פרסומת
דלג

שפוי זמני

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 27/4/2011 15:02 ● ערב ערב 2495
בשבוע האחרון הזדמן לי לשכב במיטה ובסביבתה שעות ארוכות ולא מהסיבות המענגות. אף פעם לא ספרו לי כי כאב גב יכול להיות כואב בצורה קיצונית שכזו. ולפני שמישהו יתחיל לשמוח בכאביי, אתריע כי כל העניין בדרך להפי אנד לגמרי. אך בכל זאת, לשכב במיטה, דווקא בשבוע של חופש מהעבודה, זה סוג של אמירה גופנית, על גבול אירוע מכונן, אישי. וכשאתה שוכב במיטה וכל העולם סביבך ממנגל את עצמו למוות, אין גבול לפנטזיות ולתובנות = די דיי דיינו. יצאנו למדבר ואנחנו חיים בו
שפוי זמני



בואו נודה על האמת, אחת ולתמיד, האגדה של פסח, היא סיפור הוליוודי מרהיב עם אחלה אפקטים, אך חוץ מכמה משפטי מפתח, אף אחד הרי, לא ממש מבין מה כתוב שם, בטח לא הקטעים הנרחבים הכתובים בארמית. ואם כבר לבעוט בפרה (הקדושה) רגע לפני שמניחים אותה, חלקים חלקים על האש, הרי שרבים מבני ישראל, מפסיקים להקריא את האגדה כשמגיעים לשלב הקלוריות, קרי, אחרי הכוס הרביעית, לפני המנה הראשונה. כי בני ישראל אולי אוהבים חגים, אך הם הרבה יותר קשורים לפרות, עדיפות לנתחים מלאי שומן. כן, זה נחמד כל הטקסיות החגיגית, המסורתית הזאת, זה אפילו משעשע, לראות את בני ישראל שוברים את שיניהם בניסיון לקרוא את האגדה מבלי לצאת אהבל. אך בסופו של דבר, גם אחרי קריאת האגדה וההגדה עד תומה, כולל ניתוחים של רבי שמעון בעל הנס, אף אחד לא ממש בן חורין. ובפסח הזה דווקא, הבנתי יותר מכל, כי העבדות היא אצלנו בראש, בנשמה, כולנו עבדים, מי יותר מי פחות, עבדים לחומר, עבדים להנאות, עינוגים והעבודה הסיזיפית לצאת ממצרים, כל אחד ממצרים שלו, העבודה הזו, היא קשה, יום יומית ואלף פרות שחוטות, קדושות יותר או פחות, לא יוכלו להסתיר את דלות החופש. כי יש דברים שאין בהם קיצורי דרך וגם לאחר 2000 שנות, אולי יצאנו ממצרים אבל אנחנו עמוק בעבדות. כבולים בקלישאות, בסיסמאות, בפחדים וחרדות ובפסח הזה, כבול לכאב גב נוראי, שוכב במיטה וקורא על אחת שריפאה את עצמה מסרטן על ידי שינוי התזונה, ספר רב מכר דווקא בארץ הג'אנק פוד, ארה"ב. ובין כאב לכאב וניסיון למצוא תנוחה מנחמת, התמונה התבהרה לי
לחלוטין. די דיי דיינו.

תמונת כתבה


אולי די כבר...


ואם כבר חשבתי, תמים שכמותי, שהעניין העדתי, הלא הוא השד העדתי, כבר נעלם למרות ניסיונות נואשים של כל מיני עדתיים מקצוענים, להוציאו לאור, דווקא אז, שחשבתי שהנה, לפחות בעניין הזה יצאנו לחירות, הגיע אמיר פרץ שרכב לא מעט על הגל המרוקאי שתרם לו לא מעט לפוליטיקה הפנימית שלו עם עצמו ומפלגתו ובוחריו, בא פרץ וניסה להפוך את בוז'י הרצוג לגזען אשכנזי. אפילו שלי יחימוביץ קפצה על העגלה העדתית, למה לא, היא אמרה בליבה, אם אפשר גם לצאת סבבה עם המזרחיים וגם לתת בראש למתמודד מולך במפלגת העבודה, האבודה, הרי שיצאנו נשכרים. והרי בעצם, לא היה כאן כלום וגם אם היה, אז מה לעזאזל היה. אני לא יכול לספור כמה פעמים קראו לי אשכנזי חנון, פולני לבן ועוד שמות, אז מה, זה הפך אותי לדפוק, חשבתי שיש איזו קונספירציה נגדי או נגד משפחתי. ולמרות שאני בעצם דור תשיעי בארץ הקודש, לא יעזור כלום, יש לי עיניים כחולות ולכן אני אשכנזי. האמת, פרץ אכזב, חשבתי שדווקא הוא, יידע להמשיך הלאה ולא לנסות לצבור תמיכה על חשבון חברו הרצוג, שבסך הכל, הוא חבר כנסת מצוין. כל הקטע העדתי כבר יצא לי מכל החורים, מותר להגיד על מישהו, מרוקאי, או מזרחי, או לצחוק על עדתו, זה רק מראה על חוזק רוחני ולא חולשה. באמת מספיק כבר עם העניין הזה. יש כמה מגזרים בחברה הישראלית, שאסור לצחוק עליהם, שמע תיתפס גזען, או הומופוב, או ימני, חלילה וחס. תתבגרו, פוליטיקאים שטוחים, תתבגרו, מעבר לעובדה הפשוטה שאתם פשוט נמאסתם עלי, כולכם, נו טוב, רובכם, הרי שהשד העדתי עשה את שלו, הכושי יכול לנוח. ולפני שאתה מתעצבן יא פרץ, תירגע ומהר תבקש סליחה, גם מהרצוג וגם מבוחריך. אפילו המימונה הפכה לחג לאומי ואיפה למשל, 'הגפילטפישיאדה' ואם זו לא אפליה, אז מה כן.

צלילי השקט


וביום שלישי השבוע, אפשר היה לשמוע את השקט, חכם הודי אמר לי פעם, כי ככול שבני האדם חלולים יותר, הם מרעישים הרבה יותר, אני לא סגור על מה זה אומר עלינו, אבל אנחנ ו עם מרעיש, ברמות המסוכנות לחלל האוזן. אף פעם לא הבנתי למה המוזיקה חייבת להיות בשיא, בבית קפה, בחוף ים, בבריכת מלון למשל, כן, אתם שם מלון קיסר שדפקתם מסיבת סטודנטים באמצע היום והרסתם לחצי אזור תיירות את היום וכשהתקשרתי, בשיא הנחמדות שלי, נשבע, ענתה לי הפקידה, מצטערת יש כאן מסיבת סטודנטים. כן, הפסח הזה היה פיצוץ, מלונאי וותיק, בן אילת, אמר לי כי פסח כזה, מזכיר לו את השנים הטובות של אילת, לפני יותר מעשור, ימים בהם אילת היתה מלאה עד אפס מקום, חופי הים, מפוצצים בבני ישראל שמשום מה אוהבים להתחכך האחת בשני ורצוי שיהיה חם, רועש ומעושן חלקית. אני לא הייתי כאן, אילת לא באה לי טוב בימים שכאלה, בכלל, הסיפור שלי עם אילת יודע עליות ומורדות, כרגע אנחנו לא בתקופה משהו, מערכת היחסים שלנו די בשפל, שום דבר קצת חיזורים ו'מייק אפ סקס' לא יפתרו. אך מקורותיי, טענו באוזניי בתוקף כי חג כזה, לא זכור להם כבר שנים וזה בהחלט מספק אותי, כעדות שמיעה. הייתי בערים אחרות ונשבעתי שלא אכנס להשוואות, יש לאילת את הקסם שלה, רק ככול שעובר הזמן צריך לחפור עמוק יותר, למצוא אותו. תובנות אפטר חג, פוליטיקאי המדבר על עצמו בגוף שלישי, חייב לפרוש, הוא כבר אחרי השיא. פוליטיקאי היורה את אותן סיסמאות, בכל כינוס, הרמת כוסית, חייב לפרוש. פוליטיקאי, המשוכנע כי השמש, זורחת לו מהתחת, חייב לפרוש. פוליטיקאי המשוכנע כי הוא הוא, האחד והיחיד, וכולם רק מפריעים לו בשליחותו, חייב לפרוש, די דיי דיינו.