פרסומת
דלג

סיפורו של ניצול

מאת: מלי פישמן ● 9/5/2011 10:25 ● ערב ערב 2064
"ואז הגיע הטיל הרביעי. זה השלב שהמוח כבר ריק ממחשבות ומסביב הכל חשוך. רק קולות החיילים שבמים מסביב נשמעים וגורמים לך להרגיש שאתה לבד באפלה הזו. אני כבר הייתי במרחק של קצת יותר משלוש מאות מטרים מהספינה ובתוך החושך ראיתי איך הספינה מתחילה להזדקר ויורדת למצולות". כך משחזר בהתרגשות יורם שני, תושב אילת, מניצולי המשחתת 'אח"י אילת', את סיפור טביעתה. זיכרונות מגוף ראשון
סיפורו של ניצול

תמונת כתבה


זה היה הרגע המדויק בו ספינת חיל הים המפורסמת, 'אח"י "אילת' ירדה למצולות. ארבעה טילים נורו לעברה מאונית מלחמה מצרית מסוג 'אוסא' אשר עגנה בנמל פורט סעיד שבפתח תעלת סואץ. בדיעבד הסתבר שזו הייתה יוזמה מקומית של מפקד אותה ספינה אשר לאחר האירוע נשפט והוגלה להמשך שירות רחוק מגבולות ישראל.
מחר, יום חמישי, ימים אחדים לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל הנושק ליום העצמאות, יחנך ברובע 6 החדש בעיר, לראשונה באילת, רחוב הנושא את שמה של המשחתת שהפכה לחלק מדפי ההיסטוריה של המדינה. לצד שני הנופלים, בני אילת, ששרתו על המשחתת, יוסף וודניצקי ז"ל ומשה שטיינבך, מסתבר כי ישנם גם שני ניצולים אילתים ששרתו על ה'אח"י אילת'. אחד מהם, המתגורר עדין בעיר הוא יורם שני שמספר את סיפורו הקשור בסיפורה של המשחתת.
"פתאום נשמעה אזעקת ספינה"
שום דבר באותו בוקר של ה-21 באוקטובר 1967 לא רמז על כך שזה לא יום שגרתי. מדינת ישראל הייתה באופוריה. אותה אופוריה שעטפה אותה לאחר הניצחון המזהיר של מלחמת ששת הימים. גבולות המדינה התארכו ואיתם גם התארכו משימות ההגנה של צה"ל על גבולות אלו. כל החיילות, אוויר, יבשה וים לקחו חלק במשימה הזו וביניהם גם חיל הים הישראלי.
חיל ים קטן שכלל מעט כלים וביניהן שלוש משחתות: 'אח"י יפו', 'אח"י חיפה' ו'אח"י אילת'. במהלך מלחמת ששת הימים לא הייתה לחיל הים הרבה פעילות, אבל חודש לאחריה כבר נתקלה 'אח"י אילת' יחד עם שתי ספינות קטנות יותר, בשתי ספינות מצריות אשר יצאו מנמל מצרי לכיוון הסיור הימי של חיל הים. בקרב שהתפתח בין הספינות הושמדו שתי הספינות המצריות.
יורם שני, בוגר המחזור הראשון של מגמת קציני ים בבית הספר התיכון באילת, ששכן אז במבנה של בית ספר 'יעלים' בהווה, התגייס לצה"ל בנובמבר 1965 וכבוגר המגמה הימית היה זה אך טבעי שישובץ לחיל הים. הוא שרת בחיפה על ה'אח"י אילת' כמכונאי. באותו יום מר ונמהר היו יחד איתו על הספינה עוד שלושה חברים מהכתה. אילתים, גם הם בוגרי המגמה. היו אלה משה שטיינבך ז"ל, יוסי וודניצקי ז"ל ופיטרו שפיצר.
יורם מספר על תחילתו של היום: "יצאנו מחיפה בשעה 08:00. בדרך כלל היינו יוצאים לסיור שכזה למשך שבוע ימים שבו עשינו סיורים לאורך חופי ישראל עד לפתח תעלת סואץ. הכל היה שגרתי לגמרי עד בערך השעה 17:00 אחר הצהרים. אני כבר לא הייתי במשמרת ולכן נחתי בחדר המנוחה של המכונאים".
בשלב הזה הייתה הספינה כעשרים ושתיים קילומטרים מפורט סעיד ויותר ממאתיים קילומטרים מהנמל הישראלי הקרוב ביותר- נמל באשדוד", ממשיך יורם ומספר, "פתאום אני שומע בכריזה "אזעקת אוויר", ואחריה "אזעקת ספינה", שתי הקריאות הללו במערכת הכריזה סימלו שמשהו לא ברור מתרחש. לפחות אני בחדר המנוחה לא הבנתי מה קורה בפרונט. אבל התרגולת היתה ברורה, כל אחד צריך לעלות על חגורת הצלה ולגשת לצוות החירום שלו. אני לא מצאתי את חגורת ההצלה שלי ורצתי מהר לסיפון לכיוון החרטום. שם קיבלתי חגורת הצלה ושם הרגשתי את הפגיעה הראשונה. הספינה הטלטלה מעט מעוצמת הפגיעה. פגע בה טיל שנשא איתו חצי טון חומר נפץ".
הפגיעה הראשונה ב'אח"י אילת' הייתה באזור המנועים. המשחתת עבדה על מנועי קיטור וברגע ששני המנועים חדלו לפעול, הפסיקה הספינה לשוט וכל המערכות החשמליות נדמו. הספינה נשארה נטועה במקומה בלב ים. המדחפים אינם עובדים, ואין אפשרות להפעיל שום מערכת בספינה.
ברגע שהחיילים התקבצו על הסיפון והחלו להיערך עם חגורות הצלה ובדיקת נזקים הגיע הטיל השני. "הספינה רעדה מהפגיעה וכולנו חיכינו להוראות", משחזר שני את רגעי האימה על הספינה הצה"לית. "בשלב הזה הספינה החלה לנטות הצידה כשהיא פגועה באמצע. מים החלו לחדור לתוכה, אבל זה עדיין לא היה קריטי".
שעה וחצי עברה לאחר הפגיעה הראשונה קיבלו החיילים הוראה לנטוש. לאלו שהתקבצו בחלק הקדמי של הספינה לא הייתה בעיה. הבעיה הייתה בחלק האחורי של הספינה. "שני הטילים הראשונים פגעו במקום שבו היו שתי סירות ההצלה והן נפגעו. נשארו רק אסדות הצלה שגם הן נפגעו בחלקן. הייתה התארגנות להעמיס על האסדות את הפצועים. מי שלא נפגע קיבל הוראה לקפוץ למים ולהתרחק כמה שיותר מהספינה מכיוון שהיה ברור שכשהיא תרד לתהומות היא תסחוף איתה את כל מי שנמצא בקרבתה", משחזר יורם את החלק הזה של היום. החלק שבו עדיין הוא לא נפגע.

