אלי הזמיר

מאת: מלי פישמן ● 10/8/2011 08:49 ● ערב ערב 2510
בגיל 24, עם עבר מוסיקלי עשיר שכולל בין השאר שירות צבאי בלהקת הווי בידור חייל האוויר, ולא פחות חשוב, חברות ארוכת שנים בלהקת 059 המקומית. אלי זמיר, בן אילת, כבר מרגיש שהוא מספיק בשל לפריצה. המוסיקה שלו עמוקה, לשירים יש מילים בעלי תוכן ואם לסמוך על הצעיר הכישרוני שכותב ומלחין את המוסיקה שלו בעצמו הוא עוד יגיע רחוק. זמר מסוג אחר
אלי הזמיר

בעידן בו כוכבים נולדים אל תוך הפליליסטים של תחנות הרדיו בארץ בין לילה, בעידן בו קשה למצוא הרבה תוכן בשירים, אלא בעיקר מלודיות, אלי זמיר מאילת, מוסיקאי בכל רמ"ח איבריו, הוא כמעט עוף נדיר.. זמר שבמרוצת 24 שנות חייו, 'התבשל' היטב בדרך לפריצה המתרחשת בימים אלו ממש. על פי זמיר מוזיקה טובה היא לא רק כזו שהמלודיה שלה קליטה ומתחברת להרבה אנשים. מוזיקה טובה היא גם מילים בעלות משמעות. כאלה שאפשר לראות אותן מזוויות שונות. קחו למשל את הפזמון בשיר 'שמש' שכתב זמיר, שיר שעושה בימים אלו ממש את דרכו אל לב הקונצנזוס הישראלי.
המוזיקה של אלי פונה לקהל רחב. יש בה תזמור שמתאים לבוגרים, אבל יש בה גם חדשנות ואלמנטים שמקפיצים את הצעירים. אלי מאוד נהנה לשמוע אחרים מזמזמים את השירים שלו וכששאלתי אותו אם היה רוצה לשמוע זמרים אחרים מבצעים את השירים שלו הוא עונה בחיוך רחב "בטח, בוודאי. זה מאוד מעניין לאיזה כיוון ולאיזה פרשנות זמרים אחרים ייקחו את השירים שלי אחרי שאני מבצע אותם. אני חושב זה יכול להיות כייף מאוד גדול".

