פרסומת
דלג

ילד מוצלח אילת

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 22/2/2012 09:23 ● ערב ערב 2538
בגיל 17.5, בן יעל, תלמיד כתה י"ב בבית הספר 'רבין' ויו"ר מועצת נוער עירונית, הוא לבטח אחד הצעירים העסוקים ביותר בעיר. עם רזומה ארוך שכולל שלל פעילויות והתנדבויות למען בני הנוער והצטיינות בלימודים, הוא ממשיך לטפס בסולם ההצלחה. רגע לפני שהוא עולה על מטוס ויוצא לשנת שירות בטורונטו קנדה (מתוך מאות מועמדים), אתמול, יום רביעי, היה בן אחד משמונה פינליסטים ארציים שזכו באות רמון היוקרתי להצטיינות. גאווה מקומית
ילד מוצלח אילת

אם למישהו עוד יש ספק לגבי מצוינות הנוער האילתי, בן יעל, שמיניסט מן המניין בבית הספר 'רבין', יו"ר מועצת נוער עירונית ופעיל חברתי, הוא ההוכחה לכך שלא משנה מה יגידו על מערכת החינוך בעיר, לא משנה עד כמה יקטלגו את בני הנוער האילתים כ'בעייתיים', עדיין, יש באילת נוער אחר- לומד, פעיל ומצטיין. ואת זה חשוב לו לבן להזכיר בכל הזדמנות, במיוחד השבוע, רגע לפני שהוא עולה למרכז הארץ, לבניין התאחדות התעשיינים לקבל את אות המצוינות היוקרתי על שם אילן ואסף רמון ז"ל. אחד משמונה בני נוער נבחרים מתוך מאות מועמדים ומקבלים את האות המוענק בכל שנה לתלמידים יחידי סגולה על היותם מובילים ומנהיגים מלידה, פורצי דרך הנותנים מעצמם למען עתיד טוב יותר במדינה.

ניצחון עצמי


סיפורו של בן יעל הוא ללא ספק סיפור הצלחה של מערכת החינוך בעיר, שיכולה להתגאות בפרי השקעתה, אך הוא גם סיפור הצלחה משפחתי של הורים שעמדו לאורך כל הדרך מאחורי בנם, הקריבו, דחפו, פרגנו וידעו לכוון למקומות הנכונים. אבל יותר מכל אלו, בן יעל הוא סיפור הצלחה עצמי של ילד שהחליט לא להישבר בעקבות גירושי הוריו בגיל שש ולנתב את הכאב והקושי לכיוונים חיובים. "זה היה קשה בהתחלה", הוא מודה, "נשארתי שנה אצל אמא במרכז הארץ בעוד שאבי עבר לאילת, אחרי שנה, גם היא ירדה לאילת וכאן מצאתי לי בית". בן שהתאהב בעיר ונקלט בה חברתית תיעל את הקושי שמאחורי פרידת הוריו לעשייה. הוא חבר בכתה ז' למדור הנוער 'ג'וניור' ב'ערב ערב', מבקש לכתוב טור אישי של עצות ועידוד לילדים שהוריהם עומדים על סף פרידה או שכבר התגרשו. "מתוך מה שאני עברתי כילד להורים גרושים, תמיד היה לי חשוב לציין בפני ילדים אחרים עד כמה חשוב לעבור את הסיטואציה הלא קלה הזו בדרך הטובה ביותר", הוא מסביר ומוסיף: "אחרי הכל, מה שלא הורג - מחשל". מכאן כבר לא הייתה לו דרך חזרה. כשאימו ביקשה לחזור למרכז הארץ, היה לה ברור כי היא תאלץ להקריב קורבן גדול מבחינתה ולהיפרד מבנה שיישאר באילת, רק כדי שלא לנתק אותו מכל מה שכבר הספיק ליצור סביבו באילת. כזה היה בן מאז ומתמיד, פעיל, עושה ומרכז סביבו במגנטיות מיוחדת חברים ופעילויות. "היום אני מבין את ההקרבה של אמא למען ההצלחה שלי", הוא אומר.

בן נשאר באילת עם אביו ואשתו השנייה לימור, שעוטפים אותו בחום ואהבה ותומכים בכל עשייה שלו.

רזומה עשיר


בגיל 17.5, כבר יכול בן יעל להציג רזומה שלא היה מבייש מבוגרים. הוא פעיל מזה שש שנים במועצת נוער עירונית בה הוא משמש כיום כיו"ר (בין השאר שימש במועצה כמנכ"ל, דובר, מבקר, סיו"ר ויו"ר וועדת הדור הבא), הוא חבר פעיל ב'יוניסטרים', שם הוא משמש כמנכ"ל החברה שלו, מדריך במד"צים זו השנה השלישית, תוסיפו לזה רקורד של יו"ר בית הספר, כתב לשעבר במדור ג'וניור של 'ערב ערב' ובין כל אלו בל נשכח הוא תלמיד מצטיין במגמת פיזיקה והנדסת תוכנה, מצוי בעיצומן של בגרויות וכן, אפילו זמן לבילויים בין כל אלו נשאר לו. אין פלא איפוא, כי לנוכח כל העשייה הזו, אפילו חברי וועדת השיפוט של אות רמון לא נותרו אדישים. לפני פחות משנה, היה בן לאחד משלושה אילתים שמועמדותם כבני נוער מצטיינים בעיר הוגשה לתואר אות הפעיל המחוזי המצטיין. גם את המשוכה הזו הוא עבר בהצלחה והביא לעיר את האות המכובד. הפעם הוא הומלץ על ידי הנהלת בית ספרו לאות ההצטיינות על שם רמון יחד עם שתי תלמידות נוספות מבית ספרו, ואם בתחילת הדרך הוא לא התרגש מהרעיון כי לא האמין שיש לו סיכוי להגיע למעלה, הרי שככל שקראו לו ליותר וועדות וככל שהדרך הלכה והתקצרה, אפילו הוא כבר רצה לעשות את זה ולהביא את הפרס לאילת. כי מי שמכיר את בן יודע שאף פעם הוא לא עושה את מה שהוא עושה כדי לזכות בפרסים, אלא מתוך הנאה ואהבה נטו.

לפני שבוע ולא לפני שעמד בפני וועדת השיפוט האחרונה בדרך לתואר, בראשותה של רונה רמון - מנכ"לית עמותת 'תעשיידע' של התאחדות התעשיינים השותפה לאות, אביבה מישאל - מנכ"ל קרן רמון, אריאל בריקמן וכן נציגי משרד המדע והטכנולוגיה, משרד החינוך וצה"ל, התבשר יעל, כי נבחר להיות אחד משמונה יחידי הסגולה שיקבלו את האות. "אז כן, אני מתרגש", הוא מודה השבוע, "ואני מרוצה. אמנם אף פעם אני לא עושה את הדברים בשביל הפידבק, אבל אין ספק שכיף לדעת שאתה מוערך ועוד ברמה ארצית".

טורונטו כן מחכה לו


חדור באהבת המולדת, הרצון לתרום ולעשות, יעלה בן בסוף י"ב על מטוס וינחת בטורונטו קנדה, בה יעביר שנת שירות בקהילה היהודית. גם במקרה הזה, הוא נאלץ לעבור שורה ארוכה של וועדות ומיונים בדרך להיות אחד משני אילתים שייקחו חלק בפרויקט הארצי אליו התקבלו בסך הכל 14 בוגרי י"ב מכל רחבי הארץ. "שמעתי על זה כבר כשהייתי בכתה י'", הוא מספר, "שמעתי עד כמה המיונים קשים ועד כמה האכזבה גדולה, אבל אני מכיר את עצמי ויודע שדווקא אם יש משהו קשה, אני רוצה להשיג אותו". לפני מספר חודשים, כשנציגי הסוכנות היהודית הגיעו לבית הספר במטרה לגייס מועמדים לשליחות, בן לא ויתר. לאחר שורה של מיונים, וועדות, מבחנים פסיכולוגיים לבדיקת עמידות בחיים במרחק מההורים, התבשר בן כי הוא ובת אילת נוספת ייצאו לשליחות. הוא עצמו התקבל לבית ספר קונסרבטיבי בטורונטו, שם יעביר שנה יחד עם בת זוג נבחרת מהארץ. "בדרך אנחנו עוד אמורים לעבור בארץ שלושה סמינרים של הסוכנות. כשנגיע לטורונטו, נעבור חפיפה של שבוע ימים עם הצוות הקיים. במהלך השנה, נחייה אצל משפחות מאמצות שיתחלפו אחת לארבעה חודשים, נתנדב בבית הספר ובבית הכנסת, ננהל שם חיים חברתיים או במילים אחרות- נחייה", הוא אומר וממהר להוסיף: "הבנתי שהמשפחות המאמצות מאוד חמות ונוצרות איתם קשרים נהדרים". ואם לא די באלו, הרי שאת הקיץ שם הוא יעביר יחד עם הצעירים המקומיים במחנה קיץ מהנה.

