פרסומת
דלג

יאירי לא נכנע

מאת: ● 17/5/2011 20:19 ● ערב ערב 2498
מזה שבע שנים שאדיר יאירי בן ה-16 סופג אגרופים, חבטות, חווה קרבות ובכל זאת בכל פעם מחדש הוא נופל וקם. עבור הצעיר הנחוש שאובחן בילדותו כסובל מבעיות קשב וריכוז, 'הישרדות' היא לא רק אומנות לחימה, אלא דרך לחיים חדשים, נטולי ריטלין. לאחרונה הוא קטף את המקום הראשון באליפות אילת ב'דניס' הישרדות. ואם להאמין לו הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה. תנו כבוד
יאירי לא נכנע

תמונת כתבה


תכירו את אדיר יאירי, צעיר אילתי בן 16, שלמרות גילו הצעיר, כבר הספיק לקטוף את המקום הראשון באליפות אילת ב'דניס הישרדות' שנערכה לראשונה. מקום ראשון בקטגורית נוער במשקל 70-75 ק"ג. יחד עם המקום הראשון והמכובד הוא קיבל מדליית זהב אותה כבר דאג לתלות בחדר.
השנה נערכה לראשונה אליפות אילת מטעם 'דניס הישרדות' בה התמודדו ילדים, נערים ובוגרים, הנאבקים ומנסים לנצח את יריביהם, שהם למעשה גם החברים הטובים שלהם.
אדיר נאבק במהלך התחרות מול שני מתמודדים אותם ניצח וכך קטף את התואר הגדול. "הזכייה נותנת לי מוטיבציה להמשיך", הוא מסביר השבוע, "כשאתה מקבל פרס על משהו שאתה עובד כל-כך קשה עבורו, זה נותן לך הרגשה טובה".
את הקרדיט לאימונים המוצלחים הוא זוקף מיד למאמנו האישי, המאסטר אושר קובר, שמאמן אותו מזה ארבע שנים. "אושר הוא כמו אבא בשבילי. אני מספר לו הכל ומתייעץ איתו על דברים בחיים שלי שלא בהכרח קשורים לג'ודו. הוא תמיד נותן הרגשה שזאת המשפחה השנייה שלי", אומר אדירי בהכרת תודה.

למה דווקא לחימה?
"'הישרדות' היא כמו החיים, וממש כמו בחיים חייבים להתמודד עם הקשיים שבדרך. אם אתה נכנע על המזרון, אתה גם נכנע בחיים. הקרבות מלמדים אותך לא לוותר גם אם מאוד קשה. המכות כואבות לך, אבל אתה ממשיך ולא נכנע- ממש כמו בחיים".

הדרך למעלה


הדרך להצלחה לא הייתה פשוטה עבור אדיר. בילדותו הוא אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז ונטל ריטלין עד גיל שמונה, אז הגה אביו רעיון מצוין- למצוא דרך אחרת לפרוק את ההיפראקטיביות של אדיר באמצעות ריפוי בעיסוק, ורשם אותו למועדון 'דניס הישרדות'.
בהגיעו למקלט קטן אי שם בשכונת גנים ב', קיבל את פניו המאסטר, שמוליק ברנר ז"ל. "אבא שלי מיד אמר לו שאני היפראקטיבי", נזכר אדיר בחיוך,
"ושמוליק צחק ואמר שכאלה הוא אוהב במיוחד, כי הם הכי טובים", הוא משחזר, "מיד הייתה לי הרגשה טובה והתחלתי באימונים". מסתבר כי נוסחתו של האב פעלה ובהצלחה. מאז התחיל אדיר באימוניו, הוא הפסיק להשתמש בריטלין ובהחלט לא נזקק לתרופה יותר. הוא מספר- "אתה מגיע לאימון כמו שאתה, ויוצא משם אדם אחר- רגוע יותר, חושב על הכל".

התחרות אינה חדשה לאדיר, בגיל 12 ו-14 השתתף באליפות ישראל ב'הישרדות'. ולמרות שלא זכה אז, הוא לא התייאש, נהפוך הוא, אדיר שם לעצמו למטרה להצליח בתחום בו בחר, המשיך ללמוד ולהתאמן והגיע למקומו הראוי והמכובד.
לאחר ארבע שנים של אימונים אינטנסיביים עם המאסטר הגדול שמוליק ברנר ז"ל, נאלץ אדיר להשלים עם הידיעה הכואבת כי האיש שהעריץ עוד מילדותו שם קץ לחייו. "המכון כמעט התפרק", הוא נזכר בכאב, "זה היה כל כך לא צפוי. זה היה הלם וטראומה גדולה לכולנו.
שמוליק היה בעל חגורה דאן 9, שזו רמה מאוד גבוהה בהישרדות, ומעבר למקצועיות שלו וליכולת ההדרכה המעולה שלו, הוא היה מקור הערצה עבור כולנו. הוא גידל אותנו!"

מיד לאחר המקרה המצער, רגע לפני שכל מה ששמוליק ז"ל עמל עליו בחייו ירד לטימיון, קם אושר קובר, מחניכי ומדריכי המועדון, מי שהיה יד ימינו של ברנר בחייו, והחליט להמשיך בדרכו של המאסטר ולא להניח למועדון היקר לכל כך הרבה צעירים ומבוגרים ליפול.

"אחרי ששמוליק התאבד עלתה לנו המוטיבציה לקום על הרגליים ולהמשיך בדרכו ולא לוותר. אם אושר לא היה מתחיל לאמן אותנו, אני בטוח שהמכון לא היה מחזיק מעמד, הרבה אנשים עזבו".

כיום, אדיר מחזיק בחגורה ירוקה (חגורה חמישית על פי הדרג). את החגורות מקבלים לפי מבחנים או בהחלטת המאסטר שרואה כי התלמיד שולט בטכניקה ובתרגילים השונים.
"אני שואף להגיע הכי גבוה. אני מגיע פעמיים בשבוע לשיעורים, עוזר למאסטר לאמן ילדים קטנים ומגיע לפעמים לשיעורים נוספים של קבוצות אחרות.
אושר נותן לנו את האפשרות להגיע ולהתאמן, הוא תמיד עוזר לנו".

מתאמנים ללימודים


עבור אדיר, הישרדות אינה תחביב בלבד, אלא דרך לחיים. אדיר מוצא באימוניו מקום מפלט בו הוא נרגע ומקדיש זמן לעצמו לחשוב ולפרוק. "כל המיץ יוצא החוצה, אתה חוזר משם גמור".
בעקבות בעיות קשב וריכוז אדיר לא הסתדר במסגרת הבית ספרית. למעשה הוא היה מגיע לעיתים רחוקות ליום לימודים. "העדפתי לעבוד, לא הסתדרתי עם המערכת". בגיל 14 עבר אדיר ל'קידום נוער' בעיר, שם הוא לומד עד היום בהצלחה רבה. "אחרי שהפסקתי להשתמש בריטלין והוצאתי את כל האנרגיות שלי באימונים, החלטתי לעבור בית ספר.
ב'קידום נוער' התחלתי באמת ללמוד ולהגיע לשיעורים. שם יש מערכת שתומכת בכל תלמיד בצורה אישית. אתה רואה שיש עם מי לדבר ויש מי שעוזר לך. אני לומד בכיתות מצומצמות של שניים- שלושה תלמידים עם מורה שיושבת איתך ומקדישה לך מעצמה. שם זה באמת כמו משפחה", הוא מדגיש.

הכל נשאר במשפחה


במשפחת יאירי המורחבת רואים בהישרדות דרך לחיים. סבא של אדיר (מצד האבא) הינו ניצול שואה, בעקבותיו- כל המשפחה מאמינה בלוחמה למען הגנה ולמען המדינה. אביו של אדיר היה בסיירת צנחנים ואחיו הגדול שרת ביחידה קרבית מובחרת. "אני שואף להתאמן, להגיע ליחידה מובחרת בצבא ולשרת את המדינה הזאת.
שיטת ההישרדות הומצאה על ידי דניס הנובר, שגם הוא היה ניצול שואה כמו סבא שלי. הוא המציא את השיטה הזאת בערך בגיל חמש, על מנת לשרוד את התקופה הנוראית בשואה. לאחר שהמציא את השיטה החל לאמן את הצבא. אני מאמין שלהגן על עצמנו זוהי הדרך שלנו לכבד את המדינה". אדיר מספר כי את הדחיפה לאימונים קיבל מאביו. "אבא שלי מאוד תומך בי. הוא מגיע להרבה אימונים ולכל התחרויות. בזכותו התחלתי להתאמן". אחיו הגדול של אדיר ראה כי טוב והצטרף גם הוא לאימונים מיד כשסיים את שירותו הצבאי.

ומה עם אמא, היא לא מפחדת? אני מתעניינת, שהרי המין הנשי ידוע בפחדיו מאלימות. "אמא שלי תמיד תומכת, בהכל", מחייך אדיר בגאווה. "היא מגיעה לאימונים ולתחרויות, אבל משתדלת שלא להסתכל על הקרב עצמו כי היא דואגת. בכלל כל המשפחה שלי מאוד תומכת ואני מודה להם על זה".

החלום הגדול


אדיר לא מתכוון להסתפק בשנים של התמדה וחגורה ירוקה. הוא מצידו שואף להגיע הכי גבוה.
"אני רוצה בעתיד להגיע לרמה של דאן-10 שזו רמה של המאסטרים שהמציאו את שיטת ההישרדות. אני שואף להתפרסם בתחום ולהיות לוחם-ufc לוחמים, שהמקצוע שלהם הוא להילחם ברחבי העולם בדרג מקצועי. הם מקבלים כסף, פרסום והרבה כבוד. חוץ מזה שמאוד ארצה להשתלב במערך ההדרכה בעתיד", הוא מבהיר. ועם כזו נחישות אין ספק שעוד נשמע עליו.