת לגילאים צעירים, פתחה באילת את גן הילדים הראשון של תנועת האישה הדתית-הלאומית. אלא שאז, חצי שנה לאחר שהגיעה לאילת, רגע אחרי שילדה בבית החולים המקומי הקטן את בתה שי- לי כפגית, החליטה נעמי להיפרד מהדת, "זו הייתה החלטה פנימית וגורלית", היא מספרת, "החלטתי שאני לא יכולה להמשיך עוד לעשות דברים רק בגלל שגדלתי בהם והאכילו אותי בהם כל השנים. אמרתי לעצמי שאני צריכה לשנות ולהבין בעצמי. החלטתי שאני נפרדת מכל מה שהכרתי ומתחילה מאפס, וזה לא קל להיפרד מדברים שהיו עבורי רוטינה כל השנים, כמו למשל שלא מדליקים חשמל בשבת, שלא נוסעים בשבת ועוד. אני, שהייתי מתפללת שלוש פעמים ביום, למדתי מחשבת ישראל ולימדתי תנ"ך בבתי ספר, אני שהחזרתי לא מעט אנשים בתשובה, החלטתי שזהו זה. זה לא שאמרתי פתאום שהיהדות לא נכונה, שאין אלוהים, אלא שהחלטתי שאני צריכה להגיע לדברים לבד ולא לעשות אותם אוטומטית כי ביום שנולדתי כבת למשפחת חזנים, אמרתי 'שמע ישראל'".

בד בבד עם החלטה זו, נפרדה נעמי ממערכת החינוך הדתית בעיר והתחילה לעבוד לצד בעלה בעסקי הצדפים. "הוא היה מומחה לצדפים", היא מספרת על בוריס, "הוא שלט בהרבה שפות, מה שהקל עליו ליצור קשרים ותכתובות עם אספני צדפים מכל העולם. כדי שלא לפגוע באוצרות הטבע המקומיים, היינו מייבאים צדפים מחו"ל ויוצרים מהם מזכרות מיוחדות". נעמי נזכרת בראשית דרכם בתחום, איך ניסו למכור את מעשה ידיהם בחנות המזכרות ה'נחשבת' הראשונה שהייתה בעיר ואיך בהדרגה הלך העסק ותפס, "אפילו ראש העירייה דאז", היא נזכרת בחיוך, "מאוד אהב את העבודות, וכשהקימו את המתחם בו ממוקמת היום מסעדת 'המפלט האחרון', הוא הציע לנו חנות לממכר הדברים היפים שעשינו". אבל בני הזוג פיינברג הסתפקו בביתן באזור התעשייה, שם יצרו בחדווה את עבודות היד המיוחדות.

נלחמה בבדידות


אלא שדווקא כשנדמה היה כי העסק עולה על הפסים הנכונים להצלחה, ספגה נעמי מכה צורבת- בעלה, בוריס, שסבל מאי תפקוד כליות, עבר השתלה, אלא שבימים ההם, כשתחום ההשתלות בארץ עדיין היה בחיתוליו, כשלה ההשתלה. עשרה ימים בלבד לאחר ההשתלה, נפטר בעלה, מותיר אותה לבדה בגיל 29 בלבד, אלמנה, עם שני ילדים קטנים ואם זקנה. "באותו שלב, רכשתי לנו את הבית הזה ולקחתי על עצמי את העסק, כי הרי הייתי צריכה לפרנס את המשפחה איך שהוא".

במשך 20 שנה תפעלה נעמי את העסק בעצמה. יוצרת, מוכרת, מגדלת לבדה את ילדיה, עד שבשלב מסוים, ה'לבד' הזה שבחייה איים להכניעה. "פשוט עייפתי", היא מודה, "לא קל להיות כל הזמן לבד". את הפתרון לדיכאון בו הלכה ושקעה היא מצאה בדמות עבודה מזדמנת בחנות 'סטימצקי' בשדה התעופה בעיר. כאן היא התחילה לעבוד באופן זמני, כאן היא מכרה את צדפיה, ממלאת את חייה במגע עם אנשים שחסר לה כל כך. בהדרגה היא התחילה להפוך את עבודת הצדפים שלה מעסק לאמנות אגב סגירתו, "ומאחר ועם כל הכבוד מאמנות לא מתפרנסים, עבדתי יותר ב'סטימצקי' ויצרתי". כך היה, עד שביום בהיר אחד, נחתה בעיר עיתונאית ממגזין אמנות ומוזיקה מיוחד. היא ראתה את עבודות האמנות המיוחדות של נעמי והתלהבה, כשהיא סוחפת אותה בכוונתה להציג את העבודות בתערוכה בינלאומית- 'אמנות צעירה', שמתקיימת אחת לשנה בפריז. "את מבינה, זמן מה לפני המפגש הזה עם העיתונאית, בפגישה אצל אחת האסטרולוגיות המפורסמות בארץ בימים ההם- רות פיילר, היא אמרה לי מפורשות- 'את הולכת להיות מאוד מפורסמת בעולם', ואני קישרתי בין השניים וחשבתי לי שהנה האמנות הזו תהפוך אותי לאושיה בתחום". אלא שנעמי, שנסעה בעקבות החלום לפריז, הבינה מהר מאוד כי חלומות לחוד ואמנות לחוד. היה זה דווקא אסטרולוג בפריז שחזה לה כי היא אמנם תהייה מפורסמת בעולם ביום מן הימים, אבל לאו דווקא בתחום האמנות, אלא בתחום החינוך. "למה הוא התכוון הבנתי רק הרבה שנים אחר כך", היא אומרת כממתיקה סוד.