תמונת כתבה


אבא של שבת רק כדי לשיר


לי זמיר, הוא עוד הוכחה לתזה הגורסת כי באם תניח אוזניות על הבטן של אשה הרה, הילוד ייצא מוסיקאי. עובדה, "מגיל צעיר מאוד אני שר", מעיד זמיר על עצמו, "אמא מספרת שעוד בתקופת העוברות שלי היא השמיעה לי מוזיקה שהניחה על הבטן ואני הקשבתי. אז מה הפלא שכבר בגיל הגן בחרתי כל פעם להיות 'אבא של שבת' ולו רק בשביל לשיר".
ההורים של אלי הגיעו לאילת בסוף שנות השבעים. אבא אזרח עובד צה"ל בחיל הים, ואמא גננת כבר 35 שנה ולקראת פרישה. לאלי שנולד באילת יש עוד אח ואחות בוגרים ממנו.
בבית הספר התיכון אך היה ברור שאלי יבחר במגמת המוסיקה של בית הספר 'בגין', אלא שהוא שרד בה שנה אחת בלבד ופרש. היום כבוגר, במבט לאחור הוא מצר על החלטתו זו: "כשאתה ילד אתה לא מודע בדיוק למה שאתה באמת רוצה ומה אתה צריך לעשות בשביל להשיג את זה. אתה אוהב מוזיקה וזה ממלא אותך, אבל כדי לאהוב באמת מוזיקה וכדי לעשות מוזיקה וליהנות ממנה אתה צריך המון ללמוד. סגנונות שונים, תיאוריות רבות וכמובן הרבה מאוד חזרות. בלי הדברים הללו לא תוכל ליהנות באמת מעשיית מוזיקה. ילדים קטנים לא מבינים עד הסוף את המשמעות של הדברים הללו".
אלי פרש מהמגמה אבל המשיך לאהוב מוסיקה ולפתח את עצמו בתחום, זו גם הסיבה שהצטרף ללהקת הנוער המיתולוגית של אילת 059.
"הייתי זמר אחד בין הרבה בנות והיה לי מאוד מאוד נוח ונעים עם זה", הוא נזכר בחיוך. "למדתי פיתוח קול ויחד עם הלהקה הופעתי בטקסים עירוניים ובהופעות שונות. שם גם הכרתי את דור לוין שהיה מתופף. התחברנו. עם הזמן הפכנו לחברים טובים מאוד, קשר הדוק שנשמר עד היום. היום אנחנו לא רק חברים אלא גם חולקים אהבה גדולה למוזיקה ועשייה משותפת בתחום".
באותם ימים היה אולפן ההקלטות של החבר'ה הצעירים בביתו של דור. ההקלטה בוצעה בצורה כמעט הזויה כשאחד מחזיק את הכבלים והשני מחזיק את המיקרופונים. אחד דואג שישמעו את המצילה וקצת צלילים נוספים ואחר דואג שכבלים לא יתנתקו מהחשמל. שניהם נזכרים בתקופה הזו ומציינים שזה מבחינתם היה אז הדבר הכי יפה בעולם. דור מוסיף ואומר שעד היום ההקלטות הללו נשמעות טוב, עד כמה שהן היו חובבניות.
וכך באותן שנים ממרומי גיל שבע עשרה של שניהם הם הגשימו חלום "זה היה מאוד נדיר שחבר'ה בגילנו יקליטו בבית", מציין דור. אלי מחזק את דבריו ואומר שמבחינתו זה היה נדיר שהוא יכל לעשות כזה דבר. האושר העילאי שלהם היה כאשר שמעו את השיר שהקליטו מושמע כבר אז בפאבים השונים בעיר.
אבל לאלי בעל השאיפות זה לא הספיק. הוא דהר קדימה ברצונות ובחלומות, "היה לי צורך לצאת אל הרדיו. רציתי שאחרים ישמעו אותי ולא רק להקליט לעצמי בבית". כך הוא מצא את עצמו בתקופה שלפני הצבא שר ומנגן בפאבים בעיר בהרכבים שונים. "עשיתי את זה בעיקר בשביל הכיף. זה היה משהו מאוד חובבני ולא ביקשתי כסף בשביל זה. שרתי שירים של אחרים, אבל גם שרתי שירים שאני כתבתי והלחנתי. חלק מהם היו שירים שדור עיבד והפיק מוזיקלית".

תמונת כתבה


רצה קרבי, קיבל הווי


במפתיע הייתה ההעדפה של הצעיר המוסיקלי לעלות על מדים ולחתום על שירות קרבי, ממש כמו אחיו הגדול, קצין השריון וכמו האבא והדוד שהיו עטורי צלש"ים ועיטורי עוז. אלא שבעיית פרופיל הביאה את דור דווקא לחדר המיונים של הלהקות הצבאיות והוא שובץ ללהקת 'חוסן', להקת הווי של חיל האוויר.
"היינו ארבעה זמרים שבכל שבוע ארחנו קבוצות שונות מחיל האוויר ולפעמים גם קבוצות מהחילות הירוקים. היינו מארגנים ומפעילים ערבי גיבוש והנאה. ערב שבו היו גם קריוקי וגם הופעות די ג'י. בתקופה הזו גילתי שאני יודע לא רק לשיר, אלא גם לרקוד ולהפעיל אנשים ולעשות להם שמח". בתקופה הזו, למרות אכזבתו הגדולה של אלי שנאלץ לוותר על החלום הקרבי, גילה כי הוא מתחבר לקהל והקהל מתחבר אליו "זה עשה לי מאוד טוב לראות פרצופים מאושרים ומחייכים ולגלות שיש הרבה מאוד כימיה ביני לבין הקהל". בסופי שבוע נהגו אלי ודור להיפגש, כשאלי דוחף את דור לעשייה ולהקלטה. לעשות מוזיקה טובה היה משהו שבער בעצמותיו של אלי, אז כמו גם היום. אלא שלמשתחרר הצעיר היה ברור שעם כל הכבוד לאהבתו למוסיקה מזה לא חיים לפחות לא בהתחלה והוא מצא עבודה במסוף גבול 'ערבה' ונאלץ להתרגל שוב לשינויים בחייו הבוגרים.

תמונת כתבה


"הבנתי שיש לי עוד מה ללמוד"


בשלב הזה, כשהוא בוגר יותר ומבין יותר במוזיקה, הדבר הראשון שבחר אלי היה ללמוד מוסיקה. הוא התחיל ללמוד פיתוח קול אצל נטשה בקונסרבטוריון המקומי, "הגעתי אליה עם המון ביטחון עצמי, שאני הטוב ביותר ורק אז הבנתי שיש לי עוד הרבה מאוד מה ללמוד. נטשה לוחצת על הבטן, לוחצת פה, לוחצת שם, והעסק בכלל לא פשוט. כל שיעור היה חוויה מיוחדת. בתקופה הזו החלטתי שבניגוד לאחרים שנוסעים אחרי הצבא לחו"ל אני נשאר בארץ, חוסך כסף להקליט. הכנתי חומרים ואמרתי לדור שלמד אז בבית הספר 'רימונים', שאני מגיע להקליט אצלו בצפון. בהתחלה גרתי אצל סבתא שלי ונסעתי כל פעם שעתיים עד להקלטות עם דור, אחר כך כבר קניתי לי אוטו ושכרתי דירה כדי להיות קרוב יותר אליו וכדי לא לבזבז זמן בנסיעות אלא לעסוק בהקלטות".
גם התקופה הזו הוציאה מאלי המון חומרים לשירים "זו תקופה שאתה כבר לא ילד, אבל עדיין די צמוד לבית. זו תקופה שאתה שואל את עצמך הרבה מאוד שאלות בהקשר של מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך. יש עניני אהבות מוצלחות, מאכזבות ונכזבות. יש שאלות של אמונה באלוהים וכדומה", כל אלו הוציאו מאלי מילים לשירים.
החבר הטוב, ובשלב זה גם המפיק המוזיקלי של אלי, מגדיר את היצירתיות הזו לא כסוג של מחאה אלא שאלות שכל אחד יכול למצוא את עצמו בתוכם. "כל אחד יכול לפרש את השירים בהתאם למה שמתאים לו וזה מה שעושה אותם כל כך טובים", הוא מסביר. המפגש המקצועי עם דור מביא את אלי ללמוד ולהבין הרבה במלודיות, במוזיקה ובעיבודים שונים. לאלי יש את האינטואיציות והדחיפה לעשייה ולדור יש את הכלים והידע לעשות את זה באופן מקצועי ומהוקצע. השילוב הזה של שניהם יחד מוליד מוזיקה מזן אחר. מוזיקה טובה שבה לכל תו ולכל כלי יש משמעות ותרומה להבנת השיר כולו ולביצוע המוצלח שלו.
העבודה של השניים נעשית בזמנם הפנוי והם מפנים הרבה מאוד זמן לזה. הם מגייסים נגנים וזמרים שונים לכל שיר שאלי רוצה להקליט, בהתאם לאופי השיר. בזמן הזה כשאלי מקליט במרכז עם דור, הוא מתפרס מהופעות באולמות אירועים, בבר מצוות, חתונות וכדומה. שם הוא שר תמורת כסף כל סגנון נדרש, החל ממוסיקה שקטה ועד למחרוזות מזרחיות מתוקות. "אני לא זמר מזרחי", הוא מבהיר, "אבל אם זה מה שאנשים אוהבים, זה מה שאני שר", אומר אלי ומוסיף שזה לא משפיע על הכיוון המרכזי והעיקרי שלו שבחר בו.

ממחאה ועד לאהבה


בשירים הפרטים שלו, מעביר אלי מסרים מחאתיים כמו למשל בשיר 'הנה הרגע'. מי שמקשיב לשיר יכול לקחת אותו לכל מקום שהוא רוצה. אלי כתב אותו ממקום בו הוא מדבר על אטימות של אנשים. "אני מסתכל על עצמי ועל אנשים אחרים. נעשינו רגישים פחות להמון דברים. יש כאלה שמסתדרים עם זה ויש כאלה שלא חיים עם זה בשלום", הוא אומר. אלי מאמין שהשירים שלו נועדו לתת כוח לאנשים אחרים. הוא מאמין שכל אחד יכול למצוא את עצמו בתוך השיר ולשאוב ממנו כוח למה שהוא צריך.
היום כשהוא בשל, מבין אלי שלהקליט שיר זה לא עניין של מה בכך, "הבעיה באלבומים שזה לא עסק לא כלכלי. הרבה יותר יוצרים מפרסמים את היצירות שלהם בפייסבוק ומוציאים סינגלים שמתנגנים ברדיו ואחר כך מושמעים במקומות שונים כמו בפאבים ומועדונים", הוא אומר, "הרדיו באילת מאוד מפרגן לי ומשמיע את השירים שלי וכך גם תחנות אחרות בארץ. גם בפאבים המקומיים אפשר לשמוע אותם. לעומת זאת, לעבוד על הקלטה של שיר זה לגמרי לא פשוט. צריך למצוא את הכלים הנכונים והמתאים לכל שיר וצריך למצוא את הנגנים הנכונים שמתאימים לשיר. פעם חשבתי שתוך חודש אני אקליט ארבעה חמישה שירים, היום אני רואה שזה לא כזה פשוט. למרות שדור ואני יושבים על סקיצות הרבה מאוד זמן ומדייקים בדברים עוד לפני שאנחנו מגיעים לאולפן הקלטה, עדיין יש מצב שבו נקליט משהו ובסוף זה לא ימצא חן בעינינו".
כדי לחזק את העובדה שאלי הוא לא עוד זמר עכשווי שטחי, תוסיף לזה העובדה שאם תשאלו אותו לאיזה זמרים הוא משווה את עצמו הוא יאמר לכם שמות כמו: יהורם גאון, אריק אינשטיין, רמי קלינשטיין ובמיוחד שלמה ארצי. "לשלמה ארצי הייתה הדרך שלו והאמירה שלו ממנה הוא לא נסוג. גם אם בתחילת הדרך שלו לא היו לו הופעות, הוא לא ויתר על האמירה. גם היום לוקח לו שלוש שנים להפיק הקלטה. אם הדבר לא מוצא חן בעיניו עד התו האחרון, הוא לא מפסיק לשנות ולשנות עד שזה מספק אותו לחלוטין ועד שהוא שלם עם התוצר, לכן המוזיקה שלו היא כל כך טובה ושורדת כל כך הרבה שנים. אני לא רוצה שהמוזיקה שלי תהיה קליטה ונעימה לתקופה קצרה, אני רוצה שהיא תישאר בתודעה של האנשים לפרק זמן ארוך. זה בעצם החלום שלי".
אלי ודור מגדירים את סגנון המוזיקה שהם יוצרים כ'מוזיקת רוק', אבל דור מוסיף ואומר: " זה יכול להיות רוק לכיוון של רוק כבד וזה יכול להיות לכיוון של מוזיקה לטינית. אלי נותן תמיד איזה שהוא 'טויסט' קטן וזה נשמע אחרת. אומנם כרגע אני המפיק המוזיקלי, אבל אלי מאוד מעורב, וככל שהוא מתנסה יותר ולומד יותר כך הוא מעורב יותר. יש הרבה מאוד חיפוש אחרי הצבע שכל כלי וכל תו מביאים למילים וזה מה שעושה את העבודה המשותפת בינינו לחווייתית ופורייה כל כך".

אני לא יכולה שלא לשאול את אלי למה הוא לא ניסה את כוחות ב'כוכב נולד'?
"הייתי פעם באודישנים", הוא נזכר, "זה נמשך שעות על גבי שעות. בהמתנה בתור הייתה לי תחושת בטן לא טובה וכשהגיע הזמן שאחזור הביתה אחרת אאחר לעבודה, קיבלתי החלטה באותו הרגע שאני עדיין לא בשל והעבודה בשלב הזה חשובה לי יותר. אז פשוט יצאתי מהתור וחזרתי הביתה. אני חושב שאני זמר טוב. אם לא הייתי מקשיב לאינטואיציות שלי באותו יום, והולך על זה, ובאמצע נופל אני חושב שהייתי מרגיש שאני מפספס משהו. כיום אני מעדיף את הדרך שלי שכוללת למידה והתמקצעות על פני ההצלחה המטאורית של 'כוכב נולד'.
אלי ודור לא חושבים שאילת קטנה ולא מאפשרת התפתחות בתחומים שונים. שניהם מדברים על הפוטנציאל הבלתי מנוצל של העיר. הם מדברים על התשתית הקיימת של הפסטיבלים השונים, על האנשים הנפלאים שנמצאים כאן, אבל אם תשאלו אותם, הרי שכל אחד שקוע בתחום אחד בתוך המוזיקה שלו ולא עושים את החיבורים המתאימים בין הקלאסי לרוק למשל. הם מדברים על כך שצריך לשים יותר דגש על להקות נוער צעירות כמו 059 ויותר למידה במגמות מוזיקה בבתי הספר השונים.

ועדיין בתחילת הדרך


למרות הניסיון שאלי צבר בחיים, הוא סבור שהוא עדיין בראשית דרכו, אם כי היום הוא מרגיש בשל ובעל יותר ידע להקלטות ולהופעות. "המטרה שלי היום היא להכניס שירים מקוריים לרדיו וליו טיוב", הוא אומר, "דור ואני הרכבנו הרכב של נגנים ואיתו אנחנו רוצים להתחיל להופיע במועדונים ובפאבים. בשלב הזה אני לא משתמש בסוכנים וביחצ"נים, אני מאמין שאת הצעדים הראשונים שלי אני צריך לעשות בכוחות עצמי". הוא מאמין שאם רוצים לעשות מוזיקה טובה ואיכותית "אתה צריך להקיף את עצמך באנשים שיודעים כמוך ויותר טוב ממך מוזיקה. רק אז אפשר להשתפר ולעשות מוזיקה טובה".
מתי נופלת עליך ה'מוזה' ואתה כותב?
"אין לזה זמן ספציפי. זה יכול להיות באמצע הרחוב, בזמן העבודה או סתם כשאני מנגן על הגיטרה. קרו לי כבר מצבים שבאו לי שירים בחלומות, את חלקם זכרתי בבוקר וחלקם לא, אבל אני זוכר שבחלום הם נשמעו ממש טוב. פעם באה לי מוזה בזמן שקילפתי קיווי בעבודה".
מה קודם אצלך למה, המילים למנגינה או המנגינה למילים?
"אין תשובה חד משמעית. לפעמים המילים והרעיון באים קודם ואז באה המנגינה ולפעמים עולה לחן והכיוון שלו ואז מתחברות מילים. רוב הזמן אצלי זה בא יד ביד".

כמה שירים כתבת עד היום?
"אף פעם לא ספרתי.. אולי כמה עשרות, אבל אני לא מחפש את הכמות אלא את האיכות, ומשתפרים כל פעם".

עם כמה שירים מקוריים שלך אתה מופיע?
"כרגע עם שלושה שירים שאותם גם הקלטתי. אני רוצה לראות איך הקהל מגיב ואם הזמן להוסיף עוד שירים מקוריים".

מה החלום?
"המוזיקה והיצירה תמיד היו האהבה הכי גדולה שלי וגם דרך בה אני מביע את עצמי. אני תמיד שר, תמיד כותב ותמיד רצים לי שירים ומנגינות בראש. אני מאוד רוצה להצליח בתחום ולהתפרנס בכבוד מהמוסיקה ומהיצירה שלי. הייתי רוצה להגיע להופעה במקום שחשבתי שאין סיכוי שיכירו אותי ושהאנשים שם ישירו את השירים שלי".

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש