פרסומת
דלג

”אל תקראו לנו ג'ובניקים

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 1/2/2013 20:48 ● ערב ערב 2587
הם יושבים שעות על גבי שעות מול המחשבים, לא מזיעים, לא אוכלים מנות קרב, לא חוזרים לבסיס האם מאובקים ואף על פי כן הם נחשבים ללוחמים לכל דבר - חיילי יחידת הסייבר של צה"ל, שנותנים מענה למעבר שדה הקרב אל הזירה הממוחשבת. "אנחנו לא ג'ובניקים ובטח שלא יורמים", מבהיר השבוע מ. יליד אילת, שסיים לאחרונה בהצלחה את קורס 'מגני הסייבר' השני בצה"ל הצצה אל היחידה הפחות מתוקשרת של צה"ל

כשמ', יליד אילת, בוגר מגמת המחשבים בבית הספר 'רבין', תכנן את עתידו הצבאי, היה לו ברור שהוא הולך על קרבי. הוא קיבל זימונים לטיס, לחובלים, לסיירות ועשה כל מה שצריך כדי לעמוד במשימות הלא פשוטות פיזית ולעשות "משהו משמעותי במהלך השירות הצבאי", כמו שהוא מגדיר את זה השבוע. אלא שאז, הגיעה הפציעה בכתף, וכל החלומות הקרביים שלו נשארו בלית ברירה מאחור. כך הוא הגיע ליחידת הסייבר של צה"ל.

כשהווירטואל הופך לריאליטי...


הרמתם גבה? לא בכדי. אם שמעתם זה מכבר על יחידת 669, על לוחמי סיירת דובדבן ואפילו על יחידת הצוללנים של צה"ל, יחידת הסייבר שנשארה עד לאחרונה כיחידת הצללים הצבאית, זוכה לאחרונה לחשיפה מסוימת, ככל שמעטה הסודיות סביבה מאפשר. ככה גם נראה הראיון עם טוראי מ. שסיים לאחרונה ובהצטיינות את קורס 'מגני הסייבר' השני של צה"ל ונשאר להדריך בבית הספר שהכשיר אותו לתפקיד המעניין.
את פרטיו המלאים של מ. לא ניתן לחשוף, למעט העובדה שנולד וגדל באילת, בן צעיר במשפחה בת שלושה ילדים, שמנפץ כל מיתוס שנקשר סביב שירותו ביחידת הצה"לית המסווגת. הוא לא גיק (יורם) ממושקף כמו שאולי דמיינתם, ממש לא. הוא לא בילה את כל ימיו כצעיר מול המחשב, נהפוך הוא, דווקא על מגרש הכדורגל, וכן, לפי שם המשפחה שלו, הוא מזרחי, מה שמנפץ את הסטיגמה שרק ווזווזים תמצאו בקורס 'מגני הסייבר'.

"אצלנו בקורס ממש לא היו גיקים", הוא מודיע לי, "היו עוד חבר'ה כמוני שרצו קרבי ולא יכלו מסיבות כאלו ואחרות. התחברתי לכולם, נו ואיך אפשר שלא

כשמדובר בקורס של ארבעה וחצי חודשים במהלכן יושבים בממוצע 14 שעות מול מחשב?".

כמי שלא יצא בסופו של דבר לטירונות חי"ר, מ. עשה טירונות בסיסית של חודש ימים ומיד עבר לקורס. "התחלנו בלימוד דברים בסיסיים ליישור קו", הוא מסביר מה שהוא יכול על תוכנו של הקורס הקשה, "והמשכנו להתמקצע בתכנים שקשורים לעולם הסייבר, רשתות, תשתיות של הצבא ועוד. זה היה קורס מאוד אינטנסיבי אבל נהניתי. כל יום למדנו דברים חדשים שהכניסו אותנו אל תוך העולם שרק מעטים באמת מכירים. דברים שגרמו לנו להישאר בהלם. דברים שאתה רואה בסרטים, דברים שאתה יודע שקיימים אבל עד שאתה לא בפנים אתה לא יכול להבין עד כמה זה מגיע לרמות מטורפות. פתאום אתה פותח עיניים ומבין שהדברים שאתה רואה בסרטים זו לא רק פנטזיה אלא מציאות מטורפת".

ומה על חיילות בקורס? אני ממהרת להתעניין בגיוון הנוף האנושי, ומ. מציין כי בקורס שלהם אמנם לא היו נשים, אבל זה בהחלט תפקיד שלא מיועד לגברים בלבד. עובדה, בקורס הראשון היו חיילות וגם בקורס הבא יהיו. "אין ספק שזה יכל לגוון", הוא מודה.

"אנחנו לא פחות חשובים מהחי"רניקים"


בימים אלו, בהם הצבא נשען יותר מתמיד על טכנולוגיה, הן ביום יום והן בעיתות חירום, אסור להמעיט בחשיבותם של לוחמי הסייבר. מאות חיילים המגנים מדי יום על התשתיות הממוחשבות של צה"ל והמדינה בכלל מפני מתקפות של וירוסים שמקורם במדינות עויינות. בצה"ל אמנם ממשיכים להתעקש כי מדובר ב'מגני סייבר' בלבד, ועל זה מתעקש גם מ. כשאני שואלת אותו עד כמה הם לא רק הודפים מתקפות על מערכות צה"ליות אלא גם יוזמים מתקפות, אבל כבר בעבר הוכח כי בצה"ל לא טומנים את היד בצלחת ובהחלט חתומים על כמה וכמה סוגי וירוסים שכבר עשו פעולות מוצלחות בארצות כאלו ואחרות".

כמי שרצה קרבי, איך קיבלת את השינוי?
"עם כל הרצון לא להישמע שחצן, אני יכול לומר לך היום בוודאות, שאנחנו לא פחות חשובים מהחי"רניקים. במצב של מתקפה מסוימת על המערכות שלנו, זה יכול להגיע עד לנפילה של כל המחשבים. אז אולי אנחנו לא מתאמצים עם הרגליים, אבל בהחלט קורעים את העיניים כדי שתרחישים כאלו לא יקרו. לפני שהתגייסתי, רציתי לעשות משהו משמעותי בצבא ומבחינתי זה היה להיות קרבי. עכשיו אני מבין את המשמעות של מה שאנחנו עושים ומרוצה מאוד מהמקום אליו הגעתי.
בפועל זה מאוד דומה לתפקיד שיש ללוחם בשטח. מה שאנחנו עושים זה נטו הגנה על המדינה שלנו. אני לא אשקר, בהתחלה די פסלתי את הרעיון, לא חשבתי אפילו על הכיוון הזה כי הייתי להוט ללכת על קרבי, אבל כשהמצב השתנה והייתי צריך לחשוב על אופציה חליפית, לקחתי את ההזדמנות. לצעירים אני יכול לומר היום בפה מלא- שלפעמים גם מי שלא מגיע לקרבי, לא יושב בחיבוק ידיים. אנחנו כן עושים דברים מעניינים שחשובים לשירות וגם לעתיד המדינה".

אז איך זה בפועל, חדר משחקי מלחמה אחד גדול בו יושבים מאות חיילים ומגנים על המערכות הצה"ליות?
מ. צוחק על עודף הדמיון שאני מגלה ומסביר: "בתום הקורס, מחלקים את המסיימים בין היחידות השונות בזרועות הצה"ליות- יבשה, ים ואוויר, ושם כל אחד מגן על המערכות שלו".

ומה על פעילות גופנית? הלא ברור שהמוח יכול להתייבש בלי קצת פעילות.
מ. "אנחנו יודעים לשמור על עצמנו מבחינת כושר ומפעילים את הגוף גם מעבר לישיבה של שעות מול צג המחשב. אמנם הספורט הוא עדיין לא משהו צה"לי מובנה, אבל לכל אחד ברור שזה חשוב, עם או בלי ישיבה מול המחשב".

עד כמה קורה לך שמרימים גבה כששומעים שאתה משרת ביחידת סייבר?
"האמת שכבר קרה לי כמה פעמים שלא הבינו במה מדובר. קשה לי להסביר, כי על רוב הדברים אסור לנו לדבר".

זה לא מאכזב קצת שלא מכירים את פועלכם?
"אני לא הולך בחזה זקוף וצועק ברחוב- היי אני מיחידת הסייבר וזה מה שאני עושה, אבל די לי בזה שאני גאה במה שאני עושה".

במסגרת תפקידו כ'מגן סייבר', נדרש מ. לחתום קבע לשנה וחצי נוספות. "זה ממש לא באסה", הוא אומר לי השבוע, "אחרי שאתה עובר קורס כזה ומבין עד כמה הצבא משקיע בך, זו הדרך להחזיר לצבא, אז בעצם למה לא? מדובר בעוד שנה וחצי שיכולים לתרום מאוד לניסיון שלנו. אין לי ספק שכשנצא לאזרחות, כל הידע והניסיון שנצבור יסייע לנו ויפתח בפנינו הרבה דלתות, אבל בשלב הזה אני בכלל לא חושב על האזרחות, אני רק רוצה למצות את התפקיד".

סיימת את הקורס בהצלחה ועכשיו אתה ממשיך בהדרכה, איך ההרגשה?
"האמת, תמיד ידעתי שבצבא אגיע לתפקיד פיקודי או הדרכה, כי זה משהו שרציתי לעשות בצה"ל, אגב תרומה משמעותית. כי כמו שאני למדתי, אוכל להעביר עכשיו לחניכים אחרים".

ואיך מתמודדים עם סטיגמת ה'ג'ובניקים'?
"זה מבאס שאתה יודע עד כמה התפקיד שלך חשוב בצה"ל ועדיין מכנים אותך ג'ובניק, אבל כל מי שנמצא בתפקידים כאלו מבין את החשיבות של מה שהוא עושה ולא מרגיש שהוא ג'ובניק, ממש לא. אז מה לעשות יש סטיגמות וככה זה מן הסתם יישאר".


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש