הדפסה
אי אפשר לאכול כסף"
מאת: גיליון: 2461,

קבלו את רונה שפירא, שמובילה את החינוך הסביבתי באילת ביד רמה.מזה חמש שנים שהפרויקטים רצים תחת ידיה בשטף. "כשנכנסתי לתפקיד איש לא הסכים להתייחס אלינו", מספרת שפירא, היום אי אפשר להתעלם ממנה ילדת טבע וצוללנית שמבכה את מצב השונית במפרץ אילת בכל פעם שהיא נכנסת למים

בקורסים ובחוגים שהיא מעבירה, נוהגת רונה שפירא, רכזת החינוך הסביבתי בעיר אילת, לצטט את הפתגם האינדיאני העתיק שאומר: " האם רק לאחר שהעץ האחרון ייגדע, רק לאחר שהנהר האחרון יזוהם, רק לאחר שהדג האחרון יילכד ברשת, האם רק אז נבין שאי אפשר לאכול כסף?". לוחמת למען כדור הארץ, שפירא אינה היחידה, במערכה שהופכת לאחת המערכות המשמעותיות שידע המין האנושי מימיו: שמירה על הטבע.

ועכשיו כולם ביחד: תגידו 'מיחזור'
אם בעבר הפעילות למען איכות הסביבה נחשבה לנחלתם של ה'משוגעים לדבר' בלבד הרי שבזכות שפירא וחבריה מילים כגון מיחזור אוזון אפקט החממה ואנרגיה סולארית הפכו שגורות כמעט בכל בית. הפעילות הנחרצת למען הסביבה, לא אחת מתנגשת ישירות עם אינטרסים של יזמים ובעלי עסקים שמבקשים יתר פיתוח. מה שנקרא: "להלביש את החופים בשמלת בטון ומלט". שוחחנו עם שפירא על הפעילות הייחודית של שומרי איכות הסביבה בעיר תיירות כמו אילת.
כמה זמן את בתפקיד וכיצד הגעת אליו?
"בנובמבר הקרוב זה יהיה חמש שנים. בתפקידי הקודם שימשתי כרכזת איכות הסביבה במסגרת פרויקט שיקום שכונות". על ההתחלה מספרת שפירא: "במהלך תפקידי בעצם הייתי מראשוני מקימי מערך החינוך הסביבתי בעיר וכך נכנסתי לתפקידי ביחידה לאיכות הסביבה. כאשר התחלתי לעסוק בנושא הוא היה ב"חיתולים" ואיש לא הסכים להתייחס אלינו. באותם הימים אנשים האמינו כי רק "משוגעים לדבר" הם ירוקים וכל השאר לא צריכים להיות כאלה. לשמחתנו הימים השתנו". מספרת שפירא, בעלת תואר ראשון בחינוך ממכללת לוינסקי ובשנה הבאה תתחיל את לימודי התואר השני בחינוך. מלבד זאת היא גם מדריכה מוסמכת לחינוך הבלתי פורמלי ומדריכת צלילה.
מי מתקצב?
"מרבית התקצוב שלי מגיע בגיוס משאבים מהמשרד להגנת הסביבה. אני בדרך כלל כותבת תכנית בהתאמת ל"קול קורא" שפותח המשרד להגנת הסביבה. התכניות של העיר אילת עוברות וועדה ומקבלות ניקוד ובהתאם לכך מקבלות את התמיכה בכספים. חשוב לציין שלוועדות אלו מגיעות תכניות מכל הארץ. לא כולם זוכים בכספים ולא כולם מקבלים את מלוא הסכום. לשמחתנו מחוז אילת נחשב מחוז טוב מוביל ופורץ דרך גם ביכולתו לחדש, גם בהיקפי הפעילות וגם בתוצאות החיוביות המוצגות למשרד להגנת הסביבה מדי שנה".
ואם מותר לדעת בכמה תוקצבה הפעילות לשנה שעברה?
"בתכניות לקידום פסולת ומיחזור השקענו 219,000 ₪ אותם קיבלנו עבור הגשת תכנית מהמשרד להגנת הסביבה. תכנית ים וחופים, שאף היא ממונת ע"י המשרד להגנת הסביבה עלותה לשנה 350,000 ₪. לפיתוח תכניות בוואדי שחמון גייסנו 243,000 ₪ לשנתיים. תערוכות השתלמויות מורים, אירועים, תמיכה במתנ"סים עוד כ – 70,000 ₪".
תחביבים ועיסוקים?
"אני חובבת ים מושבעת וכל עוד אין הרבה אנשים אני יכולה להעביר שם ימים שלמים. בעיקר אני אוהבת להיות מתחת למים. חוץ מזה אני מצלמת ומנסה לקדם את תחומי האמנות השימושית והאקולוגית אשר תשתלב בסביבה העירונית והטבעית". שפירא היא ילידת אילת ומתגוררת בה רוב שנותיה. על ילדותה באילת היא מספרת: "ילדותי באילת הייתה מיוחדת וטבעית. אני זוכרת טבע, בגדים זרוקים והרבה שעות בים. על הגלשן, מתחת למים ועל החוף. כמעט כל הזיכרונות שלי קשורים לשם. אני זוכרת תחושה של חיים באוויר הפתוח, כשהטבע שימש מגרש המשחקים, אולי משם התפתחה אצלי האהבה הגדולה למרחבים הפתוחים ולטבע הפראי".