תמונת כתבה


המוח מנטרל את עצמו


כששואלים את יורם מה הרגיש באותו רגע, הוא חוזר ואומר ש"לא עבר לו שום דבר בראש. המוח מגן על עצמו ושומר לעצמו זיכרונות שאיתם הוא יכול להתמודד, ומדחיק רגשות אחרים", הוא מסביר. יורם לא מדבר על פחד או פאניקה אצל החברים שלו, אלא פשוט קבוצה של חיילים שנקלעו לאירוע וכל אחד עושה את המוטל עליו וממלא פקודות של בכירים ממנו.
"ואז הגיע הטיל השלישי שפגע בירכתיים. הייתי במרחק שלוש מאות מטרים משם והרגשתי איך נקרע לי עור התוף. מייד אחרי הפגיעה השלישית הגיעה הפגיעה הרביעית. בפיצוץ הזה הרגשתי איך אני הופך משותק לחלוטין. כל הגוף שלי השתתק. לא יכולתי להזיז כלום מלבד את הראש שלי. כמה זמן לאחר מכן לאט לאט חזרו לי היכולות להזיז את חלקי הגוף. אני חושב שזה היה המזל שלי שהספקתי להתרחק מהספינה, מכיוון שאלו שהיו קרובים יותר אליה נפגעו באברים הפנימיים שלהם מהפגיעות השלישית והרביעית", הוא משחזר.
הפגיעה הרביעית הייתה הקטלנית ביותר עבור הספינה. לאחריה הי החלה שוקעת. היו שאמרו שהתחמושת שהייתה בספינה התפוצצה, ואילו יורם אומר "אני לא חושב שזו הייתה תחמושת. אם התחמושת שבספינה הייתה מתפוצצת היו עפים זיקוקים והנזקים היו הרבה יותר גדולים. מה שאני חושב שקרה אחד משני הדברים: או שהטיל המצרי הרביעי התפוצץ ליד הספינה בתוך המים או שאחת מפצצות העומק שהיו על ה'אח"י אילת' הייתה זו שהתפוצצה".
עד לשלב הזה, בארץ לא ידעו כלל שקרה משהו לספינה. מכשירי הקשר של הספינה שותקו ונעשו ניסיונות להשתמש במכשירי קשר ניידים מסוג מ"ק 25 אך לא בהצלחה.
מי שהודיע למעשה למדינת ישראל שהספינה נפגעה היו המצרים עצמם. "המצרים היו אלו שהודיעו לאו"ם על הפגיעה בספינה הישראלית והאו"ם מצידו העביר את ההודעה לממשלת ישראל", מספר שני. בדיעבד, לאחר חקירת המקרה התברר שהירי בספינה הישראלית היה יוזמה פרטית של מפקד ספינת מלחמה שעגנה בנמל פורט סעיד. לאחר שנתן הוראה לירות שני טילים הוא היה משוכנע שיש באזור שתי ספינות מלחמה ישראליות ולכן נתן הוראה לירות שני טילים נוספים.
ה'אח"י אילת' לא הייתה מצוידת כראוי באמצעי הגנה למתקפות כאלה כמו שאומר יורם: "יש מי שאומרים שאמצעי הגנה כאלו היו ברשות חיל הים הישראלי, אבל הם לא היו על הספינה, כי לא היה לנו ניסיון בהתקפות שכאלה", הוא טוען בנחישות.
רק אחרי כשש שעות בתוך המים החלו להגיע לאזור ספינות של חיל הים ומטוסים של חיל האוויר שזרקו למים סירות הצלה.
"כשהגיעו סירות ההצלה העמסנו עליהם את הפצועים קשה. אלו, כמוני, שיכלו לשחות, נאחזו בסירות ההצלה מסביב. זו הייתה ההוראה שקיבלנו מהמפקדים", משחזר יורם את שלבי ההצלה. "בשלב הזה גילתי לידי את יוסי וודניצקי, חברי לכתה. שמתי אותו על חתיכת ספסל ששטה לידי. הוא לא דיבר כלל, אבל הוא היה חי מכיוון שהוא נשמע להוראות שלי. בשלב מסוים הגיעה סירה של חיל הים ואספה אותנו. על הסיפון כבר היו ברזנטים מונחים ועליהם היו גופות. אמרתי ליוסי לבוא איתי ולרדת למטה אבל הוא לא רצה. ירדתי למטה, שם בדקו אותי ואמרו לי להתפנות עם מסוק. בהתחלה סירבתי, אבל הכריחו אותי וכך, כשאני על המסוק הגעתי לחוף". בחוף פגש יורם חייל מילואים שהיה איתו על הספינה. הוא סיפר לו שיוסי וודניצקי ברשימת החללים.
"לגבי משה שטיינבך ופטרו שפיצר לא היה לי מושג מה קורה איתם. לא ראיתי את שניהם מתחילת האירוע. משה נהרג, ואני יודע בוודאות שפטרו לא. אין לי מושג מה קרה איתו עד עצם היום הזה". מתוך ארבעת החברים האילתים שהיו על הספינה באותו יום, היום נותר באילת רק יורם שני כעדות חיה למה שהתרחש באותו יום על המשחתת 'אח"י אילת'.

