טור יהדות

פרשת 'שלח'

אשרינו שזכינו לחיות בתקופה שיש לנו סוף סוף 'חלון הזדמנות' לעשות 'שלום' צודק ובר קיימא עם שכנינו הפלישתים. כל מה שנדרש מאתנו זה בסך הכל להתעלות קצת על עצמנו, להתגמש, לא להיות קטנוניים בסוגיות כמו ירושלים, פליטי 48, גושי התיישבות, החלפת שטחים וגירוש 400 אלף מתיישבים מיהודה ושומרון ועוד 300 אלף יהודים שמתגוררים במזרח ובצפון ירושלים, ומיד נזכה לכך שאויבינו ישקלו אם להרשות לנו לנשום אוויר.
מדי יום אנחנו שומעים את דעותיהם ההזויות של אותם פוליטיקאים אשר תפיסת עולמם הוכחה מעל לכל ספק כהרסנית וקטלנית ביותר, עיין ערך 'הסכמי אוסלו' ו'תוכנית ההתנתקות', הסכמים ומעשים אשר עלו למדינה בחייהם של מאות הרוגים ואלפי פצועים, ועם כל זאת, במקום להודות בטעותם, לבקש את סליחת העם ולפרוש מכל תפקיד ציבורי, ממשיכים אותם הוזים לבלבל לנו במח כמעט כל יום על תוכניותיהם הגאוניות להשגת שלום. כמה דם עוד צריך חלילה להישפך על מנת שאותם פוליטיקאים יפסיקו את "מאמציהם להשגת שלום?". מספסרים באדמת ארץ ישראל כאילו הייתה נדל"ן שניתן להעביר מיד ליד, כאילו שיש למישהו בעלות על שטחי ארץ ישראל עם זיכיון מכל הדורות שעברו ומכל הדורות שעוד יבואו לוותר על חלקים מארץ ישראל ולהעבירם לידי הגויים. אם יש לכם אישור כזה, אדרבה, הציגו אותו בפנינו. ואם אין לכם אישור חדלו מיד מדיבורים על "החזרת שטחים". ממי לקחנו את ארץ ישראל שאנחנו צריכים להחזיר לו? מי שמכם לבעלים על אדמת הארץ? מהיכן החוצפה?
השבת נקרא בפרשת 'שלח' את החטא הנורא ביותר שחטאו בני ישראל במדבר, חטא המרגלים. עם ישראל עומדים להיכנס לארץ ישראל. הם סיימו לבנות את המשכן, כל שבט יודע היכן מקומו ומה תפקידו, ותוך שלושה ימים הם אמורים להיכנס לארץ ולגרש מתוכה את הכנעניים שהשתלטו עליה בזמן שעם ישראל היו בגלות במצרים. אין מדובר בסתם פיסת אדמה. ארץ ישראל היא המקום שבחר הקדוש ברוך להעניק לאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב. לא לחינם נשבע ה' לתת להם ולזרעם אחריהם את הארץ. יש בארץ הזאת מעלות גשמיות רבות, אך חשוב יותר- יש בארץ הזאת מעלות רוחניות בלתי ניתנות להבנה. רק כאן בארץ ישראל ניתן להגיע לשלמות! שלמות בכל המובנים, שלמות גשמית ושלמות רוחנית. אבל במקום לקפוץ על ההזדמנות ולבא בריצה לארץ, לוחצים העם על משה רבנו שישלח מרגלים לבדוק את טיב הארץ. עצם הבקשה היא חטא, וכי אינכם סומכים על הקב"ה שהבטיח לכם שזאת הארץ הכי טובה בעולם? כנראה שלא, לכן הם רוצים מרגלים שיאמתו את דברי ה'. כשחוזרים המרגלים לאחר 40 יום ששהו בארץ, הם מתחילים לשבח את הארץ במשפט הראשון, אך מיד הם מבטלים את דבריהם וזורעים בלב העם פחדים ואיומים על מה שצפוי להם אם הם ינסו להיכנס לארץ ולהילחם נגד הענקים שיושבים בה בערים עם חומות עצומות. לכל אדם יש את החרדות שלו ומה יותר מפחיד מאשר למות במלחמה ולחשוב שהאויב ייקח להם את נשיהם וילדיהם לעבדים ושפחות. עם ישראל מקבלים פיק ברכיים ובוכים כל הלילה על גורלם המר הצפוי להם אם הם ייכנסו לארץ. כשהמרגלים רואים שהם הצליחו להפחיד את העם הם מרוצים מאוד וממשיכים לדבר סרה על ארץ ישראל, לא רק הגויים מפחידים גם הארץ בעצמה גרועה, הפירות משונים והכל לא בסדר. רק 2 מבין 12 המרגלים מספרים לעם את האמת - שהארץ טובה מאוד מאוד, אך מי יקשיב להם? הם הרי במיעוט והרוב קובע! לא נכון. רוב נגד הקב"ה אינו נחשב לכלום. מי שמאס בארץ חמדה לא זכה להיכנס אליה. מי שמדבר טוב על ארצו של ה' ימשיך לחיות בה, ליהנות מפריה ולשבוע מטובה.



חדשות אילת