לשמר את הייחודיות הסביבתית
שפירא, איך לומר זאת בעדינות?, חולה על העיר אילת וסביבותיה. היא מדברת באהבה רבה על הנופים והמראות: "עלינו להבין כי העיר אילת התברכה במתנות מן הטבע שמקומות אחרים רק היו חולמים עליהם. השילוב הנדיר הזה של מדבר וים, השמש והטמפרטורה הקבועה הביאו אלינו במתנה את פלאי הטבע ועלינו להכיר ולהוקיר אותם, להודות להם כל יום, לטפח ולשמור עליהם, על הציפורים הססגוניות והמיוחדות שחוצות אותנו על דגי הים הייחודיים הנמצאים בסביבתינו. על חיות הבר שנמצאות במדבר ועוד. עלינו לשאוף להשתמש במתנות הטבע כדי לייצר עיר טובה יותר, סביבתית שמתנהלת נכון יותר, אם זה באמצעות אנרגית שמש, מים מותפלים וגינון מדברי לתפארת".
מה ראית לנגד עינייך כמטרה לשימור בעיר אילת?
"זאת שאלה קצת מורכבת כי המאה התחלפה ואיתה התחלפה גם החשיבה על הסביבה. לצערי הרב היום אנחנו רוצים לשנות את הנוף.יותר ירוק, פחות חם, יותר לעיר תאומה כזאת או אחרת. מרבית השאיפות האלה, בלי שנדע, פוגעות בנו ולא בהכרח מפתחות אותנו להיות ייחודיים. חבל שאנחנו עדיין לא מסוגלים להבין את הנזקים שאנו גורמים לעצמנו כשאנחנו שואפים להיות משהו אחר שלא מתאים לנו", אומרת שפירא, שרק השנה עמדה בראשו של מערך חינוך שהפעיל 45 כיתות בתכנית ייחודית בנושא: "מיחזרת – עזרת". "במסגרת התכנית התלמידים למדו על משבר הפסולת ועל הדרכים לפתרון. כל הכיתות וגני הילדים יצאו לסיור לימודי שנקרא "הסיור בעקבות הזבל" וקידמו הקמת מרכזי מיון והפרדה ומחזור". פעילות שהדריכה החברה להגנת הטבע.
מה מטרת הפעילות?
"מטרת הפעילות של המחלקה לחינוך סביבתי ביחידה לאיכות הסביבה היא להכשיר כמה שיותר מוסדות חינוכיים פורמליים ובלתי פורמליים המחנכים ילדים לקיים אורח חיים שמבוסס על מיטב הידע העדכני שמתחשב בסביבה אותה אנו מבקשים להוריש לבאים אחרינו.
לצורך כך אנו מאמינים כי עלינו להדריך כל מוסד חינוכי להתאים לעצמו תכנית עבודה, לקידום הנושא הן ברמת הידע, החוויה, התרומה לקהילה וההתנהלות הסביבתית. כל אחד בקצב שלו ובזמן שלו".
אלו פרויקטים עשית בשנה האחרונה ועם מי?
"האמת היא שעכשיו שעשינו סדר ב"כיפה האקולוגית" הצלחנו לראות כמה עשינו השנה. הפעלנו תכנית ייחודית בשם "ייחודו של מפרץ אילת" אותה עברו 19 כיתות ט' בשלושת התיכוניים. התכנית הועברה ע"י סטודנטים לביולוגיה ימית ומדריכי החברה להגנת הטבע. מטרת התכנית היא ללמוד על הים ולהוציא את כל תלמידי חטה"ב להכיר ולפתח עמדות סביבתיות בנושאי פיתוח ושימור מפרץ אילת. התחלנו בהפעלת סיורים בתאגיד המים העוסק באחריות האדם על השימוש במים, כולל התייחסות לאיכות המים. זה היה פיילוט שימשיך בשנה הבאה במימון תאגיד המים ובהדרכת בית ספר שדה. התקיימה בכיפה האקולוגית השתלמות מרוכזת אותה העברתי ל 23 גננות בנושא "המגוון הביולוגי" ההשתלמות הוכרה לגמול. מינהלת האנרגיה הפעילה השתלמות מורים וגננות בנושא אנרגיה מתחדשת ונכתבה תכנית העשרה חיצונית ייחודית, שתועבר בבתי הספר בשנת הלימודים תשע"א. גני הילדים הוסמכו וקיבלו תו תקן ל"גן ירוק" ובכך עולה מספר הגנים הירוקים בעיר אילת לתשעה גני ילדים "ירוקים". הצגנו ב"כיפה האקולוגית" תערוכת צילומים "סביבה בהסוואה". סייענו והדרכנו את מתנ"ס קולייר ומתנ"ס יעלים לבניית תכנית עבודה לקידום התחום הירוק. שני המתנ"סים פעלו בצורה מדהימה והקימו ימי שיא, תערוכות, סרטים ואירועי משפחות בנושאים סביבתיים. סייענו להקמת שתי תערוכות נוספות לעידוד השימוש בחומרים קיימים אחת באגף החינוך והשנייה סביב תכנית "מצעד הספרים" לעידוד הקריאה. חוץ מזה אנחנו מטפחים ומעודדים את אימוץ וואדי שחמון כשמורת טבע עירונית אשר הופכת אט אט (אנו מקווים) לאזור טבעי פראי ומוגן" ואם לא די לכם בכל זה הרי ששפירא מתכננת בשנה הבאה להקים תערוכה לעידוד התחום ב:אשכול פיס, מסדרון בית חולים ותערוכה נוספת במרכז הדרכה לגננות ואגף החינוך. "בטח יהיו עוד רעיונות שיבואו במשך השנה" מציינת רונה הפורה.

מאמצים 'פינות אפלות'
שפירא מודה שיש מקום לשיפור בתחום הערכת היעילות של התכניות אותן היא מריצה. לא ברור עד כמה המסרים החשובים הללו מופנמים אצל הזאטוטים או בקרב ההורים והמורים. "הערכת התכנית כרגע מתבצעת ע"י משובים שלנו לצוותי ההדרכה. אנחנו עוד צריכים להשתפר, אך יחד עם זאת הביקורות טובות לגבי התכנים, ההפעלות, השיעורים והסיורים הלימודיים. לאחר חמש שנות פעילות אנו מקווים כי נוכל להכניס הערכה מקצועית, שתמדוד את השגינו במערכת החינוך. אני גאה במערכת הענפה שהצלחנו להקים. בו כל אחד לוקח אחריות, לומד נושא, מיישם ומעביר אותו הלאה. יש לזה התחלה, אבל אף אחד לא יודע איפה הסוף. ככל שיותר אנשים נכנסים להובלת התהליך כך גדל השינוי וגדלה מעורבות האנשים. אני מודה שאני נהנית לראות כיצד ביחד עם מוסדות החינוך אנחנו מאמצים "פינות אפלות" והופכים אותן בחשיבה יצירתית למרכזים חיים. הייתי שמחה לראות יותר עבודה כזאת ברחבי העיר".
מה דעתך על מצב השונית והמפרץ בשנה החולפת?
"תחום המומחיות שלי הוא לא ים. בתור צוללנית ומי ששוחה מידי יום ביומו אני רק יכולה להגיד שמצב השונית לטעמי רע מאוד. בטח יהיו חוקרים שיגידו אחרת ויכול להיות שהם צודקים, אבל כשצוללים אצל השכנים שלנו בסיני רק אז מבינים כמה מצב השונית רע. וכמה שם יפה. מספיק לראות את החוקים שהם אימצו לשמירת השונית על מנת להבין כמה מעט אנו עושים כדי להציל את אחד מפלאי עולם – מפרץ עקבה או כמו שאנחנו קוראים לו מפרץ ים סוף".
מה נקודות החוזק של אילת ומה חולשותיה בהתייחס לנקודה הסביבתית בלבד?
"נקודות החוזק שלנו בעיר אילת הם המתנות שהטבע העניק לנו. השמש, הים, המדבר והחום שמביאים איתם מגוון מיוחד של בעלי חיים וגם אנשים. עלינו לפתח את הייחודיות שבנו ולשמר מכל משמר על מה שקיבלנו. זאת מתנה אדירה. נקודות החולשה היא שלא השכלנו להבין מה קיבלנו במתנה".

האם את מסופקת מרמת המודעות העירונית לנושאי שימור הסביבה?
"אני גאה לראות כיצד המודעות מתפתחת משנה לשנה, זה רק נושא אחד בדבר הגדול הזה שנקרא סביבה. מידי שנה בשנה יש לי יותר מחנכים, מנהלים, גננות ותושבים שפונים אלינו ומבקשים להוביל שינוי. אני יכולה להגיד שהדרך עוד ארוכה ויש הרבה דברים שצריך לעשות ברמת מקבלי ההחלטות, אבל לטעמי האזרח הקטן במודעותו המתרחבת יכול לסייע ללחוץ גם על האנשים למעלה לקבל החלטות סביבתיות יותר. צריך רק לזכור שההחלטות של היום ישפיעו על החיים של ילדנו מחר ועלינו קטנים כגדולים לזכור שאנחנו רוצים להוריש משאבים בסיסיים גם לדורות הבאים".


© הכתבה הודפסה מאתר "ערב ערב באילת" כל הזכויות שמורות.