ומה עם הצבא? אני שואלת.
ובן, שמודיע לי כי הוא מורעל צה"ל, מבהיר: "נדחה. לא יקרה כלום. מאחר ואני חושב על שירות צבאי משמעותי ורוצה לעשות אותו כמו שצריך, לא יקרה כלום אם צה"ל יחכה לי שנה. החיים הרי לא בורחים. יש אמנם את המחשה על כך שכשאחזור מהשליחות, החברים כבר יהיו פזמ"ניקים, אבל עדיין מדובר בשליחות של פעם בחיים, חוץ מזה ששליחות כזו מחזקת לא רק את האנגלית, אלא גם את הקשרים בחו"ל, ואף פעם אי אפשר לדעת מה יוליד יום. אני מאלו שתמיד חושבים צעד אחד קדימה".

ואיך מגיבים בבית לרעיון?
בן מחייך: "בהתחלה הם לא אהבו את זה שאהיה רחוק ואדחה את השירות, אבל ככל שהשלבים התקדמו, הם נסחפו איתי בהתלהבות, והיום הם מפרגנים מאוד וממש בעד. נראה לי שכשהודיעו לי שהתקבלתי, הם התלהבו יותר ממני...".

אתה רואה את עצמך חי בבגרותך באילת?
"אני מאמין שכמו שאני נהנה לחיות באילת, גם הילדים ייהנו, ולכן אני חושב שאחרי הלימודים, שמן הסתם ייעשו מחוץ לאילת ואחרי שאבסס את עצמי, אחזור לעיר. שאלו אותי את השאלה הזו גם בוועדת השיפוט של רמון ואמרתי להם, שכמו שהיום אני משלב בין לימודים לעשייה חברתית, כך אני מאמין שאוכל לשלב בבגרות בין קריירה לעשייה חברתית בעיר".

ומה על פוליטיקה מקומית?
בן צוחק, "אוהו, לאן הגעת...האמת, אני לא שולל שום דבר".

חשוב לך תמיד להדגיש שיש נוער אחר באילת למה?
"אני מרגיש צורך להלחם תמיד בסטיגמה השלילית שיצאה לבני הנוער בעיר. כשמחפשים את הרע, מוצאים אותו בכל מקום. רע גם מקבל בדרך כלל יותר כותרות ותהודה ודברים טובים נדחקים. לי חשוב לבוא ולומר לכולם- יש באילת נוער נהדר, נוער שעושה, פעיל, מתנדב, זוכה, בכמות גדולה הרבה יותר מהנוער השלילי ולא, בניגוד לדעה הרווחת משום מה בעיר, שאם הילדים מגיעים לגיל תיכון, צריך לארוז ולברוח מהעיר כי מערכת החיוך לא ראויה, אני אומר זו טעות. הרמה הלימודית בעיר לא נופלת מזו שבמקומות אחרים בארץ, עובדה, אנחנו לא נופלים בבגרויות".

וזמן לבילויים נשאר לך בין כל אלו?
"נו בטח שכן. אני נהנה מהחיים בגדול. זה סתם נראה שאני כל כך עסוק. אני עושה את כל מה שצריך, לומד כשצריך, אבל נהנה בלי הפסקה, בכל זאת אנחנו חייבים את זה, לא? אני בטוח שגם בשנת השירות בטורונטו אהנה!".

אות רמון לקידום המצוינות


בכל שנה, מוענק אות רמון לשמונה תלמידים מובילים מרחבי הארץ. לאחר מותו של האסטרונאוט אילן רמון ז"ל, הוענקו שבע מלגות כמספר חברי הצוות במעבורת 'קולומביה' שהתפרקה. עם מותו של אסף בנו, החליטה רונה, העומדת בראש וועדת השיפוט הסופית, להוסיף מלגת מצוינות נוספת. התוכנית לאיכות, מצוינות ומנהיגות מציבה אתגר חינוכי מתוך מגמה ליצור תרבות של מצוינות בקרב בני הנוער בישראל. בסופו של דבר, מטרת התוכנית היא ליצור קהילת בוגרים איכותית המורכבת מזוכי אות רמון אליה יצטרפו כל שנה זוכי אות נוספים, ויחד ימשיכו לקדם פרויקטים חשובים בקהילה ובמדינה. במסגרת הזכייה, מוענק לתלמידים פרס כספי, ויחד הם נדרשים להשתתף בפעילות התנדבות בכל הארץ. 'תעשיידע', עמותת החינוך של התאחדות התעשיינים, בשיתוף משפחת רמון, קרן רמון ומשרד המדע, מקיימת מפעל הנצחה ארצי זה שמטרתו עידוד האיכות, המצוינות והמנהיגות בקרב הנוער בארץ, ממש כשם שהאסטרונאוט אילן רמון ז"ל היווה לכל אורך דרכו דוגמה, סמל ומופת למנהיגות ומצוינות.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש