פרסומת
דלג

אמהות-בנות-חברות

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 22/2/2012 22:44 ● ערב ערב 2538
אם מישהו רואה את ענת לוי (ויינטרוב לשעבר) מסתובבת לבדה ברחוב, מיד נשאלת השאלה- 'איפה אמא שלך'. כשמירב אפק נתפסת לבדה במשרדי 'מופת', אי אפשר שלא למהר ולשאול אותה- 'ואיפה אמא'?. בדיוק כמו ששגית שליו לא תצא לבדה ביום שישי בבוקר בלי קפה צמוד עם אמא. שלוש אמהות, שלוש בנות וקשר מיוחד של חברות. ספיישל ליום המשפחה
אמהות-בנות-חברות

תראו אותן מסתובבות יחד בכל הזדמנות. שותות קפה, עושות שופינג, מייעצות זו לזו, מטיילות יחד עם הנכדים או סתם יושבות ומשוחחות. לעיתים, אם פער הגילאים ביניהן אינו גדול, יש מי שעלול לטעות ולחשוב שמדובר בשתי חברות טובות, אבל לא, מדובר באמהות ובנות שבמרוצת השנים הפכו לחברות הכי טובות. כמי שחולקת חברות כזו עם אמה הפרטית, חווה ויודעת באיזו אהדה מתקבל האקט הזה של הקרבה ברחוב, פניתי ערב יום המשפחה לעוד שלושה זוגות כאלו של אמהות- בנות וביקשתי לשמוע מהן על הקשר המיוחד הזה.

שגית שליו ואמא אסתי דרבי



תמונת כתבה


שגית בת 38.5, מעצבת תכשיטים מוכשרת, נשואה לאורן, אם ליובל בן השנתיים ושמונה חודשים. אמא אסתי, נשואה לאבא בני, אם לארבעה ילדים ( שני בנים ושתי בנות).

ממתי הקשר ההדוק הזה?
שגית: "בגדול, תמיד היינו חברות טובות. 13 שנים לא חייתי באילת אלא בתל אביב, שם הייתי מעצבת אופנה ומטבע הדברים קצת התרחקנו. לפני שלוש שנים, חזרתי העירה, והקשר התהדק".
אסתי: "החזרה הזו שלה לאילת עשתה לנו רק טוב, במיוחד עכשיו כששאר הילדים גרים מחוץ לאילת. ליוויתי אותה בדרך לחופה, עברתי איתה את כל שלבי ההיריון, הבדיקות, הלידה וכל אלו כמובן מקרבים עוד יותר. בצעירותה היא הייתה מרדנית, ואני תמיד גיביתי אותה מול אביה. כל בקשה, תלונה, תמיד זה היה אמא. 13 שנים כשהיא גרה במרכז הטסתי לה אוכל ב'ארקיע'. כל מי שהיה עולה למרכז ידע שהוא צריך לעבור אצלי לקחת לה אוכל".
שגית: "גם כשלא חייתי בעיר הקפדנו לשמור על קשר טלפוני הדוק. אמנם זה לא כמו היום שאנחנו נפגשות ומסתובבות יחד, אבל גם זה משהו, לא?".

איך הקשר המיוחד הזה בא לידי ביטוי?
שגית: "אז ככה, ימי שישי באופן קבוע, גם אם ירד שלג, אנחנו יוצאות יחד ל'דוור'. לפני שאני אוספת את הילדים מהגן, זה הזמן שלנו, זמן איכות של אם ובת. אנחנו שותות קפה, עושות שופינג, מטיילות וכדומה. אחרי הגן סבתא באה לשחק עם יובלי. בשבתות אנחנו ביחד ובאמצע שבוע לפחות פעמיים בשבוע היא איתנו, וגם אם לא יוצא לנו להתראות כל יום מסיבות כאלו ואחרות, אין יום שעובר בלי שיחת טלפון".
אסתי: "אם זה היה תלוי בי, זה היה גם יותר משיחה אחת ביום, אבל אני ידעת שהיא עסוקה ואני לא רוצה להפריע, הכל בטעם הטוב. מעבר לכל אלו, שגית היא היועצת הבלעדית שלי בענייני אופנה ולבוש, נו טוב, למה היא הייתה מעצבת אופנה ועכשיו מעצבת תכשיטים? לפני 15 שנה הגעתי לשומרי משקל בזכותה, היא עודדה אותי ודחפה אותי ממש כמו בכל דבר אחר שקשור ליופי ואסתטיקה".
שגית: "חוצמזה שאנחנו מספרות הכל אחת לשנייה, ליתר דיוק, כמעט הכל כי לא אספר לה דברים שיכולים להדאיג אותה".

מה חושבים הגברים בחייכן על הקשר הזה?
אסתי: "תראי, אבא שלה מרוצה מהקשר הזה, אחרי הכל, מה יכול להיות טוב יותר מקשר כזה עם הבת. לגבי בעלה, נראה לי שגם הוא מרוצה, למה לא?".
שגית: "זה נכון. אין מצב שהוא יקנא בקשר הזה"...
אסתי: "זה לא שאנחנו בוחרות להיות רק שתינו לבד, אלא שהגברים עובדים, כך שזה יוצא לנו טוב. חוצמזה שאיתם זה שונה, מה, הם יבואו איתנו לעשות שופינג?".

מה אתן הכי אוהבות אחת אצל השנייה?
אסתי: "אני מעריצה אותה מכל הבחינות, היא ג'דאית ואני פחדנית מטבעי. בתל אביב היא חיה לבדה, עבדה בפאבים, חזרה לבדה הביתה ולא הייתה לה בעיה עם זה, אני לא הייתי מעזה. אני אוהבת אצלה שהיא אמא 'קולית', לא לחוצה כמוני. הכל היא לוקחת באיזי. אצלי בשעה שמונה בבוקר כבר יש ארוחת צהריים והכל מתוקתק, אצלה לא יתהפך העולם אם זה לא יקרה"...
שגית: "אני אוהבת שהיא אמא במלוא מובן המילה. טובת לב, דואגת, אכפת לה, מתעניינת, מה שלפעמים אולי נראה טבעי כי זו הרי אמא שלי, תמיד היה נתפס אצל חברים מהצד כמשהו מיוחד".

מה הייתן משנות אחת בשנייה?
אסתי: "לא הייתי משנה בה כלום. בעלי תמיד אומר לי שכשזה מגיע לענייני ילדים, אני אף פעם לא מחווה דעה, זה לא נכון, עבורי הילדים מושלמים בדיוק כמו שהם".
שגית: "אני הייתי משנה אצל אמא את דאגנות היתר שלה. שתהייה פחות לחוצה...".
אסתי: "את רואה, אמרתי לך שאם יש משהו שהיא לא מספרת לי זה משהו שיכול להדאיג אותי".

מה אנשים חושבים על הקשר ביניכן?
אסתי: "התגובות ברחוב חמות. אנשים אוהבים לראות אותנו מסתובבות יחד, מפרגנים ואומרים לי- איזה כיף לך שהיא חזרה לעיר'".
שגית: "גם אם לנו הקשר הזה נראה ברור, הרבה אנשים אומרים לנו שהם מקנאים בקשר המיוחד הזה. מה, לא כולן ככה עם האמהות שלהן?".

רבתן?
שגית: "מה ריב כזה שלא מדברים אחריו? ממש לא. אין סיכוי".
אסתי: "שגית מאוד סלחנית, היא מסוגלת לתת לי על הראש ואז היא סולחת. אין דבר כזה ברוגז אפילו ליום שלם. גם אם היא אמרה לי משהו שלא מצא חן בעיני, אני חושבת על זה ומפנימה. אם יש ויכוחים בינינו זה בקטנה. גם אני באופיי מאוד וותרנית ופשרנית, לא אוהבת מריבות, וכששתיים כאלו אי אפשר הרי לריב".
שגית: "כאמא ובת אף פעם אין בינינו משחקי אגו".
טיפ לאמהות ובנות?
אסתי: "לפרגן, לא לחנוק, לא להתעלק יותר מדי ולא להתערב".
שגית: "נכון. לא להתערב ולא לנסות לחנך את הנכדים...".

מירב אפק ואמא מירל'ה הראל



תמונת כתבה


מירב, בת 43, מנהלת 'מופת', נשואה ליואל, אם לשלישייה: נבו, גוני ונגה בני ה- 13 פלוס. אמא מירל'ה, גמלאית משרד החינוך, פרויקטורית 'פרילאנס'. יש לה שני ילדים: מירב ואריעד, סבתא לשישה נכדים ונכדות.

ממתי מחוברות?
מירל'ה: "האמת מאז ומתמיד. יש ביני לבין הילדים קשר מיוחד. גם עם אריעד זה ככה. עד כדי כך שאני לא יכולה לומר שהיה אצלנו בבית גיל הטיפש עשרה, לא היו מרידות, לא מריבות, הכל היה פתוח, זרמנו. אהבנו מאוד לבלות עם הילדים שלנו. הכיף הכי גדול היה לצאת עם הילדים. הגישה שאומרת שצריכים לשים גבולות פעלה אצלנו מהמקום שתמיד אמרתי שאם מתייחסים לילד בכבוד, משם דברים מתחילים. להיות זמין, קשוב, להיות שם עבורו. את מירב ובעלה ליוויתי לאורך שש שנים של טיפולים בניסיון להרות. לא לתת לה להישבר. בנגרות ובגולגולת האדם יש מושג שנקרא- תפר. זה לא חיבור בקו ישר, אלא חיבור בו השיניים נכנסות זו בזו והוא חזק מכל חיבור אחר. ככה גם אנחנו, משלימות אחת את השנייה. בפרויקטים המשותפים שאנחנו עושות החלוקה ברורה: מירב היא כל מה שקשור לתמחור, לעשייה, אני בקטע של רעיונות, כתיבה...היא אחראית להנחית אותי מדי פעם לקרקע".
מירב: "תמיד היה בינינו קשר נהדר. תמיד יכולתי לבוא אליה, לספר, אף פעם לא היו סודות. אף פעם לא הרגשנו שיש משהו שאנחנו לא יכולים לספר לה, כולל דברים נעימים פחות. אם היו דברים שהיינו צריכים להילחם עליהם, תמיד קיבלנו גיבוי מהבית והכוונה איך לעשות את זה נכון".

איך הקשר המיוחד ביניכן בא לביטוי היום?
מירב: "הכל מתחיל מהמקום של שיתוף. זו קודם כל אמא, שהיא חברה, שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, חלק כייפי, ולא רק לצרכי עזרה, אלא חברה במלוא מובן המילה. אין דברים שאנחנו לא מדברות עליהם".
מירל'ה: "היא שותפה שלי בכל דבר בצורה מדהימה. כשאנחנו יחד במטבח, אני לא צריכה לבקש, היא יודעת מה אני צריכה, היא קוראת את התנועות שלי, עד כדי כך הכל זורם. אנחנו יוצאות הרבה יחד, נוסעות ליומיים של כיף בתל אביב, רק שתינו, וזה כיף לא נורמלי, הרבה פעמים נסענו רק שתינו לחו"ל לטיול כיף של חברות ובכלל, יוצא שכמעט כל יום אנחנו נפגשות מסיבה כזו או אחרת".

מה חושבים על זה הגברים בבית?
מירב: "נו מה הם יכולים לחשוב? מברכים. לבעלי החברות הזו נותנת הרבה שקט. הוא יודע שיש על מי לסמוך. כשמדובר על שלישייה, לפחות בתחילת הדרך אני לא יודעת מה היינו עושים בלי אמא".
מירל'ה: "גם אצלי בבית זה אף פעם לא הפריע לבעל. הרי איזה אבא לא ירצה שיהיה קשר כזה בין אמא לבת? איפה שזה עושה טוב לילדים, זה הכי טוב".

מה הכי אוהבות אחת אצל השנייה?
מירב: "אני אוהבת את השקט שלה. אני ההיפך הגמור ממנה. אמא ואחי קיבלו סבלנות אין סופית, רוגע בלתי נגמר ואני יכולה רק לקנא בזה. אצלי הפתיל קצר, ואמא מאזנת".
מירל'ה: "אני אוהבת את הצחוק שלה, את החברמניות, את זה שקשיים לא מרתיעים אותה, וכל זה מעבר לעובדה הפשוטה שהיא הבת שלי ואני אוהבת אותה".

מה הייתן משנות זו בזו?
מירל'ה: "הייתי נותנת לה קצת מהרוגע שלי. כל פעם אני אומרת לה- 'בואי נרגיע קצת את הלהבות'. כשאנחנו נמצאות לפני משהו דרמטי, אני מציעה לה- בואי ניקח 24 שעות, נשים את הדברים בפרופורציות הנכונות ונצא לדרך".
מירב: "הייתי משנה אצל אמא את חוסר היכולת שלה לעשות חשבון לשום דבר. אם היא החליטה להביא את הירח, היא תביא אותו, אם היא צריכה להוציא כסף מהכיס בשביל מישהו, היא תוציא".
מירל'ה: "מירב היא המציאותית מבינינו".
מירב: "ואמא שלי מרחפת בעולמות טובים. זה טוב ויפה, אבל לפעמים היא צריכה קצת לנחות על האדמה".

מה אנשים חושבים על הקשר?
מירל'ה: "חלק המומים מזה שזה קיים באיכות כזו. אני זוכרת שפעם מישהי אמרה לי- 'אני מסתכלת עליכן והלב עולה על גדותיו. לראות איך אתן סוחבות יחד עגלה וכל הזמן מטפסות למעלה וזה באמת ככה. הקשר הזה מוביל להצלחה".
מירב: "מסביב זה דווקא נראה מאוד רגיל לכולם, כל מי שהיה סביבי גדל למצב הזה שמירב צמודה לאמא, כך שלאף אחד זה לא נראה חריג".

קרה שרבתן?
מירב: "לרוב ממש לא".
מירל'ה: "אנחנו יכולות להתווכח עד לב שמיים, אבל מירב היא כמו שלהבת מתפרצת, כמו שהיא נדלקת, תוך שניה היא גם דועכת. אף פעם לא היינו ברוגז".

טיפ לאמהות ובנות?
מירל'ה: "אני אומרת- אהבה מאוד גדולה, בלי התחשבנויות, ביקורת או שפיטה".
מירב: "גם אם זה מגיע ממקום של אהבה, חשוב שיהיה פרגון, התחשבות והקשבה, ולא רק מהצד של אמא. קשר כזה חייב להיות דו-סטרי והכי חשוב- בלי התחשבנויות ואגו. לדברים האלו אין מקום בקשר כזה".

ענת לוי ואמא נילי ויינטרוב


ענת אוטוטו בת 39, אם לשלושה ילדים, נשואה לדורון, עוזרת לו בעסק המשפחתי. אמא נילי, נשואה לאבא אלי, עובדת כדיילת יופי ויש לה עוד שני ילדים: יפעת בת 37 ושגית - 31.

ממתי הקשר?
ענת: "מאז ומתמיד, אבל התקרבנו ממש ביום החתונה. הנסיבות הביאו שנהייה יותר קרובות. אולי הייתה זו העזיבה את הבית בגללה הרגשתי צורך להתקרב אפילו יותר".
נילי: "מגיל קטן ענת הייתה מחוברת אלי, אולי זה עניין של אופי. בגיל תיכון תמיד הייתי מעודדת אותה לעזוב את אמא וללכת למסיבות עם החברות. הבטחתי לה שכשתסיים י"ב ,אדאג שתיסע לחו"ל ונחשי עם מי היא העדיפה בסופו של דבר לנסוע? איתי כמובן. אז נסענו יחד לאירופה ונהנינו מאוד. חוצמזה שהייתי לצידה לכל אורך הדרך בהריונות ובלידות, וזה לכשעצמו מקרב עוד יותר. גם עם שאר הילדים אני בקשר מצוין, אבל אין ספק שאיתה זה שונה. בשעה שמונה בבוקר, היא מסוגלת להתקשר אלי ולשאול- 'אמא מה קורה, מה את עושה, לאן אנחנו הולכות היום?'".

איך הקשר המיוחד הזה בא לידי ביטוי?
ענת: "עזבי את אחרי הצהריים שאני מגיעה אליה עם הילדים, לפחות 3-4 פעמים בשבוע אנחנו יושבות יחד על כוס קפה, מדברות על הכל, עושות קניות יחד. אמא היא היום החברה הכי טובה שלי. זה לא רק העזרה שאני מקבלת מאמא, זה הרבה מעבר. וגם אם אנחנו לא נפגשות ביום מסוים, אנחנו חייבות לדבר בטלפון. ואם מישהו לא מרגיש טוב, אז מדברים הרבה יותר. חייבים עדכונים לא?".
נילי: "אנחנו תמיד מייעצות אחת לשנייה. אני מייעצת לה עצה של אמא ולא לוחצת, שהיא תעשה עם זה מה שהיא רוצה. לשמחתי היא חכמה מספיק על פי רוב כדי לשמוע לעצות... אבל הקשר בינינו הוא דו-סטרי. זה שאני אמא שלה לא אומר שאני לא יכולה להקשיב לה. אני מקשיבה, מכבדת וגם לומדת ממנה. אנחנו משתפות אחת את השנייה כמעט בכל דבר, היא אשת הסוד שלי. כיף לנו לשבת יחד ולדבר והנכדים, וואו הם הבונוס. יש לי הרבה חברות, ולפעמים כשאני יושבת איתן, היא מתקשרת, ואני מזמינה אותה להצטרף. הן אוהבות אותה, הן כבר רגילות לזה, היא חלק מהחבורה שלנו".

איך מקבלים את הקשר הזה הגברים בבית?
נילי: "בעלי יודע שהילדים הם קודש הקודשים שלי. גם הבת השנייה שלי היא חלק ממני, אני אוהבת אותה באותה מידה, אבל היא עצמאית יותר. ענת התחברה אלי כבר מגיל צעיר. בעלה כמובן שמקבל את הקשר הזה באהבה, מה יכול להיות יותר כיף מאמא ובת שמסתדרות כל כך טוב?".
ענת: "דורון בעלי מעריך את הקשר הזה ומפרגן. הוא יודע שאנחנו מאוד מחוברות. ולמרות הכל, אני יודעת לעשות את ההפרדה כשצריך, אחרי הכל אמא זו אמא ובעלי כבודו במקומו".

איך אנשים מגיבים?
ענת צוחקת: "דווקא אנשים זרים שלא רגילים לראות כזו מערכת יחסים מפרגנים מאוד. עד כדי כך אנחנו ביחד, שאם רואים אותי ברחוב לבד, מיד שואלים- איפה אמא".
נילי: "מי שקרוב אלינו כבר התרגל לקשר הזה שלא נראה לו מיוחד, אבל אין ספק שקשר כזה הוא לא משהו מובן מאליו. אנשים זרים מפרגנים מאוד. נחמד להם לראות את זה, ורבים גם אומרים לנו שהם היו מאחלים לעצמם קשר כזה עם הילדים. אין ספק שזו מתנה, אנחנו מבורכות בקשר כזה. אני אומרת שזה מראה שדרך הגידול שלנו היה נכון. ככה קוטפים עכשיו את הפירות".

מה אוהבות אחת אצל השנייה?
נילי: "אני אוהבת את טוב הלב שלה ומבלי להשתחצן, היא קיבלה את זה ממני. כיף לשבת איתה, היא יודעת להקשיב ולהיות חברה טובה לא רק כשטוב, אלא גם כשטוב פחות".
ענת: "אני אוהבת אצל אמא שאין בלקסיקון את המילה 'לא'. בכל דבר היא שם לצידי עוזרת. גם אבא שלי שם כמובן, אבל אמא זו אמא".

מה הייתן משנות?
ענת: "שתהייה פחות קשוחה".
נילי: "לחלוטין כלום".

רבות?
נילי: "לפעמים, בעיקר על דברים שקשורים בנכדים. אבל כבר למדתי שלא צריך להתערב בנושאי חינוך הנכדים. גם אם אנחנו רבות, אנחנו משלימות מהר, כי אני אומרת שצריך לדעת להתמודד עם דברים".
ענת: "אז נכון שאנחנו לא רבות הרבה, אבל זה קורה, באמת, בדרך כלל על שטויות. לוקח לכל אחת כמה שעות לעכל את מה שהיה. לרוב זו אני שמתקשרת אליה, אבל אין דבר כזה שמשך יום שלם לא נדבר".

טיפ לאמהות?
ענת: "לדעת להקשיב, לפתוח את הלב ולעזור. לתת כתף לאמא לא רק בדברים טובים, אלא גם בדברים קשים, להיות עזר זו לזו זה הכי חשוב. בקשר כזה אסור שתהייה התחשבנות".
נילי: "הטיפ הכי טוב שלי הוא- תקשורת. להקשיב, לתת עצה, להיות פתוח להכל. לכבד אחת את השנייה. להשאיר את הבית פתוח תמיד ואם אפשר לעזור, לא לחשוב פעמיים אלא לעזור. אחרי הכל, אלו הילדים שלנו".

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש