פרשת 'ויקרא'
חומש 'ויקרא' עוסק רובו ככולו בענייני הקורבנות והעבודה במשכן. לכן נקרא חומש 'ויקרא' גם בשם "תורת כהנים", כי הכהנים הם המופקדים על העבודה והקרבת הקורבנות. מדוע הקב"ה ציווה את אבותינו שיקריבו קורבנות, וכי הוא רעב? האם חסרו לו כבשים, ציפורים או סולת שהוא צריך שנביא לו את הקורבנות שלנו, או שמא משעמם לריבונו של עולם ובשביל שיהיה לו קצת אקשן, הוא ציווה אותנו להביא כבשים, לשחוט אותם ולהזות את דמם על המזבח?
האמת היא שישנה מחלוקת עצומה, ממש עד כדי מריבה בין הרמב"ם (רבי משה בן מימון) לבין הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) לגבי מהות הקורבנות. הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" טוען חידוש גדול, שכל מטרתו של הקב"ה בציווי על הקורבנות הייתה- להרגיל את אבותינו בהדרגה, שאפשר וצריך לעבוד את ה' גם בלי הקורבנות. אך מאחר והם היו רגילים במצרים להקריב קורבנות בשביל עבודה זרה וכל-כך היו שקועים בכך, לא רצה הקב"ה לבטל את מנהגם הרע הזה בפעם אחת, אלא בהדרגה, עד אשר יפסיקו לגמרי להקריב קורבנות. בדיוק כפי שאדם מכור אינו יכול להפסיק את התמכרותו בבת אחת, אלא בהדרגה, כך גם הוא עניין הקורבנות. אם ה' היה אומר לבני ישראל שאין צורך להקריב לו קורבנות, היה הדבר קשה עליהם ביותר. לפיכך הוא ציווה שיקריבו קורבנות לשמו, לשם שמיים, בשביל להוציא מלבם את הצורך להקריב קורבנות לעבודה זרה. דעתו של הרמב"ם היא חידוש מהפכני בתפישת הקורבנות, ועל הסבר זה יוצא הרמב"ן במתקפה חריפה חסרת מעצורים. איך יתכן לטעון שכל דיני וציווי הקורבנות הם רק בשביל לשלול את העבודה הזרה מדעת השוטים? בוודאי שאין הדבר כן! ולפי דעת הרמב"ן, יש שתי סיבות אחרות, מדוע ציווה אותנו ה' על הקורבנות. סיבה ראשונה - בגלל שהמעשים הרעים שאדם עושה נגמרים במחשבה, בדיבור ובמעשה, לפיכך ציווה ה' כי כאשר יחטא ויביא קורבן, יסמוך ידיו על הקורבן - כנגד המעשה, ויתוודה בפיו - כנגד הדיבור וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאווה, והכרעיים כנגד ידיו ורגליו של האדם, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו וראוי לו שיישפך דמו ויישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכיפר הקורבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש וראשי אברי הקורבן כנגד ראשי אבריו, וחלקי הקורבן הנאכלים על ידי כהנים להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו. כלומר הקורבן בא במקום האדם שהיה ראוי להיענש על חטאיו. סיבה שנייה לציווי על הקורבנות לדעת הרמב"ן היא – סוד נעלם! לא נדע באמת את הסיבה.
נדמה לי שבדור שלנו החלטנו לאמץ את דעתו של הרמב"ם בכל הנוגע "לקורבנות אדם". יש לנו קורבנות מלחמה וקורבנות טרור, קורבנות של הקטל בכבישים וקורבנות של חיות פרא המתעללים בנשים וטף. רק קניבלים מקריבים קורבנות אדם. לפני מספר שנים, המציא ראש ממשלה אחד את צמד המילים המטורף "קורבנות השלום". אנחנו לא רוצים שום קורבנות אדם מכל סוג שהוא! קשה לנו מאוד להשתחרר מהמחשבה המעוותת שהאדם איננו "קורבן" ולא צריכים להיות בכלל, אף פעם, בשום תנאי או מציאות "קורבנות אדם" חלילה. מה שאנחנו רוצים זה שייבנה בית המקדש במהרה בימינו ואז נוכל לאכול שוב מהזבחים ומהפסחים ולראות את הכהנים בעבודתם, את הלוויים בדוכנם ואת ישראל במעמדם.
