פרסומת
דלג

מנהל בית הספר 'נוף אילות':

מאת: מערכת ערב ערב ● 5/4/2011 20:41 ● ערב ערב 2492
קרוב ל-60 ילדי אפריקה שוהים בבית הספר 'נוף אילות' בתנאי דלות ועזובה. המורות לא מורות, התעודה לא תעודה, חצי מהתלמידים לא מגיעים לבית הספר וגם טלפון. אז למה לקרוא לזה בית ספר?. איפה חוק חינוך חובה? חוק ביקור סדיר? חוק הנוער? מישהו? משהו? ישראל נהרי, מנהל בית הספר 'נוף אילות', הפועל בקיבוץ אילות הוא איש חייכן ונעים סבר, המדבר בכנות רבה.
 מנהל בית הספר 'נוף אילות':

לא מורות מוסמכות


בבית הספר 'נוף אילות' לומדים כ-60 תלמידים מגיל 6 עד 18, המורות כולן לא מורות מוסמכות. את הציוד לבית הספר אסף ישראל בכוחות עצמו מפינות שונות ברחבי המשק. הקיבוץ תרם מחשב. היה רצון טוב והרבה אילתור, לא משהו מובנה ומסודר. בבית הספר אין אולם או מגרש ספורט, הילדים מתרוצצים במגרש החניה ובכיתות דחוסות. בנתונים האלו, אין פלא כי רמת האלימות בין התלמידים גבוהה. ובעיית הביקור הסדיר בהתאם. ילדים רבים אינם מגיעים כלל לבית הספר. נמסר על ילדים נעולים בבתים למשך שעות רבות, ילדים אחרים משוטטים. קשה להשיג בלי שום עזרה. דיווחים על המצב הועברו למינהל החינוך ולאגף הרווחה. עד לשר החינוך הגיעו הנתונים העגומים האלו, כולל אל מפקחות משרד החינוך אך בפועל, שום דבר לא השתנה. לדברי ישראל, מנהל בית הספר, הגורמים משיבים ב'דום שתיקה' אחיד. ישראל מספר שנאמר לו ישירות, מאחד מנציגי מינהל החינוך, שעזרה הוא לא יקבל, נקודה.



מדוע ההורים, הפליטים, לא שולחים את ילדיהם ל'נוף אילות'?
ישראל: "ההורים לא מסרבים לשלוח את הילדים לבית הספר, כי לא לומדים בו היטב. זו טענה שאני לא שמעתי מאיש, נהפוך הוא, חלקם הגדול דווקא מאוד מרוצה מהלימודים אצלנו, אף כי כל הסודנים היו רוצים בשילוב ילדיהם בבתי הספר האילתיים - אך מסיבות אחרות... הם רואים את האפליה וחוסר ההתייחסות, ומאסו בהם". אולם חגית בן שאנן, סטודנטית ב'קמפוס אילת', שמזה כשנתיים מפעילה פרויקט חונכות עבור ילדי סודן, התרשמה אחרת. בעבודת הסיכום שהגישה לקמפוס כתבה: "פערי החינוך אצל הילדים הם עצומים, מכיוון שהם לא מקבלים חינוך הולם. בבית הספר לא מלמדים אותם בצורה רצינית כפי שמלמדים בבתי הספר באילת". הורים איתם שוחחנו, מסרו אף הם את התרשמותם, שילדיהם אינם מתקדמים לימודית בבית הספר. "זה לא בית ספר", אמר לנו אחד האבות".

מקבלים אצלך תעודות המעידות על ההתקדמות במקצועות השונים?
ישראל: "מקבלים תעודת הערכה כללית בסוף השנה. לא משהו מדויק, אלא לפי מה שהמורה ראתה והעריכה". לפני שאתם ממהרים להעביר ביקורת ולשפוט את העבודה המקצועית שנעשית או לא ב'נוף אילות', כדאי שתיקחו בחשבון את העובדה שקליטתם והשכלתם של כל ילדי הפליטים ומבקשי המקלט שמגיעים לאילת ולערבה, מונחים על כתפיו של מנהל אחד וארבע נשים בלבד- המורות בבית הספר. ב-200 שקלים ההורים משלמים לשנה, רוכש ישראל ספרים וחוברות, "מינהל החינוך של עיריית אילת השתתף בשתיים מתוך שש רכישות החוברות והספרים שערכתי", מבהיר ישראל את המצב. "קניתי כמה דלגיות וכמה כדורים, אבל זה בהחלט לא מספיק". ישראל נכנס לאחת הכיתות ומצביע על הריהוט הדל, "כסאות רבים שאספתי מפה ומשם נשברו ואין תקציב להחליפם. חסרים ארונות לשים בו ציוד לימודי, קלסרים", וישראל מביט סביב כמחפש דבר מה שאיננו.

יש פיקוח ומעקב פדגוגי? מישהו רושם את הדברים ומטפל בזה?
ישראל: "המפקחת בת אל כספי מגיעה פעמיים בשנה. היא מאוד חביבה, אבל הדרכה לא קיבלנו. יש לי תחושה שהמשרד הפקיר אותנו. הצוות משווע להרצאות וכל העשרה בתחום לימודי החינוך יהיו לנו לעזר רב. אשמח לשתף פעולה עם מנהלת בית ספר יסודי באילת, להיפגש, לשוחח ולקבל הצעות ניהוליות. מעבר להכשרת הצוות, בבית הספר אין יועצת ואין פסיכולוג. אין עם מי להתייעץ לגבי בעיות אלימות או קשיים רגשיים אצל תלמידים". לפני כשלושה חודשים, במהלך חודש ינואר, פנה ישראל במכתב לפיקוח משרד החינוך עם העתק לשר החינוך ולמשרד הרווחה, בנוגע לשני תלמידים שהצוות סבור שיש להם בעיית קשב ריכוז, והיפראקטיביות והם כהגדרתו, "'מפרקים' את השיעור, כי יש להם קוצים בישבן ובהפסקות הם מעורבים לא אחת בתקריות אלימות". ישראל ביקש מימון לאבחון מקצועי לשני התלמידים על מנת לשקול את שילובם במסגרת מתאימה כדוגמת בית הספר 'אורים' ובמקביל יאפשר האבחון מתן טיפול הולם. לדבריו, עד היום, לא טרח איש להשיב על פנייתו אפילו לא במכתב לקוני נוסח 'קיבלנו את פנייתך. זאת למרות שוועדת החינוך של הכנסת, במושב מיוחד, קבעה שחובה על משרדי החינוך, הרווחה והבריאות, לתת מענה מיידי שיוויוני והולם לכלל ילדי מבקשי המקלט בישראל. "כבר שנתיים שאין ליווי אחות בבית הספר. בעבר אחות הקיבוץ נתנה שירות וזה הופסק על ידי משרד החינוך", מוסיף נהרי, "נמסר לי שיש חברה פרטית בשם 'נטלי' שנותנת שירות. פניתי אליהם ואני עדיין מחכה לנציגה שלהם שתיצור איתי קשר ותבוא לביקור".

למה אתה זקוק?
"מלבד הריהוט, הילדים זקוקים למחשבים מחוברים לאינטרנט . ארבעה מחשבים בסך הכול, אחד לכל כתת לימוד. זה יקדם את הלמידה בכתה בצורה שאין לתאר. אנו זקוקים לגלובוס כדורי להוראת גיאוגרפיה, ציוד ללימודי הנדסה (משולשים, ריבועים וכד'), לדיסקים של דיוידי עם תוכניות העשרה בכל הגילים - כי רק עם הרבה אמצעי המחשה אפשר להשיג את פערי ההשכלה וההבנה הקיימים. אני זקוק לתקציב, כדי להוציא את הילדים לטיול שנתי, אני יכול לממן מתשלומי הורים את ההסעה ואת האוכל, אבל לממן אכסניה אני צריך תקציב. אני חולם לקחת את הילדים לירושלים ולים המלח, שיכירו את הארץ ואת המדינה. כשמגיע סל תרבות לאילת, לא מסכימים לקבל את הילדים מ'נוף אילות'. כתוצאה הילדים לא צפו מימיהם בהצגה או במופע. ה'מצפה התת ימי' נתן לנו סיור לימודי. ברצוני להעמיק את הידע שרכשו, כי פעם אחת זה לא מספיק". בקיץ לוקח ישראל את הילדים לשחות בברכה של המלון, "אני זקוק למישהו שילמד אותם שיעורי שחיה מסודרים לפחות אחת לשבוע לכמה שעות", הוא אומר.

בהתנדבות?
"רק בהתנדבות. הכול בהתנדבות ,שתביני שגם המורות שמועסקות כאן הן לכאורה בשכר, אך שכרן זעום ביותר ולעיתים קרובות אינו משולם בזמן ." פנינו למשרד החינוך בבקשת תגובה.
בעודנו משוחחים אחת המורות נתקלת בקושי בריאותי ויוצאת לפתע מהכתה. הילדים מתפזרים באדישות כדבר שבשגרה.".אשמח אם מישהי תסכים לבוא להתנדב ולעשות עם הילדים עבודות יצירה ולהצטרף כסייעת למורה בזמן השיעור בשעות הבוקר, כדי לתת תגבור לכוח שקיים במקום. אנחנו לא רוצים להיות על תקן של בייביסיטר, אנחנו רוצים ללמד את הילדים האלו משהו כדי שגם אם הם יחזרו לסודן הם יחזרו משכילים. יש להם עתיד. בסודן משוועים לצעירים משכילים יודעי אנגלית וחשבון, יודעי קרוא וכתוב.
כל אלו יתרונות כבירים עבור תלמידינו וזו המטרה שלנו. אנחנו מדינה הומנית ודמוקרטית, שערכי הפלורליזם ואהבת האדם חרוטים על דגלנו", הוא אומר '. "בזמנו הקיבוצים קלטו עליה, כיום המדינה נדרשת לתת מענה זמני לאוכלוסיית הפליטים, והערכים של פעם שוב עומדים למבחן" .
על הדלת נקישות. אמא של אחד התלמידים באה לשוחח עם ישראל במפתיע. ישראל מבקש ממנה שתחכה כמה דקות ומקצר אתי את השיחה. "חשוב שנדבר", הוא אומר לי באי נוחות, "אם היא עשתה את המאמץ להגיע אני חייב להקשיב. זה לגמרי לא פשוט להגיע לכאן כשהם עובדים קשה כדי לפרנס וצריכים לקחת מונית מאילת לפה. אני הרי מבקר בבתיהם ויודע מה רמת המחיה שלהם וצפיפות הדיור ואני מעריך את המאמץ שעשתה כדי להגיע". ההורים ברובם אנשים פשוטים שלא תמיד מבינים על מה מדבר איתם הצוות החינוכי. "אנחנו מוציאים מכתבים להורים באנגלית וערבית. אני לא יודע כמה מהם קוראים את המכתבים. כל מה שאני מבקש הוא, ליצור לילדים תנאים שיאפשרו להם להשתלב במהירות בבתי הספר האילתיים - ואחר כך בארצם, דרום סודן", אומר ישראל בתסכול. כעת פונה ישראל בבקשת תרומה לכל גורם שמוכן לסייע. רק שתבינו שבמשרדו אפילו אין מכשיר טלפון .

למה אין לך טלפון במשרד?
"כי אין מי שישלם את חשבון הטלפון. בקיבוץ אמרו לי שזה בית ספר עירוני של ילדי אילת, ולמה על הקיבוץ לשלם? הקיבוץ תרם לי את המחשב בחדר המנהל, מעבר לזה הם לא חייבים לתרום לעיר אילת". כך שאם שאלתם את עצמכם איך בכל זאת מתבצעות כאן שיחות טלפון, כדאי שתדעו שאת כל השיחות בענייני עבודה, מבצע ישראל ממכשיר סלולארי אישי שלו ועל חשבונו.
פנינו לעיריית אילת, למשרד הרווחה, ללשכתו של אלכס מילר', יו"ר וועדת החינוך של הכנסת ואל משרד החינוך מחוז דרום בבקשת תגובה. לכשיגיעו נשמח לפרסמן במלואן.