רק אני והחוש השביעי


ממש על פי תסריט כתוב מראש, באחד הימים נאלצה נעמי להיפרד מהאמנות, "פתאום תפס אותי כאב חזק מאוד ביד ימין", היא נזכרת ומוסיפה: "דברים לא קורים ככה סתם. אני לא יכולתי עוד ליצור, מה שהיה טריגר לשינוי". טריגר נוסף לשינוי הזה היה העובדה, כי עם פרוץ מלחמת המפרץ והירידה בהכנסות בחנות 'סטימצקי', נאלץ בעל החנות לפטר את נעמי, "מאוד שמחתי", היא מחייכת בשובבות, "אמרתי לעצמי שעכשיו סוף סוף יהיה לי זמן לקרוא את כל הספרים שקניתי בחנות ב – 25 אחוזי הנחה. הספר הראשון עליו הנחתי את היד היה 'החוש השביעי' של רפי רוזן, אבל לא הספקתי לקרוא אותו. התקשרתי לחבר ושאלתי אותו אם שמע על הביו-אנרגיה השימושית עליה מדבר הספר. הוא מצידו סיפר לי שאותו רפי הכותב פותח קורס בתל אביב. מבחינתי זה היה לא לגיטימי, הרי אני חותמת אבטלה ואיך אני יכולה להרשות לעצמי לעלות פעמיים בשבוע מאילת ללימודים בתל אביב?", אבל נעמי, שהזדמנה כעבור ימים אחדים לסידורים בתל אביב, לא ויתרה ונפגשה עם רוזן, "סיפרתי לו על הסיטואציה בה אני נמצאת ועד כמה הנושא נשמע לי מעניין", היא נזכרת, "והוא מצידו בעיקר צחק. להפתעתי הוא אמר לי שאין לו שום בעיה שאלמד וכשיהיה לי כסף אשלם. לימים הוא יסביר לי שכשראה אותי, הוא ידע מיד שאני המורה שלו לעתיד וצחק על כך שאני עוד התלבטתי. בקיצור, נכנסתי לזה והסתבר שזה היה הדבר לו חיכיתי כל חיי, 52 שנה פשוט חיפשתי את זה. אין לי מילים להודות לרפי על התגלית הנהדרת שהוא גילה- החוש השביעי. הרי זה כל כך פשוט וקל, זה משהו מולד שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, פשוט צריך לדעת איך להשתמש בזה. גיליתי שאנחנו יכולים לבדוק דברים, לא לחיות באמונה עיוורת, אלא לבדוק כל דבר באנרגיה שלו, בדיקת אנרגיה כזו יכולה לומר לנו אם האדם דובר אמת או לא, למשל, השימוש בחוש השביעי יכול לעזור בקבלת החלטות בלי בבל"ת, אינטליגנציה וחפירות, בשיא הפשטות".

נעמי, שעוד שנים קודם למדה תחומים רבים כמו למשל את הקסטנדה (שמניזם אינדיאני), התעניינה בחיים הפנימיים של הצמחים, התעניינה בפרה-פסיכולוגיה, למדה בודהיזם במנזרים בהודו ונפאל, כתבה, הגתה, חיפשה, אך לעולם לא נתפסה בנושא זה או אחר, נתפסה לחוש השביעי. "רפי לימד אותי להשתמש בחוש השביעי שלי תוך חמש דקות. כמו שילדים לומדים ללכת, הם צריכים ללמוד להשתמש בחוש השביעי, שיהיה ברור, לא מדובר כאן בכישרון, אלא במשהו שיש לכל אחד בתאים- חוש מולד שמגיב לאנרגיות. יש בתאים שלנו פולסים, דופק, בדופק הזה אנחנו יכולים להבחין באמצעות חיישן שנמצא אצלנו מתחת לעפעפיים, אם נדע להתרכז, למצוא את החיישן, זה כל הטריק של החוש השביעי".

כדי להסביר טוב יותר את הרעיון, מנצלת נעמי את העובדה שאני משתעלת קשות, "אני למשל רוצה עכשיו לדעת אם יש אצלך חסימה של אנרגיית חיים שגורמת לך להשתעל", היא אומרת. היא עוצמת את עיניה, מעבירה יד על חלקו העליון של עמוד השדרה שלי ונעצרת בנקודה מסוימת, "כאן זה נעצר לי. כאן אין אנרגיית חיים, זה אומר שבחוליות שאחראיות על הנשימה יש חסימה. אני לא נביא, אני פשוט פועלת וסומכת על החוש שנתן לנו אלוהים".

ועוד בטרם אלך לה לאיבוד, היא ממשיכה להסביר, "ומכאן מתחיל הסיפור איך לעשות שתהייה במקום הבעייתי אנרגיית חיים זורמת. בדיוק כאן, על בסיס החוש השביעי שלמדתי, פיתחתי את התורה שלי שמשנה מצבי אנרגיה לחיים. לא רק בענייני בריאות, אלא בכל מחסום שהוא, אם זה פחד ממנו סובל הבן אדם, איך לשחרר את האנרגיה והמחסום, איך לעצור מחסומים מתהליכי הצלחה בחיים, זוגיות, שותפות ועוד. לחוש השביעי אין מגבלה של זמן ומקום, מה שאומר שאני יכולה לבדוק אנרגיות בכל זמן נתון. אני למשל יכולה לבדוק את האנרגיות של מירב ברגע לידתה ולברר אולי שם קרה המחסום ולתקן את מה שקרה".

את כל הסיבות והתהליכים שהביאו אותה לפתח את שיטת ה'התמרה מרכבה' הבלעדית שלה העלתה לאחרונה נעמי על הכתובים. ספרה תורגם לא רק לאנגלית, אלא גם לקרואטית, ויש לה כבר לא מעט תלמידים בכל רחבי העולם שפועלים על פי השיטה שפיתחה. "'התמרה' זה שינוי אנרגטי", היא מסבירה, "ו'מרכבה' זה הכוח איתו עושים את השינוי, סוד יקומי. הקבלה הייתה אומרת שאחד הדברים הגדולים להביא לימות המשיח זה מעשה מרכבה בעזרתו משנים מצב נאחס לטוב ועל זה בדיוק מתבססים הקורסים שלי- מתן הכלים לכל אחד לעשות את זה בעצמו לעצמו, למשפחות ולחבריו".

הצלחה עם קבלות


בעודי גומעת את רעיונות השיטה של נעמי, היא מקבלת טלפון מחו"ל. היא מבטיחה לדוברת מעברו השני של הקו שכשתסיים היא תעזור לה. רקע אחר כך היא מקבלת טלפון מאחר מתלמידיה, ועיניה מוארות. יש לה לנעמי המון סיפורים שממחישים יותר מכל איך השיטה המיוחדת הזו שלה עובדת ומצליחה, לא בכדי שמה הפך זה מכבר לשם דבר במקומות שונים בעולם, שם כבר היו לשיטה הצלחות. היא מספרת על הצלחה בתיקון זוגיות לקויה, על הצלחה בהצלת חייו של ילד סלובני בן שש שסבל ממחלת סרטן קשה בכבד, אפילו סיפור הצלחה של מורה לתלמידי חינוך מיוחד, שבעזרת השיטה הצליחה לטפל בילד בעייתי ולהחזיר את הסדר על כנו בכתה, ורשימת התודות שהיא מקבלת הולכת ומתארכת.

אז למעשה את חתומה על סוד החיים?
"בהחלט. זה לא הילינג, אבל זה עושה הילינג, אם אתה יודע איך לייעל אנרגיה, אתה יכול לשנות את הפיקוד העליון שיוצר. למשל גידול, אתה יכול לשנות את מצב התפקוד האנרגטי שממוסס את הגידול".


את לא מפחדת להתחייב על דברים כאלו?"אני לא מתחייבת. אני עושה כל מה שאני יודעת ויכולה, אני חוקרת ואין מה לעשות, יש הצלחות, ואיתן קשה להתווכח". את תרגום הספר לאנגלית, למשל, היא קיבלה כמתנה מאדם עשיר אצלו פתרה בעזרת 'ההתמרה' בעיות גב קשות.

"השיטה הזו היא שיטה דינמית, שיטה שכל הזמן עוברת חיפוש ומחקר, החיים, העולם הם לא משהו סטטי, לכן גם התורה אינה סטטית. מה שאנחנו יודעים היום זו רק פריצת דרך, והיד עוד נטויה בגדול. השאיפה של התורה הזו היא לשנות את העולם מהיסוד שיוצר את השנאה, החולי, המלחמות, את כל מה שכואב וקשה. יש לי כל הזמן ניסיונות בשיטה, ואני כל הזמן לומדת עליה עוד ועוד. עשיתי התמרה להפסיק את הטילים שנפלו בישובי הנגב. תאמיני או לא, אבל אחרי ההתמרה הזו, במשך שבועיים, לא נפלו טילים, ואז זה קרה שוב, זאת אומרת שמה שעשיתי היה טוב, אבל לא לאורך זמן. למה ואיך עושים טוב יותר, את זה צריך להמשיך ללמוד ולחקור".

בשורה התחתונה את מרוצה?
סבתא נעמי מחייכת אלי בשובבות, מראה לי את הזולה שלה, את נוף ההרים הניבט מנגד ואומרת לי- "אני יכולה לומר בפה מלא שבגיל 70 פלוס אני חיה את החיים, אני עושה את דרכי ובונה המשך שמלווה כל הזמן ביצירה בריאה וחדשה"...

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש