שום אביר חלומות לא ביקש את ידה ובעוד כל חברותיה, שרובן לא היו יפות ממנה וגם לא חכמות יותר ממנה, נישאו בגיל צעיר – אביר חלומותיה של זהבה טרם הגיע והיא נשארה בגפה. זהבה הייתה בחורה טובת לב ואהובה על כל חברותיה הרבות, על בעליהן ועל הילדים שלהן. החברות ניסו כל תחבולה, כדי למצוא לזהבה חתן – אך ללא הועיל. "את צריכה לצאת קצת יותר". אמרה לה חברתה נירה ערב אחד, כשזהבה באה כמו תמיד כשנירה הייתה זקוקה לשמרטף "בבית לא תתפשי חתן וגם אצלי לא תתפשי שום דבר – הבעל שלי כבר נשוי והבנים צעירים מדי. מה קורה אתך זהבה? את חייבת לצאת יותר". "לאן אצא? אני לא אמיצה מספיק כדי לצאת לבד – בעיקר באילת. כל אחד בעיר מכיר אותי מאז שנולדתי וכל אחד יודע שאני רווקה ואם אני מסתובבת לבד סימן שאני "מחפשת". לא רוצה שיצא לי שם של מחפשת – זה יבריח את כל הבחורים. “. ענתה זהבה. "אני לא רואה את הגברים מתקהלים סביבך כשאת לא יוצאת, אז מה זה כבר יכול להזיק?" ענתה נירה ונאנחה, "אני ממהרת כעת, אבל כשאחזור את לא הולכת הביתה – נשב יחד ונחשוב על משהו. עוד לא פגשתי מישהי שמסתדרת כל כך טוב עם ילדים," ענתה נירה "באמת מגיע לך ילדים משלך. יצאה נירה לארוחת הערב העסקית אליה הוזמנה עם בעלה, אבל לא הצליחה להסיח את דעתה מהבעיה של זהבה חברתה הטובה.
כשהגיעה השיחה לנושא חו"ל שמעה לפתע מישהו מספר על מבצעים מיוחדים לאנטליה שבטורקיה ועל כך שחבורות של גברים נוסעות לשם לשחק בקזינו ונדרכה – זה מתאים!
כשחזרה הביתה אמרה לזהבה: "את חייבת להכיר אנשים". "איזה אנשים? אני מכירה כל אחד באילת וכל אחד מכיר אותי – שום דבר לא יקרה לי, אם לא קרה עד היום". מחתה זהבה. "אז תיסעי לעיר אחרת". ענתה נירה "תיסעי לחו"ל". "הייתי כבר. שני טיולים של פנויים פנויות ומה קרה? אף אחד לא הסתכל עלי אפילו". ענתה זהבה. "לא, לא חו"ל כזה!, ענתה נירה "תיסעי לחו"ל לבד. תגורי במלון, תרדי ללובי, לחדר אוכל, לבריכה – בבריכה יראו איזה גוף יפה יש לך, תכירי אנשים – אולי יצא משהו". "את צוחקת ממני. אני לסרט לא הולכת לבד, אז את רוצה שאסע לחו"ל לבד! חוץ מזה – מנין אקח כסף?" ענתה זהבה "נסיעה לחו"ל זה עניין יקר". "לא יקר ולא כלום – שמעתי הערב מישהו מספר, שנסע לארבעה ימים לאנטליה בטורקיה במאתיים תשעים דולר. במלונות שם יש קזינו והרבה גברים נוסעים לבד. אולי שם יקרה משהו... ואל תגידי לי שאין לך מאתיים תשעים דולר!". אמרה נירה. "אין לי !" ענתה זהבה. "אני אלווה לך. תחזירי לי כשתפגשי מיליונר. אקנה לך את הכרטיס וגם אתן לך חמש מאות דולר לבזבוזים, העיקר שתיסעי". אמרה נירה, "את יודעת שאף פעם לא יהיה לי כל כך הרבה כסף מיותר". אמרה זהבה, אבל הרעיון החל מנקר במוחה. יומיים אחרי השיחה הזו טלפנה לנירה. "אני נוסעת לאנטליה. קניתי את הכרטיס בחמישה תשלומים בויזה ואמא שלי הלוותה לי חמש מאות דולר. אני נוסעת". "כל הכבוד!" אמרה נירה "אני בטוחה שאם לא תתפשי בעל לפחות תיהני". המטוס לא היה מלא רווקים יפי תואר כפי שניבאה נירה – המטוס היה עמוס משפחות עם ילדים שנסעו לבלות יחד, מספר ימים בחופש הגדול. רוחה של זהבה נפלה, אבל אחרי דקות מספר של טיסה, החלה מנהלת שיחה עם שכנה לספסל – ילד בן חמש – תמיד נהנתה כששוחחה עם ילדים – בחברתם הייתה בטוחה. כשהגיעו למלון התמקמה וכמו שהבטיחה לנירה שתעשה, לבשה בגד ים וירדה לבריכה. הבריכה הייתה מלאה עד אפס מקום, אבל זהבה הצליחה למצוא כסא נוח בצל, הניחה את חפציה וירדה לשחות. אחרי כמה "בריכות" יצאה, הזמינה משקה קר ושכבה על כסא הנוח, סורקת את הסביבה. כולם היו זוגות, במשפחות או בחבורות – רק היא הייתה לבד. דמעות מילאו את עיניה והיא נמלטה לחדרה. בערב ירדה לחדר האוכל, אכלה את ארוחת הערב בבדידות ומיהרה לחזור לחדר וצפתה בטלוויזיה – ערוץ שתיים ממש כמו בבית.
למחרת בבוקר ניסתה את חוף הים. החוף היה נעים ביותר והים צונן ומרענן ולמרות בדידותה הצליחה ליהנות – אחרי הכל הייתה רגילה להיות לבד. שכבה בצל, קראה בספר שהביאה איתה ושחתה מעט וכשהתעייפה חזרה לחדר במלון. שום אביר על סוס לבן או שחור לא גאל אותה מבדידותה – הייתה בודדה בחו"ל ממש כמו שהייתה בודדה באילת, בדירתה השכורה, והבדידות הייתה קשה יותר, משום שבאה בעקבות תקוות גדולות.
ביום השני החליטה לצאת לטייל בעיר. עיירה קטנה ושוקקת, מלאה שווקים, בתי קפה, דוכני שווארמה, מסעדות וחנויות אין ספור לממכר בגדי עור. שוטטה בין הדוכנים, קנתה לעצמה עין כחולה על שרשרת – סגולה נגד עין הרע, שוחחה עם התגרנים בשוק ועם המוכרים בחנויות וכשהתעייפה ישבה על מרפסת קטנה של בית תה, שצפתה אל המפרץ. הזמינה תה אצל מלצר טורקי צעיר ומשחזר זה עם התה, החל חוקר אותה מאין באה ועד מהרה קלט שהיא נמצאת באנטליה לבד. לתימהונה של זהבה הזמין אותה הצעיר הטורקי לכוס תה נוספת ואחר כך התנדב להראות לה את העיר. "רק סתם ככה, בתור מדריך! בגלל שאין לך עם מי לצאת בערב", אמר כשראה את הבעת פניה. בתחילה היססה, אבל הרעיון לבלות ערב נוסף לבד בחדר מול טלוויזיה נראה לה גרוע מהרעיון לצאת עם הזר הטורקי הנאה. קבעו להיפגש במלון. הבחור הגיע וזהבה הזמינה אותו למשקה בלובי ואחר כך יצאו לכבוש את העיר. בקרו בכמה בתי תה קטנים, בהם נגנו נגנים שונים קצת מנגינות טורקיות והרבה מאוד מוסיקה מערבית, נכנסו ויצאו לבארים בהם התקהלו תיירים ומקומיים בהמולה נעימה, רקדו בדיסקוטק ומשהחזיר אותה הצעיר לבית המלון הייתה השעה כבר חמש לפנות בוקר. הצעיר התנדב כמובן לעלות עם זהבה לחדרה, אבל כלל לא נעלב כשסירבה. נפרד ממנה בנשיקה על הלחי בפתח המעלית והשניים הלכו איש איש לדרכו שמחים וטובי לב. במעלית כבר היה נוסע אחד – גבר בשנות השלושים המאוחרות שלו שלא נראה מאושר. "אני מבין שבילית הערב. אילו הייתי בחורה יפה הייתי גם אני מבלה . רק שלשום הגענו הנה וכבר יש לך מועדון מעריצים מקומי!... אמר. "באמת ביליתי נפלא", ענתה זהבה, שמעולם לא כינה אותה מישהו בשם בחורה יפה ולא ניסתה לתקן אותו – "אנטליה עיר שוקקת חיים ויפה." "זה מוזר", ענה הגבר "לי היא נראית נורא. באתי לבד ואני משתעמם עד מוות. חלק מהיום ביליתי בים ובבריכה – ראיתי אותך מרחוק וקלטתי שגם את לבד, אבל למרות העובדה ששנינו כנראה הרווקים היחידים במלון לא העזתי לגשת. אני לא בדיוק הטיפוס שנטפל לבחורות... בודאי לא הייתי מתחיל לדבר איתך אילולא נפגשנו במקרה במעלית. וגם עכשיו אני רואה שאיחרתי – את כבר "תפוסה". חבל, בדיוק כשהחלטתי לגשת אליך מחר בבריכה ולהציע שנצא לארוחת ערב או משהו, אני רואה אותך עם גבר אחר... זה נורא להישאר סגור לבד בחדר, לאכול לבד, להסתובב לבד... הערב חשבתי שאני יוצא מדעתי. לקזינו אני כבר לא מעז להיכנס – הפסדתי המון אתמול – אז יצאתי להסתובב. הסתובבתי מסביב למלון – ממש שממה – ואת אומרת לי שיש מה לעשות באנטליה".
"אני מכירה את ההרגשה של להיות סגורה לבד בחדר". ענתה זהבה, "אולי לכן הסכמתי לצאת עם המלצר הטורקי שהציע להראות לי את העיר... אם תרצה, יש לנו את מחר, עוד ערב אחד, אקח אותך למקומות שהראה לי סולימן".
"קבענו". "שמי אלי, אני מתל אביב, ואת?" "שמי זהבה ואני מאילת". ענתה זהבה. "אף פעם לא הייתי באילת", אמר אלי, "אולי אחרי שתראי לי את אנטליה, אבוא לאילת ותראי לי גם אותה". אותו לילה לא עצמה זהבה עין. אולי קרה הנס? למחרת ירדה מוקדם מאוד לחדר האוכל ואחר כך לבריכה. מי יודע, אולי יגיע אלי לבריכה ויבלו יחד את היום – לא רצתה לחכות עד הערב. באחת עשרה הגיע אלי ומשהבחין בה ניגש אליה בשמחה והתיישב בכסא הנוח שהציבה מבעוד מועד ליד הכסא שלה. בילו יחד את כל היום ובערב יצאו לעיר. באחד הפאבים פגשו במלצר הטורקי הצעיר וזה התנדב בשמחה להראות להם עוד כמה מקומות שטרם הראה לזהבה בערב הקודם. הפעם שילם אלי את החשבון..
בשש בבוקר חזרו למלון ונפרדו רק כדי לעלות לחדריהם ולארוז ואחר כך נפגשו שוב בארוחת הבוקר. גם בטיסה ישבה זהבה לצדו של אלי. מעולם לא הרגישה טוב כל כך... התפללה שהטיסה לא תגמר, שלעולם לא תצטרך לומר לו שלום, אבל הטיסה כמובן הגיעה ליעדה ואלי נפרד ממנה בהבטחה להגיע לאילת במהרה.
"זה קרה! פגשתי מישהו והוא חושב שאני יפה ונפלאה!... סיפרה לחברותיה, וכשביקשו תיאור מפורט הוסיפה: כשיבוא לאילת תפגושנה אותו כולכן!... חודש ימים חיתה זהבה בעננים וציפתה בקוצר רוח ואז טלפן אלי. "החלטתי לבוא לאילת. אני לא מכיר את העיר ולכן רציתי לבקש ממך, להזמין בשבילי חדר זוגי במלון שלדעתך הוא הטוב שבעיר". אמר. זהבה כמעט התעלפה. בקושי הצליחה לענות בנימוס. הבטיחה להזמין חדר במלון טוב וקבעו שתודיע לו באיזה מלון. הניחה את השפופרת על כנה ופרצה בבכי. "מה חשבתי לעצמי, שבחור כמו אלי הוא רווק? ודאי שהוא נשוי. עובדה שהזמין חדר זוגי. בא לאנטליה לבד והיה לו משעמם ויצא איתי. בסך הכל רק בילינו יחד, אפילו לא התנשקנו ואני כבר בניתי מגדלים באוויר. אני כנראה אשאר רווקה לעולם... טיפשה שכמוני .".. משנרגעה הזמינה חדר זוגי במלון הנסיכה ואחר כך טלפנה לאלי והודיעה לו שהכל בסדר. "נהדר!" אמר, "ניפגש אם כך ביום חמישי בערב? תבואי למלון ונאכל יחד ארוחת ערב?" לרגע רצתה לסרב, אבל אחר כך הרהרה בלבה "מה יש לי להפסיד? עוד ערב בטלוויזיה?" והסכימה. קבעו שתבוא לפגוש את אלי בשמונה בלובי של המלון. ביום חמישי בילתה שעה ארוכה לפני המראה, עד שהחליטה להגיע למלון בג'ינס וחולצה גברית לבנה. "לשם מה לי להתאמץ? ממילא הוא לא לבד ואין לו כל כוונות רומנטיות כלפי"... אמרה בלבה. בשמונה וחצי הגיעה למלון. אלי כבר חיכה בהבעה של קוצר רוח. בראותו את זהבה זינק ממקומו, מיהר אליה ולקח את ידיה בידו בשמחה. "את אפילו יותר יפה ממה שאני זוכר". אמר. "תודה". ענתה זהבה שהייתה זו בסך הכל הפעם השנייה בחייה בה אמר לה מישהו שהיא יפה. "ואיפה אשתך" "אשתי? מה פתאום אשתי? אני לא נשוי". ענה אלי ולפתע הבין ופרץ בצחוק גדול "זה בגלל שהזמנתי חדר זוגי! איזה טיפש אני, הייתי צריך להסביר לך! באתי עם אחי! רציתי שיכיר אותך! אשתי! זאת בדיחה טובה מאוד..." באותו רגע ניגש אליהם בחור צעיר שחרחר ואלי הציגו בפני זהבה. "יפה כמו שאמרתי או לא?" שאל בגאווה. וכי מה יכול היה אחיו לענות? אם כבר מצאה מישהי חן בעיני אחיו אלי, הרווק הנצחי, שהוא יקלקל? "יפה מאוד". אמר ולחץ את ידה של זהבה.
אלי וזהבה נישאו אחרי תקופת חיזור קצרה מאוד. זהבה עזבה את אילת בעקבות בעלה ועברה לתל אביב. החברות הרבות קצת הצטערו על שאיבדו את השמרטף הטובה בעולם, אבל שמחו בשמחתה של זהבה, שסוף סוף לא תהיה בודדה. נירה ליוותה אותה למטוס ולפני שנפרדו אמרה: חו"ל במבצע היה רעיון גדול, את לא חושבת?" "חו"ל במבצע היה הדבר הנפלא ביותר בחיי עד היום!" צחקה זהבה וחיבקה את חברתה "והרעיון היה שלך – את זה לעולם לא אשכח! אולי אפילו אקרא לבתי הראשונה "אנטליה"! או אם זה יהיה בן אקרא לו "מבצע"! סתם, סתם, אל תלחצי – אקרא לה נירה!".
