פרשת 'דברים' - שבת 'חזון'
השבת אנו מתחילים לקרוא את חומש 'דברים', החומש האחרון מבין חמשת החומשים. פרשת 'דברים' נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב ובהפטרה נקרא את 'חזון ישעיהו בן אמוץ, לכן נקראת השבת- שבת 'חזון' על שם ההפטרה. האם יש קשר בין פרשת השבוע וההפטרה, לגל המחאות הפוקד את ארצנו? אכן יש קשר הדוק וישיר.
משה רבנו מוכיח את בני ישראל על כל מעשיהם ועל ה'נפילות' שהיו להם במשך ארבעים שנה במדבר ובעיקר על שני החטאים הקשים ביותר: חטא העגל וחטא המרגלים. משה רבנו תולה את השפע הרב בזהב שהיה לאבותינו כגורם המרכזי שבגללו הם יכלו לעשות את עגל הזהב. הרי אם לא היה להם כל-כך הרבה זהב, לא הייתה להם האופציה ליצור עגל מזהב. גם כיום, המציאות שבה מוכרים בתים במיליוני שקלים, 'סטנדרטים גבוהים', ה'טופ של הטופ', 'פסגת הפאר' וכדומה, מעידה על-כך שיש אנשים שמשופעים בכסף המסוגלים לשלם את אותם המיליונים עבור הבתים, שאם לא כן, לא היו בונים בתי יוקרה שכאלה. מנגד, מציאות זו של שפע רב, גורמת לכך שהכל יקר וקבלנים לא מוכנים לבנות בתים זולים בסטנדרטים מינימאליים. לכן הרבה מאוד אנשים לא מסוגלים לקנות אפילו את המינימום של המינימום. גם חטא המרגלים שורשו בכפיות טובה. הקב"ה מבטיח לבני ישראל שארץ ישראל היא הארץ הקדושה והטובה ביותר בעולם. לא לחינם הוא הבטיח דווקא אותה לאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב. אלא שבמקום לשמוח על הזכות הגדולה שעומדת ליפול בחלקם של יוצאי מצרים לזכות ולהיכנס לארץ ישראל הם מקטרים על כך ומלינים על כמה מפחיד ורע הולך להיות בארץ: יש כאן גויים מפחידים, קשה יהיה לכבוש וליישב את הארץ, יותר טוב היה במצרים (להיות עבדים נרדפים ונרצחים) משה מגדיר זאת "ותרגנו באהליכם"- מקטרים באוהלים (ממש כמו שעושים היום יושבי האוהלים). כשיש עוולות, אפשר וצריך למחות, אך המחאה צריכה להיות לגופו של עניין. כאשר יודעים שמי שעומד מאחורי ההפגנות ההמוניות הם גופים כמו "הקרן החדשה לישראל" באופן אוטומטי, המחאה מפסיקה להיות לגיטימית והופכת לניגוח פוליטי, כאשר המפגינים בחלקם הגדול, אינם מבינים שהם כלי שרת, במשחק של פוליטיקאים מהסוג הנחות ביותר. לערוך השוואה בין המצב בארץ לבין הרווחה בארצות סקנדינביה ולטעון ששם יודעים לדאוג לאזרחים שלהם – זה בדיוק כמו חטא המרגלים, כי אנחנו בעצם טוענים שהארץ אינה טובה ויש ארצות אחרות טובות יותר. "מרגנים באוהלים". הארץ מצוינת. אין כמו ארץ ישראל בעולם, ואין כמו עם ישראל בעולם! נכון שיש בעיות עם ההנהגה ועם המעשים של ההנהגה, אך בשום אופן אין לנו כל טענה כלפי הארץ! ועל-כך בדיוק זועק הנביא ישעיה, בהפטרה של פרשת השבוע, על העוולות החברתיות – על-כך "שהשרים סוררים, חברי גנבים, כולם אוהבים שוחד ורודפים אחרי שלמונים", הם לא שופטים בצדק יתומים ולא מעניינת אותם מצוקת האלמנות. ישנם עוולות חברתיות, צריך למחות על-כך, ולדרוש שינויים חברתיים, להתייחס למצוקות האמיתיות שיש לציבור הרחב, אך בשום פנים ואופן אסור לנו לגרום לכך שהמחאה תהפוך לקריאת בוז נגד ארץ ישראל חלילה, ותחליש את אחיזתנו בארץ. בט' באב התרחש חטא המרגלים כאשר אבותינו בכו ולא רצו להיכנס לארץ. הקב"ה אמר להם: "אתם בוכים עכשיו בחינם, חייכם אני אתן לכם בכיה לדורות". ואכן בכל ליל ט' באב אנו בוכים על חורבן בית המקדש ועל כל החורבנות הפרטיים והלאומיים שפוקדים את עמנו. הלוואי ובשבוע הבא יהפוך ט' באב להיות ליום של בשורה, של ששון ושמחה ונשמע כיצד הממשלה מנסה באמת למצוא פתרון לכל המצוקות של מדינתנו האהובה.