תמונת כתבה


זמן שנראה כמו נצח


באותה תקופה אמצעי התקשורת היו מוגבלים, וכך הידיעה על האירוע הגיעה לציבור לאחר זמן מה שמבחינתינו, דור האינטרנט, נראה כמו נצח. "צריך לזכור שאמצעי התקשורת המרכזי באותה תקופה היה הרדיו והשידורים שלו הסתיימו אז בשעה שתיים עשרה בלילה. הפעם הראשונה בה הודיעו ברדיו על האירוע היה בשעה עשר בלילה ואחר כך בשתיים עשרה בלילה הודיעו שהספינה טבעה. אבא שלי היה אז באוטובוס בחזרה מהעבודה ב'תמנע' והחברים שלו בקשו מהנהג לא לפתוח רדיו, אבל אבא שלי אמר שזה בסדר וכך הוא שמע את החדשות. כשהוא הגיע הביתה הוא סיפר לאמא שלי והם נותרו לבד כל הלילה ללא ידיעה מה קורה והאם אני בחיים".
למחרת בבוקר החלו לזרום יותר ויותר ידיעות לאמצעי התקשורת. ויורם עצמו הצליח ליצור קשר עם ההורים והודיע להם שהוא פצוע, אבל בסדר.
תהליך הפינוי והטיפול ביורם גם הוא היה מסורבל ומתמשך, "מהים לחוף הגעתי על המסוק. משם המשיך תהליך הפינוי לבית החולים דרך היבשה. לא היה אז כנראה מקובל להטיס פצועים, לפחות לא פצועים בדרגת פציעה כמוני. נסענו בזחלם לחוף 'רומאני' ומשם לקחו אותנו לאוטובוס לשדה התעופה באל עריש. מאל עריש מטוס לשדה התעופה 'בן גוריון'. הפגיעה הייתה בשעה 17:30 אחר הצהרים, ואני הגעתי לבית החולים בשעה 12:00 בצהרי היום למחרת. הגעתי ל'אסף הרופא' באמבולנס לאחר שהתמוטטתי בשדה התעופה 'בן גוריון'. הייתי כשבוע ימים בבית החולים ומשם עברתי להחלמה והתאוששות. אחרי חודש חזרתי בחזרה לשרת בחיל הים. עכשיו כבר העבירו אותי לשירות בבסיס חיל הים באילת, קרוב לבית".
יורם המשיך לשרת בחיל הים עד לתום שירותו הצבאי. בהמשך הוא לקח חלק כאיש מילואים במלחמת יום הכיפורים, גם אז על ספינה של חיל הים. "רק אחרי מלחמת יום הכיפורים אמרתי שסיימתי עם הנושא של ספינות חיל הים. אחרי מלחמת יום הכיפורים כבר הרגשתי שאני לא יכול יותר להיות במתח הזה של הימצאות על ספינת חיל הים. היום, כפנסיונר אני עולה על ספינות ואני מפליג, אבל לא על ספינות צבאיות".

בטביעת המשחתת 'אח"י אילת' נהרגו 47 חיילים מתוכם שלוש גופות שלא זוהו עד היום והם קבורים בקבר אחים בחיפה. כמו כן ישנם 13 נעדרים שלא נמצאו עד היום. באסון המשחתת ניצלו 152 חיילים.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש