פרסומת
דלג

מג"דים עם כבוד

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 22/6/2011 11:49 ● ערב ערב 2503
לסגן אלוף דודו סונגו ולסגן אלוף עידו מזרחי מסלול חיים מאוד דומה. שניהם נולדו באילת בהפרש של שנה, שניהם גדלו בחממה המקומית, למדו בבית הספר 'גולדווטר' אבל לא ממש הכירו. רק כיום, כששניהם משרתים כמפקדי גדודים בחטיבת השריון 401, מפקדים על מאות חיילים, הם גילו זה את זה והפכו לחברים טובים. אנחנו שנינו מאותה העיר
מג''דים עם כבוד

תמונת כתבה
צילום: יובל עופר 'במחנה'


הנה לכם עוד גאווה מקומית על מדים. חטיבת 401 של חיל השריון מורכבת מארבע גדודים. על שניים מהם מפקדים שני סגני אלופים, בני אילת, דודו סונגו (34) ועידו מזרחי (33) ואם זה לא אומר משהו דיינו. זה לא סוד שבני אילת חתומים זה מכבר על סטיגמה של השתמטות מהצבא, ואם לא השתמטות, הרי שהסטיגמה מדברת על זה שבן אילת, קרבי ככל שירצה להיות, עולה על מדים, מתחיל את שירותו הצבאי בקרבי ואחרי זמן קצר מבקש לעבור קל"ב- קרוב לבית. מחייכים? מסתבר שמה שהיה נכון בעבר הלא ממש רחוק, כבר לא ממש תופס במציאות של ימינו. שניים כאלו שיכולים להוות דוגמה לאות ומופת צהליים הם שני המג"דים האילתים של חטיבת 401. ואם להאמין לה שסיפרו לי השניים השבוע, הרי שמן הסתם יש עכשיו כמה מורים בבית הספר התיכון באילת, שקוראים את השמות, רואים את התמונות ולא מאמינים. מנגד, הם ממהרים לעדן את ההצהרה, יש גם כמה מורים שמן הסתם יאמינו, אחרי הכל הם לא היו כל כך גרועים...

תמונת כתבה
צילום: יובל עופר 'במחנה'


די לכדורסל


את עידו מזרחי הכרתי בערך עד גיל 17, שחקן קבוצת הנוער של אילת ששיחקה אז בליגה הלאומית. אלא שאם ציפיתי שהוא ימשיך במשחק, לפתע הוא נעלם מהאופק. רק מאוחר יותר שמעתי פה ושם שעידו מזרחי, ההוא מהכדורסל, הלך על קריירה צבאית. השבוע הבנתי לאן ולמה הוא נעלם.
אז מה, ככה עוזבים את הכדורסל?
עידו מחייך, "האמת, אף פעם לא הרגשתי שזה יהיה הסיפור האמיתי בחיים שלי. אמנם הייתי שחקן לא רע, אבל היו טובים יותר. כאלו שסומנו להמשיך עם זה הלאה. הבנתי שאני אמנם נהנה מהמשחק אבל לא אהייה כוכב. בכתות י'א- י'ב כבר היה לי ברור שאני הולך על שירות משמעותי בצבא. אמנם לא חלמתי אז שזה ימשך 15 שנה והיד עוד נטויה, ובכל זאת רציתי לעשות צבא כמו שצריך".
עידו התגייס לחיל ההנדסה, חיל בו שרת אביו כחייל ובהמשך כקצין. "ראיתי שהשירות מתאים לי, יצאתי לקורס מפקדים, קורס קצינים ומשם דברים התפתחו להם". לפני כ -11 שנה, בגיל 22, לאחר שהוצע לו ללמוד לימודים אקדמאיים על חשבון הצבא במרכז הארץ, ארז עידו פקלאות, אמר יפה שלום לעיר הולדתו, להוריו ולאחיו ועזב למרכז הארץ. מאז הוא שם, ממשיך להתפתח ולצמוח בתחום הצבאי. כיום, כשהוא בדרגת סגן אלוף, משמש עידו מזרחי כמפקד גדוד 601 של חיל ההנדסה, אחד מארבעת הגדודים המרכיבים את חטיבת השריון 401.
עד כמה אתה מתגעגע?
"אני מאוד אוהב את אילת אבל לא מאמין שאגור כאן איי פעם, אמנם השארתי מאחורי את המשפחה וחברים טובים אבל כשהשרות שלך הוא בעיקר ברמת הגולן ובצפון, וכשאתה נשוי (בדיוק שנה), הריחוק הזה הופך לבלתי אפשרי".
האמנת שביום מן הימים תגיע לדרגה כזו?
"רציתי להיות מפקד פלוגה, האמת היא שנורא נהניתי ממה שאני עושה וקרץ לי להמשיך עם זה הלאה".
וכדורסל?
עידו מחייך: "עדיין משחק, הרבה, בגדוד משחקים פעם בשבוע כל המפקדים ובסופי שבוע משחק עם חברים, אני מקפיד לשחק כדורסל, זה עדיין חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".
ומה אומרים ההורים?
"הם מאוד גאים ושמחים שאני עושה את מה שאני אוהב. זה שעזבתי את העיר די טבעי בעיניהם. אנחנו שומרים על קשר טוב, בעיקר של טלפונים, יש תנועה די טובה בעיקר מכיוונם, אנחנו מצידנו מגיעים לביקור בעיר אחת לכמה חודשים".

תמונת כתבה
צילום: יובל עופר 'במחנה'


תמונת כתבה
צילום: יובל עופר 'במחנה'


ים, יבשה


דודו סונגו, בן אילת, גדל גם הוא על ברכי החינוך לאהבת הספורט. במקרה שלו- ספורט ימי. חניך במועדון השייט בעיר, גלש על גלשני רוח, מפרשיות והעביר כל רגע פנוי בים.
"החלום שלי היה להיות קצין בצבא", הוא מספר, "הרבה מזה בא מהבית, אין חכמות, כשאתה גדל על ערכים הדברים מחלחלים בך. באותה תקופה היו שני זרמים בבית הספר, האחד של לעשות משהו משמעותי בצבא והשני של לעשות צבא קרוב לבית ולסגור עניין. אני בחרתי ללכת ליחידה קרבית ולתת הכל. התגייסתי לחיל שריון יחד עם עוד שישה חבר'ה מהשכבה, אחרי חודש- חודשיים הייתי היחיד שנשאר שם". דודו המשיך להתקדם בסולם הצה"לי כשהוא ממלא שורה של תפקידים פיקודיים בחיל. בין השאר שימש כמ"פ בקורס קציינם. בשנת 2004 כשהוצע לו לצאת ללימודים אקדמיים על חשבון הצבא, דודו לא חשב פעמיים וביקש ללמוד באוניברסיטת 'בן גוריון' באילת. שכן, למרות התפקידים הפיקודיים שהצריכו אותו לנסוע מרחקים ארוכים, דודו לא ויתר על אילת. גם כשנישא בשנת 2002 לבחירת ליבו וגם לאחר שנולדו לו שני ילדיו, דודו המשיך לנסוע מרחקים אבל נשאר לגור באילת. רק לפני כשנה וחצי, כשהבין שעם כל הרצון, אהבתו לעיר אינה עולה בקנה אחד עם היכולת לראות באפטרים את משפחתו, הוא העתיק את חייו למרכז הארץ. "זה היה לא פשוט", הוא מודה היום, "כל גיחה הביתה הצריכה תכנון מעמיק. רק כשיצאתי ללימודים בפו"ם ויכולתי להיות בבית כל יום אחר הצהריים, הבנתי שהמעבר למרכז מתחייב". משפחת סונגו תקעה יתד במודיעין, "את יודעת, הילדים כמו ילדים, מסתגלים לכל שינוי מהר, אבל לי זה עדיין קשה וחסר. הרביתי לקפוץ לאילת בכל הזדמנות. אני מתגעגע בהחלט שכן. באילת שינה אווירה מיוחדת, קשה למצוא במקום אחד בארץ את החום האילתי, תרתי משמע. הים זו אהבת חיי, אהבת ילדות שקשה לעקור".
אז יש סיכוי שביום מן הימים תחזור?
"אשתי שהיא במקור מראשון טוענת שלא, אבל אני טוען שבתפקיד כזה או אחר עוד נחזור. לא איבדתי תקווה".

נפגשנו כך


במשך שנים, בבית הספר, הכירו עידו ודודו זה את זה בפנים. אלא שהקשר בין השניים נרקם והתחזק במהלך השירות הצבאי.
עידו: "בשנת 2004 טסנו ביחד, שני מפ"ים במשלחת של מפ"ים לפולין. עד אז לא יצא לנו לדבר, אבל המסע הזה יצר בינינו את הקשר. את יודעת, בתיכון כבר יצאתי למסע לפולין, אבל הפעם, במסע השני שלי לשם, כשאני על מדים הכל נראה שונה לגמרי מאשר בכתה י'א. בנסיעה ההיא מאוד התחברנו ושמרנו על קשר רציף בכל התפקידים שעברנו. עכשיו, כשנינו הגענו לאותה חטיבה, מטבע הדברים הממשק בינינו הרבה יותר קרוב".
אז מה, בתור שני יוצאי אילת, אתם מרגישים שאכלתם מאותו מסטינג?
דודו:"אין חוכמות, יש חיבור בסיסי, יש מכנה משותף, גאווה גדולה להיות אילתים. לא פעם אנחנו מגלגלים שיחות על העבר, על אילת, בית הספר ואפילו רכילויות על המורים...".
עד כמה נתקלתם במהלך השירות הצבאי בסטיגמות על האילתים?
דודו:" ביום שהתגייסתי ואמרתי שאני מאילת, את לא מאמינה איזה שאלות היו. 200 שאלות בסגנונות שונים על צריכת סמים. אין ספק נתקלתי בלא מעט סטיגמות מתסכלות, אבל הוכחנו שנינו לכולם שזה שאנחנו אילתים לא אומר כלום. אני גאה היום לראות הרבה חיילים מאילת מגיעים ליחידות קרביות ולקורסי פיקוד, זו גאווה אמיתית עבורי. על פי המצב הזה אני מניח שנעשה לא מעט בעיר על מנת לשפר את פני הדברים. כתלמיד אני לא זוכר שהשקיעו בנו הרבה בנושא הזה":.
עידו: "לאורך השירות הסדיר שלי הייתי חייל טוב וכל הזמן היו מופתעים, איך זה שאני מאילת וגם חייל טוב. עד היום המח"ט שלנו מגחך על זה שיש לו שני מג"דים מאילת...אני יודע שהיום נעשים בעיר לא מעט פעילויות למען בני הנוער בתחום ההכנה לצה"ל.
ישנו שלמה זקס, שהיה מורי ורבי שמשקיע בכושר של בני הנוער לפני הצבא, המורה אלי יעקב, מרביץ בבני הנוער תורה, אני מאמין שגם החלוקה בין בתי הספר, מה שלא היה בזמני, גורם לתחרויות ולשיפור בני הנוער בעיר".
זה לא עוול לעיר שדווקא אנשים טובים קמים ועוזבים?
דודו:"העיר צריכה להתגאות בכך שהיא מוציאה מתוכה אנשים מוכשרים ולהבין את הקושי שבעצם הניתוק והריחוק מהארץ. עם כל כמה שניסיתי, להיות איש צבא עם משפחה שגרה רחוק ממך זה מאוד קשה, שלא לדבר על זה שאם אתה בבית ומשהו קורה בגדוד עד שאתה מגיע הרבה דברים יכולים לקרות. היום תוך זמן קצר אני בגדוד".
עידו: "מה שקורה באילת, קורה בהרבה ישובים טובים ברמת הגולן. הרבה צעירים שם גדלים על אהבת המולדת אבל מתקשים להישאר. הריחוק ישאיר את אילת תמיד על תקן פריפריה לטוב ולרע".

עד כמה חשוב שצעירים לא יוותרו על צבא?


עידו: "מבחינתי, בתרבות הישראלית, זה החלק הכי חשוב במעבר מנער לאזרח עם זכויות מלאות במדינה. זו ההזדמנות הכי טובה של נער צעיר שיוצא מהבית להוכיח בגרות, עצמאות ונתינה. למרות שיש הרבה בני נוער שמתנדבים לקהילה עוד לפני הצבא, עדיין, זו הפעם הראשונה שאתה יוכל לשים את עצמך בצד ולשים את המערכת והעם במרכז. בטווח הרחוק, כל מה שתעשה, אם תעשה בצורה הנכונה, יבוא לך בחזרה, חברים, חוויות, ואתה לא חייב להיות מג"ד בשביל זה. הצבא הוא עולם של אפשרויות, תפקידים, לימוד, תענוג גדול, וחשוב שגם הבית והמשפחה ידחפו את הצעיר לכיוון הזה. הצבא עבור הצעירים זהו השינוי הכי משמעותי בחיים".
דודו:"קשה להוסיף על הדברים של עידו, אנחנו חיים בדור שמדבר על זה שמלחמת הקיום כבר מאחורינו, אבל זו חובה מוסרית לאומית לתת למדינה את השירות הזה. באם זה שירות צבאי או לאומי. אני מאוד מאמין בחשיבות הדחיפה מהבית.
הציבור חייב להבין שאנחנו חיים בתקופה בה אסור לנו להוריד את האצבע מההדק, שהמציאות לא תטעה את התושבים, זה שיושבים בבתי קפה והאוטובוסים טפו, טפו, כבר לא מתפוצצים כמו פעם, זה רק בזכות פעילות אינטנסיבית יום יומית שנעשית על ידי כוחות הביטחון. שום דבר לא מובן מאליו במדינה שלנו. כל אחד צריך למלא את החובה הזו באהבה ובגאווה ותרום ככל יכולתו לביטחון המולדת".

עד לאן שניכם?


דודו:"יש לא מעט אילתים שהגיעו לדרגות גבוהות בצבא: שאול מופז, גדי אייזנקוט, היה לי מג"ד אילתי, מח"ט אילתי, כרגע טוב לי איפה שאני ומה שאני עושה. אני מאמין שכל עוד ארגיש כך אשאר במערכת לפחות בעתיד הקרוב- רחוק".
עידו:"בניגוד לדודו שיש לו חטיבת שריון, בהנדסה קרבית אין חטיבה, כך שהגדוד הוא פסגת שאיפותיי. בשלב זה אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, זו הייתה מבחינתי פסגת השאיפות הפיקודית שלי. בעשר השנים הבאות אני מאמין שעוד אהייה בצבא. אחד היתרונות של קצינים בצבא שהם יוצאים לפנסיה בגיל צעיר יחסית כך שאפשר ליהנות בהמשך גם מדברים אחרים".

לסיום מבקשים השניים להבהיר כי אם יש משהו שהם יכולים לעשות עבור המערכת באילת ולתרום לקידום ועידוד הגיוס של הצעירים בעיר הם מוכנים להתייצב לצד המערכת.
עידו למשל נפגש עם צעירים לפני גיוס והסביר להם על חשיבות השירות. "נשמח לבוא, להשתתף באירועים ולו רק בשביל עבודת הקודש הזו של עידוד גיוס", מחדד דודו. תנו כבוד.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש