פרסומת
דלג

גם אילת דורשת צדק חברתי

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 12/8/2011 14:16 ● ערב ערב 2510
במוצ"ש האחרון, נפל דבר, 1,500 מפגינים צעדו לאורך שדרות התמרים, אולי ההפגנה הגדולה ביותר בעיר מאז המחאות על סגירת מפעל תמנע. למעשה, המחאה הגיעה לאילת, אמנם באיחור, אך מוטב מאוחר. זוהי מחאת דור אחר, צעיר יותר, עובד, שפשוט לא גומר את החודש. חן ותומר, נציגי המחאה האילתית, בראיון פשוט על חברה, עבודה, חלומות ומחאה. ולא, אין להם ניסיון פוליטי ואולי טוב שכך. ראובן זלץ, שכבר הספיד את המחאה העירונית, מצדיע לנציגים ומביט בהם
גם אילת דורשת צדק חברתי



במוצ"ש האחרון הם צעדו ביחד, כ- 1,500 מתושבי אילת והסביבה הגיעו, סוף סוף, למחות נגד יוקר המחיה, חוסר צדק חברתי ועתיד כלכלי לא בטוח. אילת היא אולי העיר הנכונה ביותר למחות וזאת עקב היותה עיר פיתוח עם ים, עיר תיירות המספקת שירותים, נטולת אופק חברתי ואופציות תעסוקתיות נוספות. עיר בעלת מרקם סוציו-אקונומי לא פשוט, משכורות ממוצעות על גבול שכר המינימום וריחוק מהמרכז באופן המשפיע על כל מרחב החיים. חן ותומר היו ממארגני ההפגנה הגדולה, כמות האנשים הפתיעה אפילו את האופטימיים ביותר, שהרי מחאה שכזו לא נרשמה בעיר הדרומית, הרדומה בדרך כלל.

מחאת סושי?


למעשה, אפילו זקני העיר אינם זוכרים הפגנה רבת משתתפים שכזו. זה עבר מפה לאוזן, ב'פייסבוק', ברשתות חברתיות, בטלפונים לחברים והנה הגיעה מוצ"ש, ואילת הפכה למקום שנעים לגור בו, פתאום, בהינף שלט אחד, 1,500 תושבים, מספר עצום ביחס לעיר, רק בכדי לסבר את האוזן, להפגנה העירונית שאורגנה על ידי ההסתדרות ועיריית אילת, למען בית החולים, הגיעו פחות מאלף תושבים. מה שמתברר כמחאה המונית, צודקת ובעלת בסיס חברתי מוצק וגדול. ולא, הם לא אנרכיסטיים, הם לא שמאלנים והם אפילו לא אוהבים סושי.
תומר, עצמאי, יליד אילת, בן 33, אמר לי השבוע: "כמות התושבים הפתיעה אותנו, למרות שעבדנו קשה בשביל ההפגנה. אני שמח שהגיעו תושבים שבאו להגיד- 'עד כאן, זהו, נמאס לנו לחיות בחוסר וודאות כלכלית'. אחרי שנים של שתיקה וייאוש, אנשים הבינו כי חייבים לעשות כאן שינוי. יש כל כך הרבה נושאים ודברים לתקן במדינה והגיע הזמן להתחיל בעבודה. מעבר לנושאים הכלכליים וחיזוק הביטחון האישי, זו אמירה של דור שלם הקורא לשינוי כללי המשחק. שהרי אם אזרחים לא ירגישו ביטחון אישי, לא תישאר לנו מדינה ואולי עכשיו, אחרי 63 שנות מדינה, זה הזמן המתאים לקבע חוקה בישראל ולהבין כי חוקה תסדיר את חובות הממשל וזכויותינו כאזרחים ולא רק את חובות האזרח כלפי הממסד. אילת היתה מאז ומעולם עיר מקלט, הגיע הזמן שנהפוך לעיר ולא מקלט".

חן: "המאבק של כולנו"


חן בן משה, 24, רוב שנות חייה גרה באילת עם משפחתה ובחודשים האחרונים, היא עסוקה במהפכה החברתית, שהיא מאמינה בה בכל ליבה. את חן פגשתי לראשונה הרבה לפני גל המחאה הארצי. ביום בהיר אחד, בעודי יושב במשרדי, שמעתי צעקות ממגאפון מחוץ לחלוני שקראו לצדק חברתי, שינוי פני החברה הישראלית, ומי ששמע את חן צועקת "המדינה קורסת, צאו למרפסת", אני יצאתי לחלון והבטתי, היה משהו תמים וכובש בצעקותיה של חן, באמצע היום, באמצע הרחוב, עומדת בחורה, מבית נורמטיבי וצועקת כי נמאס לה ולכל מי שפגשה בחייה, כך לטענתה, מהמצב החברתי, כלכלי בישראל. האמת, התאהבתי בה, במילים, באנרגיה, בכנות ובעיקר במסר החזק שהפך כיום לכל כך עכשווי. השבוע, נשמעת חן מפוקחת יותר, היא חלק מחבורה אילתית הפועלת לשינוי, חשוב לה להיות חלק ולא לבד. השבוע, היא אומרת לי: "המחאה הזאת היא של כולנו ועל כולנו להירתם ולהצטרף למאבק הזה ולדרוש את הזכויות שלנו בחזרה. הגיע הזמן שניקח אחריות על עתידנו ועל עתיד ילדינו ונצא לרחובות לדרוש את מה שמגיע לנו, ביחד נשרוד ולחוד ניפול".

של מי המאבק הזה בעצם?
"המאבק הזה שייך למעמד שלם שכרגע לא מצליח לשרוד תחת העומס הכלכלי ולכן אפשר לראות אותם רק בחוץ, ברחובות, כי אין להם זמן והם לא מקבלים משכורת בשביל לייצר לעצמם פתרונות, או לחילופין - לנהל מאבק, הם מנסים לשרוד בעולם תחרותי וקשה. צריך לשנות את השיטה שתשמר את זכויות האדם, המאבק הוא של כל אדם באשר הוא. וזה לא משנה מאיזה מגזר או עדה מגיעים המוחים, וכל מי שמנסה לתחום את המחאה הזאת למגזר מסוים או עדה מסוימת, טועה ומטעה, לא ניתן שיפלגו אותנו".
במהלך הראיון, תומר וחן עסוקים בתפירת הצעדה הבאה, שתיערך בשבת הקרובה. הם רוצים להצליח, הם רוצים להמשיך, יש להם את האנרגיה שכל כך חסרה בעיר שלנו. תומר: "חייבים להחזיר לסדר היום פתרונות תעסוקתיים מלבד ענף התיירות, דבר שהובטח בעבר, אך לצערנו לא בוצע. חייבים לעודד משקיעים בענפים נוספים, היי טק, מסחר, תעשייה נקייה, ענפים שייצרו מקומות תעסוקה נוספים לאלה שקיימים כיום ובכך ישדרגו הן את ההרכב הסוציו-אקונומי של העיר והן את רמת המשכורות ומצבה הכלכלי של אזרחיה". תומר ממשיך להתייחס לעיר עצמה ואומר: "הגיע הזמן שגם אנחנו, הצעירים באילת, נאמר את דברינו, אני מביט בצעירים הנוטשים את אילת, ואני מצר על כך. לצערי, כיום, אילת לא מסוגלת לספק לצעירים פתרונות עבודה והשכלה מספקים, שלא לדבר על תרבות ופעילות פנאי". הן תומר והן חן מתרחקים מפוליטיקה או מהתייחסות לפוליטיקה, ארצית או מקומית. תומר מבהיר: "לא התחלנו את המחאה בכדי להיכנס לפוליטיקה, זה לא העניין, בטח לא שלנו, אנחנו לא תמימים ויודעים, כי פוליטיקה יכולה לשנות דברים. אך אנו באנו למחות, לצעוק, להפגין נגד חוסר הצדק הכלכלי והחברתי, ושאף אחד לא ינסה להפוך אותנו לפוליטיקאים או שאף פוליטיקאי לא ינסה לשייך אותנו אליו".
חן ותומר הם חלק מהמארגנים של המחאה באילת. חן: "יחד איתנו עובדים ופועלים אנשים רבים למען המטרה, אנו קבוצה מגובשת, חסרת אגו או אג'נדות אישיות, וכולם מוזמנים להצטרף, והמטרה היא אחת- מחאה ולהביא את השינוי המיוחל".

תומר מתעקש לדבר על הקשישים והפנסיה: "לא יכול להיות שבמדינה מתוקנת, הקשישים ייזרקו לרחוב, ואנשים שעבדו כל חייהם ובנו את המדינה, שילמו מיסים, לא יוכלו להזדקן בכבוד. אז נכון, אני עדיין צעיר, אך גם אני אהיה זקן מתי שהוא, וזו תעודת עניות לנו כחברה שאיננה מסוגלת לשמור ולכבד את אזרחיה המבוגרים, ומי שלא יכול לשמור עליהם, לא ישמור גם עלינו. ולא הזכרנו את היחס המחפיר לניצולי השואה שעדיין חיים בקרבנו".

חן: "אם לא נתחיל היום - לא נקבל מחר"


חן, בחורה עם ים אנרגיה, חושבת הרבה לפני שמדברת, חוששת מלהיכנס לפינות פוליטיות ומשתדלת לשמור על ארשת ממלכתית: "שמע, אני לא מנוסה, אני לא פוליטיקאית, מאוד יכול להיות שאני גם לא ממש מסוגננת ומדויקת, אך זה לא הופך אותי למישהי שמגיע לה פחות. אני כאן לצעוק את הצעקה של כולם, וגם אם לעיתים זה עלול להישמע קצת לא בטון הנכון, הכוונה שלנו נקייה ואמיתית. למשל, קיים בעיר פוטנציאל אדיר לשימוש באנרגיה ירוקה, חלופית, שבעתיד תתקן שתי עוולות: מחיר החשמל שהשבוע שוב עלה בכ-10 אחוז, ומיותר לציין כמה חשוב החשמל בעיר חמה ומדברית כאילת ושנית, לא פחות חשוב, איכות הסביבה והפסקת הרס כדור הארץ. נכון, זה נשמע כאילו לא שייך וגדול נורא, אך זו החשיבה וזו הדרך הנכונה, כי אם לא נתחיל היום, לא נקבל מחר. הטכנולוגיה כבר קיימת, היא כאן, היא מוכנה ורק צריך להתחיל להשתמש בה".

לפני שהם ממשיכים בדרכם ונוסעים לפגישת עבודה ארצית, בבירת הנגב, מבקשים חן ותומר להודות לכל מי שהגיע להפגנה במוצ"ש האחרון וקוראים לכולם להגיע להפגנה, גם במוצ"ש הקרוב. חן: "אני מאוד מקווה ומאמינה, כי תושבי אילת יצביעו ברגליים ויגיעו גם להפגנה במוצ"ש הקרוב. אנחנו מתכננים הפתעות והופעות ואיחוד כוחות של כולנו. אין לנו עניין בנאומים פוליטיים או בפוליטיקאים שיבואו לגזור קופונים, אנו רוצים את התושבים ואת המחאה שלנו נקיה, אמיתית וחברתית".

ובסוף הרי תהיה פוליטיקה, אז?
חן: "לתקן את הפוליטיקה הקיימת, זו הדרך".
תומר, המבוגר האחראי: "אני מבקש להודות לכל בעלי העסקים שתרמו ועזרו לנו לקדם את המטרה, קיבוצי הערבה שתורמים את חלקם ולתושבי העיר. אנחנו לא נוותר ואנחנו נחושים לעשות את השינוי".
אז הם אולי לא הכי מהוקצעים, לא ממש שולטים ברזי המדיה והתקשורת, תמימים ולא רהוטי מילה, אך האדרנלין זורם בעורקיהם, ההתלהבות מנווטת את מעשיהם ויותר מכל, המחאה הזו צודקת, נכונה, ראויה ויותר מכל, דמוקרטית ומתנהלת בצורה היפה ביותר, באם נביט לנעשה באנגליה, למשל.

חן ותומר "בואו להפגין"


גם במוצ"ש הקרוב, תיערך הפגנה באילת, במסגרת המחאה הארצית. מארגני המחאה מקווים כי גם הפעם, יצביעו תושבי אילת ברגלים ויגיעו למחות ולהביע הזדהות עם המאבק החברתי, כאן ובארץ בכלל. חן ותומר קוראים לתושבים "אנא, בואו להפגין, אנו מתכננים מחאה צבעונית, שתכלול הפתעות והופעות וממתינים לתושבי העיר". ההפגנה תחל בסביבות השעה 20:00, והמארגנים מבקשים לעקוב אחר הפרסומים בתקשורת וב'פייסבוק'.


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש