פרסומת
דלג

חביב הקהל

מאת: אסטר שטרית ● 1/5/2013 10:00 ● ערב ערב 2600
לאחר שכבש את הבמות באילת ועשה הופעת חימום לזמרים שמעון בוסקילה ושירי מימון, עכשיו הוא כובש גם את עולם הילדים על מסך הטלוויזיה. קבלו את הכישרון האילתי, ניב חביב אברהם, שהגיע לעשיריית המתמודדים בתכנית הריאליטי 'פרויקט הלהקה', בה הוא מתמודד על מקומו בהרכב הלהקה הבאה של ישראל. רשמו לפניכם את השם
חביב הקהל



עיניים כחולות, גוף חטוב וחיוך כובש מאפיינים את האילתי ניב חביב אברהם. אלא שניב הרבה יותר מסתם יופי. כישרון המשחק שלו נגלה כבר בילדותו, תוסיפו לזה קול משגע, נגינה על גיטרה וחוזה עם סוכנות דוגמנות, והרי לכם מולטי - טאלנט בתעשיית הבידור. אברהם, שזכה כבר להופיע על במות רבות בחייו, פרש כנפיים לפני מספר חודשים אל העיר הגדולה וזאת לאור קבלתו לתכנית הריאליטי 'פרויקט הלהקה', פרויקט מוזיקלי חדשני בערוץ הילדים בהפקת 'אבוט המאירי' ובליוויה של חברת המוזיקה וייצוג האמנים NMC, המבקשת ליצור את הלהקה הבאה של ישראל. במסגרת הפרויקט, נבחרו עשרה מתמודדים שצלחו מתוך מאות נבחנים את שלב האודישנים, אחד מהם הוא ניב, והוא משלנו.

מגרש ביתי


כמעט חצי שנה עברה מאז שיחת הטלפון שהקפיצה את חייו של ניב לשלב אחר. מלהק מטעם 'פרויקט הלהקה' התקשר להזמינו לאודישנים של התכנית, ומאז השאר היסטוריה. אברהם לרגע לא שיער כי ימצא את עצמו במתחם אימונים במשך חודש עם אנשים שאינו מכיר, נטול אמצעי תקשורת, מתאמן ומפתח את עצמו בתעשיית המוסיקה. במסגרת הפרויקט, עוברים המתמודדים שורה של משימות מאתגרות בתחומי השירה והריקוד לצד שיעורים והדרכות שמבוצעים על ידי מיטב האמנים והזמרים, ביניהם רמי קלינשטיין, מאיה בוסקילה, דודו אהרון והראל סקעת, במטרה להכשירם ללהקה מוצלחת. אם לא די בכך, הרי שאת המתמודדים מלווים אנשי המקצוע המובילים בתחומם - אמיר פרישר גוטמן, המשמש כמנהל המקצועי של הלהקה, אסף דרעי - נציג חברת NMC שמלווה את הפרויקט, המפיק המוזיקלי הנרי, שעובד עם המתמודדים על השירים ועיבודם והכוריאוגרפית, זוכת 'נולד לרקוד', יוליה איגלניק. בנוסף, בשלב האודישנים, לקחו חלק גם הזמרות מיכל אמדורסקי וריף כהן. "אחד המלהקים התקשר אליי ואמר לי שהמליצו עליי כזמר וכמישהו שיודע לזוז", משחזר אברהם, "למען האמת, הייתי סקפטי, לא ידעתי מי המליץ עלי ומה הקונספט של התכנית. חשבתי פעמיים אם כדאי לי לנסוע מאילת לתל אביב כשאני לא מבין מה זה בכלל".
ניב צלח שני אודישנים לא מצולמים מול אנשי ההפקה והעפיל לשלב האודישן המצולם. יחד עם ארבעה מתמודדים, עלה אל הבמה בכדי לבצע ארבעה שירים אותם אמרו לו ללמוד מראש, אלא שאינו ידע כי הוא עומד להיבחן מול הפרויקטורים של התכנית יחד עם ארבעת המתמודדים.
לאחר שהצליח להרשים את השופטים, עבר לשלב השני הדורש ממנו להפגין יכולות ריקוד ושירה. "לא ידענו מי בוחן אותנו, שמחתי לראות שיש פרצופים מוכרים, זה עשה לי פרפרים בבטן", הוא מספר, "באודישן של הריקוד קצת חששתי. אתה עובד עם קבוצה של אנשים שמעולם לא עבדת איתה, וצריך ללמוד בשעה אחת בלבד כוריאוגרפיה. לא ידעתי איך הגוף שלי יתנהל כשיש צלמים והפקה מסביב. אתה יודע שאין דרך חזרה וזה מפחיד. לשמחתי, בכיתה ד' וה' למדתי סלוניים וג'אז, וזה תרם לי באודישנים למרות שהייתי מאוד לחוץ. כנראה שזה היה בסיס טוב למרות שעברו הרבה שנים מאז".

אברהם המשיך להעפיל שלב אחר שלב והגיע ל-14 המתמודדים האחרונים. "נאלצתי לחכות לשמוע מי נכנס למחנה האימונים. זה קשה לחכות. אתה יודע שאתה לוקח ציוד שלם לבית, ארזת, קנית בגדים, אתה מפחד שלא תיכנס. ברגע הזה ראיתי את כל הבית, טעמתי פעם ראשונה מה באמת הולך לקרות, הבנתי מה התכנית הזאת מציעה ולא רציתי להפסיד את זה".

איך הגבת כשהודיעו לך שאתה בפנים?
"זה וואו, אין דברים כאלה. זאת הרגשה עצומה, אנחת רווחה גדולה כי עבדנו קשה מאוד וציפיתי כל כך הרבה זמן לרגע בו יתנו לי את הצ'אנס הזה. מצד שני זה 'חכה חכה, מה הולך לקרות לך כל החודש'. זה המון עבודה, ובכל זאת, הייתי בעננים".

מוסיקה מחברת בין אנשים


הדרך למעלה לא הייתה קלה. מאחורי הבחור הנאה שעובר מסך, מסתתרת ילדות לא פשוטה. אברהם (22), יליד אילת, בוגר תיכון 'גולדווטר', גדל עם תוספת משקל בלתי מבוטלת, הצקות בבית הספר וחוסר ביטחון מובהק. את מפלטו מצא על במת התיאטרון ב'בית רובין', אך מיד כשהרגיש שאינו מסוגל יותר לעלות על הבמה – החליט לעשות שינוי. בגיל 13 החל אברהם במהפך חיצוני ונפשי, אליו הצטרפו בעזרה ותמיכה רבה הוריו וסבתו של ניב. הוא הצליח להשיל 20 קילוגרמים ממשקלו וככל שהמשקל ירד - כך הביטחון עלה. מאז שהתחיל להאמין בעצמו, גילה להפתעתו שכל הדלתות נפתחו בפניו. הוא נבחר להופיע בטקסים בית ספריים ועירוניים, ואף למד שנה פיתוח קול בקונסרבטוריון העירוני. במסגרת שיעורי התיאטרון ב'בית רובין', כיכב ניב על במותיה של אילת בהצגות רבות. בשלב מאוחר יותר בחייו, אף חתם חוזה עם חברת ADD אחת מהסוכנויות הגדולות לשחקנים בארץ. אם לא די בכך, בסוכות אשתקד, זכה ניב לשיר שני שירים בפארק העמק בעפולה כהופעת חימום לזמרים הגדולים- שירי מימון ושמעון בוסקילה.

על הילדות הקשה דיבר ניב כבר ביום הראשון אליו נכנס לבית האימונים בתכנית, במשימת גילוי הרגשות שקיבלו המועמדים. "הנקודה הכי חזקה ומשמעותית שהייתה לי במהלך השהות במחנה האימונים זה הרגע הזה שאני מגלה רגשות, צריך לספר משהו מעבר למה שרואים. זה לא פשוט כי אתה עושה את זה מול הפקה שלמה, ומול המתמודדים ישראל מרמרוש ומירון וויליאמס, אנשים שבחיים לא הייתי פונה אליהם כי היה לי סטריאוטיפ על אנשים כאלה דומיננטיים. תמיד חשבתי שכולם בלי מחסום בפה, עומדים להעליב אותי. בתור ילד שמן הייתי מפחד להסתובב לידם, כי הם לא חושבים פעמיים אם להגיד משהו או לא, גיליתי כי ילדים הם עם אכזר שלא חושב על ההשלכות. אמנם את השלב של הילד השמן סגרתי בחיים, אך מצד שני תמיד יש את הדברים שנשארים. אלה צלקות שגורמות לי לחשוב יותר מפעמיים אם לפנות או לדבר עם אנשים מסוימים. היום אנחנו חברים טובים. אני יכול להגיד כי בזכות התכנית והשיחה הרגישה עם הבנים, הצלחתי לצאת מהשטות הזאת ולהיפתח בפני כל בן אדם ולא לשפוט".

איך גרים עם עשרה אנשים בבית אחד?
"זה סיר לחץ, זקוקים לאיפוק. לצערי, לא כולם הספיקו לשמור על איפוק גבוהה בבית, מתנפלים ולא חושבים פעמיים. אחרי ריב עם מישהו שגר איתך, מאוד קשה לך להיפתח אליו מבחינה אישית. לדעתי, להקה צריכה להיות קבוצה מאוחדת, חברים שמוותרים אחד לשני. בזמן השהייה בבית מגלים מי באמת מתאים לעבוד בתעשייה הזו ומי לא. יש אנשים שהיה להם מאוד קשה והביטחון שלהם ירד לרצפה. צריך לדעת לשמור על עצמך, לא משנה מה קורה, הרי בלהקה לפעמים אתה עושה רק קולות, לפעמים עומד רק מאחורה. צריך לזכור שפעם אחת אתה בפרונט ולפעמים לא. אתה נותן לעצמך טפיחה על השכם ואומר 'הכל בסדר'. להתנהל בקבוצה זה משהו שעוד לא עשיתי במוסיקה. צריך לוותר על האגו שלך. כל אחד סולן באיזשהו מקום בפנימיות שלו, רוצה להתבלט. אתה צריך לדעת שאתה שם בשביל עצמך ועם זאת להתגבש כמו שצריך עם הלהקה במוסיקה, בכוריאוגרפיה ובכימיה עם האנשים שסביבך".

עד היום היית זמר סולן. מה גרם לך להיבחן ללהקה?
"אני חושב שלהתנסות בדבר כזה רק יכול לעזור לסולן", הוא מסביר, "מצד אחד, אתה רגיל להיות במגרש הפרטי שלך, כמו כל הזמרים הסולנים, מצד שני, חשבתי כמה אני יכול לקחת מאנשים אחרים. לטעום עוד טעמים, זה יכול להיות מעניין. שום דבר לא עוצר אותך בחיים, תמיד יש את האפשרות לחזור להיות סולן. בסך הכל, אני גר באילת. זו עיר מאוד קטנה בה אין יותר מדי את הסגנון שלי, פופ - רוק, ואין כל כך איך לפתח את המוסיקה. הרגשתי שזה צ'אנס שחבל לפספס".

תמונת כתבה


"כמו בסרטים"


יום שני (שעבר), 'סינמה סיטי' גלילות. כ-350 איש לערך מגיעים להשקת התכנית - הקרנה ראשונית של פרק הכניסה למתחם האימונים. את המקום פקדו הפרויקטורים, אנשי הפקה, אנשי תקשורת וטלוויזיה, ביניהם: גיא פינס, 'וואלה', 'מאקו', מנחי ערוץ הילדים - דנה פרידר ועודד פז, הראל סקעת, גל אוחובסקי, עיליי בוטנר, ענת הראל (שהגיעה עם בנה) ומעריצים רבים. ניב, שמצטייר בתכנית 'הבחור הרגיש', כבש לא מעט לבבות ואת התוצאות כבר אפשר לראות בשטח. ילדים רצים ומתלהבים סביבו, דף עמוד מעריצים אישי באתר הפייסבוק ואף תגובות מפרגנות מילדים וממבוגרים כאחד לאחר שידור כל פרק. "הכנו את עצמנו להשקה אבל לא ידענו למה לצפות", הוא אומר, "לפני כן, לא זכינו ליותר מדי תגובות ברחוב עד להשקה עצמה, ולראות פתאום ילדים צורחים ומבקשים תמונה איתך זה הלם, חטפנו 'כאפה', אתה לא מבין מה קורה פה. זה היה כיף. בימים אלה, גם אנחנו המתמודדים רואים את התכנית פעם ראשונה וזוכים לתגובות ברחוב. זה חשוב כי אתה מקבל קנה מידה לגבי התכנית, איך זה מתקבל בעיניי הקהל בארץ. כרגע זה מאוד התחלתי, אבל זוכים לילדים שקופצים עליך, מושכים אותך, ממש כמו בסרטים. מבקשים חתימות ותמונות, יום אחד התנפלו עלינו קבוצה של 30 ילדים והיינו צריכים עזרה של מבוגרים. מזהים אותך וקוראים לך בשם, זה מוזר וזה כיף. אתה יודע שאם אוהבים אותך ומכירים אותך - עשית את שלך. זה שווה את זה".

מה היית רוצה למסור לצופים בבית?
"חשוב שהאנשים בבית ידעו שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. להיות במתחם אימונים זה סיר לחץ שהוא הרבה מעבר למה שרואים, עם הפקה, אנשים וצילומים, וכל הזמן אתה חושב איך מתקדמים הלאה. זה לא פשוט. בשלב מסוים, גם אנחנו כבר איבדנו את זה, וחוויתי בפעם הראשונה את המריבה בבית. כשראיתי את הריב בטלוויזיה, הייתי בשוק כי זה נראה הרבה יותר גדול ממה שזה, בסך הכל, אנחנו בני אדם וגם זה אנושי".

לאחר סיום צילום התכנית, החליט ניב לעבור לעיר הגדולה, תל אביב ולגור עם עצמו. "זה מעבר לא פשוט. צריך המון אומץ והמון כוח רצון. הרגשתי שאני לא מסוגל לחזור לשגרה באילת. אמנם אף אחד לא יודע מה עבר עליך שם, אבל עברתי כל כך הרבה במתחם האימונים. הרגשתי בתוך העשייה, אתה מרגיש שאם תחזור לשגרה, אתה תאבד את עצמך. זה עצוב לעזוב את המשפחה ולגור רחוק ממנה, אבל זה בוער בך לצאת לעיר הגדולה ולראות מה הולך לקרות. אני מקווה שהקהל בבית ייהנה ממה שעשינו, עבדנו מאוד קשה".

איך היית רוצה לראות את אילת?
"הייתי שמח אם היה בעיר בית ספר למוסיקה, סטייל 'רימון', בו באמת יש אפשרות לקדם אמנים צעירים שמנסים את מזלם ובאמת אוהבים את זה. הייתי רוצה לראות אולם הופעות גדול יותר, שיזמין אנשים להנות ממוסיקה טובה. לדעתי, חסר קצת עניין אמנותי ותרבותי באילת, אמנם יש, אבל אני מאמין שאפשר לפתח את זה הרבה יותר. בנוסף, לראות שבתי הספר ישרישו בילדים את עניין התרבות וילכו להרבה יותר מופעים והצגות במהלך השנה, לפתוח מגמות תאטרון ומוסיקה מפותחות, מגמות הומניות יותר. אולי זה יכול לשפר ולתקן את עניין האלימות, שיהיה להם במה להתעסק. תרבות גורמת לחייך, וכשאנשים מחייכים, זה מביא אושר וסיפוק".

מה אתה לוקח איתך מהחוויה בתכנית?
"קודם כל, את החברים עצמם. אנחנו חברים טובים, נשארנו בקשר טוב עד היום. את כל העוצמה מבחינה רגשית שעברתי שם והתהליך עצמו שעברתי. אני לא מוותר לעצמי מבחינת אמנות. מתחם האימונים גרם לי להבין כמה אני רוצה את זה ובעיקר כמה אני יכול. הייתי עובר את החוויה הזאת עוד פעם ועוד פעם למרות שהיה קשה להתנתק מהכל, ובכל זאת למדתי המון".

יש זמן לזוגיות?
"אם דבר טוב יגיע אז הוא ימצא את מקומו לפה ולפה, למרות שזאת תקופה עמוסה וחדשה. אם משהו טוב יבוא אז אני מאמין שזה יכבוש אותי לבד ואני לא אוכל להשתלט על זה. רק שיבוא" .

שאיפה לעתיד?
"אחרי חווית הלהקה, אני אשמח להוציא לאור חומרים מקוריים שלי, שירים שאני כתבתי. בנוסף, אני מקווה שהמדינה שלנו תשקיע יותר בתרבות. לדעתי, האמנים לא זוכים להרבה כסף והשקעה. מעטים האנשים שמצליחים להתפרנס מזה ואני מאמין שאפשר להשקיע הרבה יותר. התרבות משאירה אותנו שפויים. בנוסף, אני חולם להתקבל לבית ספר למשחק כדי לחזור לעולם התאטרון. במהלך האודישנים לתכנית, נבחנתי לבית הספר למשחק 'ניסן נתיב', עברתי את המיון הראשוני, אך לא המשכתי כיוון שבמקביל עברתי לתכנית. בעזרת השם בעתיד אני אבחן שוב. המוסיקה תמיד נשארת, אבל הבמה והתיאטרון זה חיי, זה המקצוע שאני יודע שאתעסק בו. החלום זה ש'הבימה' או ה'קאמרי' יהיו מקום העבודה שלי אליו אקום כל בוקר. אני אסתפק בלחיות באושר ובעוני, אמנם לא עושים מזה הרבה כסף, אבל זה הרבה לנשמה".

תמונת כתבה


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש