היא הופיעה אצלי בתלבושת ליצן, קוקיות שובבות ועיטורי פירות צובעים את לחייה. נפגשנו בתשע בערב, ברור שאלמלא היה בה צורך כפייתי להראות שמחה, היא יכלה לשטוף פניה ולהחליף בגדים טרם בואה.
הכנתי לה שתייה חמה והצעתי לה מגבת לייבש את טיפות הגשם אשר לא פגמו במאום באומנות שצוירה על פניה. היא צחקקה בעצבנות ילדותית, אך מבטה היה כשל אישה באה בימים, ניגוד בולט להופעתה החיצונית.
אפשרתי לה להתמקם בנוח, טיהרתי את הקלפים ובשנייה שנגעתי בהם הצטמררתי. מה העלמה הזו לא עברה. אם אקח את החוויות הנפשיות שלה לניסיון חיים פיזי אז במשפט אחד אוכל להמחיש זאת אם אומר שכל עצמותיה שבורות.
בזהירות רבה שאלתי לגילה בכדי שאוכל להתאים לה את רמת הפריסה וצורת ההסברים. "עשרים וארבע", היא משיבה.
-"הורייך בחיים?", שאלתי בעדינות וכאילו שחררתי את השד מהבקבוק. היא התפרצה בבכי.
"שניהם בכלא. הם נרקומנים", היא ענתה בכאב..
"גם מושגי האהבה אצלך כואבים", המשכתי, "נראה כאילו שאת מאוהבת באדם שאינו מהתרבות שלנו והוא מופיע כאדם שנמצא מחוץ להישג ידך".
"הוא ערבי שיושב בכלא על הריגה", היא עונה בשלווה.
הדבר החשוב לי באמת הוא העובדה שאם אדם מגיע אלי, מחובתי המוסרית לחבר אותו למוטיב אנרגטי שונה על ידי כך שאתן לו כלים המובנים על ידי מבנה אישיותו כך שיהיה באפשרותו לשנות את המסלול שהינו צועד בו ועל ידי כך יוכל לבחור בנתיב גורל שונה, אך במקרה שלה לא ידעתי מהיכן אתחיל. החלטתי לחזק את התכונות הנפלאות שקיימות בה. "את אינך משתמשת בסמים", אמרתי לה.
"נכון, גם אינני שותה אלכוהול", היא מהנהנת.
"את נפלאה עם ילדים וזהו צו הנשמה שלך".
"כן, אני עוזרת גננת", היא אומרת.
"את תסיימי את לימודייך", פסקתי. "ויהיה לך גן משלך. אני רואה גם שהחלטת לנתק קשר עם הערבי הכלוא".
"נכון. כבר שלושה חודשים", היא מחייכת בהקלה.
"תכירי בחור דתי נחמד שלא ישפוט את עברך", ציינתי, "את לא נשארת בעכו. אני רואה אותך עוברת לעיר אחרת".
"בטח", היא עונה, "את יודעת איזו הרגשה נוראית זו שאת נתקלת בדרך מהלימודים בהורייך מקבצים כסף עבור הסמים ואת יודעת שעליך לרוץ הביתה לבשל ולדאוג לאחים ולהורים?", היא אומרת ומוסיפה, "הרוצח שיושב בכלא היה מלצר בבית מרזח שבו נהגתי לאסוף את הורי ולגרור אותם הביתה.
הוא היה מרחם עלי ונותן לי כסף לקנות אוכל לאחים שלי. הוא היה המלאך שלי. רק אחרי שהורי נכלאו התאהבנו. אבל כעת אחי בפנמיות והורי בכלא עוברים תוכנית גמילה אז ניתקתי קשר איתו".
"חג שמח לך", היא מתקשרת אלי אחרי פרק זמן. "זו אני עם ה'סיפור'.
השבוע אני עוברת לחיפה. חשבתי שמגיע לך לדעת. נרשמתי ללימודים ומצאתי עבודה. חבר עוד אין לי, אבל כוח ותקווה יש ועוד איך.
