פרסומת
דלג

בשם אהבה

מאת: אסטר שטרית ● 18/7/2012 13:08 ● ערב ערב 2559
מי אמר שאין אהבה אחרי גיל 60?. סמסון (71) ורחל (66) שורדיקר, הם ההוכחה שיש אהבה ועוד איך. לרגל חתונת הזהב שלהם הם החליטו לטוס לבית הכנסת בהודו, שם התחתנו, ולשחזר את חתונתם. ראיון מכל הלב
בשם אהבה

מה לא נאמר כבר על אהבה? יש שיגידו שהיא עושה אותנו מאושרים ויש שיגידו שהיא דוהה עם השנים. בני הזוג האילתים, סמסון ורחל שורדיקר מוכיחים שגם אחרי חמישים שנות זוגיות ניתן לאהוב אפילו יותר.
ומי היה מאמין כי סיפור האהבה בין השניים התחיל כמעט בטעות...
"בשנת 1962, כששידכו ביניהם, הוא היה רווק בן 21, שחקן ורקדן מוכר בהודו, ואילו היא הייתה נערה מתבגרת בגיל 16.. החתונה נערכה בבית הכנסת בעיר מומביי שבהודו, שם התגוררו מספר שנים לאחר חתונתם. "ההורים שלה מכירים את המשפחה שלי הרבה שנים. יום אחד הלכתי עם הוריי לבקר אותם בביתם וראיתי את רחל לראשונה", משחזר סמסון. "אבא שלי מיד סימן לי בידו כשואל- 'אתה רוצה אותה?', ואני, שראיתי שהיא ילדה טובה ויפה עניתי 'כן' מבלי להסס. אבי דיבר עם הוריה, בניסיון לשדך בינינו, הם דיברו איתה, והיא הסכימה. מיד התחלנו בסידורים והכנות לקראת החתונה. רק לאחר טקס החתונה העזתי לשאול אותה למה הסכימה להתחתן איתי בכלל? היא השיבה לי כי היא נדלקה על השיער שלי"...צוחק סמסון מכל הלב.
12 שנים לאחר מכן, עלו השניים לארץ ישראל יחד עם ששת ילדיהם ועם הוריו של סמסון. "החלטנו לעלות למדינה שלנו, לארץ היהודים", הוא מסביר, "בחרנו להגיע ישירות לאילת כיוון שאחותי גרה כאן והיא עזרה ודאגה לנו. הייתה לנו עליה טובה בסך הכל, זמן קצר אחרי שהגענו התחלתי לעבוד בכיבוי בשדה התעופה, ורחל הייתה לעקרת בית". בהגיעם ארצה נולדו לבני הזוג תאומים, אחד מהם נפטר כשהיה בגיל חמישה חודשים בלבד. "עבדתי במשך 28 שנים בשדה ופרנסתי את משפחתי", מעדכן סמסון, "כיום אני בפנסיה".
בעקבות האהבה
הזוג שורדיקר טיילו בהרבה מקומות בעולם במהלך השנים, ובכל זאת, הם לא יכולים לוותר על הזיכרונות והשורשים בהודו. בכל שנה הם טסים יחד לבקר את החברים והדודים שהשאירו מאחור בארץ הולדתם. ביקורם האחרון בהודו לא היה ביקור רגיל. לרגל 50 שנות נישואים - חתונת הזהב שלהם, החליטו השניים לשחזר את חתונתם בבית הכנסת בו התחתנו. לטקס המרגש הזמינו 60 אורחים. סמסון לבש חליפת חתן ורחל לבשה סארי לבן בדומה לסארי שלבשה בחתונתם המקורית, הם בורכו על ידי הרב וערכו טקס כמיטב מסורת החתונה ההודית - חתונה לכל דבר. בסיום הטקס, הכינו להם ילדיהם חדר מקושט בפרחים, בלונים ונרות כהפתעת ירח דבש מחודש.
"כל שנה אנו עורכים מסיבה בבית או במסעדה לרגל יום נישואיהם", מספרת לילי, בתם של השניים. "גם את חתונת הכסף חגגנו במסיבה גדולה בבית, אלא שלכבוד 50 שנות נישואים, אבא כבר ידע מזמן שהוא רוצה לחזור לבית הכנסת בו הם התחתנו. נסעתי יחד עם אחיין שלי כנציגות מהמשפחה בארץ ושם פגשנו את כל הדודים שנשארו בהודו. צילמנו ושמחנו בשמחתם. זה היה מאוד מרגש, לא רואים דברים כאלה בכל יום".

איך זה מרגיש להתחתן מחדש? אני שואלת את השניים הנרגשים.
רחל: "מאוד התרגשתי. לבישת הסארי הלבן והחגיגה בהודו היתה עבורי מרגשת ומשמחת".
סמסון: "הרגשתי כמו חתן בפעם הראשונה. כשהתחתנו, רחל לא היתה אישה בוגרת, אלא ילדה. היא לא ראתה עולם ואני הייתי הכל בשבילה", הוא אומר בהתרגשות. "לא היתה אהבה בינינו לפני החתונה, אבל עכשיו אנחנו 'דבק', לא יכולים לזוז אחד בלי השנייה, היא כל הזמן דואגת לי. במרוצת השנים היא לא חשבה על המשפחה שלה, איפה שאני הייתי - היא באה. אני אוהב אותה והיא אוהבת אותי, אנחנו כמו זוג ציפורים. באמת זכיתי באישה טובה".

מגלים את העבר


מסע שחזור החתונה לא נגמר באהבה. משפחת שורדיקר ניצלה את הנסיעה לטייל ברחבי הודו, לחזור לשורשים ואפילו לחפש מידע על סבו של סמסון. "לסבא שלי היו שבע נשים ו-42 ילדים, כאשר אבא שלי היה הילד ה-42", הוא מספר. "כשאבא שלי היה בן שלוש, סבא שלי נפטר. סיפרו לי שהוא היה גנרל בצבא ויש לי תמונה שלו, אבל לצערי אף אחד מבני משפחתי לא זכה להכיר אותו. אפילו לא ידענו איפה הוא נקבר. הפרט היחיד שידענו עליו היה מגוריו בעיר אליבג. בהזדמנות הזו החלטנו לנסוע ולחפש רמזים על חייו. להפתעתנו הגדולה, מצאנו את הקבר שלו ולצדו קבורה גם סבתא שלי. זה היה מאוד מרגש. אבא שלי בעצמו לא ידע איפה נקבר אביו כך שזו היתה המתנה הכי יפה שקיבלנו אחרי החתונה, למצוא את הקבר שלהם. הרגשתי שאני פוגש לראשונה את סבא וסבתא שלי. כרגע המטרה שלי היא לחזור להודו ולבנות מחדש את המצבות שלהם, לעשות משהו יפה לכבודם".
המשפחתיות והכבוד שמעניק סמסון לדורות שלפניו עברו גם לדור שהגיע אחריו - ילדיו. הוא ורחל, חינכו אותם לאהבה והערכה, וכיום, רוב ילדיו נשואים באושר ומתגוררים באילת, קרוב לבית ההורים. "הילדים הולכים בדרך שלנו, בדרך שחינכו אותי", מסביר סמסון. "אני מאמין במילה 'אהבה'. בחיים לא קיללתי ולא הרבצתי. לימדתי אותם שאם מישהו טועה, אין צורך להוסיף אש למדורה, לא לריב ליד הילדים שלהם וכמובן - כל האחים צריכים להיות אחד בשביל השני, בטוב וברע".
את ההוכחה לחינוך טוב והעברת המסר שלו לאהוב בלי גבולות מצא סמסון כשעבר ניתוח לב פתוח בבית החולים 'יוספטל' והיה במצב בריאותי רעוע. בזכות האהבה הגדולה שהעניקה לו משפחתו הצליח להתגבר על שלושה ניתוחים ולחזור לחיים נורמליים והוא בריא ושלם. "אבא שלי בדרן מוכר באילת, הוא אוהב לעזור לכולם, תורם בכל פעם שהוא יכול ובאמת שיש לו לב רחב", מעידה בתו, לילי. "כשהוא היה בבית החולים כולנו הגענו לשבת איתו ולעטוף אותו באהבה, כל בית החולים שם לב שהחדר שלו תמיד מלא. אין דבר כזה להיות לבד. רק בגלל האהבה והנתינה קיבלנו אותו בחזרה. חונכנו להיות אחד בשביל השני, לא להתווכח ולא לריב, וכך לדעתי הזוגיות שלהם פורחת. יש ביניהם הרבה כבוד. היום אני רואה הרבה זוגות שמקללים אחד את השני, צועקים. איך אפשר לחיות ככה?"
"אני באמת מאמין שאלוקים עזר לי בניתוח", מוסיף סמסון. "למדתי מההורים שלי שקודם כל דואגים לאחרים ואחר כך לעצמך ולכן הוא עזר לי".

אז מה הסוד לזוגיות מאושרת לטווח הרחוק?
סמסון: "צריך לדעת להתפשר, לוותר אחד לשני. אם האישה עצבנית, הגבר צריך לשתוק ולהיפך. רחל תמיד סמכה עליי, לא שאלה שאלות, והיתה יד ימיני. צריך לשמור על הילדים ועל האישה כמו שצריך, להעניק להם אהבה והבנה כי זה הדבר הכי חשוב בחיים. אנחנו יכולים רק לאחל לכולם שתהיה להם בהצלחה בזוגיות כמו שלנו הייתה ועדיין יש".

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש