פרסומת
דלג

הלוחש לגמלים

מאת: רותם ג'קסון ● ● ערב ערב 2118
לא בכל יום פוגשים באדם שהמקצוע שלו הוא לאלף גמלים. מנש חיים(,)37 נושם ואוהב את המדבר בכל רמ"ח איבריו. הגמל הוא מודל לרוגע עבורו. אחרי הטרגדיה שפקדה את חוות הגמלים, הגיע עדר נאקות חדש הזקוק לאילוף. "הלוחש" נקרא למשימה. רותם ג'קסון היתה וראתה איך הופכים גמל לפודל, סיפור על איש מיוחד שהמדבר הוא הבית שלו. טלנובלה מדברית.
הלוחש לגמלים

מי שלא מכיר את מנש, חושב שהוא דרוויש זרוק שלא שם על החיים.
גוף רזה, כפוף מעט, הליכתו זרוקה ולראשו תמיד כפייה לבנה. רק מעטים יודעים כמה חזק ויציב הוא, על הקרקע, מחובר לאדמה, למדבר.
רק מעטים יודעים, איך נשאר לגדל לבד 2 ילדים קטנים אחרי שאישתו נטשה אותם. איך נלחם לקבל את המשמורת, איך נלחם לשרוד את מלחמת הקיום, מחוסר כל. "אם הייתי נמצא בסיטואציה הזאת בתל-אביב לא הייתי שורד. המדבר נתן לי את הכוח", מספר מנש בחיוך מבוייש.
הסיפור של מנש עסיסי ומגוון ממש כמו בטלנובלה. סיפור חיים טרגי וקשה עם התמודדות שונה לגמרי מזו שרובנו מכירים. העיסוק שלו והקשר שלו למדבר ולגמלים, הוא שמשנה את התמונה והופך אותה מלהיות עוד סיפור עצוב מיני רבים בארצנו, לסיפור מעניין ומרתק. הוא יודע יותר על גמלים מאשר על אנשים, הוא מכיר כל שביל וכל צמח במדבר, אלוף בבישול אוכל מדברי ובניווט ליילי לפי כוכבים. הפיתות שהוא מכין על הסאג', כבר הפכו מזמן לשם דבר. והכיף הכי גדול שלו, זה לקחת אנשים על גמלים למדבר. לתת להם לחוות את המדבר מעל גבו של גמל, לארח אותם במדבר כמו בדואי: לבשל להם אוכל במדורה מתחת לגחלים, להכין להם תה מצמחי המדבר, לספר להם על חיות המדבר ועל חיי המדבר ולהחזיר אותם בריאים ושלמים לחדר במלון עם חוויה קצת שונה. "במדבר אני מרגיש כמו מישהו שמציג את הבית שלו לפני אנשים", מוסיף מנש, "זה ממש תענוג לראות אותם חוזרים בשנטי, אחרי שיצאו מתוחים ועצבנים. בעצם, זה לראות איך אנשים משתנים בארבע שעות".

בחווה, מנש מסתובב בין עדר הנאקות, בבטחון מלא. רואים שזו הממלכה שלו. בתיה, גבריאלה, קלאודיה, פטמה ועוד שמות מצחיקים שניתנו לנאקות על ידי אנשי החווה, מזהות אותו מרחוק ומייד באות אליו בריצה, כדי לקבל קצת יחס חם וליטוף אוהב. מחזה די מוזר כשמדובר בחיות גדולות ומחוספסות. ממש כמו סרט של וולט דיסני. "תיראי איזה מבט תמים יש להן בעיניים", פונה אליי מנש, "זו החיה שהכי משקפת את המדבר. בדיוק כמו התחושה שיש לנו אחרי כמה ימים בסיני, מן רוגע כזה! זה הגמל!, הוא משייט לו בעצלתיים, ולא סתם נקרא ספינת המדבר. גם כשרוכבים עליו, מרגישים איך התנועה שלו היא כמו שייט. הגמל הוא השקט והיופי של המדבר, למרות הגודל והמראה המאיים שלו, הגמל זו חיה מאוד רגישה ושלווה וגם מאוד אינטילגנטית. למעשה אלו יותר הנאקות מאשר הזכרים. לעבודה עם אנשים, מאלפים רק את הנאקות. במנז' אין להם אנרגיה כמו של סוסים וחמורים, הם לא היסטריים כמוהם. אפשר לראות גם איך טיול של סוסים וחמורים מסתיים, תמיד בריצה מטורפת חזרה, לעומת החזרה השלווה של הגמל. אלו אנרגיות אחרות לגמרי. תיראי איך הכל שליו ורגוע פה. אני מסתכל עליהם רבע שעה וחוטף שנטי, כמו במדיטציה. אחת ההנאות הגדולות שלי זה להסתובב ביניהם ולהרגע. כל ההתנהלות שלהם היא שלווה ב-99% מהזמן. כשיש להם את השקט, הם לומדים מאוד מהר. שיטת האילוף המיוחדת שלנו מושתתת על רוגע והרבה הרבה סבלנות. בניגוד לאילוף הבדואי הנוקשה שמושתת על פחד ואלימות. הגמל זו חיית עדר, היא קולטת את האנרגיה הכללית מתוך העדר כולו. נכון שיש כאלו שהן יותר לחוצות, אבל הן מושפעות מהשנטי של העדר. יש להם היררכיה בתוך העדר, לכן כשמאלפים עדר שלם זה לוקח יותר מהר. את כל נושא אילוף הגמלים למדתי מגיורא, בעל החווה, הוא נחשב למומחה באילוף גמלים. מכיוון שאת רוב הנאקות קנינו מהבדואים בנגב, כל ההתנהלות שלנו באילוף הנוכחי היא לתקן בשלווה את העוול שנעשה להם מהאילוף הבדואי. אפשר לקרוא לזה עוצמת הרכות. רוב הנאקות שהגיעו לכאן, הגיעו הרות, מפוחדות וחוששות מידיים ומאנשים בכלל. אנחנו מנסים לתת להם בחזרה את השקט ואת האמונה באנשים. כדי שיוכלו לעבוד עם אנשים ולהמליט דור חדש של גמלים שלווים. עובדים איתם בסגנון אחר לגמרי. כשהן עושות משהו לא טוב, הן יושבות בעונש! מופרדות מהעדר. ותאמיני או לא, הן מבינות הכל, יש להן זיכרון מעולה.
פה בחווה נותנים לאנשים לרכב עליהן חופשי, מה שלא קיים כמעט בשום מקום אחר. הרכיבה היא חופשית ועצמאית, ללא חבל המחבר את כל הטור יחד. כדי להגיע לרמה כזאת צריך לעבוד איתן כך שיבינו שכל אחד מנווט אותן על פי רצונו. גיורא הסביר לי איך לעבוד עם נאקות כמו עם פודלים, להפעיל אנרגיות, לשלוט בהן בשקט, בלי מקל ביד, בלי לשבור אותן. זה דורש הרבה סבלנות וזה למעשה העיקר". את הקשר הראשוני עם המדבר, התחיל מנש אחרי הצבא, בקיבוץ בבקעה. שם התוודע לראשונה לתרבות הבדואית ולמדבר בכלל, עת שוטט לו בשטחים שמחוץ לקיבוץ. "הרגשתי שזה חיבור קרמטי, כאילו הייתי בדואי בגלגול הקודם. התחברתי לצורת החיים שלהם, לפשטות, לחיבור שלהם עם הטבע. למדתי דרכם שככל שבן-אדם יותר פשוט, הוא יותר כנה ויותר פתוח. ברגע שאתה מתוחכם, אתה גם פחות כנה עם אנשים ועם עצמך. הייתי מטייל בסביבה שלהם ונכנס לאוהלים שלהם, אחרי שקראתי ולמדתי הכל על התרבות הבדואית. למדתי דרכם לדבר ערבית והפכתי להיות אחד משלהם עם הזמן. שם גם למדתי על העבודה עם גמלים".
בתקופה מאוחרת יותר בחייו שהה זמן ממושך בסיני. התחבר למשפחה בדואית והפך לבן בית. הוא הסתובב במשך ימים שלמים במדבר עם הזקנים הבדואים, מהם למד לשרוד במדבר ולזהות עקבות. מהנשים הבדואיות למד את כל רזי הבישול המדברי. כשהיה בן 29 הגיע לאילת עם אישתו ההרה וכאן גם נולד בנם הבכור.
כיוון ששניהם היו אנשי מדבר ושניהם התעניינו בגמלים, החליטו לנסות את מזלם בחיפוש אחר מקום בו יוכלו להקים חוות נאקות לחלב. הם התחברו לפרופסור ראובן יגיל, בעין-יהב. אצלו למדו את כל הקשור לגידול וטיפול בנאקות חלב. הם חלבו נאקות, למדו הכל על הסגולות ועל הכנת מוצרי חלב נאקות, והשתתפו במחקרים השונים שנעשו בתחום זה.

במקביל הוציא מנש טיולי גמלים של כמה ימים במצפה רמון וכבר שם זכה לכינוי "הלוחש לגמלים". אולם בשעה שהוא היה עסוק בעבודתו עם הגמלים ,התחברה אישתו לכת אשרם מדברית ואט אט שיחררה אחיזה מהמציאות. "המדבר והשנטי לקחו אותה רחוק מדי, כי היא לא היתה מספיק יציבה מבחינה נפשית", מסביר לי מנש, "הקושי של החיים במדבר יכול להביא לפעמים גם לפירוק משפחות. זה קורה אצל לא מעט אנשים שמחוברים לקטע הזה.
נאלצתי לעזוב אותה עם הילד וחזרתי לאילת לעבוד בחוות הגמלים. לא היה לי כסף לכלום, אז גרתי באיזה מערה שמצאתי בנחל רחבעם. היה לי רק את הג'סטי שלי(אוטו). הייתי בא לחווה לעבוד ולאכול והייתי חוזר לישון בשטח. הייתי מתקלח עם שני ג'ריקנים. בשלב מסוים אישתי החליטה לוותר על התינוק והביאה לי אותו לכאן. חייתי איתו במערה והייתי לוקח אותו איתי לטיולי גמלים. קשרתי את הסלקל מהאוטו על אוכף מיוחד שבניתי, חיברתי לזה שמשייה מלמעלה וכך טיילנו כמה ימים במדבר. הוא היה מייד נרדם על הגמל.
הוא היה תינוק מדהים, לא היה נראה שחסר לו משהו. כשהייתי עובד בתוך החווה שמתי אותו בתוך לול בין העדר. הוא חי ביניהם כל הזמן. הייתי לוקח אותו עליי במנשא, חולב את הנאקות ומעביר לו מייד לבקבוק, והוא היה שותה את זה בשקיקה. בשלב מאוחר יותר קניתי טרנזיט, בניתי לו מיטה בפנים ועברנו לגור בחווה".

איך הסתדרת לגדל ילד בתנאים כאלה?
היה נורא כיף!, היום הוא מאוד מתגעגע לזה, הוא בכה כשמכרתי בסוף את הטרנזיט, כשעברנו לגור בדירה. הוא היה מאוד מחובר למדבר ולצורת החיים הזו. קצת לפני שמלאו לו שלש אמא שלו הביאה אליי גם את אחותו הקטנה.
זו היתה תקופה של סרטים מטורפים עם בתי משפט ועורכי דין. עברתי מלחמות קשות כדי לקבל משמורת על הילדים. המלחמה הקשה ביותר היתה עם עצמי. לא נגד המוסדות ולא נגד האמא, כי היא למעשה וויתרה עליהם. המשפחה התפרקה ונשארתי לבד עם שני ילדים. לא יכולתי כבר לגור איתם בחווה, הייתי חייב לשכור דירה. העובדת הסוציאלית היתה מגיעה לראות איך אני חי וכמה אוכל יש במקרר. הייתי במלחמת השרדות והייתי חייב להשאר בפוקוס כל הזמן. דווקא המדבר נתן לי את הכוח, היינו הולכים למדבר, מטפסים על איזה הר וצורחים. זו היתה ההתפרקות שלנו.קיבלתי גם המון עזרה מאנשים פה בחווה, בייחוד קוץ וגיורא. קוץ תיפקד ממש כמו סבא בשבילם. וזו היתה המשפחה שלנו".

תמונת כתבה


אבל כמו בכל טלנובלה מנצחת, גם הסיפור הזה הסתיים בטוב שמוכיח, שהחיים גם יודעים לחייך ושמה שלא הורג מחשל!
אחרי כשנתיים בהן גידל לבד את הילדים, מצא מנש אהבה חדשה בדמותה של טל. גם היא גרושה עם שני ילדים בגילאים צמודים.
הרומן ביניהם החל עוד מתקופת "המערה". אז היתה טל מגיעה לביקורים קצרים "במדבר של מנש" והוא היה מפנק אותה בטיולי ירח מלא ובארוחות גורמה על גחלים. האהבה החלה לפרוח בערבות הרי אילת עד שהחליטה טל לעבור לגור באילת. כעבור זמן קצר חברו שתי המשפחות לבית אחד משותף. והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה......
אבל המדבר הוא עדיין הבית האמיתי של מנש, השכונה הגדולה שלו. הוא מרגיש יותר בטוח במדבר מאשר בעיר בתוך בית עם ארבע קירות. רק היום בגיל 37, אחרי ששרד את סופות המדבר הקשות, הבין מנש, שזה המקצוע שלו בחיים, או למעשה דרך החיים ממנה הוא אמור להתפרנס. ביחד עם טל החליטו לפתוח עסק משלהם לאירוח מדברי. הם רכשו אוהלים בדואים לאירוח ואת כל הציודים הנלווים, כדי לספק לאנשים שרוצים לחוות מדבר את החוויה הקרובה ביותר לדבר האמיתי. האירוח המדברי מיועד לקבוצות מטיילים, לסדנאות שונות שרוצים להעביר במדבר, לאנשים פרטיים שרוצים לחוות מדבר אבל פוחדים לעשות את זה לבד, ואפילו לזוגות שחפצים בליל מדבר רומנטי, לאור כוכבים וארוחת גורמה על גחלים!!

תמונת כתבה


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש