פרסומת
דלג

עם קצת השגחה מלמעלה

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 29/4/2011 08:12 ● ערב ערב 2495
הם קראו לה 'דיווה', פרגנו לה, הבהירו שעכשיו משהיא בשטח, שרית חדד צריכה להיזהר. ולמרות כל האהדה באולפן ואצל הקהל ברחוב, אושרית מלכה, המתמודדת האילתית בריאליטי 'אייל גולן מחפש אותך' סיימה במקום השלישי והמכובד. ולא, היא לא מאוכזבת, את ההכרה הזו שקיבלה בתוכנית היא מתכוונת למנף כדי לפרוץ ובגדול. תרשמו לפניכם את השם
עם קצת השגחה מלמעלה



מי שמכיר את אושרית מלכה, יספר לכם שהחיים שלה הם כמעט סרט טורקי סוחט דמעות. ולמרות כל מה שעברה בחיים, ואולי דווקא בגלל זה, אושרית לא הפסיקה ולא תפסיק לשיר. לפני כחודשיים היא פרצה לתודעה ובגדול. היה זה בעלה התומך והמפרגן שרשם אותה לתוכנית הריאליטי- 'אייל גולן מחפש אותך' בערוץ 24, ומאז, כמו שהיא עצמה אומרת- "כל השאר היסטוריה".

אושרית של לפני התוכנית זו לחלוטין לא אותה אושרית שלאחריה. ויעיד על כך האתר הרשמי שלה בפייסבוק. ולמרות שהיא לא זכתה בסופו של דבר במקום הראשון בתוכנית, אושרית מאושרת ולא בכדי. במהלך הצילומים היא יצרה קשרים חשובים עם צוות השופטים של התחרות, היא זכתה לחשיפה טלוויזיונית בעלת משקל שהיא אפילו לא תארה לעצמה, השופטים כינו אותה 'דיווה', אמרו עליה פעם אחר פעם שהיא היא ה'פייבוריטית שלהם לניצחון', ואייל גולן אפילו אמר לה בשידור ש"כשהיא בסביבה יש לשרית חדד ממה לחשוש"...היום יש לה המוני מעריצים בכל הארץ, אלפים כבר הורידו את הרינגטון של השיר המצליח שלה 'השגחה עליונה' (שיר שניתן לה בתוכנית עצמה), הצעות העבודה זורמות בקצב (טפו, טפו), ואם תוסיפו את כל אלו לעובדה שבשנה החולפת היא השילה ממשקלה כ – 30 קילוגרם וילדה את ביתה הראשונה, הרי שהחיים כנראה סוף סוף מחייכים אליה, או כמו שאומר השיר שלה- כנראה שיש לה השגחה מלמעלה.

תמונת כתבה


ברחה כדי להתנתק


אבל לא תמיד החיים חייכו אליה. לפני כשמונה שנים היא איבדה את אחיה האהוב, דודו, ואת גיסה, בתאונת דרכים קטלנית בכביש שער הגיא, בואכה ירושלים. מאז, החיים שלה השתנו לבלי הכר. "הוא היה אז בגילי", היא נזכרת, "בן 28. נשוי ואבא לארבעה ילדים. זה היה יום שישי, בשעה 11:30 בבוקר. שני שוטרים הגיעו לבית המשפחה והפכו עולמות. אני הייתי זו שפתחה להם את הדלת. לא הבנתי במה דברים אמורים. הם שאלו אם זו משפחת כהן וביקשו את אחד ההורים. אמא היתה בעבודה ואבא ניגש אליהם. כמה רגעים אחר כך כבר נודע לנו גודל האסון. זה היה יום גשום מאוד וחורפי. הילדים של דודו היו אצלנו כי לא רצינו שביום קר שכזה הם יילכו לגן. האסון טפח על פנינו. מאותו יום אבא לא חזר להיות כמו שהיה. דודו היה יד ימינו. אני שהייתי אז כמעט בת 20 לא הצלחתי להתאושש. למרות שאומרים שבמשברים כאלו צריך דווקא את הגיבוש ואת הביחד, אני הייתי בתוך ענן משלי, עברתי משהו שדמה יותר לדיכאון מאשר למשבר. היה לי ברור שאני צריכה לעזוב הכל, להתנתק, אז הדרמתי מבאר שבע, עיר הולדתי לאילת".
מאז היא בעיר, שמונה שנים.
ולמרות שהשירה אצלה זה משהו מולד, או כמו שהיא אומרת ,"זה בגנים", הפעם הראשונה שעלתה לשיר בצורה מקצועית היתה רק לפני כחמש שנים.
אושרית מחייכת כשהיא רואה את ההפתעה על פני. "נתחיל מזה שאני באה מבית מוסיקאלי. אבא שלי, זמר מקצועי. בצעירותו הוא היה סולן של להקה מרוקאית, ניגן על עוד ועל כינור. אמא שלי שרה מקצועית ואחי הגדול, אבי כהן, הוא זמר מזרחי מוכר. כך שמבחינתי, גדלתי על ברכי השירה המזרחית. לא המזרחית של היום, שהיא יותר מוסיקה ישראלית, אלא המזרחית האמיתית- מוסיקה מרוקאית אוטנטית מבית אבא. זה גם מה שבלט אצלי בתוכנית. ולמרות שאני לא טורקיה, הם דאגו כל הזמן לציין שהשירה שלי מאוד טורקית, מאוד אוטנטית והרי זה מה שהם חיפשו, זמרת מזרחית".
אז איך זה שרק לפני חמש שנים תרגמת את זה לשירה מקצועית?
"בכל השנים האלו זה היה בעיקר חוסר ביטחון, ביישנות, כן, אני בחורה מאוד ביישנית. אם חברות שלי יקראו את הראיון הזה, הן לא יאמינו שאושרית דיברה. אני נחבאת אל הכלים. עד היום אף אחד לא ממש יודע משהו על אושרית מלכה. בתוכי אני ההיפך הגמור ממה שאני משדרת כלפי חוץ. כזמרת אנשים שראו אותי תפרו לי סטיגמות של סנובית, שחצנית, אבל אני ממש לא כזו, אבל זה מה שקורה בדרך כלל כשלא מנסים להכיר את הבן אדם אלא שופטים על פי מראה עיניים".
אז איך זה קרה בסופו של דבר?
"דווקא כשיצאתי בתור בליינית למועדון ה'פפארצ'י' בעיר. מועדון מזרחי באזור התעשייה. שם עליתי לשיר בפעם הראשונה מול קהל. הכרתי את זמר הבית של המקום, חן, שידע שאני מאוד אוהבת לשיר והוא הציע לי לשיר איתו משהו. השיר הראשון הזה היה 'כשאני איתך' של עופר לוי וזהבה בן, והשיר הזה למעשה שינה לי את החיים.בעל הבית שמע אותי שרה ושאל אותי עוד באותו ערב אם אני מעוניינת לעבוד אצלו, אז צרפתי את השירה בלילות לעבודה שלי בחנות הנעליים", היא צוחקת ומספרת שזה למעשה מה שעשתה עד אז מרגע שהגיעה לאילת- עבדה בחנות נעליים, "ומאחר ואני לא אחת שלוקחת סיכונים, לא עזבתי את העבודה עד שדברים לא היו ברורים לגמרי. אני חייבת להודות שה'פפארצ'י היה קרש הקפיצה שלי לעולם השירה. שם קיבלתי את הבמה, שם הכרתי את אלונה וברוך דיין, בעלי הבית המקסימים, שהאמינו בי ותמכו בי לאורך כל הדרך ועל כך תודתי תמיד תהייה נתונה להם".

תמונת כתבה


אוספת את השברים


וכך, שלוש שנים אחרי ש'התפרקה' ועברה את המשבר הגדול של חייה, אושרית הרגישה שהיא מתחילה לאסוף את השברים ולהתחבר. "הרגשתי שעבורי השירה, זו הדרך הכי טובה להוציא את הכאב, לפתוח את הלב".
איך הסתדרת עם עבודת לילה?
"זה היה משהו שהייתי צריכה להתרגל אליו. אני לא יכולה להגדיר את עצמי באיזה שהוא שלב של החיים שהייתי בליינית. לא הייתי וגם לא אהיה. תמיד הייתי ילדה של בית, אבל מאחר והעבודה היתה עבודת לילה, היא הפכה לי לבילוי. עד היום אם אין לי עבודה בלילה, לא אצא לשום מקום. אין משהו שאני אוהבת יותר מלרבוץ בלילה מול הטלוויזיה".
מאז אותו יום בו עלתה לשיר לראשונה במועדון ה'פפארצ'י' ועד הסגירה של המועדון לפני כשלושה חודשים, אושרית היתה זמרת הבית של המועדון והעניקה לבעלי המקום מכישרונה באהבה רבה. במהלך התקופה היא עזבה את אילת למשך שמונה חודשים למרכז, לטובת פרויקט מוסיקאלי, "אלא שבסופו של דבר, זה לא עבד ואני חזרתי לאילת. ב'פפארצ'י' קיבלו אותי בזרועות פתוחות וזו היתה למעשה אחת הסיבות שחזרתי לעיר. תמיד תמכו בי במועדון, אני מאמינה שבלי התמיכה של בעלי המקום לאורך כל השנים, כל הדברים שאני עוברת היום לא היו קורים. אחרי הכל שם קיבלתי את הביטחון, הניסיון, ואת כל מה שהייתי צריכה כדי לעמוד מול אייל גולן והשופטים ולעשות את זה".
גם כשהמועדון נסגר אושרית לא הפסיקה לשיר, "הופעתי המון, בכל אזור הדרום, כך עד שהגיעה התוכנית".
אושרית מספרת איך היא ראתה את הפרומו של התוכנית, איך קיבלה טלפונים שהציעו לה ללכת על זה, אבל באותה נשימה היא גם מבהירה- "לא תכננתי ללכת על זה.בעיקר כי אני לא בחורה תחרותית. מי שיש לו עבודה קבועה, שר ערב ערב ולא צריך להילחם על מקומו בציפורניים הופך ללא תחרותי".
אלא שבעלה המפרגן, מיכאל, חשב אחרת ורשם אותה ללא ידיעתה לתוכנית. "יום אחד אני מקבלת טלפון מההפקה ומוזמנת לאודישן", היא נזכרת בחיוך. ומאחר ואין כמו אושרית שמאמינה כי מה שקורה לא קורה סתם, היא החליטה לנסות.וכך עברה שלב אחר שלב והיתה אחת מתוך 160 בנות שהגיעו לתוכנית מתוך למעלה מ- 15 אלף מועמדות מכל רחבי הארץ.
"ושיהיה ברור זו היתה משימה ממש לא פשוטה, זה כלל המון נסיעות, הרבה להשאיר את הילדה שלי בת השנה ותשעה חודשים עם אמא שלי, עם הבת של בעלי או אצל מטפלת, זה התבטא אצלי בחודשיים של לחץ נפשי שאני לא מכירה, המון עייפות, מצבי רוח, אבל אמרתי שאם התוכנית הזו בסופו של דבר תהייה עבורי קרש קפיצה משמעותי להצלחה שכל החיים רציתי אז הכל שווה, אחרי הכל מי שרוצה להצליח, חייב להשקיע לא? ואם החודשיים האלו היו קשים, השבועיים האחרונים היו כמעט בלתי ניתנים להסבר. יום יום אני מופיעה בתוכנית ומשלבת את זה בהופעות שקבעתי מראש עוד לפני שחלמתי בכלל להופיע בתוכנית כזו".
ואז את מגיעה לגמר. האמנת?
"בשלב מסוים, אני מודה, הרגשתי שבונים עלי את כל הרייטינג של הגמר. ידעתי שאני מאוד פייבוריטת בחוץ, אצל הקהל, אין מה לעשות, את לא סגורה שם, את יוצאת החוצה ומקבלת הרבה פידבקים, איפה שלא הסתובבתי, כולם פרגנו, הגרתי את כל החום והאהבה, ולא רק בחוץ אלא גם בהפקה. בשלב מסוים הייתי דמות מאוד דומיננטית בתוכנית. בגמר השופטים עצמם אמרו לי שהייתי מעמודי התווך, כך שכן, האמנתי שאצליח להגיע לגמר".
ואז את מודחת במקום השלישי. לא התאכזבת?
"האמת, ציפיתי שהגמר יגמר בדיוק כמו שהוא נגמר, שמורן תיקח, למרות שאייל חיפש כל התוכנית זמרת מזרחית ומורן היא זמרת נהדרת של המון סגנונות אבל היא לא ממש זמרת מזרחית ואת זה אמרתי לה ישירות בפנים. איך שלא יהיה, ממש לא התאכזבתי. המטרה שלי היתה להגיע לגמר, להביא כבוד לבאר שבע ולאילת ואת זה עשיתי. להיות מקום שלישי מתוך 160 זה נהדר ושלא נשכח את כל החשיפה וההכרה שקיבלתי. הכרתי בנות מקסימות ומוכשרות וצוות שופטים אדיר. יוסי גיספן שהוא לדעתי הכותב הכי טוב בארץ, ירון אילן השדרן שהוא בעצמו קרש קפיצה, עדי לאון, מנהל מוסיקאלי וקלידן בחסד וכמובן את אייל גולן הנהדר שהאמין בי מאוד. זכיתי להמון אהדה ואהבה, קשרים במקומות הנכונים, שזה מאוד חשוב בתעשייה הזו ובל נשכח שאני עדיין חתומה ב'ליאם' הפקות, של התוכנית כך שהכל פתוח".
ואת מתכוונת לנצל את המומנטום?
"בהחלט. אני לא יכולה שלא להרגיש שעליתי על הגל. מסתבר שלהשתתף בתוכנית היה צעד חכם ונבון שפתח עבורי הרבה דלתות. צעד שהביא לי המון עבודה וכמי שמתפרנסת רק ממוסיקה זה מאוד חשוב".
יש מחשבות לעזוב את אילת וללכת בעקבות ההצעות?
"לצערי, עם כל הכאב, כן. כדי להצליח אני צריכה להיות קרובה לצלחת. זה לא יעבוד עם טיסות יום יומיות. לחיות במרכז יעשה לי את החיים פשוטים יותר, וזה באיזה שהוא מקום עצוב כי טוב לי באילת, אבל די לי מלהיות זמרת הבית ודי לי ממועדונים".
אז מה כן?
"אני חולמת לעשות ערב ערב חתונה. אין משהו שהוא יותר נעלה מלשמח חתן וכלה. אני לא חולמת על קיסריה וגם לא על היכל התרבות, אני רוצה לקום כמו היום בכל בוקר בשעה שבע עם הבת שלי ליום חדש ולשמח אנשים. וכמובן, החלום- להוציא את האלבום הראשון שלי עם הלהיט החדש שלי- 'השגחה עליונה', שכבר רץ חזק בארץ. השיר הזה שנכתב על ידי יוני רועה ודורון מדלי שינה לי את החיים. היום בכל הופעה לא זו בלבד שאנשים מבקשים לשמוע אותו אלא הם שרים אותו יחד איתי ואין דבר נהדר מזה".
חומרים מקוריים יש?
"לצערי לא וזה משהו שאני משתוקקת לו. עכשיו התקווה היא שעם הקשרים שנוצרו, גם זה יקרה. אני לצערי יודעת לשיר אבל לא מצליחה לכתוב ולהלחין".
הצלחה תשנה אותך?
"אין סיכוי. היא יכולה אולי לשנות את מצב הכיס, וזה לא יזיק", היא צוחקת, "אבל אותי שום דבר לא ישנה. אם יש משהו שאני מודה עליו בכל יום לאלוהים זה על הצניעות והפשטות שנתן לי וזה לא ישתנה".